סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב
מתוך דברים שנאמרו בבית הסופר בתל-אביב, ב-18 בפברואר 1999, בערב שהוקדש לשירתה ולחייה של אסתר ראב, עם הופעת הביוגראפיה "ימים של לענה ודבש" בהוצאת "עם עובד" והמונוגראפיה "שירת אסתר ראב" מאת פרופ' צבי לוז בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
המשוררת הארצישראלית הראשונה אסתר ראב נולדה בפתח-תקוה ב-25 באפריל 1894, לפני 105 שנים. סבתה המנוחה אסתר, שעלתה בזיקנתה (בשנת 1863) לירושלים עם בעלה שלמה ראאב, וסמיכות חג הפורים הם שהעניקו לילדה את שמה – אסתר.
כשנתיים לפני מותה, והיא כבר כבת שמונים וחמש, נתנה אסתר במכתב אליי ביטוי להרגשתה שאני עתיד לכתוב את הביוגראפיה שלה, למרות שמעולם לא דובר על כך בינינו במפורש. אמנם, בשנותיה האחרונות, ובייחוד לאחר שמסרה לי את ארכיונה והתצלומים שליוו את חייה, הייתי יושב אצלה בביקוריי בבית-האבות בטבעון, שואל "מי הוא מי" על כל תצלום ושומע ממנה סיפורים על הנפשות הפועלות. ובהחלט היה ברור לה שבצורה זו או אחרת לא רק שאוציא לאור את כתביה אלא גם אכתוב את פרשת חייה.
ואולם, אסתר ראב היתה אישה מאוד חשדנית, ובמידה מסויימת גם רדופה בדמיונותיה בידי אוייבים, זאת בעיקר בשנות חייה האחרונות. לפיכך מצאה לנכון להזהיר אותי, בן-אחיה, באותו מכתב, וכך כתבה לי באוגוסט 1979:
"בנוגע לענייניי הפרטיים, אליבא דאמת – איני חושבת שאתה צריך להחשיב אותם והעיקר לא לעשות מהם ביאוגראפיה פיקנטית – כפי שאתה נוטה מטבעך, אהוד! אני לא החומר לזה וכאן אנו שונים מאוד – ואני רוצה שתכבד את בקשתי – אתה יקר לי מאוד – אבל אני גם יקרה לאחרים בייחוד לעם הוותיק אשר סבלתי יחד איתו ואני אוהבתו כמות שהוא –
"אתה כמו כל הצעירים קשריכם לארץ רופפים אפילו העברית שלך אינה דשנה היא זרועה הרבה פלפל וגם עצבנות ורצון להדהים כמו כל הצעירים – לי אין כל התכונות האלה ואיני רוצה להיכנס למסגרת כזאת בשום אופן –
"אמנם חתמתי לך – שאתה יכול לעשות בכתביי את אשר תרצה אבל אני חושבת שהבלעדיות הזאת אינה נכונה – אני רוצה שהעזבון שלי יהא מבוקר על ידי אגודת הסופרים 'הבטלנים' שלי והיקרים לי – והעתק מרצוני זה אשלח לאגודת הסופרים – "
את צוואתה זו לא מילאתי, והיחידים שביקרו וקראו לפני הפירסום את מהדורות כתביה שהוצאתי לאור, ואת "ימים של לענה ודבש", היו ראובן שהם ו-ש. שפרה, וכן חיים באר, שאף ערך את הכרך הענק של הביוגראפיה והצליח לקצר בו יותר ממאה עמודים, בהסכמתי.
אגודת הסופרים של אסתר לא יכלה, למרבה הצער, לעזור בהוצאה לאור של הספרים מעיזבונה ועל אודותיה, ואולם הערב הזה, הנערך באולם בית הסופר, הוא מעין עשיית צדק פיוטי בעקבות צוואתה של אסתר ראב, כאילו מעכשיו כל מה שעשיתי עבורה נעשה גם על דעתה של אגודת הסופרים... אמנם, בתקופות ההן ישבו בהנהלה אנשים בני דורה של אסתר כיהודה בורלא, אברהם ברוידס, דב חומסקי, ישראל כהן, ב.י. מיכלי, ק.א. ברתיני ורבים אחרים.
במשך שנים ישבתי והקלדתי את עיזבונה הספרותי של אסתר, השירים, הסיפורים, הרשימות והמכתבים ממנה ואליה. מתוך אלה הוצאתי את כרך "כל השירים" שלה בהוצאת זב"מ ואת כרך "כל הפרוזה" בהפקת מחשב [בשעתו], המיועדת לחוקרים בלבד ולאוהבי יצירתה. ידעתי כי לאחר שאסיים את עבודות ההכנה והכינוס יבוא הזמן לשבת ולכתוב את סיפור חייה. ואולם, מהיכן מגייסים אמצעים להוציא לאור ביוגראפיה כזו, שידעתי שתחזיק מאות עמודים?
כאן באו לעזרה הקרן הקיימת לישראל ויו"ר הנהלתה באותה תקופה, משה ריבלין, שהבטיחו סיוע להוצאה שתדפיס את סיפור חייה של אסתר ראב, בת "משפחת האדמה" והעלייה הראשונה, ובכך כמו סגרו חשבון כואב שהיה למשוררת איתם, לאחר שהרנטה החודשית שקיבלה מהם, בעקבות עיזבון-בחיים, נשחקה כמעט-כליל בשנות-חייה המאוחרות.
הוצאת "עם עובד" לא הגבילה אותי בהיקף הספר. ההגבלה היחידה היתה אמת-המידה הספרותית של העורך חיים באר, והוא עשה מלאכה נפלאה, אף כי לא הרגיש שגם לאחר קיצוריו במקום אחד הוספתי לעיתים קטעים במקומות אחרים... אנשי ההוצאה של "עם עובד" עבדו במסירות רבה והפיקו את הכרך בן שש מאות העמודים בצורה היפה ביותר שיכולתי לקוות לה.
אני נולד מחדש כסופר עם כל אחד מספריי. אין לי סגנון משלי. תודה לאל שאין לי. כל ספר מכתיב לי את סגנונו, את צורתו, את האסתטיקה ואת העולם ההיסטורי שלו. הכלל היחיד שאני מחייב בו את עצמי ללא פשרות – הוא שאינני מערבב בדייה, פיקשן, בכתיבתי הדוקומנטארית והביוגראפית, אבל אני כן מערבב הרבה דוקומנטאציה וביוגראפיה בכתיבתי הבידיונית, בסיפורים וברומאנים.
בביוגראפיה של אסתר ראב אין שום בדייה. הכל עדויות, מיסמכים, עובדות וגם שירים וסיפורים המובאים רק כמקור ביוגראפי. מורי גרשם שלום היה אומר על כתיבת ביוגראפיות: "אילו היינו יודעים יותר היסטוריה, היינו זקוקים לפחות פסיכולוגיה..." לי היו כאן חומרים כה רבים וכה מגוונים, שכמעט כל פרק מעשרות פרקיו של הספר נכתב מחומרים שונים ובאסתטיקה שונה ועל אודות תקופה אחרת. נתתי לחומר לדבר. לא לעסתי אותו למען הקורא. לא שיעבדתי אותו לאיזושהי חגיגיות סגנונית יומרנית ומיותרת. השתדלתי שמצד אחד הוא יהיה ספר קריאה מרתק, ומצד שני יהיו בו כל החומרים, כל האפאראט המדעי, למען חוקריה של אסתר ראב. התייחסתי לספר כאל "תיבת נוח", ידעתי שעדויות ומקורות שלא אכלול בו, אולי ילכו לאיבוד, וחבל. חשבתי גם על הדורות הבאים, ובזכות הגישה הזו נידמה לי שהדורות הבאים גם יחשבו על אסתר ראב, ועליי.
לאחר ש"ימים של לענה ודבש" יצא לאור, סבור הייתי בתמימותי ש"חלף עם הרוח" שכזה על פתח-תקוה ועל ארץ-ישראל ועל חייה המדהימים של אישה אחת ושל אביה, המשתרעים על פני כמאה ועשרים שנה – יהיה מאורע ספרותי, תרבותי, אפילו לאומי.
לצערי לא כך קרה. הביקורות הראשונות על הספר, אמנם חיוביות ברובן, הופיעו במאוחר, לאחר שעותקיו כבר הוחזרו מהחנויות. לבד משתיים-שלוש תוכניות של ראיונות ומלל ב"קול ישראל" ובגל"צ, לא הצלחתי לעניין בפרשת חייה של אסתר ראב את המוספים השבועיים ואת הטלוויזיה, אלה הבמות העושות את הופעתו של ספר חדש למאורע שמדברים בו. למעשה, גם כיום רבים אינם יודעים שהספר יצא לאור, ומ-330 עותקיו שנמכרו, את המחצית לערך קנו בני-משפחתי העניפה או קניתי אני כדי לשלוח עותקים לאנשים שעזרו לי בשיחזור סיפור חייה של אסתר ראב.
מיבחר ספרים מאת ועל אסתר ראב
"שירי אסתר ראב" (כולל "קמשונים", 1930), מסדה, רמת-גן, [תשכ"ד, נובמבר 1963].
אסתר ראב: "תפילה אחרונה", שירים, עם עובד, תל-אביב, 1972.
אסתר ראב: "המיית שורשים", מיבחר שירים, הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, 1976.
אסתר ראב: "ילקוט שירים", מיבחר, עריכה ומקורות, אהוד בן עזר וראובן שהם; "אסתר ראב ושירתה", מבוא, ראובן שהם; מיבחר ספרותנו לעם, הוצאת יחדיו, ואגודת הסופרים העברים, תל-אביב, 1982.
אסתר ראב: "גן שחרב", מיבחר סיפורים ושבעה שירים, התקין לדפוס: אהוד בן עזר, ספריית תרמיל בעריכת ישראל הר, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, תל-אביב, 1983.
אסתר ראב: "כל השירים", המהדיר: אהוד בן עזר, זמורה-ביתן, מוציאים לאור, תל-אביב, 1988. מהדורה שנייה מורחבת, 1994.
אסתר ראב: "כל הפרוזה", המהדיר: אהוד בן עזר, תל-אביב, 1994. כולל סיפורי "גן שחרב" וסיפורים מהעיזבון.
בן עזר, אהוד, "ימים של לענה ודבש", סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב, עם עובד, תל-אביב, 1998.
לוז, צבי, "גילוי המציאות החדשה, שירי אסתר ראב", בתוך: "מציאות ואדם בספרות הארץ-ישראלית", דביר, תל-אביב, 1970.
לוז, צבי, "שירת אסתר ראב", הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, 1998.
מירון, דן, [בספרו]: "אמהות מייסדות, אחיות חורגות", הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, 1991.
שהם, ראובן, "בת הארץ – הקול הדובר בשירת אסתר ראב", בתוך ספרו: "קול ודיוקן", 1988, אוניברסיטת חיפה, חיפה.
20.4.99. מתוך היומן. יום שלישי. ערב יום העצמאות. בגליון ערב החג של "מעריב", במדור "ספרות וספרים", מתפרסמת רשימתי "על כתיבת 'ימים של לענה ודבש'", שמבוססת על מרבית דבריי שלאל'ה קראה בערב שנערך לספר בבית הסופר בתל-אביב. לבקשת העורכת, תלמה אדמון, צורפה לרשימה רשימה נכבדה של ספרים מאת אסתר ראב ועליה, וכן תמונה של אסתר, שצילם חנניה הרמן בביקורו של משה דור אצלה, בעת שריאיין אותה, ועתה זכתה לעיבוד מחשב צבעוני בידי יעל רשף, והתוצאה מדהימה לטובה. פשוט קשה להאמין שלא היתה זו תמונת צבע במקורה.