של צבי י' קוסוי-כסה
צבי י' קוסוי-כסה מתנאה בידיעותיו ביהדות, וקורא להזמין אותו לטלביזיה על מנת לאפשר לו ללמד את כל עם ישראל מהם "ערכים יהודים אמיתיים". ("חדשות בן עזר" גיליון 1004). דא עקא, מסתבר שבקיאותו של קוסוי-כסה כביכול ביהדות, אינה אלא פרשנות נוצרית ישועית.
כזכור ישו בדרשה על ההר (מתי ה') קובע שיש לאהוב את האוייב ולהגיש לו את הלחי השנייה. את הפסוק "עין תחת עין" מפרש ישו לעולם לא לגמול רע תמורת רע, להיפך, יש להגיש לו את הלחי השנייה, ואת הפסוק "ואהבת לרעך" מפרש ישו: "אהוב את אוייבך והתפלל בעד רודפך."
מעולם בהיסטוריה לא היה נוצרי שאהב את האוייב, והגיש את הלחי השנייה. לעומת זאת היו יהודים רבים כאלו, וביניהם כמסתבר גם צבי י' קוסוי-כסה שאוהב את האוייב.
צבי י' קוסוי-כסה, (הישועי) שים לב! "ערכים יהודים אמיתיים" אינם אהבת האוייב והגשת הלחי השנייה. זו אינה יהדות!

המיעוט הנוצרי הנכחד
הנוצרים אמנם מעולם לא אהבו את האויטב ולא הגישו את הלחי השניטה, אבל בכל שטחי הכיבוש הערבי הם מיעוט נכחד. בראשית המאה ה-20 הם מנו כ-20 אחוז מן הערבים, ועתה לא יותר מ-4 אחוז.
עיראק וסוריה כמעט התרוקנו מנוצרים כאשר אנשי החליפות האיסלמית טובחים בהם והם נמלטים במיליונים. הסיסמה הערבית: אחרי שבת (הטיהור מהיהודים) בא יום ראשון (הטיהור מנוצרים).

"הגאון מווילנה" גולדה שניפיצקי – (זהבה גלאון) –
הפתרון לדעאש הוא השתלטותם על יהודה ושומרון
דומה שאפילו הרעיון המשיחי של חסידי חב"ד שלפיו הרבי המת יקום לתחייה כמשיח, הוא רעיון ריאליסטי הרבה יותר מהרעיון המשיחי, של "הגאונית" מווילנה, גולדה שניפיצקי (זהבה גלאון) לפיו "הפתרון לדעאש הוא פתרון הבעיה הפלשתינית," קרי השתלטות החמאס-דעש על יו"ש.
היות וגולדה-זהבה הינה עולה חדשה מווילנה, זה מזכיר לנו את אותם קראים ליטאים שהצטרפו ל-ס.ס. ושיתפו פעולה בהשמדת היהודים.

תרומת השילוש הקדוש של הסופרים "נביאי המוסר"
למאבק לדה-לגיטמציה של ישראל
שלישיית הסופרים המוחזקים בעיני עצמם כנביאים, עמוס קלויזנר-עוז, אברהם גבריאל יהושע, ודוד גרוסמן, שלחו מכתב לפרלמנטים בעולם בו הם קוראים להכיר במדינה פלשתינית ללא הכרה בישראל, וללא תלות במו"מ עם ישראל.
אין מדובר כאן רק באידיוטים שימושיים כמו אלו שתמכו בזמנו בקומוניזם והתעלמו מהדיכוי ורצח ההמונים שבוצעו בשמו, שלושת האידיוטים השימושיים הללו מזכירים לנו סופרים דגולים אחרים שבעת מלחמה הזדהו עם האויב.
הסופר הצרפתי לואי פרידנאן דטוש סלין Louis-Ferdinand Céline שיתף פעולה עם ממשלת משתפי הפעולה של וישי עם הנאצים והיה אנטישמי קיצוני.
הסופר הנורבגי קנוט המסון Knut Hamsun ששיתף פעולה עם קוויסלינג ותמך בנאציזם ובהיטלר ואף שלח לו במתנה את מדליית פרס נובל שקיבל.
ובכל זאת יש הבדל בין הסופרים הללו לשילוש הקדוש של הסופרים הישראליים. לזכותם של סלין והמסון יש לומר שהגרמנים מעולם לא התכוונו להשמיד את הצרפתים והנורבגים, ואילו הערבים בריש גלי מפרסמים את תוכניתם להשמיד את היהודים כולל את השילוש הקדוש המזדהה איתם.

בשורת "השחרור" על פי עמוס קלויזנר-עוז וקרל שמיט
למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען ושרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים גזענות ולא מופת מוסרי.
לכן כמה עלוב עמוס קלויזנר-עוז ששלח ספר בהקדשה מיוחדת לרוצח ההמונים, פושע המלחמה, הג'יהדיסטי, מנהיג "השהידים של הקצה" – גדודי חללי אל אקצא, הזרוע הצבאית של תנועת הפת"ח – מרואן ברגותי.
ראיית קלויזנר-עוז את הרוצח ברגותי כ"לוחם חופש" מעלה את החשש שהוא אימץ את ההגות של קרל שמיט, המשפטן הגרמני-הנאצי, שהגותו המשפטית סללה את הדרך ל"פתרון הסופי".
קרל שמיט עשה הבחנה בין המונח "חופש" הגרמני (Freiheit) לבין המונח הצרפתי   (Liberté).
הליברליזם המערבי הוא אוניברסאלי, לעומתו "החופש הגרמני" (פרייהייט) הוא חופש המאפשר לגרמנים לפעול נגד "האויב המהותי" שלהם – היהודים. לכן הכינוס בו החליטה המפלגה הנאצית לקבל את חוק "אזרחות הרייך, הגנת הדם הגרמני, והכבוד הגרמני," נקרא "כנס החירות" (Reichsparteitag der Freiheit) והחוקה נקראה כמובן, "חוקת החופש".
כשם שקרל שמיט ב"תיאולוגיה הפוליטית" שלו כינה את הגזענות "חופש", מכנים הגזענים הערבים-מוסלמים את גזענותם "מאבק לחופש".
אידיוט שימושי כבר אמרנו?

סקופ – זיאד בן עין מת עקב שברון לב וחרטה
על רצח הנערים היהודים דוד לנקרי ובועז להב
השר הפלשתיני זיאד אבו עין מת עקב אירוע לב. כזכור אותו זיאד אבו עין רצח ב-14.5.79 בעשר דקות לשלוש, ברחוב הגליל בטבריה, את הנערים דוד לנקרי בן 14 ובועז להב בן 16 תלמידי "עמל" בטבריה ית"ד (ישראל תיקום דמם), פצע 33 אנשים, ומאוחר יותר שוחרר בעיסקת ג'יבריל.
מסתבר שזיאד אבו עין מת עקב אירוע לב שבא בגלל שברון לב על רצח הנערים היהודים.
לאחרונה החל אבו עין להרהר בפשעו, ותקפוהו יסורי מצפון וחרטה על מעשה הרצח, ייסורי מצפון שהביאו לשברון לב ולאירוע הלבבי שהביא למותו.
אני בהחלט מודע לכך שהגזענים יגידו מיד שערבי-מוסלמי לא יכול למות משברון לב על רצח יהודים לאחר שנביא הערבים מוחמד הטיף להם שהמלאך גבריאל אמר לו שאללה אלוהיו אמר לו שיש לרצוח את היהודים בני הקופים והחזירים כפי שמטיף המופתי של הפת"ח שמונה ע"י אבא של מאזן שמינה גם את אבו עין לתפקיד, אבל אנחנו נאמר שזה בהחלט אפשרי שגם ערבי-מוסלמי יהיה לא גזעני.
אני משער אפוא שהחרטה הכנה של אבו עין על מעשהו, ומותו עקב כך, היא הסיבה לכך שמשה רז, חבר הכנסת לשעבר ממרצ, במסגרת התמודדותו בפרימריז לקראת הבחירות לכנסת, ביקר את משפחת הרוצח והביע את צערו על מותו. משה רז ודאי ידע שהרוצח מת משברון לב על רצח הנערים בטבריה והביע בביקור את הערכתו לאותה חרטה נשגבת.

הפספוס הגדול של מוזיאון באר שבע –
במקום הנצחת שואת יהודי ערב – תערוכת שטיחים
לאחר עשר שנים בהן התנהל מאבק משפטי סביב המקום, נפתח בתוך המסגד הגדול של באר שבע מוזיאון לתרבות האיסלאם ועמי המזרח.
המסגד הגדול בעיר העתיקה בבאר שבע נבנה בשנת 1906 על ידי השלטון העות'מני, ושימש כמקום תפילה לתושבי העיר והסביבה עד לכיבוש העיר על ידי צה"ל במלחמת השחרור. לאחר קום המדינה הוא שימש כבית מעצר וכבית משפט השלום בעיר. משנת 1953 החל המסגד לשמש כמוזיאון ארכיאולוגי, שנקרא "מוזיאון הנגב", ובשנת 1987 הוא הוכר כמוזיאון על פי חוק המוזיאונים. בשנת 1992 נסגר המוזיאון הארכיאולוגי, משום שהמבנה העתיק נהפך מסוכן.
בשנת 2002, הגישו מרכז עדאלה, (על גזענות המנכ"ל של הארגון כתבנו בשבוע שעבר) והאגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים בישראל – עתירה לבית המשפט העליון בדרישה לחדש את הפולחן המוסלמי במסגד. עיריית באר שבע התנגדה לכך בגלל הסכנה שהמקום ינוצל על ידי גורמים אסלאמיים לפעילות שתסכן את שלום היהודים בבאר שבע.
בסופו של דבר הושג הסדר (שלא מקובל על הערבים-מוסלמים) לפיו יהיה במקום מוזיאון שיעסוק בתרבות מוסלמית. לכן נפתחה בו תערוכת שטיחי תפילה מוסלמיים.
ב-26.8.12, תוך המאבק המשפטי לקביעת עתיד המוזיאון, כתבתי מכתב בקשה לראש העיר באר שבע, מר רוביק דנילוביץ, ובו הצעתי לו להקדיש את המוזיאון שייפתח ל"שואת יהודי ערב" שהיא היחידה שלא הונצחה בשום מקום בארץ. לצערי הרב הדבר לא הסתייע ודנילוביץ החליט לפתוח במקום תערוכת שטיחי תפילה ערביים-מוסלמיים.
למותר לציין שהערבים-המוסלמים אינם מרוצים מתערוכת השטיחים, וממשיכים לתבוע בעלות על המקום ואפשרות תפילות בו.
לכן מן הראוי ועוד לא מאוחר להקדיש את המוזיאון לשואת יהודי ערב, כאשר עם פתיחת מוזיאון כזה על עירית באר שבע להתחייב – כי רק שחזור בתי הכנסת שנחרבו על-ידי מוחמד בערב (היום הסעודית) יאפשרו כגמול את החזרת המסגד בבאר שבע לידי המוסלמים. ויבוא השלום על כולם.

להפסיק הכנסת מלט וברזל לעזה
לבנות בניינים מעץ ובריקים בלבד
מקורות בעזה מסרו כי התחדשה העבודה לביצור מנהרות התקיפה בחומרי הבניין שישראל מספקת לעזה. על ישראל לקחת את היוזמה ולספק לעזה רק עצים ולבני בנייה. לא מלט וברזל. כך יתאפשר לבנות מגורים לכל האוכלוסיה ללא בניית מנהרות תקיפה.

הג'אהליה של הגזענית הודא אבו חמיד
שוללת את כל האמנות הערבית
כזכור נפתלי רז, המתנאה בכך שהוא "איש חינוך ומורה דרך", לא הצליח למרות כל מאמציו למצוא אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען, בין "עמיתי השלום" שלו שאת פניהם הוא חילה.
והנה מביא לנו "איש החינוך ומורה הדרך" ערבייה-מוסלמית בשם הודה אבו-חמיד המוגדרת "סוציולוגית ופעילה חברתית", היוצאת נגד תערוכת אמנות של אמני הר חברון היהודים. (חדשות בן עזר גיליון 1004).
בתערוכה של היהודים, היא טוענת, אין כלל הד לעוולות הכיבוש, והיא קובעת "שאמנות שנוצרת על ידי יהודים שנישלו ערבים ממקומם, ושמייצגים את הכוח הכובש ושולט בחיי הערבים – היא פוליטיקה בצורתה הנקייה."
לדידה של אבו חמיד הערבים הכובשים, טובחי היהודים בחברון, יכולים לעסוק באמנות, יהודים כובשים – לא!
כזכור השטחים הכבושים ע"י הערבים הם כ-13 מליון קמ"ר, יותר מכל אירופה. השטחים הכבושים שהיו בידיהם היו נרחבים יותר. הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, המלטזים, האיטלקים, הארמנים, הגיאורגים, והדרום סודנים – הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי, ולפרק את כל ההתנחלויות הערביות.
אם נלך לפי מסקנת הסוציולוגית והפעילה החברתית – הרי שכל האמנות הערבית מחוץ לערב (היום הסעודית שבה אין אמנות) אינה לגיטימית, כי היא רק פוליטית, ולכן יש לחסלה כי הרי מדובר באמנות הכובשים הערבים שלא עוסקת כלל בעוולות הכיבוש ובנכבשים.
ג'האליה כבר אמרנו?

מרנם בין מרוקאים לתוניסאים
מפלגת ש"ס התפלגה ובין הפלגים ניטש קרב גדול למי שייך מרנם (מורם, המורה שלהם). מסתבר שהמחלוקת נעוצה בשוני המוצא של הפלגים.
מרנם (ולא מרן, בארמית מורנו) עובדיה יוסף – "פה מלוכלך", ובעל לשון הרע. (השואה עונש על נשות חוטאות) היה עיראקי ששלט על צפון אפריקאים. והנה עם מותו מיד נוצר שבר עדתי. מכלוף אריה דרעי מייצג את המרוקאים, ואליהו ישי את התוניסאים.
בלי קשר לפוליטיקה, בכל מרוקו לא מצאתי קוסקוס מפרום, ובכלל הקוסקוס (סוקקקסוקק בערבית-בֶּרְבֶּרִית מרוקאית) היה תפל. אין ספק הקוסקוס התוניסאי עדיף.