מתוך היומן, 26 ביולי 2001, יום חמישי. נשלח למערכת "הארץ"

לפני שנים אחדות השתתפתי בסימפוזיון של נציגי מפלגות ליבראליות בפורטוגל. בדיון שנערך על עינויים לא התאפקתי ואמרתי דברים דומים לאלה שאמר כרמי גילון והם, שאם מדובר ב"פצצה מתקתקת", מוטב לענות אדם חשוד אחד אם רק יש סיכוי שהודאתו תציל ממוות עשרות אנשים חפים מפשע או אפילו אדם אחד אחר.

דבריי התקבלו בגינוי כללי. בייחוד מצד הנציגה הארגנטינאית (להם הרי יש ניסיון מפואר ברודנות צבאית וגם בפיענוח טרור רצחני נגד מטרות יהודיות וישראליות). הנציגים תקפו אותי ואמרו שאין שום הצדקה שבעולם לחקירה בעינויים. זכויות המעונים וגינוי המענים רק הם יוזכרו בהחלטות הסימפוזיון.

כמובן שלא הצטרפתי לצביעות אלא התעקשתי ואמרתי שלא ייתכן לתת הגנה חוקית לטרוריסטים שעה שקורבנותיהם-לעתיד מופקרים למוות. על כך נחשבתי לריאקציונר, והיו שהתפלאו מה אני עושה בכנס של נציגי מפלגות ליבראליות (הייתי אז חבר "שינוי").

נזכרתי במעמד ההוא בימים אלה, כאשר כרמי גילון מוחרם בדנמרק ואריק שרון עומד בפני חשש לתביעה משפטית כפושע מלחמה בבלגיה. כניראה שאין גבול לצביעות ולחוצפה, ולא אתפלא אם הרבה כסף סעודי עומד מאחורי יוזמות "הומאניות" כאלה. ארץ שחותכים בה ידי גנבים תלמד אותנו, באמצעות מדינות מערביות צבועות וחצופות, כיצד להתנהג! – איזה מנוולים! – כמה שינאה כלפינו, ישראלים כיהודים, מסתתרת מאחורי היוזמות האלה. הרי זה ברור שיש כאן מי שמעוניין להתחיל בתהליך הדה-לגיטימיזאציה של מדינת ישראל. להפוך אותנו למצורעים של העולם, ואם זה לא פן ברור מאוד של אנטישמיות, אזיי אנטישמיות מהי?

אני משוכנע שהאיש ברחוב במדינות האלה לא חושב כך על אודותינו. הוא אולי חושב ההפך. אפילו מעריץ אותנו על עמידתנו, מעטים מול רבים, מול אוייב פאנאטי שרוצה להשמיד אותנו. אבל הצביעות האינטרסנטית והשחיתות של ההומאניסטים המקצועיים משתוללת כניראה ולא רק בדנמרק ובבלגיה.

יש לי ידיד שסבור כי העולם הנוצרי טרם נואש מתקוותו לחסל את היהדות, ומה שמתרחש בינינו לבין הערבים והמוסלמים ניראה בעיניהם כשלב שבו האיסלאם יילחם וישלים עבורם את מה שהיטלר ודורות של אנטישמיים לא הצליחו.

אני לא סבור כך. להיפך, כבר עכשיו, ובשנים הקרובות ביתר-שאת, הבעייה המוסלמית לגווניה הווה ותהיה אחת הבעיות הלאומיות הקשות ביותר של מדינות מערב-אירופה, ובקרוב גם של ארה"ב. הדבר יתבטא בהתגברות הטרור במדינות אלה, ובנסיונות מצידן להוריד מתמיכתן בישראל וזאת כדי לשמור על יחסים טובים עם האיום המוסלמי הפנימי, לפחות באירופה, ועם העוזרים לו מבחוץ. זה אולי מה שקורה כבר כיום בצרפת, הפוחדת מגל של מהומות איסלאמיות באם תפגין עמדה אוהדת מדי או אפילו אובייקטיבית כלפי ישראל.

בינתיים, עד שהתהליכים הרחבים האלה יתעצמו או אולי ייעצרו, הבה נשתדל, כל אחד מאיתנו, לענות באותה מטבע לכל מדינה שמנסה לעשות לנו דה-לגיטימיזאציה – בכך שנחרים אותה כיעד תיירותי. ניפנה גם ליהדות ארה"ב בתביעה לקיים חרם תיירות על כל מדינה שפוסלת נושאי תפקידים בישראל ומתייחסת אליהם כאל פושעי-מלחמה. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות. אולי כך יבינו הדנים עד כמה הם הידרדרו, אם צאצאי היהודים שאבותיהם האמיצים הצילו מציפורני הנאצים – מחרימים אותם כיום בתגובה לגל השינאה לישראל השוטף את דנמרק תוך גלגול עיניים צדקני לעבר הערבים.