השתתפתי בשבוע שעבר בטקס ההשבעה של בני החייל, ברחבת הכותל המערבי. בדיוק כמו בטקס ההשבעה שלי, לפני 33 שנים, ובדיוק כמו בכל טקסי ההשבעה מאז הקמתו של צה"ל, קיבלו החיילים נשק וספר תנ"ך. הנשק שקיבל בני אינו הנשק שאני קיבלתי. הטכנולוגיה אחרת לגמרי. הנשק שאני קיבלתי, לא היה הנשק שקיבלו החיילים שהתגייסו עשרים ושלושים שנה לפניי. ממש לא. אבל התנ"ך – אותו התנ"ך.
למה נותנים נשק לחיילים? זה מובן מאליו. הרי הם חיילים. הרי זה צבא. אבל למה תנ"ך?
היטיב להגדיר את הדברים אדריכל המדינה ומייסד צה"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן גוריון, בעדותו בפני ועדת פיל (1936).
"מאין הגעת לפלשתינה?" שאל אותו הלורד פיל, וב"ג השיב: "מפלונסק."
"האם יש לך מסמך או שטר מכר הנותן לך, כמי שבא מארץ רחוקה, זכות לתפוס את מקומם של בני הארץ הערבים הגרים בה מזה דורות?" הִקשה פיל.
ב"ג לא התבלבל. על דוכן העדים היו מונחים ספר תנ"ך והקוראן, עליהם הושבעו העדים. ב"ג נטל בידיו את ספר התנ"ך והצהיר: "זה הקושאן שלנו."
התנ"ך הוא הקושאן שלנו. התנ"ך הוא ה"מה", ה"למה" וה"לשם מה", שבלעדיהם אין כל תוקף מוסרי לצה"ל וללחימתו.
הסצנה הזאת בתום עדותו של ב"ג, לא הייתה אמורה להפתיע את חברי הוועדה. בעדות עצמה, אמר ב"ג דברים דומים: "זכותנו ביחס לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט ומהצהרת בלפור, היא קודמת לאלה... התנ"ך הוא המנדט שלנו, התנ"ך שנכתב על ידינו, בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא הוא המנדט שלנו. זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי, והצהרת בלפור והמנדט באו לשם הכרת הזכות הזאת ואישורה. הרי נאמר בפירוש בהצהרה ובמנדט, שהעמים מכירים בזכותו של העם היהודי 'להקים מחדש את ביתו הלאומי...' זכותנו זו איננה דבר חדש, עובדה היסטורית חדשה... המנדט אישר, כי זכותנו ניתנה לא ב-1917 או ב-1922. בשנים אלה הוכרו קשרינו ההיסטוריים עם א"י ואושרה גם מנימוקים אחרים זכותנו להקים מחדש את ביתנו הלאומי, לבנות מחדש דבר שהיה לנו בעבר ושהיה שלנו במשך כל ההיסטוריה של העם היהודי – ולא דבר חדש הוא זה שאנו באנו לייסדו."

11 שנים מאוחר יותר, הופיע בן גוריון בפני ועדת החקירה של האו"ם. הוא לא דיבר על ביטחון. הוא לא הציג את השואה כקושאן שלנו. הוא דיבר על התנ"ך: "לפני כשלוש מאות שנה, הפליגה לעולם החדש אוניה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אוניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אונייה? ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?
"והנה, לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות.
"ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן; באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה.
"והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים."

את הטקסט הזה אני מקפיד לקרוא מדי שנה, על שולחן סדר פסח.

מגילת העצמאות, מגילת היסוד של מדינת ישראל, נפתחת אף היא בספר הספרים הנצחי, התנ"ך, כיצירתו הגדולה של העם היהודי ותרומתו הגדולה לאנושות: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי."
וכאשר עוסקת הכרזת העצמאות בדמותה של מדינת ישראל, גם אותה היא משתיתה על התנ"ך: "מדינת ישראל... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל."
הרוח הזאת, רוח התנ"ך, היא הרוח שהפיחה את מפרשי הציונות, היא הרוח שהקימה את מדינת ישראל, היא הרוח שקיימה את מדינת ישראל. התנ"ך היה תשתית התרבות הישראלית, ואבן השתיה של הסיפורת, השירה, הפזמונאות והאמנות הפלסטית בישראל. התנ"ך היה מסד השפה המשותפת בין יוצאי גלויות שונות, תרבויות שונות ובין בני פלוגתא אידיאולוגיים.
במהלך השנים הלך התנ"ך ואיבד את מרכזיותו בתרבות הישראלית, והדבר דלדל את הרוח ורידד את החברה. בעוד בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה, לימודי התנ"ך היוו נדבך מרכזי בחינוך, במשך השנים חל פיחות במעמדו המרכזי ונשחקה מרכזיותו. היום, לימודי התנ"ך איבדו את מרכזיותם, התנ"ך אינו אהוב על רבים מן התלמידים, והם אינם בקיאים בו.
יש לכך סיבות רבות. סיבה אחת היא התרחקות בקרב האליטה החילונית מכל מה שמסמלת היהדות. סיבה אחרת נעוצה בטעות היסודית בתרבות הציונית, שיצרה באופן מלאכותי קפיצת דרך בהיסטוריה, וניסתה לדלג על היצירה היהודית שבין התנ"ך לספרות ימינו. תרבות נבנית נדבך על גבי נדבך והניסיון המגושם להאדיר את התנ"ך מתוך זניחת ספרות חז"ל והיצירה היהודית בגולה, גרמה להתרחקות מן התנ"ך ולכרסום מקומו בתרבות העברית.
מהפכת ההתחדשות היהודית בחברה הישראלית בדור האחרון, ניסתה לתקן את המעוות ולהחזיר את הניגון שנזנח לשווא ללב ההוויה, אך ברוב המקרים הדבר לווה בהתרחקות מן התנ"ך.
במשך עשרות שנים התרחקנו מהתנ"ך ובעצם התרחקנו מעצמנו. המחיר התרבותי והחברתי של הנתק הזה כבד. את המעוות יש לתקן.

המיזם התרבותי-חינוכי 929, נועד להתמודד עם הבעייה ולתקן הקלקול. 929 הוא מיספר הפרקים בתנ"ך. כותרת המשנה של המיזם היא "תנ"ך ביחד". המיזם נועד לגרום לכך שהחברה הישראלית והעולם היהודי ילמדו מידי יום, חמישה ימים בשבוע, פרק אחד בתנ"ך. הלימוד יהיה בקבוצות לימוד רבות מאוד בכל רחבי הארץ, באינטרנט, ברשתות החברתיות, בצה"ל, בחברה למתנ"סים ועוד ועוד. מיזם ענק, שהיוזם שלו והעומד בראשו הוא הרב ד"ר בני לאו ומשרד החינוך שותף בהובלתו והפעלתו. גילוי נאות – אני פעיל במיזם, בכתיבת מאמרים על פרקים בתנ"ך באתר 929 ובהנחיית לימוד.
מטרת המיזם היא להנכיח מחדש את ספר הספרים, תשתית התרבות היהודית והאנושית, בקרב החברה הישראלית והעם היהודי, מתוך גישה פלורליסטית ופתוחה מאוד, המאפשרת לכל אחד לפרש ולדרוש בדרכו, על פי הבנתו, על פי השקפת עולמו, את הטקסט המקראי, ללא כל היררכיה, וללא כללים פרשניים של מותר ואסור. זהו מיזם משותף של דתיים וחילונים, של כל הזרמים ביהדות, של כולם.
המיזם נפתח בנר חמישי של חנוכה, בלימוד פרק א' בספר בראשית. כל מחזור של 929 ימשך שלוש שנים וחצי. המחזור הראשון יסתיים סמוך ליום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל.
כצפוי, בקבלת הפנים למיזם היו גם אקורדים צורמים, של מתנגדים, שוללים, מלעיזים ולועגים. אורי משגב ב"הארץ", למשל, כרך אותו עם קמפיין הקידוש (שראוי להתייחסות נפרדת) והשתלח: "מדובר במיסיונריות, עטופה כמיטב המסורת במתק שפתיים ונועם הליכות. ובסיבוב הנוכחי גם בעטיפה של ממתק... 'קירוב הלבבות' וה'הידברות' וה'כבוד לערכים ולמסורת' הם תמיד בכיוון אחד. ה'גשר' המפורסם הוא לעד חד־סטרי. החילונים המשתתפים בבנייתו בקמפיינים הללו ובאחרים הם, במחילה מכבודם, מה שנהוג לכנות בשפה המהפכנית 'אידיוטים שימושיים', גלגול נוסף של 'חמורו של משיח' הידוע."
כאשר אורי משגב מפחד, סימן שיש משהו במיזם הזה. הרי לא מהמיזם מפחד משגב, אלא מהמטרה שהוא נועד להשיג – העצמתה של הרוח הישראלית, כרוח יהודית וציונית.
ומנגד, הרב ברוך אפרתי, ראש קבוצת רבני "דרך אמונה", קבוצת רבנים שמרנים המנהלת מלחמת מאסף נגד רוחות ההתחדשות, הפתיחות, הסובלנות והפלורליזם בציונות הדתית – כתב מאמר חריף נגד הגישה הפלורליסטית והפתוחה של המיזם. גם הוא מפחד. "לא ניתֵּן לחלל את המקרא שקיבל משה בסיני. לא נשתוק נוכח ניסיון לעוות את לבבותיהם של תלמידינו ותלמידותינו, על ידי חינוך הרואה בתנ"ך יצירה אנושית-ספרותית שאיננה אלוהית וקדושה."
אפרתי ושכמותו אולי שמעו על 70 פנים לתורה, אולם הם ינסו לחנוק 69 פנים, כאילו רק פרשנותם לגיטימית.
אפרתי ומשגב ומה שהם מייצגים, מפחדים. ואני שמח על כך, כי יש להם ממה לפחד. יש להם ממה לפחד, כי מיזם 929 הוא ביטוי לתמורה רוחנית ותרבותית משמעותית, ההולכת ומתעצמת מזה שנות דור וכעת היא ניצבת לקראת קפיצת מדרגה – מהפכת ההתחדשות היהודית. מהפכה היוצקת תוכן רוחני ותרבותי לבניין הפיסי של תקומת ישראל.

2. צרור הערות 31.12.14

* חוקי המלחמה נכתבו במיוחד למלחמה, ותנאי המלחמה הם אלה בהם יש לפעול על פי אותם חוקים. לכן, אין צדק בטענה שאין לשפוט לוחמים ומפקדים על תפקודם בשעת מלחמה.
אחרי כל פעולה, יש מקום לתחקיר מבצעי יסודי, לשם הפקת לקחים מהצלחות וטעויות, כדי להיות מוכנים וטובים יותר בעתיד. בתחקיר המבצעי יש לבחון גם את מוסר הלחימה.
מתי נכון לפתוח בחקירה פלילית? אך ורק כאשר יש חשד לירי מכוון על אזרחים, מתוך ידיעה שמדובר באזרחים ומתוך כוונה לפגוע באזרחים. פעולה כזאת היא בלתי חוקית בעליל ופקודה כזאת היא בלתי חוקית בעליל. לעומת זאת, הרג של אזרחים מתוקף העובדה שהמלחמה נעשית בתוך שטח מאוכלס, הוא חוקי ואין כל צורך לחקור אותו (חקירה פלילית).
יש לזכור את מהותה של מלחמת "צוק איתן" – הותקפנו בידי מדינת טרור וארגוני מחבלים, שירו אלפי רקטות ופצמ"רים, רובם הגדול ירי מכוון לעבר אוכלוסיה אזרחית, ומתוך מערך מנהרות תופת שנועד למעשי טבח המוני באזרחים. המחבלים הפכו את אזרחי עזה למגן אנושי. זכות ההגנה העצמית של המדינה, היא חובתה להגן על אזרחיה. ההגנה על אזרחי ישראל פירושה פגיעה במחבלים והריגתם והרס תשתיות הטרור. פשע המלחמה של המחבלים – הפיכת האוכלוסיה האזרחית למגן אנושי, אינו מעניק חסינות למחבלים מפני ההגנה העצמית של ישראל, והם נושאים במלוא 100% האחריות על כל מגן אנושי שנהרג. אין כל מקום לחקירה פלילית על הרג מגן אנושי במסגרת פעולה נגד המחבלים.
אין כל הצדקה לטענות השווא בנוגע לנוהל "חניבעל", שנועד לסכל את חטיפתו של סרן הדר גולדין ז"ל. אין כל סיבה שנעניק למחבלים את מבוקשם – לחטוף חייל ישראלי כדי לשחרר אלפי מחבלים שישובו לעסוק בטרור ורצח ישראלים, כפי שעשו משוחררי עסקות החליפין הקודמות.
לסיכום – יש מקום לחקירה פלילית נגד מי שירה במודע באזרחים, ללא כל סיבה מבצעית. אין מקום לכל חקירה פלילית אחרת. להיפך, על החברה הישראלית לעמוד מאחורי לוחמיה, שגילו מסירות נפש ללא סייג במלחמה להגנה על שלומה של מדינת ישראל, חייהם וביטחונם של אזרחיה.

* לנוכח היד הקלה של הפצ"ר בפתיחת חקירות פליליות ללוחמים וקצינים ב"צוק איתן" (יש לקוות שהיד הקלה תסתכם בפתיחת החקירות), כדאי להזכיר מה היתה מלחמת "צוק איתן".
מחבל מסתתר מאחורי ילדה קטנה ומכוון נשק כדי לצלוף בילדים שלי. בחלקיק השנייה האחרונה אני פותח באש והורג אותו, אך גם הילדה שמאחוריה הסתתר נפגעת, למרבה הצער. זאת, בקליפת אגוז, מלחמת "צוק איתן". עם כל הכאב על הילדה שנפגעה, אין כל סיבה לחקור אותי חקירה פלילית. עם זאת, יש לבחון בתחקיר את מקצועיות הקליעה ואת התגובה המהירה שלי.
רק אם אני חשוד שיריתי סתם, במכוון, לילדה, יש לפתוח נגדי בחקירה.

* הקלטות הקשר מקרב רפיח במלחמת "צוק איתן" מעוררים גאווה במפקדים ולוחמים נחושים, ערכיים, מוסריים ומקצועיים, בניגוד לכל ההשמצות. הפצ"ר טרם החליט אם לפתוח בחקירות נגד המעורבים בקרב רפיח. יש לקוות שלא ימעל בתפקידו ולא יפתח בחקירה פלילית.

* אתר וויינט והכתב יואב זיתון ראויים למלוא ההערכה על השגת הקלטות הקרב ועל פרסומן. עיתונאות במיטבה.

* מה ראינו בקלטת הלוהטת של הרב עובדיה?
ראינו קשיש מנותק המתומרן בידי סביבתו. אדם שאינו קורא עיתונים אך סובביו מלעיטים אותו באופן מגמתי בדברי רכילות, מושכים אותו בלשונו ומצלמים ומקליטים, מכינים קלטת ליום פקודה.
ראינו מנהיג רוחני של מפלגה, שאינו רואה כל בעייה מוסרית בכך שבראש מפלגתו יעמוד גנב ונוטל שוחד, אלא רק חושש שמא העמדת הגנב ונוטל השוחד בראש תבריח מצביעים.
ראינו מנהיג רוחני שהמבחן היחיד שבו הוא מעמיד את ראש המפלגה הוא מידת הצייתנות לדבריו, והפסול המרכזי שניתן למצוא במנהיג הפוליטי הוא היותו "עצמאי", רחמנא לצלן.
מה קרה? איך מי שאמר את הדברים האלה הציב בסופו של דבר את דרעי בראש? כנראה שהסביבה המהנדסת אותו השתנתה.
כך הפכו סובביו של הרב עובדיה את רבם בכחש והפכו את הרב חיים אמסלם, מנהיג "עצמאי", לא עלינו, לאויב הציבור מספר 1.
ובכלל, קמפיין רוחות הרפאים הנקרופילי הזה (מצד שני פלגי ש"ס) מבייש את הדמוקרטיה הישראלית.

* דרעי זרק את המפתחות (אבל דאג שהצרור יישאר קשור בגומי לאצבע שלו).

* אלמלא הדברים היו מוקלטים ומצולמים ומובאים ביוטיוב, הייתי מתקשה להאמין. אבל יצחק הרצוג אמר בפירוש: "אני חושב שהביטוי מדינה יהודית הוא ביטוי מוטעה לחלוטין, במובן הבא: מכיוון שהוא מייצר סוג של תחושה של לאום שהוא נהנה מזכויות יתר."
בפולמוס על חוק הלאום, מפלגת העבודה טענה שאין צורך בחוק, כי די לנו במגילת העצמאות. לוז מגילת העצמאות הוא ההכרזה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל."
מאחר ומדובר בסרטון קצר מאוד של כחצי דקה, כולי תקווה שמדובר בפליטת פה, במעידה חד פעמית, הלוואי שאפילו בעריכה מגמתית המוציאה דברים מהקשרם. מאחר והסרטון רץ ברשת, לא יהיה להרצוג מנוס מלהסביר את דבריו ולהבהיר מה עמדתו בנדון. הוא לא יוכל לשמור בנושא זה על זכות השתיקה.
יצחק הרצוג הוא בנו של מי שקרע מעל במת עצרת האו"ם את נוסח ההחלטה המגנה את הציונות כגזענות. חומץ בן יין.

* המלצות נוספות לקראת הבחירות המקדימות. לחבריי במפלגת העבודה אני ממליץ לבחור בד"ר נחמן שי.
מדינת ישראל נמצאת תחת מתקפה קשה של דה-לגיטימציה ודמוניזציה. מתקפה זו – ימיה כימי המדינה, אולם מאז ועידת דרבן (2001), ועידת הגזענות והאנטישמיות המשמעותית ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, היא הפכה לאמצעי המרכזי במלחמה נגד ישראל. מטרת המתקפה היא להפוך את ישראל למדינה מצורעת, להציגה כמדינת אפרטהייד ובכך ליצור זהות בינה לבין דרא"פ בימי האפרטהייד, כדי לגרום לעולם להחרים אותה ולהביא לנפילתה. המערכה הזאת מנוהלת בידי הברית הבלתי קדושה של האסלם הרדיקלי, השמאל הרדיקלי והימין הנאו-נאצי, ויש לה שלוחות גם בישראל. היא נוחלת הצלחות לא מעטות.
לא זו בלבד שישראל טרם יצאה ממגננה ומתקפה, היא אפילו לא ייצרה כיפת ברזל להתגוננות מפני המתקפה. עיקר המעמסה מוטל על כתפי אכפתניקים בודדים, כמו בן דרור ימיני, מחבר הספר החשוב והמצוין "תעשיית שקרים", המילואימניקים שנאבקים נגד עלילת ה"טבח" בג'נין וחושפי עלילת "רצח" הנער א-דורה.
נחמן שי, לאורך שנים, פועל בארה"ב ובאירופה בהסברה ודיפלומטיה ציבורית, ועושה זאת בכישרון רב. גם כח"כ באופוזיציה, אין הוא אופוזיציה למדינה, אלא הוא פועל בשירותה בתחום זה. כח"כ הוא נאבק בעקביות להעלאת הצורך בדיפלומטיה ציבורית ומתקפת נגד לקמפיין הדה-לגיטימציה למקום גבוה בראש סדר העדיפויות המדיני של ישראל, ומציע הצעות אופרטיביות בנדון.
חשוב מאוד לתת לו מנדט להמשיך ולפעול במישור החשוב הזה, הן אם יהיה באופוזיציה והן אם יהיה בקואליציה או אף שר בממשלה.
עם זאת, אחטא למצפוני אם לצד ההמלצה לא אזכיר ואזקוף לחובתו את ההתקרנפות בנושא חוק הלאום. שי היה בין החתומים על הצעת החוק המקורית, אך במערכה האחרונה אף הוא יצא נגדו. אולם בנושא זה, למרבה הבושה, לא היה אפילו צדיק אחד בסדום. ואני הרי ממליץ לחבריי במפלגת העבודה, ואיני יכול להמליץ להם על מישהו שעמד בפרץ בנושא זה.

* לחבריי במפלגת העבודה אני ממליץ, בעצם מבקש, בעצם מתחנן – אל תבחרו ביוסי יונה ובמרב מיכאלי. מן הראוי שמי שאינו ציוני, לא ייצג את מפלגת העבודה.

* לחבריי בבית היהודי אני ממליץ לבחור בנחמיה רפל. נחמיה רפל, בן וחבר קבוצת יבנה, הוא מזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי. אך אין הוא רק מזכ"ל התנועה, אלא הוא הפנים שלה, הוא מגלם באישיותו את דרכה. תנועת הקיבוץ הדתי היא אחת משמורות הטבע היפות והקסומות בחברה הישראלית. היא מייצגת את הטוב והיפה בציונות הדתית ואת הטוב והיפה בתנועה הקיבוצית. היא מייצגת את השילוב בין ציונות מעשית, מגשימה, מיישבת לציונות רוחנית, תרבותית, דתית. היא מייצגת רוח של דתיות מתונה, פתוחה, נאורה, אוהבת את החברה הישראלית והעם היהודי ואינה מתנשאת ומתנכרת לסביבה החילונית. היא מייצגת את היהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. זו תנועה של "והצנע לכת".
נחמיה רפל מגלם את מהותה של תנועת הקיבוץ הדתי. איש חינוך בכל רמ"ח ושס"ה, מראשי תנועת "בני עקיבא" לאורך שנים, קצין קרבי בצה"ל שלחם במלחמות ישראל והגיע עד לתפקיד סמח"ט, איש המחנה הליברלי המתון בציונות הדתית.
נחמיה יהיה נציג אמת של ההתיישבות הכפרית, של התנועה הקיבוצית ושל הציונות הדתית.

* השתלחותו הסדרתית של ליברמן בגורמי אכיפת החוק והתבכיינותו המתקרבנת למול חקירות השחיתות של מפלגתו, היא עזות מצח. מטרתו של ליברמן היא להפריע לשלטון החוק לחשוף את השחיתות שממנה הוא נבנה. התרבות הזאת, שדרעי, קצב, אולמרט וליברמן מייצגים אותה, של הכפשת המשטרה והפרקליטות והתבכיינות על "רדיפה פוליטית", כביכול – היא תרבות של עולם תחתון, והגיעה השעה לטאטא אותה אל מחוץ לחיינו הציבוריים.
טענתו של ליברמן נגד עיתוי חקירת השחיתות במפלגתו דווקא ערב הבחירות, היא טענת שווא. זו חקירה שהחלה לפני שנה כאשר הבחירות היו אמורות להתקיים בעוד שנתיים. החקירה הסמויה היתה לגלויה על פי שיקולים מקצועיים. האם יש להשתיק חקירה בגלל הבחירות? ההיפך הוא הנכון, מן הראוי שהציבור יהיה מודע לחשדות נגד המפלגה, בוודאי כאשר אין המדובר בשמועות ראשוניות אלא בפרי של חקירה ממושכת. העיתוי, סמוך לסוף שנת התקציב, נועד למנוע העברת סכומי עתק בלתי חוקיים, ויש לברך על כך.

* התנגדתי ואני עדיין מתנגד להעלאת אחוז החסימה. הגישה שלי לדמוקרטיה פרלמנטרית מעניקה מקום רב לייצוגיות ולטעמי רף של 2% חסימה הוא בהחלט מספק.
עם זאת, אני מתנגד מכל וכל לעתירה לבג"ץ בנדון. עצם העובדה שבג"ץ דן בנושא ולא דוחה את העתירה על הסף, היא פגיעה גדולה יותר בדמוקרטיה מאשר גובה אחוז החסימה.
תפקידה של הכנסת לחוקק חוקים, ואין זה מתפקידו של בית המשפט לאשר חוקים שהשופטים תומכים בהם או לפסול חוקים שהשופטים מתנגדים להם. הדיון בבית המשפט לא היה דיון חוקתי, אלא דיון פוליטי שבו השופטים ביטאו את דעתם האישית על חוק שחוקקה הכנסת. אין בהעלאת אחוז החסימה, לאחוז הנמוך עדיין מן המקובל ברוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות, כל בעייה חוקתית וכל פגיעה בזכויות האזרח, ולכן אין זה מעניינו של בית המשפט לדון בכך. גם אם העתירה תידחה (ואין לי כמעט ספק שהיא תידחה) – עצם הנכונות של בית המשפט לדון בה, היא האקטיביזם השיפוטי, הפוגע בשלטון החוק ומערער את מעמד בית המשפט בציבור. זוהי פוליטיזציה של בית המשפט.

* גם הטענה שהחוק פוגע בייצוג הערבי ולכן יש לפסול אותו, אינה נכונה. 20% מאזרחי ישראל הם ערבים, ולכן טענה שאחוז חסימה של 3.25% חוסם אותם חסרת שחר. אין זה חוק הפוגע בזכות ההצבעה של הערבים, מתנה אותו בהצהרות "נאמנות" למיניהן או פוסל מפלגות ערביות בשל מצען. החוק קבע אחוז חסימה אוניברסלי, והוא פוגע בייצוגיות של כל קבוצה ומגזר באופן שווה. בבחירות האחרונות "עוצמה לישראל" לא עברה אחוז החסימה, ו"קדימה" גרדה אותו על גחונה. על פי הסקרים, "קדימה" לא תעבור היום את אחוז החסימה, "התנועה" לבדה לא אמורה היתה לעבור את אחוז החסימה, אלי ישי מדשדש באזור אחוז החסימה, ואין אלו מפלגות ערביות.
"האיחוד הלאומי" התחבר ל"בית היהודי" בבחירות הקודמות, מחשש שלא יעבור את אחוז החסימה, וכך הוא נוהג גם הפעם. "התנועה" חברה למפלגת העבודה, בעסקת זהב. גם שאול מופז מנסה לחבור למפלגת העבודה.
המפלגות הערביות תפעלנה באותה דרך, ולהערכתי ייצוגן יגדל בעקבות המהלך.

* מפעל חייו של המסית והמדיח הסדרתי, הדוסופוב ספי רכלבסקי, הוא רדיפה שיטתית, הסתה והשפרצת שנאה יוקדת, נגד כל מי ומה שמריח דתיות. בשנתיים האחרונות הוא רדף את "יש עתיד", מאחר ושילבה בתוכה דתיים. בעיניו זהו ממש חילול הקודש. ציד המכשפות שניהל נגד שי פירון, ממש מוציא שם רע למקארתיזם.
אם הצטרפות של דתי למפלגה חילונית כה נתעב בעיניו, איך הוא יראה הצטרפות של חילונים למפלגה דתית? אולי הוא יעודד את התופעה, כדילול הדתיות השנואה עליו כל כך? לא, הוא אינו יכול לסבול את העובדה שחילוני יצטרף למפלגה דתית. וכך הוא כתב בפשקוויל התורן שלו ב"הארץ": "רוח המשיחיות והגזענות רק מתחזקת אצל האחים היהודים, כשדווקא החילון המסוים שעוברת המשיחיות הגזענית הופך אותה לסם קשה שמאיים להפוך לנפוץ בהרבה." בקיצור, אין כנראה מנוס מהפתרון הסופי של "דרוס כל דוס".
"האחים היהודים" מגדיר המסית הדוסופוב רכלבסקי את "הבית היהודי", כדי לשוות לציונות הדתית את פני "האחים המוסלמים". והמסית המתחרה, באותו עיתון, אורי משגב, קופץ על המציאה וגם הוא מאמץ את הביטוי המסית. הפרויקט העכשווי של משגב הוא לצאת נגד מיזם 929. המיזם הזה הוא מופת של יהדות פלורליסטית ופתוחה, וזה הדבר המפחיד קנאים, כמו קיצוני החרד"לים וכמו קיצוני האנטי דתיים. בתוך פחות משבוע משגב כבר תקף בשני מאמרים את המיזם הנפלא, אותו הוא מציג, כמקובל ב"פרוטוקולים של זקני דוסנילנד" כחלק מתכנית השתלטות על המדינה של "האחים היהודים" ושל בנט. את החילונים השותפים למיזם (שהם אגב רוב השותפים) הוא הגדיר בשני המאמרים "אידיוטים שימושיים" בשירות מצעד "האחים היהודים" לשלטון ולמיסיונריות.
הנה, דוגמית מתוך מאמר השטנה השני שלו נגד המיזם: "המפעל הפוליטי של בנט והאחים היהודים הוא מפעל אדיר ומתוחכם. אסור לזלזל בו. חשוב רק לעקוב אחריו, ולהבין איך נכון להתמודד מולו. חלק מהפיונים שמשתפים אתו פעולה אפילו לא מחפשים מקום בכנסת כמו ינון מגל. לפעמים הם סתם מתגייסים כחילונים גאים לכתוב פרשנות לפרק בתנ"ך במסגרת פרויקט '929'."
מה זה אם לא "הפרוטוקולים של זקני דוסנילנד"? ויש לו גם הוכחה: "קורא ערני הפנה אותי לסרטון בחירות של הבית היהודי מהבחירות הקודמות. רק לפני שנתיים. בנט מכריז שם במילים ברורות: אני רוצה שכל ילד יידע לקרוא את התנ"ך, יידע לעשות קידוש."
הנה זה, "כל כך פשוט." הבנתם? בנט אמר שהוא חותר לכך שכל ילד ילמד תנ"ך, והופ – יש מיזם 929. האמת היא, שלא בנט מפחיד את משגב. מה שמפחיד אותו הוא שכל ילד ילמד תנ"ך. אמנם הוא כתב באותו מאמר שהוא אוהב לקרוא בתנ"ך. כנראה בתוך חומר מודיעיני.

* בצרור ההערות הקודם, כתבתי שעם פרישתם מן הכנסת של מאיר שטרית, בנימין בן אליעזר ועוזי לנדאו, בנימין נתניהו, שנבחר לראשונה לכנסת ה-12, ב-1988, יהיה ותיק הח"כים. זה נכון, אך יש להוסיף אליו את הח"כים עמיר פרץ, הרב גפני וצחי הנגבי, שאף הם נבחרו באותה שנה. באותה שנה החל דרעי לכהן כשר בממשלה, אך מבלי להיות ח"כ. לכנסת הוא נבחר ב-1992. מבין חמשתם, היחיד שכיהן ברצף מאז ועד היום הוא עמיר פרץ, כך שנכון לראות בו את ותיק הח"כים (בכנסת הבאה).
הבא אחריהם בוותק הוא סילבן שלום, המכהן ברצף מאז הכנסת ה-13, 1992. גם לימור לבנת כיהנה ברצף מ-1992, ולאחרונה הודיעה על פרישתה.

* חבורת נמושות, בוגרי התיכון למדעים ואמנויות, יצאה בפשקוויל הסתה לתלמידים לא להתגייס לצה"ל. פשקוויל שכולו שנאה יוקדת, מתהומות הנפש האומללה, למדינת ישראל. את מדינת ישראל שבתוך הקו הירוק מכנים מכוערי הנפש הללו "שטחי 1948" כמקובל בשיח הפלשתינאי, שיח תכנית השלבים.
זאת התגלמות המושג אליטה מנוונת, מדושנת עונג, מנותקת ובוגדנית. חבורת אנשים נקלים.
המכינות הקדם צבאיות, מדרשת השילוב, תנועות הנוער ותנועות הבוגרים, שנות השירות, השומר החדש – כל אותן תנועות מחנכות נוער להיות אליטה משרתת, מגויסת, מחויבת, ערכית; אליטה מחנכת, אליטה ציונית.
האליטה המנוונת תקבל את הכותרות, אבל האליטה המשרתת תעצב את העתיד.

* ביד הלשון: לכבוד יום הולדתי החל השבוע (לפי תאריך עברי ביום א', ו' בטבת, ולפי תאריך לועזי ביום ה' 1.1), אקדיש את הפינה לעצמי. כלומר, לשם משפחתי.
אבא שלי וסבא שלי לא ידעו מעולם את משמעות השם הייטנר. הגרסה הרשמית במשפחה היתה שאין משמעות לשם. במלאת יובל להיווסדי, לפני שנתיים, פניתי לאבשלום קור וביקשתי שיבאר לי את פירוש השם. וכך, באיחור של חמישים שנה למדתי מהו שמי...
להלן תשובתו של אבשלום קור: Heiter פירושו צח, בהיר, מאיר, חייכני. המתכונת המורחבת Heitner שהוראתה "נשוא פנים", היתה נהוגה בתארים של משפחות מלוכה באירופה, משהו כמו "הוד מעלתו".
לא סביר שיהודי היה מלך... אלא היה, נראה, בחסותו של מלך. כך קרה, למשל, שהיה לנו נשיא ששמו חיים הרצוג (דוכס!) כשגם בגרמניה היה נשיא ושמו הרצוג.
גם אהוד גְרָף ("60 שניות" גל"ץ) – וכי היו יהודים במעמד גרף (רוזן)? לא, אלא שישבו אבותיו בחסות רוזן כלשהו.
וכן בּוּרג (מצודה), והרב פרינץ' (נסיך)!
קראו עלינו את תיאוריהם של אלה שנתנו לנו חסות בחצרם או במצודתם.
הרב הראשון בשומרון המתחדש, הרב מאיר האיתן זצ"ל (שעל שמו ביהכ"נ הראשי בקדומים: "משכן מאיר") – שמו היה מאיר הייטנר. ומובנו, איפה: מאיר המאיר.
בברכת העברית,
אבשלום קור