בימים עברו דיברו על שלום, והמהדרין היו מוסיפים "שלום אמת". בשביל שלום אמת, אמרו, נהיה מוכנים לוותר על שטחים לכיבוש ערבי.
לא עוד. היום המונח "שלום" לא כל שכן "שלום אמת" נעלם לחלוטין מכל הקשת הפוליטית. אפילו הסמן הקיצוני, "הגאונית מווילנה" (העולה מוילנה) גולדה שניפיצקי (זהבה גלאון), שטענה שהפתרון לדעאש הוא פתרון הבעיה הפלשתינאית, אינה מדברת יותר של "שלום אמת", אלא על "הסדר מדיני" בלבד.
אין יותר שלום, יש רק הסדר. ומהו הסדר? הסדר הוא לכל היותר מה שנקרא על-פי הגזענות הערבית-מוסלמית "הודנה", כלומר שביתת נשק עם הכופרים לזמן קצר, עד שיתחזק האיסלם ויחזור להילחם על-פי הדוגמה של מוחמד בחוזה חודייביה.
ואם עסקינן בניהול הסכסוך בלבד, יש לנהלו על פי עקרונות תוכנית אלון המורחבת שהיא-היא מורשת רבין.
למרבה הצער דומה שרק נתניהו הוא עכשיו הנושא את המורשת הזו, כי מפלגתו של רבין, "המחנה הציוני", לשעבר העבודה, אימצה מזמן את תוכנית רק"ח.

החוצפה של היינץ קלוגר
היינץ קלוגר (חיים יבין) העולה מגרמניה, שואל עולה מרוסיה: "למה לא תחזור למולדתך?" וזאת, בשעה שהוא, היינץ קלוגר, עוד מגדיר את עצמו "ציוני שוביניסט".
מסתבר שאין אין גבול לחוצפה.
ולגופו של עניין, מוטב לעולים מרוסיה להמשיך ולשמור בארץ על התרבות הרוסית הגדולה איתה גדלו. ימשיכו לשמור על הספרות, המוזיקה, והאמנות. שמירת התרבות הרוסית תיטיב מאוד גם איתנו, חסרי התרבות הזו.

אחריות הדמים של רון אובז'נסקי-חולדאי
תוכנית תמ"א 38 נועדה לשתי מטרות – שיפוץ דירות ישנות על מנת לחזק אותן בפני רעידות אדמה, והוספת ממ"דים בדירות חסרות מקלט. כדי להשיג את שתי המטרות יש ליצור היתכנות כלכלית על-ידי מתן היתר לבניית שתי קומות נוספות לבניין – והנה רון אובז'נסקי-חולדאי מנהל מאבק לחיסול התוכנית.
מהנדס העיר תל אביב, עודד גבולי, טען בוועדת ערער נגד איסור העירייה על ביצוע שיפוץ על-פי התוכנית, כי "מדינת ישראל צריכה לאייד את תוכנית תמ"א!"
האינטרס הכלכלי הסמוי של אובז'נסקי-חולדאי למניעת התוכנית לא ברור, אבל ייאמר ברורות – כל אדם בתל אביב שיאבד את חייו כתוצאה מרעידת אדמה או מנפילת טילים - דמו על אובז'נסקי-חולדאי!

איטבח אל יהוד – דלות החומר האמנותי ועושר הבְּלַה-בְּלַה
לצערי אני נטול כל כישרון אמנותי. מאז הגן לא התפתחתי כלל. איני יודע לצייר דמויות, פרספקטיבה, אור וצל, וכדומה, לכן כלל נקוט בידי לשיפוט אמנות: "אמנות היא רק מה שאני לא מסוגל לצייר" – מה שאני יכול לצייר אינו אמנות.
בביקור בתערוכת סיכום של הצייר חתן פרס ישראל, משה גרשוני, נוכחתי שהאמנות המוערכת של הצייר מסתכמת בכתם צבע הדומה להפליא לכתמי הצבע שציירנו בידיים בגן הילדים. בעצם מה שהוסיף את הנופך האינטלקטואלי לציור, היתה כתובת על כתם הצבע. השאלה ששאלתי את עצמי האם כל כתובת תגדיר את כתם הצבע כאמנות?
עשיתי ניסוי ושיניתי את הכתובת. גרשוני צייר כתם צבע ועליו רשום "הבעיה של הציור היא הבעיה הפלשתינאית" – על אותו כתם צבע רשמתי :"הלאה הכיבוש הערבי מא"י!"
(את הציור ראו ברשימתי "משה גרשוני – דלות החומר האמנותי ועושר הבְּלַה-בְּלַה", חדשות בן עזר 595)
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00595.php
האם האמנות של גרשוני היא דלות הכתם? או דלות המלל? האם איכות האמנות של כתם הצבע משתנה עם המלל? מהי האיכות של כתם הצבע ללא המלל?
האם אותו כתם הצבע בתוספת המלל החדש היה מהולל גם הוא על-ידי המבקרים? מה היתה כותבת ברייטברג-סמל? האם היה המלל החדש "הלאה הכיבוש הערבי!" מתקבל כטמטום מהולל או טמטום מגונה?

מתנחל מתל אביב
לאחר פירסום רשימתי התנהל בוויקיפדיה דיון בערך "משה גרשוני". הוויכוח היה אם להכניס את הביקורת שכתבתי לערך, או לא. אחת בשם יעל (איני מכיר אותה) המליצה להכניס את הביקורת שלי, ולעומתה אחד בשם יאיר טלמור התנגד לכך בטענה שזה "נראה כמו הגיגים של מתנחל ממורמר נגד תל אביב."
בתשובה הוא נענה ש"ככל הידוע נעמן כהן הוא מתנחל מתל אביב."
http://he.wikipedia.org/wiki/שיחה:משה_גרשוני
נזכרתי בכך לאחר שבתערוכה במכללת ספיר הנושאת את השם "כוחה של מילה" שירבט "אמן" בשם גל ווילנץ את הכתובת "איטבח אל יהוד" (טיבחו את היהודים!) על חמסה שהוא סמל ערבי-מוסלמי, והגדיר את החמסה שעליה הכתובת: "יצירת אמנות". האם למישהו יש ספק שכתובת דומה "טיבחו את הערבים!" לא היתה מתקבלת כיצירת אמנות?
בינתיים צעיר יוצא השייטת בשם דביר קלי קרע את "יצירת האמנות" הזו – ומיד נזעקו כל אבירי חופש הדיבור נגד המעשה. "האמן" גל וולינץ היה כל כך מרוצה מהפרסומת שניתנה לו מעצם מעשהו של דביר קלי, עד שמיד קם והכריז שפעולתו "הפכה את החמסה לאיקונית ואותו לפושע." (הארץ" 1.1.15). הבנתם? "יצירת האמנות" נהפכה בהבל פה של ווילנץ לאיקונין קדוש.
לקרוע את הציור הוא מעשה קל מדי ולא רצוי. אם היה דביר קלי שואל אותי, הייתי ממליץ לו לעשות את מה שעשיתי עם "ציורו" של גרשוני, כאשר על כתם הצבע שלו רשמתי כתובת הפוכה, דביר קלי צריך היה לרשום על החמסה: "טיבחו את הערבים!" – ולתלות זאת במקביל, או אז לא ניתן היה להגדיר את החמסה עם "איטבח אל יהוד" כאמנות, כי היו צריכים להגדיר כך גם את "טבחו את הערבים!"
הבעיה היא שאמנים חסרי כשרון ציור יודעים שניתן למשוך תשומת לב והערכה רק באמצעות שיסוי נגד היהודים. כזכור רק לאחרונה "אמנית" בשם נטלי-כהן וקסברג משכה תשומת לב עם מיצג החרא שלה על דגל ישראל.
איך אמרנו? דלות החומר האמנותי ועושר הבְּלַה-בְּלַה האנטי-ציוני-האנטישמי.

פעולות תגמול של ישראל נגד בגידת צרפת
ועוינותה של מדינת "עבר הירדן"
דומה שמאז אימרתו האנטישמית של שארל אנדרה ג'וזף מרי דה גול, מיד אחרי ששת הימים, כאשר האשים את ישראל באחריות למלחמה:
Les Juifs, jusqu'alors disperse, reste ce qu'ils avaient ete de tous temps, un peuple d'elite, sur de lui-meme et dominanteur
(היהודים, שהיו מפוזרים בעמים עד אז, נשארו מה שהיו כל הזמנים, לאמור, עם נבחר, בטוח בעצמו ושתלטן) – והבגידה בישראל, כאשר הטיל הטיל עליה אמברגו, לא היה מעשה אנטי ישראלי כהצבעת צרפת בזכות הצעת ההחלטה הפלישתינאית במועצת הביטחון של האו"ם. הצבעת צרפת מעמידה אותה כאוייבת ישראל והעם היהודי.
צרפת של היום הופכת לאיטה למדינה ערבית-מוסלמית (כיום עדיין רק כעשרים אחוז מוסלמים) והפוליטיקאים הצרפתים נעשים תלויים יותר ויותר בקול הערבי, ובייחוד הנשיא הסוציאליסט הולנד, שנבחר בזכות קול זה, ואיתו שר החוץ שלו היהודי-המשומד-להכעיס לורן פייביש פביוס. מהבחינה הזו המצב ילך ויחמיר ככל שאחוז הצרפתים בצרפת יירד.

החלפת פסלי מלכי ישראל מעל הנוטר דאם בחליפים ערביים
בחזית קתדרלת נוטר דאם בפריז ניצבים 27 מלכי ישראל. מלכי צרפת התכוונו לעצמם, הם ראו עצמם המשך של מלכי ישראל.
בזמן המהפכה הפסלים נותצו, המהפכנים חשבו שהם מלכי צרפת. הפסלים שנמצאים עתה הם שחזור של הפסלים המקוריים.
גלריית מלכי ישראל בחזית הנוטר דאם, פריז. galerie des Rois d'Israël
http://gigapan.com/gigapans/129206
בקרוב, אם הצרפתים לא יתעשתו, יתגשם חלומם של המוסלמים מהמאה השמינית לכיבוש צרפת, וסמל הסהר יחליף את הצלב מעל הנוטר דאם. מלכי ישראל ינותצו ובמקומם יושמו פסלי החליפים המוסלמים.

הקמת מדינה ערבית בשטח צרפתי
כפעולת תגמול לצרפת על מדיניותה האנטי-ישראלית, על ישראל ליזום הצעת החלטה לפיה תוקם בצרפת, משטח העיר פואטייה ודרומה, כלומר בתחום הכיבוש הערבי לשעבר, מדינה ערבית-מוסלמית.
על ישראל להוקיע את צרפת כמדינה כובשת, ולגנות אותה על חיסול ההתנחלויות הערביות-מוסלמיות בתחומה.

הלאה הכיבוש "העבר ירדני"
מדינת "עבר הירדן" היא שהביאה את הצעת ההחלטה הפלישתינאית לאו"ם, לכן יש לגמול לה על ידי הגשת הצעה למועצת הביטחון להקמת מדינה ערבית-פלישתינאית בתחומה של מדינת "עבר הירדן". העם "העבר ירדני" הכובש, צריך לוותר על כיבושו.
למען האמת כל תושבי "עבר הירדן" הם "פלישתינאים", כי עבר הירדן היא חלק בלתי נפרד מפלשתינה אבל התעמולה הערבית טוענת שרק 70 אחוז הם פלישתינאים והשאר שייכים לעם ה"עבר ירדני". בכל מקרה הפלישתינאים הם הרוב והם זכאים לשחרור לאומי מהכיבוש העבר ירדני.
תאמרו, אלו הם גימיקים של דעת הקהל. נכון. אבל כיבוש דעת הקהל הוא חשוב ביותר בתחום המדיני. נכון, לכל הפעולות הללו צריך קצת דמיון יוצר, אבל למרבה הצער על תחום יחסי החוץ של ישראל מופקד אמנם אדם עם דמיון יוצר, אבל אדם המפנה אותו רק לחלוקת שלל למקורביו.

כשר אבל מסריח
מעשייה יהודית ישנה מספרת על אישה שבאה אל הרב ושאלה אותו: "רבי, התבלבלתי ובמקום לבשל בסיר בישול בישלתי בסיר לילה, האם האוכל כשר?"
ענה לה הרב: "האוכל כשר אבל מסריח."
לפני שנים פגשתי ברכבת משוררת צעירה שבעברה למדה אצלי. כולה נסערת, היא סיפרה לי על חוויה מזעזעת שעברה. היא נסעה לביתו של יצחק לאור, שהבטיח לה לפרסם שיר פרי עטה בכתב העת שלו, ומשהגיעה לביתו הוא החל להטריד אותה מינית והתנה את הפרסום בהיענות לו.
מטעמים שונים היא לא התלוננה נגדו, ואני בהחלט יכול להבינה. נזכרתי בסיפורה עם ביטול הענקת פרס מפעל הפיס ליצחק לאור. לאור תובע ממפעל הפיס להעניק לו את הפרס בנימוק שהוא מעולם לא הורשע בדבר. נכון פורמאלית מי שלא הורשע הוא זכאי, והוא כשר לקבל את הפרס, אבל כאן יש להוסיף "כשר אבל מסריח." עצם הסרחון מצדיק את אי הענקת הפרס.

הגזען האנטי-אשכנזי סמי שלום שטרית רץ לבחירות
לא מכבר כתבתי כאן על המהפכה נגד האשכנזים שיוזם סמי שלום שטרית ("חדשות בן עזר" גיליון 996) –
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00996.php
סמי שלום שטרית, יליד מרוקו, הישראלי לשעבר, הפעיל בחבורת התנועה האנטי-אשכנזית: נוהג כרבים מעמיתיו לחרף ולקלל את האשכנזים בעברית ובערבית: "אני כותב לכם שירים / בלשון אשדודית / כוס אם אם אמכם / כלה בוכם / שלא תבינו מילה... מי שם עליכם."

בלילה הוזה וחולם שטרית על הקמת מונרכיה אבסולוטית בישראל בנוסח מרוקו:
 
סמי שלום שטרית
תנו לי מלך מרוקאי
תנו לי מלך מרוקאי אחד, מרוקאי עם כבוד,
וקחו את כל הבנגוריונים, בגינים, גולדות, רבינים, שמירים, פֶרֶסִים, ושרונים,
ולכו תחגגו לכם קוממיות ועצמאות.
אסתפק במלך מרוקאי שלשונו לשון אימי –
ארכין ראשי ואנשק את ידו ואשבע לו אמונים
"אללה יברכ פי-מולאי סידי."
 
שטרית אף מספר שהוא ביקר במולדתו מרוקו והרגיש בה ממש בבית, אבל, לא מפליא, סמי שטרית, המעריץ כל כך את המלך הדספוט המרוקאי, (המלך מוחמד השישי מכונה "המלך הגזלן",
(LE ROI PREDATEUR)
והכל-כך מעריץ את התרבות הערבית-מרוקאית הנפלאה לדבריו, (מתוך שנאתו את התרבות המערבית האשכנזית), החליט לא לרדת למרוקו, לנשק את ידי מלך מרוקו, ולתת לו את ה"ביעה" שבועת אמונים – אלא לרדת לאמריקה בירת העולם המערבי.
ממרומי גלות אמריקה קורא סמי שלום שטרית למהפכה אלימה נגד האשכנזים. ("הארץ", 21.11.14) "אני מדבר," אומר שטרית, "על רפורמה בכוח ובכפייה כי ישראל היא מדינה מושחתת מן היסוד שהמיעוט היהודי הלבן (אשכנזים) השתלט בה על כל משאביה לדורות."
שטרית, לנין החדש מגדות ההדסון, קורא לרבולוציה, להעביר אדמות, כהונות שופטים, ומשרות מרצים בתיכונים ובאוניברסיטאות, מהאשכנזים לערבים ול"מזרחיים" (כולל "המערביים" המוגרבים מרוקאים).
כדי שניתן יהיה לבצע זאת, הוא אומר, יש לשחרר את "המזרחיים" (כולל "המערביים" המוגרבים מרוקאים) מהלאומיות הישראלית שכישפה אותם שנים. (לא ברור האם הוא עצמו שייך כבר ללאומיות האמריקאית או ללאומיות המרוקאית?)
האויבים של "המזרחיים" (כולל "המערביים" המוגרבים מרוקאים?) – אומר שיטרית, אינם איסמאיל הניה, ואבא של מאזן, אלא האשכנזים, נתניהו, ליברמן, נפתלי בנט, וכו'. הם האחראים לציונות המשיחית המשעבדת את רוחם של "המזרחיים" (כולל "המערביים" המוגרבים מרוקאים) ומביאה לקפיטליזם החזירי.
והנה הפתעה (בעצם לא מפתיע) סמי שלום שטרית רץ לכנסת. במאמר ארוך בו הוא מציג את עצמו: "אני סמי נולדתי בארשדייה שבמרוקו וגדלתי באשדוד. (הוא לא מזכיר שירד לאמריקה) יש לי כל הכישורים והיכולות והניסיון להנהיג מהפכה חברתית ומדינית. אני אוהב מוסיקה ערבית ורוק וכמעט כל דבר בעברית." הוא מעמיד תנאי אחד: אצביע למפלגה שתעמיד אותי בראשה ("הארץ", 26.12.14).
בין שאר הנימוקים למה להעמיד אותו בראש מפלגה, הוא כותב שעם עלייתו לשלטון הוא יבצע "חלוקה בחוק של כספי התרבות לפי קבוצות תרבות. תסולק היד הלבנה הנעלמה".
אז ככה, "יורד" מהארץ שוויתר על הלאומיות הישראלית, ונשבע אמונים לחוקת אמריקה אינו יכול להיחשב כ"פעיל חברתי" ישראלי ולהטיף מוסר ולרוץ לבחירות.
אם יחזור שטרית לארץ, וישוב ללמד בבית הספר את ילדי העולים ממרוקו דור שלישי ורביעי, ויקרא לצדק חברתי לכולם, למשל מאבק בניצול נכסי המדינה ע"י בעלי ההון כתשובה ועופר – יבורך מאבקו.
אם יישאר שטרית (הפעיל החברתי האמריקאי) באמריקה נייעץ לו: לך, היאבק נגד הקפיטליזם החזירי באמריקה, או במרוקו מולדתך, שהרי תושבי מרוקו זקוקים למאבקך הרבה יותר מהישראלים, הן למאבק המעמדי של העם המדוכא, והן למאבק נגד כיבוש סהרה הספרדית, וההתנחלויות בה, והן לשחרור הבֶּרְבֶּרִים מהכיבוש הערבי.
נ.ב. בטוחני שהגזענים האנטי-אשכנזים יכנו אותי "גזען" על דבריי אלו.

כזכור רק לאחרונה חירף אותי יליד מרוקו אחר, גם הוא ישראלי לשעבר, פרופסור למוסיקה שניהל את תזמורת המוסיקה המרוקאית (בכיבוסית "אנדלוסית" כדי לתת רושם של אירופה ומוסיקה צוענית מאנדלוסיה הספרדית כמו למשל בכרמן של ביזה).
לפני שאואשם בגזענות (מה שיקרה בכל מקרה) אומר ברורות: כל מוזיקה היא שוות ערך לאחרת. מוזיקה גרמנית קלאסית אינה עולה על מוסיקה ערבית מרוקאית לסוגיה, או מוסיקה בֶּרְבֶּרִית, או עולה על מוסיקה ערבית מצרית, או ערבית עיראקית. כל אחד והמוסיקה שלו.
פרופסור אברהם אמזלג עילם חירף אותי בחרוז בפואזיה שחיבר כתב: ""אתה ואבותיך המזויינים, ח׳רבנתם עלינו כל השנים!" ("חדשות בן עזר" 994) כמובן, זאת בשעה שאבותיי מעולם לא פגשו מימיהם אפילו מרוקאי אחד.
נקווה שכולם, גם הגזענים האנטי-אשכנזים, יחזרו לארץ וימשיכו את פעולתם הברוכה כאן בארץ. סמי שלום שטרית ימשיך ללמד את ילדי המרוקאים, ופרופסור אברהם אמזלג עילם ימשיך לטפח את המוזיקה המרוקאית לתועלת כלל ישראל. זו הגשמת הציונות.

החרא המרפא
באותו מאמר בו פרופסור אברהם אמזלג עילם שפך עליי את מררתו וחירף אותי: "אתה ואבותיך המזויינים, ח׳רבנתם עלינו כל השנים!" – הוא חזר בהנאה על המילה "חרא" תשע עשרה פעמים, ועוד הוסיף פתגם ערבי-מרוקאי על חרא, ואפילו המציא למשוררים האנטי-אשכנזים את הכינוי "משוררי החרא", אך תמיד הוא הקפיד לכתוב חרא במבטא מרוקאי עם פסיק על האות ח' – ח'רא.
והנה מסתבר שחרא עשוי לרפא. מסריח אבל יעיל. הנה חידוש מדעי: לאחרונה בחודש דצמבר ,2014 בבית החולים קפלן ברחובות, בוצעו בהצלחה מספר השתלות צואה בחולים עם זיהום חוזר בחיידק קלוסטרידיום דיפיצילה (שלשולים).
השתלת הצואה מהווה פריצת דרך רפואית ומבוצעת בקפלן על פי פרוטוקול שהוגש ואושר ע"י משרד הבריאות הישראלי.
ד"ר אהוד מלצר, מנהל המכון לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד במרכז הרפואי קפלן, הסביר כי הגוף האנושי מכיל כ-1,014 חיידקים, אשר רובם נמצאים במערכת העיכול. כמות זו עולה פי עשרה מכמות התאים האנושיים. כל שינוי בהרכב החיידקי עלול לגרום למצבי מחלה שונים. לכן, במחלות מערכת העיכול, השתלת צואה מאדם עם הרכב מיקרוביום "תקין" עשויה להוות חלופה טיפולית יעילה.
המחקר הראשון אשר בדק את היעילות של השתלת צואה בחולים עם זיהום חוזר התפרסם בשנת 2012. שבעים ושבעה חולים אשר עברו השתלת צואה נכללו במחקר זה. הצואה שהושתלה נלקחה לרוב מבני זוג (60%) או קרובי משפחה אחרים מדרגת קרבה ראשונה (27%). משך התסמינים לפני ההשתלה היה בממוצע 11 חדשים ומיספר הכישלונות הטיפוליים באנטיביוטיקה המקובלת עמד על חמישה בממוצע. לאחר ההשתלה השלשול פסק תוך שלושה ימים בקרב 74% מהמטופלים ובתוך חמישה ימים ב-82% מהחולים היו ללא שלשול כלל וב- 17% נוספים חל שיפור משמעותי. החיידק נעלם כליל ב-91% מהמטופלים.
השתלת הצואה יכולה להתבצע לא רק באמצעות קולונוסקופיה אלא גם באמצעות הזלפה לקיבה באמצעות צינור הזנה (זונדה). נוהל משרד הבריאות, אשר אושר לצורך פעולה זו, מחייב מילוי שאלון ובדיקות מעבדה של תורם הצואה, אשר מתפקידם למנוע העברת מחלות בעלות פוטנציאל העברה דרך צואה. הצואה המושתלת נלקחת מהתורם ביממה שלפני ההשתלה.

הקמת בנק צואה
אחת הבעיות הכרוכות בטיפול זה, היא זמינות הצואה להשתלה. לעיתים יש צורך בזמינות כמעט מידית. תהליך הבירור של התורם הוא ארוך ולעיתים נבדקים מיספר תורמים פוטנציאליים (לרוב קרובי משפחה) עד שנמצא אחד מתאים. אחת הדרכים לעקוף חיסרון זה היא הקמת "בנק צואה" אשר בו מוקפאת הצואה המהולה בטמפרטורה נמוכה (מינוס 80 מעלות צלסיוס) ומופשרת בעת הצורך. ההקפאה וההפשרה אינן פוגמות בתכולת החיידקים.
במרכז הרפואי קפלן מתבצע, בנוסף, מחקר ראשון מסוגו שבו מוצע לנבדקים הסובלים מעודף משקל משמעותי לקבל תרומת צואה מאדם עם משקל תקין. בבית החולים מאמינים כי התקדמות המחקר והטיפול בהשתלת צואה יביאו בעתיד לתוצאות מרחיקות לכת.
והנה שוב עוד בעייה עדתית. למרבה הצער אין חרא אשכנזי יכול לרפא חרא מרוקאי ולהיפך, כי ריפוי בחרא מחייב קירבה משפחתית.
הנה עוד נימוק בעד נישואין מעורבים ומיזוג גלויות.

לשחרר את עזה לפי "הארץ"
במאמר מערכת "לשחרר את עזה" ("הארץ", 26.12.14) כותבים עמוס שוקן, הנאצי לשעבר אלפרד נוון דומונט, והאוליגרך ליאוניד נבזלין, בעלי עיתון "הארץ": "על ישראל לבטל את מדיניות הסגר וניתוק הרצועה, ולהכיר בכך שתושבי הרצועה הם חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני שהנהגתו הרשמית שואפת להקים לו מדינה לצד ישראל."
הבנתם? לפי האדונים הללו, החמאס ביטל את אמנתו ואינו רוצה יותר לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים.
השיח-חדש ("newspeak") הארווליאני הינו השיח של האדונים עמוס שוקן, הנאצי לשעבר אלפרד נוון דומונט, והאוליגרך ליאוניד נבזלין, בעלי עיתון "הארץ".

מדוע הקומוניסטים יורדים לאמריקה?
בנקרולוג שפורסם לאחר מותו של אדם בשם נועם קמינר (הארץ 26.12.14) מסופר לנו על יהודי קומוניסט פרו ערבי, ומלחמתו רבת השנים למען כיבוש ערבי של ישראל.
העניין שבגינו אני מזכיר את הנ"ל הוא דבר שחוזר כחוט השני אצל פעילים קומוניסטיים רבים. כקומוניסט היה צריך נועם קמינר לעזוב בשאט נפש את ישראל הקפיטליסטית החזירית ולרדת לצפון קוריאה, או לקובה, המממשות את האידיאולוגיה שלו, אבל הפלא ופלא הוא בחר לרדת למעוז הקפיטליזם החזירי – לארצות הברית. איך אמר מרקס, "ההוויה קובעת את ההכרה..." מעניין שמושג פשוט כמו "תאוות בצע" של אותו "קומוניסט" לא הוזכר משום מה כלל בנקרולוג.

בשום פנים ואופן לא "מרן" –
אלא מרנם (הרב שלהם) "בעל הפה מלוכלך ובעל לשון הרע"
גם כאלו שאינם נמנים על מלחכי פנכתו של הרב עבדאללה-עובדיה יוסף המנוח, חוזרים ומשתמשים במונח "מרן". המילה מרן בארמית פירושה "מורנו ואדוננו". יש להבהיר, הרב המנוח אינו מורנו ואינו אדוננו, הוא מרנם (הרב שלהם).
כידוע נהוג ביהדות לכנות רב ע"פ ספר שכתב. לדוגמא הרב ישראל מאיר הכהן נודע בשם "החפץ חיים" על שם ספר שכתב שעסק בהלכות שמירת הלשון. השם לקוח מתהילים לד יג: "מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה." "החפץ חיים" סבר שאחת הסיבות העיקריות לאריכות הגלות הוא הזלזול וחוסר הידיעה בענייני שמירת הלשון.
היות שהרב עובדיה יוסף המנוח היה ידוע בעיקר בחרפות גידופים וקללות המייחלות למיתת אנשים, מן הראוי לקרא לו: "בעל הפה מלוכלך ובעל לשון הרע."
בטוחני שבעולם הבא חוטף עובדיה יוסף כהוגן מסבתי הרבנית שנרצחה בגטו ורשה, על כך שטען כי היהודים שנרצחו בשואה הם גלגול של נשמות חוטאות. (ואולי לא, כי היא לעומתו ודאי נמצאת בגן עדן...)

"שרייך סוררים" בגלל מרנם
בהקלטות שפורסמו, מרנם, עובדיה יוסף, אמר על אריה מכלוף דרעי: "שפטו אותו בבית משפט למה לקחת מישהו גנב? למה לקחת מקבל שוחד? 30-40 אחוז לא יישארו, אז יברחו לנו. למה? למה נעשה כך? על ישי אין לאף אחד שום דבר." – "הוא דרעי עצמאי מדי, זה לא רשע?"
זהו טקסט מדהים. רב שאמור להיות מגדלור מוסרי אינו מתייחס כלל לעצם הגניבה והשוחד ואינו מגנה אותם כלל, אלא רק נחרד מהעובדה שהגניבה והשוחד תפגע במפלגתו בבחירות והוא יפסיד קולות מאנשים ישרים.
שתיקא כהודאה דמיא. שתיקת מרנם ואי יציאתו נגד גניבה ושוחד היא דישון הכר הפורה למעשים אלו, ולכן במעשיו מצדיק מרנם את ראשי התיבות של מפלגתו ש"ס, לאמור "שריך סוררים", כמאמר ישעיהו הנביא: ""שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים – כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם". (ישעיהו א' כ"ג)

ניצחון המרוקאים על התוניסאים
עיקר המאבק הניטש כיום בש"ס אינו על מורשת מרנם, אלא מאבק בין מרוקאים ותוניסאים. כל זמן שמרנם העיראקי (העיראקים אגב אינם יוצאי ספרד), עובדיה יוסף, היה בחיים הוא איחד את כל הזרמים, אבל לאחר מותו לא יכלו יותר המרוקאים לשאת שלטון של תוניסאי, ולכן הודח אלי ישי.
המתפלגים מש"ס, אלי ישי, יוני שטבון, והרב מאיר ניסים מאזוז, מייסדי המפלגה החדשה, "העם איתנו", כולם תוניסאים.
הבעיה שאין להם לתוניסאים, שום סיכוי להצליח מפני שכמות המרוקאים גדולה פי כמה וכמה מכמות התוניסאים, ואין כמו המרוקאים להעריץ מנהיג מקרבם שמואשם בשחיתות. אמנם הפעם אין ביכולתם להאשים את האשכנזים במעל, אבל שימו לב לספין המחוכם של אריה מכלוף דרעי: פרסום הקלטת בו נאמר שהוא גנב ורשע אינו מהווה פגיעה בו, אלא פגיעה במרנו עובדיה יוסף. מובן שכל חסידיו יתמכו בו, הרי הפגיעה היא כביכול בבמרנו, ולא בו.
אפילוג: אחרי פרסום הקלטת הרב משה יוסף ויהודית אשתו נאלצו לרדת מהארץ לאמריקה.

אמנון אברמוביץ מקור השחיתות
לא רק מרנם הוא הכר לשחיתות, תרומה חשובה הרבה יותר לשחיתות הפושה במדינה היא הפעולה השיטתית של העיתונאי אמנון אברמוביץ ודומיו הדומים לו בטיהור שרץ השחיתות. אברמוביץ מאתרג (הופך לאתרוג) ומטהר כל שרץ ובלבד שיתמוך בכיבוש ערבי. כך עם שרון, אולמרט, ועתה ליברמן.

סיפור יציאת מצרים-אקסודוס – מנוגד לאיסלם?
בשנת 2002 נחנכה באלכסנדריה ספרייה חדשה, באותו אתר עצמו שבו היתה הספרייה המפורסמת של העולם העתיק.
בין שאר הספרים היה בספרייה העתיקה גם ספר התנ"ך, תוצאת מפעל התרגום ליונית "תרגום השבעים".
לעומת זאת בספרייה לא היה אפילו ספר ערבי אחד, מהסיבה שבאותה עת הערבים טרם למדו לקרא ולכתוב.
שר התרבות של מצרים, הפיליסטיני (חסר תרבות) פארוק חוסני, התנגד להכנסת ספרים עבריים ישראליים לספרייה החדשה של אלכסנדריה, והוא הכריז פומבית כי הוא מוכן לשרוף באופן אישי כל ספר ישראלי שיוכנס לספריות מצרים. גזענות זו היא שמנעה ממנו מאוחר יותר להיבחר למנכ"ל אונסקו.
עתה הכריזה מצרים ואיתה מרוקו ואיחוד האמרויות שהן לא יתירו את הקרנת הסרט החדש "אסודוס אלים ומלכים", כאשר הנימוק הוא שהסרט מלא טעויות על האיסלם.
ובכן חשבו על הסתירה. איך יכול מאורע שהתקיים אלפיים שנה לפני קיומו של האיסלם לפגוע בו? לגזענים הערבים הפתרון.
האמת, אקסודוס הוא באמת סיפור ציוני. עם ישראל יוצא מעבדות לחרות, משתחרר מעבדות מצרים, כובש את ארץ ישראל, ומתנחל בה.
בעצם הצנזורה על הסרט היא פגיעה באיסלם מפני שסיפור יציאת מצרים וכיבוש ארץ ישראל וההתנחלות בארץ, כתובה מפורשות בקוראן. כידוע מוחמד טען שהמלאך גבריאל אמר לו שאללה אלוהיו (אלוהים הערבי) אמר לו: נתנו (אללה מדבר בלשון רבים של הכבוד pluralis majestatis) לעם ישראל את כל ארץ ישראל המערבית והמזרחית. (קוראן, סורה 7, פסוק 132 ואילך). כלומר את העובדה הזו רוצים הערבים-המוסלמים להסתיר, ולכן הצנזורה על אקסודוס.

עקרון ה"פיהררפרינציפ" Führerprinzip משתלט על הדמוקרטיה הישראלית
היטלר החליף את רעיון הדמוקרטיה ב"עיקרון המנהיג" –"פיהרר פרינציפ". לפי עקרון זה כל בעל תפקיד אחראי כלפי מפקדו, וזה אחראי כלפי מפקדו, עד הפיהרר-היטלר האחראי כלפי האל, או כלפי ההיסטוריה הגרמנית, והינו בעל סמכות בלתי מוגבלת. אייכמן במשפטו השתמש במונח "פיהררפרינציפ", וטען שהוא רק ביצע פקודות.
http://en.wikipedia.org/wiki/Führerprinzip
והנה יותר ויותר מפלגות בפוליטיקה הישראלית מאמצות לאחרונה את "עקרון המנהיג".
"המנהיג" איווט אביגדור ליברמן, "מנהיג" מפלגת ישראל ביתנו.
"המנהיג" יאיר למפל לפיד, "מנהיג" מפלגת "יש עתיד".
"המנהיגה" ציפורה בז'ז'וביץ לבני שפיצר, "מנהיגת" מפלגת "התנועה"
"המנהיג" משה כחלון, מנהיג מפלגת "כולנו בראשות משה כחלון".
בכל המפלגות הללו המנהיג הוא מנהיג טוטליטרי הקובע את הרכב המפלגה, מי ירוץ לכנסת ומי לא, ומה יהיו ערכי המפלגה.
ייאמר ברורות "עקרון המנהיג" מהווה סכנה לדמוקרטיה. למען הדמוקרטיה אסור בתכלית האיסור להצביע למפלגה שהעיקרון הראשון שלה הוא "עקרון המנהיג".

האם "המנהיג" משה כחלון ישמור על הפרינציפ שלו?
האם יפעל נגד הטייקונים הטריפוליטאים?
"אין חובתו של מושל חכם לשמור את הבטחתו, כשזו עשויה לגרום לו נזק, וכשבטלים הטעמים והנימוקים, שהניעוהו להבטיח מה שהבטיח.
"אלמלי היו כל בני אדם טובים וישרים, בודאי שהוראה זו לא היתה טובה, אבל כיון שהם רעים ומושחתים ואינם מקיימים מה שהבטיחו לך, אין גם אתה מצווה ועומד לקיים את הבטחתך. לעולם לא יהא נסיך חסר טעמי-חוק ומשפט ליפות בהם את הפרת דברו." (מקיבלי, הנסיך, פרק 15).
משה כחלון, אחד הבולטים בין מנהיגי מפלגות ה"פיהררפרינציפ", בנה את המוניטין שלו על שבירת המבנה הריכוזי של שוק הסלולר וירידת המחירים שבאה בעקבותיה. הוא מציג את עצמו כמתנגד למונופולים וכתומך בתחרות, בהורדת יוקר המחייה ובהפחתת מחירי הדיור.
כחלון מבטיח לציבור לחזור על ההצלחה בשוק הסלולר גם בענפים נוספים,
מה יעשה אם יתמנה לשר אוצר?
עד עתה, כנשאל על שבירת מונופול הגז של תשובה, ענה תשובה כללית ולא מחייבת כי הוא בעד תחרות בכל הענפים והוא מתנגד למונופולים.
האם כשר אוצר הוא יעמוד בכך? או ייכנע לכסף הגדול? בייחוד כשידידו הקרוב, קובי מימון, הוא בעל השליטה בקבוצת ישראמקו, המחזיקה בכ-29% ממאגר הנפט תמר, והוא עשוי להיות בין הנפגעים אם וכאשר מחיר הגז יירד כתוצאה מהמהלכים החדשים של הממונה על ההגבלים.
כדאי לזכור כי כחלון הוא טריפוליטאי בדיוק כמו יצחק תשובה, וחברו קובי מימון. האם יתמוך כחלון בקבוצה הטריפוליטאית או בחיסול מונופול הגז שיפגע בכיסם?