מתוך היומן

21 באוקטובר 1001, יום ראשון. לאחר שיחה עם ש. שפרה בבוקר אני קורא את ה"שיר" של אהרון שבתאי, שפסחתי עליו ב"תרבות וספרות" מיום שישי. בדרך-כלל אני אוהב את ההומור הגס של שבתאי, אבל השיר הזה הוא ממש מנוול. שמו "אם תבקשו", ונכתב בו:

אם תבקשו / שברובה צלפים / מטווח 150 מטר / אצוד לכם ילד, / אם תבקשו / שאתיישב בטנק / וממרומי המוסר היהודי / אחדיר פגז / לחלון של בית, / אסיר את משקפיי / ובנימוס אמלמל: / "לא, רבותיי!" / לא אסכים להתפשט / ולשכשך איתכם / באמבטיית הדם. / אם תבקשו שאטה את אוזניי / כדי שתחרבנו לתוכן, / אתנצל ואגיד: / "לא תודה, / המילים שלכם מסריחות, / אני מעדיף לשבת / על האסלה שלי!" / לכן כדאי שתוותרו. / כי אם תתעקשו, / אם תמשיכו להפציר בי / שאצטרף ללהקה שלכם, / שננחר יחד, / שנתפלש יחד, / שנצמיח יחד / זיפי חזיר, / שננעץ יחד / נחירי זאב / בבשר החי, / סבלנותי תפקע / ובתקיפות אענה: / "אדוני ראש הממשלה, / כבוד הרמטכ"ל, / אישי השר, / הוד קדושתו הרב, / שקו לי בתחת!"

אני מוכרח לומר שהשיר עצמו, במנותק מכל הקשר היסטורי, עשוי דווקא לא רע. העניין שהוא מנוול לגמרי מבחינה מוסרית ובעצם זהו שיר תמיכה בבן לאדן ובטרור הפלשתינאי. על כך לא יכולתי להתאפק ושיגרתי את המכתב הבא:

למערכת "תרבות וספרות" שלום רב,

אם יש בכם עדיין שמץ של הגינות, אודה לכם אם תפרסמו את המכתב הזה במלואו, ללא שום שינוי ותיקון.

מי ראוי לנשק למי?

קראתי בעניין רב את שירו של אהרן שבתאי "אם תבקשו" ("הארץ", 19.10.01) שבו הוא מבקש ממנהיגי ישראל, ובהם ראש הממשלה והרמטכ"ל, וזאת באחת מתקופותיה הקשות ביותר של המדינה, בהילחמה על קיומה ועל שלום אזרחיה מול עולם ערבי עויין: "שקו לי בתחת!"

ואני רוצה להגיד לשבתאי שהתחת שלו היא כניראה מקום קדוש מאוד, שאחרת אינני מבין איך ינשקוהו בתחת אנשים שהוא-עצמו אינו ראוי לנשק להם אפילו את התחת.

*

26.10.01. יום שישי. ב"תרבות וספרות" של "הארץ" מהבוקר מודפס בהבלטה ובמקום הראשון ב"תגובות" מכתבי המלא, ללא שום עריכה וקיצור, על השיר של אהרן שבתאי מהשבוע שעבר.