נכתב 2002

26.6.02. יום רביעי. בבוקר אני יושב וכותב רשימה ל"הארץ" ושולח אותה גם לרשימת מכותבי האי-מייל בעברית שלי. קשה לי להאמין שיפרסמו אותה. [ובאמת לא פורסמה].

בספטמבר 2000 פרצה מלחמה בין ישראל לפלסטינים ובספטמבר 2001 פרצה מלחמה בין ארה"ב לאיסלאם הקיצוני. לאחר שני אלה המאה ה-21 שוב אינה דומה לקודמתה.

תהליך אוסלו מת והשמאל המדיני פשט את הרגל. אתה יכול להמשיך לדגול בכל הרעיונות החברתיים של השמאל, להתנגד למשיחיות של ההתנחלות בשטחים, להיות אפילו חבר מרצ, אבל עליך להודות ביושר כי ערפאת ובני-עמו חיסלו את צדקת הדרך המדינית של השמאל בישראל, ולא תהיה לדרך הזו תקומה. אפילו תומכי אוסלו בעבר לא יתנו שירמו אותם פעמיים.

הטרור של האיסלאם הקיצוני מסוכן אולי לא פחות מהיטלר ומגרמניה הנאצית בשעתם, וזאת משום שדרכו אינה בקרבות כיבוש קונווציונאליים אלא בניסיון השמדה המונית של אוכלוסייה אזרחית בכל אתר, לא רק במחנות-ריכוז. אם פצצה "מלוכלכת" מסוגלת בקרינתה הרדיואקטיבית להפוך את וואשינגטון לעיר רפאים למשך עשרות שנים, ואת תושביה לפגועי קרינה, הרי זה סדר-גודל אפוקליפטי של מלחמת-עולם שלישית, שאפילו ה"בליץ" הגרמני על לונדון מחוויר לעומתה. בהשוואה לרעיונות פיגוע מתוחכמים של הטרור האיסלמי נגד אוכלוסייה אזרחית, תאי-הגז באושוויץ עלולים להיראות איטיים ופרימיטיביים.

לישראל ולעם היהודי בגולה יש שותפות גורל אחת והיא לעמוד מול הטרור המוסלמי הקיצוני, גם אם הדבר מביא לתמיכה בימין הפוליטי שמייצג את האנטישמיות ה"קלאסית", וזאת כל זמן שממול עומד שמאל "ליבראלי" שקוע באנטישמיות פרו-מוסלמית שרואה בישראל סוג חדש של נאציזם.

כיום, להתפלל בבית-כנסת בפריס, במרסיי, בג'רבה או בניו-יורק, ללכת בחו"ל עם כיפה על הראש, עלול להיות מסוכן לא פחות ואולי יותר מאשר לנסוע בכבישי הגדה או לטייל ברחובות ירושלים. ומאחר שהקיום היהודי בגולה עומד בפני סכנות רבות, הרי שיש לצפות לגלים גוברים והולכים של עלייה לישראל, ובראש-ובראשונה של יהודים דתיים שכאן הוא המקום היחיד בעולם שבו הם יכולים לקיים את פולחניהם באופן חופשי ולא בחסדי זרים. אולי רק עשרה או חמישה אחוז יהודים יעלו, אבל כל המאה אחוז מהרהרים באלטרנאטיבה, ישראל. דבר כזה דומה שלא היה בתולדות עמנו.

אם חשב מישהו בישראל שמחיר הגלות עדיף על מחיר הציונות, וכי יש אפשרות לברוח מהגורל היהודי כאן לאיזו גלות חלומית שמתקיימת מחוץ להיסטוריה, מתברר שלא. הישראלי, גם החילוני, יצטרך לשאת את יהדותו בכל אתר ואתר בעולם, וככל שיהיו יותר מוסלמים באירופה ובארה"ב, הוא יחוש יותר ויותר על בשרו מהי גלות ומדוע קמה הציונות ולקחה את גורל העם בידיה.

חיילים צעירים ואנשי מילואים, הנדרשים לשלם בלחימה ובסכנת מוות את מחיר ההגנה על ישראל, דורשים מההנהגה הישראלית, ובצדק, פתרון מדיני. יש לומר להם בצורה הברורה ביותר, אין פתרון, וגם אילו היה, המפתח לו אינו בידינו. הערבים אינם רוצים אותנו באיזור. נקודה. מי שאינו יכול לחיות עם הוודאות הזו, שילך לגולה. שם יתברר לו במוקדם או במאוחר שבמאה העשרים ואחת, ממש כמו במאה העשרים, אין מקום בטוח במאה אחוז ליהודים בעולם כולו. ומי שאינו רוצה שחייו וחיי משפחתו יהיו תלויים בשוטרים ארגנטינאיים, בלגיים, צרפתיים ואפילו אמריקאיים, או ב"הגנה עצמית יהודית" כמו בפרעות שלפני כמאה שנה ברוסיה ושלקחו בה חלק מי שהיו זמן קצר לאחר מכן צעירי העלייה השנייה – מוטב לו שיישאר בישראל, אפילו בחירוק שיניים.

המצב קשה אבל בשום פנים ואופן אינו נואש. אם הפלסטינים ימשיכו באיוולתם, והם כניראה ימשיכו, הם במו-ידיהם יסכנו את המשך קיומם בין הירדן לים. חלק ניכר מהפלסטינים הנוצריים של בית-לחם כבר ברחו, ולא בגללנו אלא בגלל הטרור הערבי הפנימי.