ארכיון קישורים אודות צור קשר התחברות
חדשות בן עזר #1006 29/12/2014 ז' טבת התשע"ה
אהוד בן עזר

כיצד הפכו הנוצרים לפלסטינים

ב"מעיין הכבשים" המעוות של אילן רונן ב-2002

מתוך היומן

14.6.02. יום שישי. בצהריים מתקיימת בתיאטרון הקאמרי הצגת "מעיין הכבשים" של לופה דה וגה, שאליה אני מוזמן מתוקף התמנותי לשופט בפרס האקדמיה לתיאטרון כנציג אגודת הסופרים. בניתי לי טבלה של הקטגוריות שבהן השופטים מתבקשים לדרג את המלצותיהם, ולאחר ההצגה הענקתי ציונים בסקלה של 1 עד 10, כאשר לציון גבוה – 8, זכו רק השחקן יגאל נאור בתפקיד פרננדו גומס, ורות דר על התפאורה.

ההצגה, שאמורה להיות גם מוסיקלית, יש בה שירים רבים – לא שיכנעה אותי למרות העבודה והמרץ הרב שהושקעו ומושקעים בה. הבעייה העיקרית נעוצה בקונצפציה. אילו הוצגה ההצגה כלשונה, ללא כל נסיונות להפוך את אנשי הכפר למעין פלסטינים הנאנקים תחת עולו של עריץ, אזיי היתה משרתת את המסר של סיפור אוניברסאלי, כי היו ויש עוד מקומות רבים של עריצות בעולם, וגם יהיו, אבל משעה שמדובר רק בכפר מוסלמי פלסטיני, כולל הלינטש שהם עושים בגומס (שהוא הרגע המרגש היחיד במחזה, בגלל הטקסיות האכזרית שלו), וזאת מתוך תחושה של היעשות הצדק – כבר אין זה משל אלא אמירה פוליטית.

כלומר, בגלל האקטואליזציה איבדה ההצגה את ערך המשל האוניברסאלי שבה והפכה לפמפלט פוליטי שמעורר התנגדות אצל מי שלא חושב שהפלסטינים הם המסכנים. מצד שני, אם באמת רצו לעשות אקטואליזציה, בבקשה, שהמחזה יתרחש במחנה פליטים ביום, גומס יהיה קצין או מושל צבאי ישראלי, ונראה אז אם יריעת המחזה מחזיקה בכלל מעמד או מסוגלת להתמודד עם המורכבות של הקונפליקט הערבי-ישראלי. ודאי שלא.

אבל כך לתפוס טרמפ על חשבון עיוות הקלאסיקה? כך לשרבב פלח, מוכתר, כיבוש שטחים ועוד כל מיני דברים שאין להם שייכות וקשר לתקופה ההיסטורית של המחזה ואינם אלא קריצה ל"ישראלי הנאור" מסוג כותבי המאמרים הפרו-פלסטיניים ב"הארץ"?

אולי לכן דווקא הדמות המרושעת ביותר, זו של גומס, הצליחה להפיק משחקן טוב כיגאל נאור את מיטבו, בעוד אשר כמעט כל השאר ניראו לעיתים כהפקה בגימנסיה. מדקלמים תרגום פסוידו-קלאסי של ויזלטיר, שבוודאי לא תירגם מהמקור הספרדי. מה שלא צויין כלל בתוכניה. שם הוא רק "מתרגם".

22.6.02. שבת. ידידיה יצחקי מבטיח לי נאמנה כי במחזהו של לופה דה וגה "מעיין הכבשים" אין שום זכר למוסלמים, וכי כל עלילתו נסבה על החברה הפיאודלית הנוצרית שבה המעמד העליון מתעלל בכפריים הפשוטים.

דבריו רק מחזקים בי את התחושה שביסוד העיבוד של אילן רונן למחזה עומד אידיוטיזם מוסרי ופשע אמנותי. אי אפשר להבין מהתוכנייה שכל עניין האיסלאמיזאציה של המחזה הוא המצאה שלו, שמתהדרת כאילו זהו המחזה של דה וגה. חושבים שהכניס סממנים פלסטיניים אבל איש לא מתאר לעצמו שכל אנשי הכפר הם נוצרים במקור. ואכן, ההצגה בקאמרי היא חסרת כל היגיון כי לא ברור מדוע אם יש מוסלמים, המלחמה היא בין נוצרים, ומדוע המוסלמים הם נתיניו הנאמנים של המלך הנוצרי, ומדוע בכל הטקס שלהם, אף שיש רמזים ל"כיבוש שטחים" ועוד אמירות אקטואליות אנטי-ישראליות, והביגוד והמחרוזות ומה לא הם מהפולקלור הערבי הפלסטיני – אין בטקסט אפילו מילה מוסלמית אחת, אפילו רמז אחד לדתם של אנשי הכפר, להבדל הדתות והתרבות בינם לבין הנוצרים. כלום. כי כל זה לא קיים במחזה המקורי.

רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?

הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.

הצטרפו לאתר
🏠 A− A A+