מתוך היומן, 26.3.2002. יום שלישי. סאראמאגו, שלא קראתי ספר מספריו אך יש לי הרגשה שהם לא לטעמי, זאת לפי אופי המעריצים שלו כאן, הישווה אתמול את מצב הפלסטינים ברמאללה למצב היהודים באושוויץ. לפני כשבועיים היה ראיון מביש איתו באחד ממוספי סוף השבוע, שבו אמר שכל העניין הוא הכיבוש שרק אנחנו אשמים בו וצריך רק לבטל את הכיבוש והכול יסתדר. והתברר מהראיון גם שלא בא לטקס קבלת פרס ירושלים בגלל הכיבוש! רציתי אז לכתוב נגדו, ועזבתי מפני שראיתי שעניין אי-בואו לפרס כבר שייך לעבר. באמצעות ההזדהות עם השקר הפלסטיני מצליח המערב, לפחות בחלקו, להימלט מאשמת הדורות שלו כלפי היהודים שאותם רדף וטבח. צדיקי קוויזלינג של נורווגיה, משתפי הפעולה הבלגים, פורטוגל הקולוניאלית של סאלאזאר, משתפי הפעולה עם מישטר וישי בצרפת, הם ילמדו אותנו מוסר וידברו על מלחמת הקיום שלנו כעל פשעי מלחמה. חבל שאין לי במה פומבית יותר לבטא את עמדתי בנושא. בבוקר ריאיינו את א"ב יהושע החלקלק, שכמעט וחזר על התיזה שלו שאנחנו, היהודים, משגעים את העולם. והרי צריך פשוט לומר שמי שמשווה אותנו לנאצים אינו שונה ממכחישי השואה. כי אם כל השואה היתה רמאללה, אז השואה לא היתה משהו נורא כל כך.

28.3.02. יום רביעי. ערב פסח. בעוד אני כותב, בשעה 19.40, נפסק השידור בגל ב' ומודיעים שמחבל מתאבד פוצץ את עצמו במלון פארק בנתניה ויש נפגעים. ולמרבה הזוועה מחר ירצה המנוול סאראמאגו בפני סופרים יהודים וערבים ביפו. לדעתי היה צריך להעלות אותו על מטוס ולגרש אותו מהארץ בתור מכחיש-שואה. כי זה המובן של השוואתו אותנו לנאצים באושוויץ.