עצות לכותבי ביוגראפיה

אל תכניס לביוגראפיה דבר מדמיונך או משיחותך בחלומות-הלילה עם גיבור הספר, אלא אם אתה כותב במפורש שזוהי השערה או פנטזיה פרטית שלך.

מצד שני, אל תהסס להזכיר גם שמועות וסיפורים לא-בדוקים או לא-מציאותיים על הגיבור, כי הם ההילה שלו, שמלמדת עליו, ובלבד שתציין שאין להם אישור עובדתי.

השתדל לא לכתוב ביוגראפיה על אדם חי. הרוג אותו קודם או חכה עד שימות. השתדל גם להימנע ממעורבות-יתר מצד בני משפחתו של הנפטר, השואפים תמיד ליפות את חייו.

מצד שני, אם אדם חי מתעקש שתכתוב עליו ביוגראפיה, אתה יכול להקליט מפיו בסדרת שיחות עימך את תולדות חייו, ולאחר פיענוחן תכתוב את הספר בשמו בגוף ראשון. הוא יופיע כמחבר האוטוביוגראפיה, על אחריותו, ולא תהיה זו ביוגראפיה שאתה כתבת עליו בשמך.

העדף תמיד לגלות ולכלול בביוגראפיה סיפורים אופייניים ופיקנטריה על פני ניתוחים מלומדים והערכות. ביוגראפיה טובה אינה הרצאה ואינה מסה ספרותית-היסטורית אלא היא אינה שונה מרומאן ריאליסטי מרתק.

אם אתה סופר בידיוני, אתה רשאי לעשות שימוש חוזר בחומר הביוגראפי לרומאן שלך, אך לעולם אל תערבב בביוגראפיה יסודות בדיוניים.

בחר לכתוב בעיקר על גיבורים שיש לך חומר מוכן עליהם (או מקורות טובים ובלעדיים "לגנוב" משם חומר על אודותיהם) או שיש לך נטייה חזקה וסקרנות, לחיוב או לשלילה, לכתוב על חייהם. אחרת תשנא את עבודת הכתיבה.

אל תשעה לשום תיאוריה ואל תזכיר שום תיאוריה בביוגראפיה ואל תכלול שום ספר תיאוריה בביבליוגראפיה. תן לחומר לדבר. זכור מה שאומר מפיסטו ב"פאוסט": "אפורה כל שיטה (תיאוריה) וירוק עץ פז החיים לעד!"

מורי פרופ' גרשם שלום, מחבר הספר המונומנטאלי על "שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו", נהג לומר כי בכתיבת ביוגראפיות, הכלל הוא שאם היינו יודעים יותר היסטוריה היינו נזקקים לפחות פסיכולוגיה. הוא הגדיר בספרו את שבתאי צבי בתור דמות מאנית-דפרסיבית.

דומני כי מאז נעשה השימוש בהגדרה "מאני-דפרסיבי" חביב על ביוגראפים וחוקרי ספרות רבים, בתור עיקרון שמסביר דבר והיפוכו באותה אישיות. אני עצמי כמעט שלא השתמשתי בהסברים פסיכולוגיים בביוגראפיות שכתבתי מפני שאינני פסיכולוג (יש שפותחים באמירה כזו ניתוח פסיכולוגי-ספרותי שלם) ואינני מתיימר לחדור באמצעים פסיכולוגיים לנפש גיבור הביוגראפיה שאני כותב. אני כן משתמש באינטואיציה.

ככל שאתה מעמיק בתולדות הגיבור שעליו אתה כותב, כן אתה יכול לחוש מה נכון ומה לא נכון בסיפורים על אודותיו, ואפילו איך היה נוהג במקרה זה או אחר. באשר לנחום גוטמן, נדמה לי שאני יכול לחוש ולקבוע מה אמת ומה שקר במה שמספרים על חייו, ואם תמונה או סיפור המיוחסים לו הם אמיתיים או מזוייפים. דבר דומה לגבי חייה וכתיבתה של אסתר ראב. לא הייתי אומר כך על משה דיין.

באם אין לך נגיעה ישירה לגיבור הביוגראפיה, הוצא את עצמך מהספר. לא שאלותיך למרואיינים, לא איך כתבת את הספר, וכדומה. אתה לא מעניין את הקורא. רק גיבור הביוגראפיה.

מצד שני, במקרה שיש לך נגיעה אישית או דיעה קדומה, אל תסתיר. ספר גם על עצמך. עשיתי כך ב"ימים של לענה ודבש" על אסתר ראב, וב"אומץ" על משה דיין.

השתדל תמיד לא לשפוט ולא להעריך את גיבורך, אם רק ישנה אפשרות שעצם הצגת הסיפור העובדתי תביא את הקורא למסקנה שאליה הגעת. ב"ג'דע" על אברהם שפירא תיארתי את הפשלה שלו בקרב-ההגנה על פתח-תקווה במאורעות 1921 אך מבלי לומר זאת במפורש. רק העובדות דיברו בעד עצמן והביאו את הקורא למסקנה שנראית בלתי נמנעת.

פשוט, תתחיל לעבוד, אסוף חומר, הרבה חומר, ראיין מי שחי עדיין ויכול להוסיף חומר, אם כי אל תאמין לכל מה שאתה שומע. אנשים נוטים לספר על עצמם ולא על גיבור ספרך.

מצד שני, אם אנשים יש להם עדיין סיפורים על הגיבור שלך, השתדל לתת פירסום לכך שאתה כותב ביוגראפיה שלו, אפילו פרסם פרקים ממנה, כך תוכל לתקן טעויות בזמן אמת וגם לקבל סיפורים ומקורות נוספים מאנשים שיתקשרו אליך.

ארגן את החומר בצורה כרונולוגית, תן לחומר לדבר, תן לחומר לדבר. אל תכפה את עצמך עליו. אל תהסס ללכת בעקבות החומר גם אם הוא מכתיב לך מסלול שונה מן הקונצפציה הראשונית שלך או ממה שנובע מהשקפת עולמך. כל ביוגראפיה כבר קיימת בגוש הסלע ואתה צריך לפסל מתוכה את הגיבור. לכן פלצנים אקדמאיים שבויים בתיאוריות – לעולם לא יכתבו מחקר או ביוגראפיה בעלי ערך. אנשים כאלה, אפילו את הזכרונות שלהם-עצמם מסוגלים לקלקל. המחקר האקדמי מפתח תכונות רבות אבל גם את הטיפשות, החקיינות, והאופנתיות המנותקת מן המציאות.

ביוגראפיה אינה עבודה סמינריונית, עבודת ב"א, מ"א או דוקטוראט. היא ההפך הגמור מהם. אם עשית עבודה אקדמית על אודות אישיות מסויימת, עליך להתחיל את הכתיבה מחדש אם מדובר בביוגראפיה. תוכל להשתמש בחומר שאספת, אבל סביר שרובו נועד לרצות את המורים ואת השיטה האקדמית, ולא את הביוגראפיה שאתה עתיד לכתוב.

אם ההוצאה נותנת לך מיספר עמודים לא מוגבל, אתה יכול להתרווח ולכתוב גם את "חלף עם הרוח" או את "מלחמה ושלום". כך היה מצבי ב"ימים של לענה ודבש". אבל אם אתה מוגבל מראש במתכונת הביוגראפיה, לא יותר ממאתים עד שלוש מאות עמודים (כך היה בספרי "אומץ" על דיין), כדאי לך לרשום את חלוקת הפרקים מראש, להקצות קובץ לכל פרק, ולדעת שכל תקופה צריכה להינתן בפרק שאורכו אינו עולה על היקף מסויים של הקובץ במחשב. לפעמים כדאי לכתוב קודם פרקים חשובים, אפילו הם מאוחרים בזמן, זאת כדי לדעת כמה מקום נישאר לך בספר לפרקים הפחות חשובים.

אם קרן או הוצאת ספרים מממנים לך את כתיבת הביוגראפיה, צור תמיד את הרושם שהעבודה כפולה ומכופלת, לפחות שנתיים לספר, שנה למחקר ושנה לכתיבה. לעולם אל תיקח כסף ישירות ממשפחה כי ימררו לך את החיים.

אם הביוגראפיה מוזמנת, שמור לעצמך בהסכם פתחי-מילוט באם ינסו לצנזר אותך. למשל, שמך לא יופיע על הספר אם יכפו עליך בו דברים שמנוגדים למצפונך. תשלום אחרון עם הגשת כתב-היד, ובשום אופן לא אחרי צאת הספר לאור.

לא כל ביוגראפיה חייבת לספר באותה מידה של פירוט את כל תקופות חייו של הגיבור. יש גיבורים, כמו נחום גוטמן או אברהם שפירא, שעיקר העניין בחייהם הוא במחצית הראשונה שלהם, וממנה עד לסיום אפשר להסתפק באפילוג המתאר בקצרה את השנים האחרונות.

אל תוותר על תמונות בביוגראפיה. מה שיותר, יותר טוב.

בעקרון, הביוגראפיה צריכה להיקרא כרומאן דוקומנטארי ולא כספר מדעי. אבל, אם לא תצטט מקורות, ובלי מפתח שמות, וביבליוגראפיה, ילך חלק ניכר מעבודתך לאיבוד משום שלא יהיה אפשר להסתמך על ספרך והוא גם לא יהיה נגיש לחוקר המחפש נושא מסויים. לכן צריך למצוא שביל ביניים, ואני השתדלתי למצוא אותו ב"ימים של לענה ודבש", בעצה אחת עם העורך חיים באר. הסיפור רצוף. הציטוטים הארוכים אינם ניחנים במרכאות אלא בבלוק מוכנס שמבדיל אותם מרצף הסיפור המרכזי. השירים אינם מנוקדים, ורובם גם מובאים לא שורה תחת שורה אלא כפרוזה עם לוכסנים בין השורות. אין הערות שוליים ואפילו לא מספרי עמודים לציטוטים אלא רק ציון כללי של המקור בגוף הסיפור. ואילו בסוף הספר מובא אפאראט מדעי שלם ובו פירוט המקורות, ביבליוגראפיה ומפתח שמות. לא לכל ביוגראפיה נחוץ אפאראט מפורט שכזה.

ראוי להתייחס למקורות כאל חומר אשר מה שלא יוכנס ממנו ל"תיבת נוח" של הספר, מי יודע מי יגיע אליו אי פעם בעתיד. לכן צריך לגאול לעיתים מן השיכחה גם דברים פחות חשובים, או חשובים אך צדדיים לנושא הביוגראפיה.

אל תוציא לאור ביוגראפיה ללא עריכה ספרותית ומדעית-היסטורית גם אם לפעמים נדמה לך, ובדרך-כלל בצדק, שאתה כבר בקיא בחומר יותר מאלה שעורכים אותך. אבל תמיד שווה לקבל היזון-חוזר ולשמוע עצה טובה.

נכתב בעקבות פגישה בנושא "בידיון וביוגראפיה" בסמינר לתואר שני בספרות עברית בהדרכת פרופ' נורית גוברין, "בין ספרות לביוגראפיה", שנערכה באוניברסיטת תל-אביב ביום 21 בינואר 2002.