באוקטובר האחרון ביקרתי לאחרונה בצרפת, ופרסמתי כאן את רשמיי.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/00988001.pdf
בסוף הדברים כתבתי על סופה של צרפת שהכרנו בכותרת - La France perdu צרפת האבודה.
המאורעות האחרונים רק מאששים את מה שכתבתי.
שלא יהיה ספק. הטרור מנצח. לצרפת כרגע אין את הכוח להתמודד עם הערבים-המוסלמים בשטחה.
לצרפתים לא אכפת מהיהודים, הם היו מעדיפים שייעלמו מצרפת, אבל גם האנטישמים יודעים שצרפת ללא יהודים היא צרפת ללא צרפתים, ולכן מלחמת הצביליזציות תתלקח בצרפת במלא עוזה כפי שצפיתי. בינתיים כדברי המשורר יהודה הלוי, היהודים ישלמו את המחיר.

"בֵּין צִבְאוֹת שֵׂעִיר וְקֵדָר
הֵם כִּי יִלָּחֲמוּ בְמִלְחַמְתָּם
אֲנַחְנוּ נוֹפְלִים בְּמַפַּלְתָּם."

הנביא מישל וולבק – צרפת האבודה La France perdu
כאילו בהתאמה למאורעות האחרונים בצרפת. מפרסם הסופר מישל וולבק רומן חדש בשם "כניעה" "Soumission" המעורר סערה, ומנבא את העתיד הצפוי לצרפת ולאירופה בשנת 2022.
ביום הפיגוע ב"שארלי הבדו" הופיע קריקטורה של וולבק על עטיפת המגזין בה הוא אומר: "ב-2015 אני מאבד את שיניי, ב-2022 אני אחגוג את הרמאדן."
מישל תומס וולבק נולד ב- 1956באי הצרפתי לה ראוניון. אימו הייתה רופאה מרדימה ואביו מדריך טיפוס הרים. לאחר שהתגרשו עבר וולבק להתגורר אצל סבו וסבתו מצד אימו באלג'יריה. בגיל שש עבר לצרפת לגור אצל סבתו מצד אביו, שאת שמה, וולבק, יאמץ כפסבדונים.
ב-2002 הגישו ארגונים מוסלמיים תביעה נגד וולבק לאחר שכתב בספרו "החלקיקים האלמנטריים" ש"האיסלם – ללא ספק הדת הטיפשית ביותר השקרית ביותר והחשוכה ביותר מכל הדתות". (עמ' 269) לבסוף וולבק זוכה לאחר ששורה של אינטלקטואלים צרפתיים באו להעיד לטובתו בבית המשפט בפריז.
בראיון שהעניק לאחרונה לרגל יציאת ספרו החדש הסביר וולבק: "הדת המוסלמית אינה תכונה גזעית. לכן גם האסלאמופוביה – החרדה ממוסלמי – אינה גזענות."
במרכז הספר "הכנעה" עומד פרנסואה (בן דמותו של וולבק) – פרופסור לספרות באוניברסיטת סורבון, איש בודד, בן 44, חסר תכלית בחייו. העיסוק היחידי שלו הוא מין אינטנסיבי עם הסטודנטיות.
פרנסואה כותב עבודת דוקטור על הסופר והמבקר הדקדנטי בן סוף המאה ה־ 19, ז'וריס קרל הויסמנס, שאחראי, בין השאר, לאימרה "המציאות אינה סולחת אם לועגים לה. היא נוקמת באמצעות הרס החלום."
כעמיתיו לאקדמיה מתעלם פרנסואה מן המציאות ונקלע לחלום בלהות. צרפת הולכת לבחירות, פורצות מהומות והתפרעויות של מוסלמים, שכונות בוערות בפריז, אנשי הימין הקיצוני מתנגשים עם המוסלמים וקורבנות נופלים משני הצדדים. תחנות קלפי מותקפות, אבל באמצעי התקשורת שורר קשר של שתיקה שאותו מעודדים השלטונות. איש שירותי הביטחון שמתריע על הסכנה מודח מתפקידו. הנשיא פרנסואה הולנד מסיים תקופת כהונה שנייה "מבישה" כמו הראשונה, והציבור מאבד אמון בכל הפוליטיקאים המסורתיים.
באוניברסיטה מסתובבות כנופיות מוסלמים המשגיחות שהסטודנטיות המוסלמיות תחבושנה רעלה כנדרש. על פי הסכם בין המוסלמים הסלפיסטים לאוניברסיטה, נאסרה פעילותם של ארגוני סטודנטים יהודיים. פרופסור מוסלמי שכותב עבודות אנטישמיות מקבל קביעות, ומועצת נשיאי האוניברסיטה מחליטה להצטרף לחרם על מדענים ישראלים שיזמו אנשי אקדמיה בריטים. (חרם שבודאי יזכה לתמיכת רבים מהאקדמיה הישראלית).
מוחמד בן עבאס, מנהיג מפלגת "האחווה המוסלמית" הנחשבת "מתונה", שהוקמה במקום "מפלגת המוסלמים" של צרפת לאחר שזו עוררה התנגדות בגלל גילויי אנטישמיות וקירבה לימין הקיצוני, עולה לסיבוב השני של הבחירות לנשיאות מול מנהיגת "החזית הלאומית" מארין לה פן, ומנהל משא ומתן עם הסוציאליסטים ועם המפלגות האחרות. יש ביניהם הסכמה על הכל, כולל הקשחת המדיניות כלפי ישראל.
עבאס בוחר כראש ממשלה את מנהיג המרכז הנוצרי פרנסואה ביירו, המסכים, לשתף פעולה עם הנשיא המוסלמי.
המאהבת האחרונה של פרנסואה, היא סטודנטית יהודייה בת 22 יהודייה ושמה מרים. משפחתה של מרים מחליטה לעלות לישראל בלי לחכות לתוצאות הסיבוב השני. יהיה מי שיהיה המנצח, צפויים, לדעתם, "דברים קשים" ליהודים.
מרים מהססת אם לעלות לישראל. "צרפת היא ארצי," היא אומרת, אבל הדבר היחיד שעולה על דעתה כדי לבטא מה היא אוהבת בארצה הוא: "אני אוהבת את הגבינה."
"לי אין את ישראל," אומר פרנסואה בצער למרים. מול חוסר האונים של אירופה, פרנסואה, (וולבק), לא מסתיר את הערצתו לכוח הקיום של ישראל והישראלים: "ישראל היתה במלחמה מהקמתה. הפיגועים והקרבות נראים בה טבעיים ובלתי נמנעים, ומכל מקום אינם מונעים ליהנות מהחיים."
פרנסואה נאלץ לפרוש מהסורבון שהופכת לאוניברסיטה אסלאמית במימון סעודיה. משכורתם של המרצים שמוכנים להתאסלם משולשת. הנשים נשלחות למשק הבית ומשחררות את מקומות העבודה לגברים. התקשורת מוקסמת מהנשיא המוסלמי. מפלגה מוסלמית מגיעה לשלטון גם בבלגיה, והאיחוד האירופי משתלב במרחב הים התיכון ומצרף אליו את טורקיה, מרוקו, תוניסיה, מצרים ולבנון.
פרנסואה מקבל הצעה שקשה לסרב לה: להתאסלם בטקס חגיגי באוניברסיטה ולחזור אליה עם כל הבונוסים הצפויים, בצד הכלכלי, האקדמי וגם המיני.
הפילוסוף היהודי-צרפתי אלן פינקלקראוט חבר האקדמיה הצרפתית כתב ש"וולבק מתאר עתיד שאינו בטוח, אך אפשרי."
לאור המתיחות האחרונה מישל וולבק ירד למחתרת למקום מסתור ונעלם מצרפת.
בניגוד לעמוס קלויזנר-עוז המחניף למוסלמים בתקווה לקבל את הזוזים של פרס נובל, מישל וולבק ויתר על כך. אין סיכוי שיקבל את הפרס הנחשק.

כתבלבי המוזסטון ונתניהו
בסרט "הדיקטטור הגדול" של צ'רלי צ'פלין, כל פעם שהיטלר מזכיר את הילה "יודן" הוא רועד וקצף ניגר מפיו. דומה שזו התגובה שיוצאת כל פעם שמוזכר במוזסטון ("ידיעות אחרונות") שמו של נתניהו.
מאז נפגע נוני מוזס בעסקיו כתוצאה מהתחרות העסקית של "ישראל היום" הוא הכריז מלחמת חורמה על בנימין מיליקובסקי-נתניהו, וציווה על כל כתבלביו לתקוף אותו בלי קשר למעשיו.
נחום בורשטיין-ברנע, שכיר העט הבכיר של מוזס, מתעלה על שאר הכתבלבלים. הנה, כך הוא מסקר את מצעד המנהיגים בפריז:
"עם ישראל חי," צעקה אישה שעקבה אחרי המצעד ממרפסת קטנה בקומה העליונה. נתניהו הרים את ידו הימנית אל על, והרים אותה שוב. התמלאתי גאוה: כל המנהיגים טועים בלי בושה, ורק ביבי שלנו מנופף לקהל." (מוזסטון 12.1.15)
כמה בוז סרקסטי עדין שופך בורשטיין-ברנע. נתניהו מושווה ברמיזה לחיימקה שלי הלא יוצלח. ברור שאם נתניהו היה מתעלם מקריאת "עם ישראל חי" היה בורשטיין-ברנע תוקף אותו על חוסר לב.
רחל אטאס חיימקה שלי:
https://www.youtube.com/watch?v=4w82W1eRBug

פרנסוא הולנד – נשיקת אשת העכביש
מי כצרפתים בקיאים ברזי הרזים של הגינונים הדיפלומטיים. נשיא הרפובליקה החמישית הצרפתית פרנסוא הולנד ביזה במתכוון את נתניהו ראש ממשלת ישראל. בתחילה פיזרו מקורביו רמזים בתקשורת שהוא אינו מעוניין כלל בבואו של נתניהו, לאחר שבא בכל זאת, ביזו אותו הצרפתים כשמנעו ממנו לעלות לאוטובוס הראשון עם המנהיגים, והותירו אותו עומד בסיכון ביטחוני ממתין לאוטובוס הבא, חשוף לכל מתנקש ברחוב. וכמה לעגה לו על כך התקשורת הצרפתית.
לאחר מכן הוא נדחף על ידי הצרפתים לשורה השנייה של המנהיגים, וכשהוא מצליח להגיע לשורה הראשונה הוא זוכה על כך לגינויים נרחבים מהתקשורת הצרפתית (והישראלית). לאחר מכן ביזה אותו פרנסוא הולנד כאשר במפגין קם ולא נשאר לשמוע את נאומו של נתניהו בטקס האזכרה לנרצחים היהודים בבית הכנסת בפריס.
לשיא של שפלות הגיע פרנסוא הולנד בכך שדאג להזמין ולהבליט את אבא של מאזן, ראש ארגון הטרור של הפת"ח "השהידים של הקצה", נתן לו נשיקה מצלצלת כפולה על לחיו, והעמיד אותו בכוונה לידו בשורה הראשונה של המנהיגים. כן, זה אותו הולנד שתמך בבקשה הערבית לנסיגת ישראל ללא הסכם שלום, המפקירה את בטחון אזרחי ישראל לטרור הערבי-מוסלמי.
כמה עצוב להיווכח איך פרנסוא הולנד, היורש של המנהיג המיתולוגי של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ראש הממשלה הסוציאליסטי הראשון של צרפת, היהודי ליאון בלום, שהיה תומך הציונות וחבר בסוכנות היהודית – תומך באויבי הציונות והעם היהודי.
כמה עצוב להיווכח בכל הישראלים שהריעו להולנד על השפלת נתניהו בעודם יודעים שזו השפלת מדינתם ועמם.

הקבורה בישראל טעות
כציונים אנחנו תומכים בעליית כל היהודים למולדתם ארץ ישראל, אבל איננו בעד עליית מתים.
הבאת היהודים שנרצחו בפיגוע הינה טעות. בארץ יש לקבור רק יהודים אזרחי ישראל החיים בה. ישראל – מדינת היהודים היא – ארץ החיים, ולא ארץ המתים.
ההבאה לקבורה בישראל מעוררת תגובות אנטישמיות בצרפת, ביקורת על היהודים המתבדלים שאינם רואים עצמם כחלק מהחברה הצרפתית.

היהודים אשמים
כשם שהיטלר האשים את היהודים במלחמת העולם ובהשמדתם, וכפי שהגזענים המוסלמים האשימו את היהודים בפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק, כך מיד מתחילות האשמות היהודים בפיגוע הטרור הרצחני בפריז.
כתב CNN ג'ים קלנסי מאשים את ישראל בפיגוע, כי המגזין שרלי הבדו היה פרו-מוסלמי ובעלי האינטרס היחיד לפגוע בו היו יהודים:
http://www.breitbart.com/national-security/2015/01/08/cnn-reporter-in-full-meltdown-those-who-disagree-on-muhammad-cartoons-are-agents-for-israel/

ובמקרה אחר: ויקיליקס (חשבון טוויטר שלהם המנוהל בידי ג'וליאן אסאנג' וגלן גרינוולד) מפילים את אשמת הפיגוע הצרפתי על "הלובי היהודי", בגלל שקריקטוריסט שמאלני-קיצוני בצרפת הועמד למשפט בגין אנטישמיות.

גם עמירה הס המקבילה הנשית של גדעון לוי (לורד האו האו הישראלי), איבחנה מיד את הסיבות לטרור המוסלמי בפריז במסקנה דומה לזו שהסיקה "הגאונית מווילנה" גולדה שניפיצקי זהבה גלאון – לפיה הפתרון לדעאש הוא פתרון הבעיה הפלישתינאית.
הס: "אם צרפת ואירופה מבקשות להפיק לקחים סוציולוגיים פוליטיים, עליהן להסיק שהגירוש והנישול המתמידים של הפלסטינים הם אכן חלק מרכזי של הבעיה ושמדיניות תקיפה באמת נגד הכיבוש הישראלי היא חלק מהפתרון."
הבנתם? חיסול ישראל יפתור לדידה של הס את בעיית המוסלמים בצרפת.

בהמשך לקמפיין של בעלי ההון הקפיטליסטיים האדונים עמוס שוקן, אלפרד נוון דומונט (הנאצי לשעבר), והטייקון ליאוניד נבזלין, בעלי עיתון "הארץ" – לעשיית דה-לגטימיזציה למדינת היהודים, ומאבקם להקמת מדינה ערבית-מוסלמית במקומה, הם מפרסמים ב"הארץ" תחת הכותרת "כולנו שרלי" קריקטורה של נועה אולוחובסקי שנאמר בה כך: 10 עיתונאים נהרגו במתקפה על שרלי הבדו בפריז, כ-13 עיתונאים נהרגו הקיץ במתקפה בעזה. אני שרלי אני עזה".("הארץ" 9.1.15)
http://www.haaretz.co.il/news/picoftheday/1.2534649
הבנתם? ישראל והיהודים גרועים יותר מהטרוריסטים המוסלמים...
בעיתון "הארץ" כבר מזמן הוחלפו הידיעות בדעות. הנה דוגמה לכך" כותרת "ידיעה" מ- 9.1.15 של ניר חסון:
"חשד לפיגוע דקירה בירושלים: צעיר יהודי נדקר אמש בגבו."
הבנתם? צעיר יהודי נדקר, אבל הדקירה היא רק חשד לדקירה... למה רק חשד למרות הדקירה? כי הדוקר ערבי וערבים הם "לוחמי חופש".

מה יש במוזיאון פתח תקווה?
יורם יובל נכדו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ, סיפר שכאשר בא לסבו וסיפר לו כי הוא עומד לנסוע לטיול לחו"ל, ענה לו ליבוביץ, כי אין צורך לנסוע, העולם כולו נמצא בספרייתו.
אודה על האמת ביקרתי בארץ לאורכה ולרוחבה, אך מעולם לא הייתי בפתח תקווה.
את פתח תקווה אני מכיר היטב רק ממה שכותב עליה אהוד בן עזר.
והנה אני למד מכתבה ב"הארץ" שיש לפתח תקווה אפילו מוזיאון. אילו יצירות מוצגות שם? על כך אין מרחיבים, לעומת זאת מסתבר שלמוזיאון פתח תקווה יש אוצרת בשם הילה כהן שניידרמן שבכנס על החרם הערבי נגד ישראל היא העלתה הצעה מקורית שהיא מגדירה אותה "אוטופית".
ומה מציעה כהן-שניידרמן: "אני מציעה שאמנים בינלאומיים שהם לא ערבים יחרימו את ישראל ושאמנים ערבים יציגו כאן ויחדירו את התרבות הזאת אלינו. הקהל בישראל לא נחשף כמעט לעבודות של יוצרים ערבים וזה פספוס. אני כן חושבת שלגיטימי שאמנים בינלאומיים אחרים יחרימו את ישראל. שתישאר טבעת לחץ." לכן "אני חושבת שנכון יותר שאמנים ערבים לא יחרימו את ישראל". ("הארץ" 6.1.15)
אין ספק הרעיון של כהן-שניידרמן הוא גאוני. שימו לב: היא בטוחה שאם היא תצהיר שחשוב שנקבל את התרבות הערבית-מוסלמית מידי האמנים הערבים-המוסלמים הם יוותרו על החרם נגד ישראל, ויפיצו את תרבותם ואמנותם במוזיאון פתח תקווה.
"הגאוניות" של הילה כהן-שניידרמן כבר קיבלה את ההגדרה "פלישתיות" "פיליסטיניזם" וד"ל...
http://en.wikipedia.org/wiki/Philistinism

הצביעות של הודא אבו חמיד
נפתלי רז, שכזכור לא הצליח למרות מאמציו למצוא ערבי-מוסלמי אחד ממקורביו שאינו גזען, מביא לנו בשנית את דבריה של הודא אבו חמיד המוגדרת "סוציולוגית ופעילה חברתית" בכותרת "האיסלם אינו רוצח!" ["חדשות בן עזר" גיליון 1010].
אז ראשית אבו חמיד צודקת. האיסלם אינו רוצח. אנשים הם שרוצחים בשם האיסלם.
היא כותבת: "ואני – אני ממשיכה לא להבין איך זה בכלל קורה. ואני מקווה שיגברו הקולות השפויים של האסלאם. ואני מתפללת שהמוסלמים הרצחניים ייכלאו וייבלמו. ואני גם מאוד מצפה לשמוע גינוי חד וברור לטרוריזם המוסלמי הדתי – מפי מנהיגינו המוסלמים כאן בישראל."
נשמע נהדר אבל מה היא אינה כותבת? אבו חמיד אינה מגנה כלל את הטרור של החמאס הפתח ושאר ארגוני הטרור הג'יהדיסטי הפלישתינאי. לדידם הם מופת מוסרי.
למרבה הצער הודא אבו חימיד מסרבת לראות בדברי מוחמד באמנת החמאס ובצהרת המופתי של הפתח לפיהם יש לחסל את היהודים כולם גזענות ולא מופת מוסרי. כל זמן שהיא לא תגנה כגזענות דברים אלו, היא תומכת בשתיקה בטרור הרצחני המוסלמי למרות דבריה הצבועים.

60 שנה להתאבדותו של אורי אילן ישראל לא נקמה
ב-13.1.55 התאבד בכלא הסורי אורי אילן. אורי אילן נולד בקיבוץ השומר הצעיר גן שמואל לשלמה אילן ולפייגה אילנית, נכדתו של הרב שמעון שקופ, ולימים חברת הכנסת הראשונה מטעם סיעת מפ"ם.
ביולי 1953 התגייס אילן לחטיבת גולני, והגיע לדרגת רב־טוראי. ב-8 בדצמבר 1954 הצטרף לפעולה (מבצע "צרצר") של החזרת מתקן ציתות לקו טלפון בשטח סוריה, סמוך לתל פאחר, לא הרחק מקיבוץ דן. אילן, איש חטיבת גולני, ביחד עם סגן מאיר מוזס (מפקד סיירת גולני) הצטרפו לחוליה ובה שלושה צנחנים – סמל מאיר יעקבי (מפקד החוליה), רב"ט יעקב (ג'קי) לינד וטר"ש גד קסטלניץ. הפעולה הסתבכה, והחמישה התגלו ונפלו בשבי. השבויים הובלו למעצר בקונייטרה, ומשם הועברו לבית הסוהר אל-מזאה שבדמשק, שם הוחזק כל אחד מהם בנפרד.
ארבעה ימים לאחר שנפלה החולייה בשבי, אילצו מטוסי חיל האוויר מטוס אזרחי סורי שהיה בדרכו למצרים לנחות בנתב"ג, בתואנת שווא שחדר למרחב האווירי הישראלי. על סיפון המטוס היו עשרה נוסעים ואנשי צוות. ראש הממשלה ושר החוץ משה שרת דחה את ההצעה להשתמש בנוסעים כבקלפי מיקוח להחלפה בשבויים. "אנחנו לא פיראטים, אנחנו נוהגים כבני אדם," אמר.
פייגה אילנית, אמו של אורי, כיבדה את החלטתו של שרת ולא יצאה נגדה.
בשבי, נתון ללחץ פיזי ופסיכולוגי קשה ביותר, חשש אורי כי בלחץ העינויים יגלה את סודות המבצע לסורים, ובכך יפגע בביטחון המדינה. עקב זאת התאבד בתאו.
משנבדקה גופתו של אורי נמצא פתק קשור לרגלו: "10.1.55": 9 – כבר הרגו את כולם ואני מחכה לדין / איני יודע כלום על היתר / קברו אותי ע"י גבי / נקם / אורי אילן / יש נירות בבגדים."
בבגדיו נמצאו תשעה פתקים שנכתבו באמצעות ניקוב חורים בצורת אותיות על הנייר (הנייר נלקח מהספר "נקמת האבות" של יצחק שמי):
"הולכים להרוג אותי / תנקמו!"
"נקמה! באנשים שהיו עם או"ם ב-15.12 קצין או"ם מכירם."
"לא בגדתי / התאבדתי."
"שלום / אורי אילן / נקם!"
במי בדיוק רצה אורי אילן לנקום ולמה? האם בנציג הסורי בוועדת שביתת-הנשק, או האנשים שהיו עם האו"ם ב-15.12.
בפרוטוקול של ישיבת הממשלה מינואר 1955 שאל שר החינוך זלמן ארן את שר הביטחון, פנחס לבון: "אני רוצה לשאול את שר הביטחון כיצד הוא מבין את ההתרכזות בפתקים בדבר הנקמה. בבוא כוח הסורים בוועדת שביתת הנשק, מדוע הוא התרכז במחשבת הנקמה דווקא נגדו."
לבון ענה שאינו מבין, וכדי לרסן את הרגשות שהופגנו בלוויה, שכונו בפיו "היסטריה", הורה לגנוז את הפתקים ולהימנע מפרסומם.
גם הרמטכ"ל משה דיין בדברים שנשא בהלווייתו של אילן, בחר להשמיט את המילה "נקם" מנאומו והבליט את דבריו: ""לא בגדתי, התאבדתי," וכך נשאר בתודעת הציבור המסר "לא בגדתי."

ית"ד – ישראל תיקום דמו
ישראל לא נקמה על מותו של אורי אילן, גם לא על קורבנות השואה. נשאר רק הסימון היהודי המונע למעשה נקמה – "הי"ד" (השם-אלוהים יקום דמו) לכן אני נוהג להוסיף לשמו של נרצח בגין יהדותו לא "הי"ד" ולא "ז"ל", אלא "ית"ד" – ישראל תיקום דמו!

אודי אדיב – כן בגדתי ומרצון
כעשרים שנה לאחר התאבדותו של אורי אילן, בן קיבוצו, גן שמואל, של השומר הצעיר – עזב את מפ"ם למק"י ומשם עבר ל"מצפן", ו"לחזית האדומה" פלג מרקסיסטי לניניסטי.
אדיב וחבריו והקימו רשת ריגול לטובת הדיקטטורה הפשיסטית הסורית. בחקירתו הודה אדיב כי העביר לסורים מידע רב על בסיסי צה"ל ועל מערכי ההגנה שלו לאורך גבולות המדינה. בנוסף, סיפר כי יחד עם שאר חברי החולייה עבר בסוריה אימונים בהפעלת ציוד חבלה וקשר.
שמעון אילן, בן קיבוץ גן שמואל, אחיו של אורי אילן, היה הראשון שחשד שאודי אדיב הוא מרגל, וגרם לתפיסתו על ידי שירותי הביטחון הישראלים.
עם מי מזדהים היום אנשי השומר הצעיר? האם עם אורי אילן או עם אודי אדיב?
תיק"ו.

החיילים היהודים גזענים בין אם אונסים ערביות ובין אם לאו
שישים שנה לאחר התאבדותו של אורי אילן, "צוותא" - המרכז ל"תרבות מתקדמת" של השומר הצעיר, מעלה הצגה "מתקדמת" בשם "המחלקה" מאת שי אישה זונה וחללה לא יקח:
http://www.tzavta.co.il/fringe.asp?p=992
בהצגה "המחלקה", על פי מחזהו של שי אזולאי, שזכה בפרס תיאטרון צוותא בפסטיבל צו קריאה 2012 לפיתוח המחזה ליצירה בימתית, מתוארים החיילים היהודים כקלגסים וככובשים. חיילי צה"ל מבצעים מעשי אונס בנשים ערביות-פלסטיניות כאקט רומנטי, בנימה של רברוב, כחלק מהביקורת המופנית כלפי הצבא לכל אורך המחזה.
מסתבר שהצגת החיילים היהודים כאונסי ערביות בהצגהזו מתארת אותם דווקא כהומניסטים שאינם גזענים, כי כזכור בשנת 2006 פרסמה טל ניצן מחקר לתואר שני בסוציולוגיה, בו טענה כי חיילי צה"ל לא אונסים ערביות בגלל גזענותם. "אין זה מוסרי לאנוס. אין זה אפשרי לאנוס את מי שאינה אנושית," קבלה "החוקרת" טל ניצן, על מה שנתפס אצלה כדה-הומניזציה של החיילים כלפי הנשים הפלשתיניות.
"אחת הסיבות להימנעות מאונס על ידי חיילי צה"ל," הסבירה "החוקרת" היא החשש לאיום הדמוגרפי: כלומר, "הריונות של נשים ערביות ממעשי אונס יהודיים יביאו לעולם עוד ערבים."
המנחה האקדמי של טל ניצן לתזה זו היה פרופסור אייל בן ארי, שנעצר על אונס הדוקטורנטיות שלו. אין ספק, פרופסור בן ארי אינו גזען, אופס בעצם כן, הוא הטריד רק סטודנטיות יהודיות...
גם הלמוט אויסטרמן (אורי אבנרי) מתרץ את אי אונס הערביות כגזענות יהודית. הוא כותב באוטוביוגרפיה שלו שבכל מלחמת השחרור לא שמע על אונס ערביות: "לאו דווקא מטעמי מוסר, אלא מטעמים של בוז גזעני. הגברים והנשים בכפרים הערביים נחשבו מלוכלכים."
כתמיד היהודים תמיד אשמים. הם גזענים אם הם אונסים, והם גזענים במידה שווה אם אינם אונסים.

מתי שמואלוף
מה יקרה ביום שקהילה עברית גדולה דיה תתמקם מעבר לגבולות הלאומיות הציונית?
על מתי שמואלוף האקטיביסט האנטי-אשכנזי, שהתנאה בתרבותו "המזרחית" וירד לאשכנז (גרמניה) במטרה להשתאכנז כבר כתבתי:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/00918001.pdf
והנה מתי שמואלוף (כבר אשכנזי?) בא בבשורה חדשה. בברלין הוא כותב ("הארץ" 9.1.15) נפתחה ספריה עברית וסביבה כבר 800 חברים. והנה שם בברלין מרכז ה-der milkicher Juden – יהודי המילקי מתקבצים משוררים עבריים (בהם הוא כמובן כולל את עצמו), והוא חולם על מרכז תרבות עברי בברלין ש"יתחיל לחשוב עצמאית" ויום אחד הספרייה העברית בברלין תשלח סופרים כותבי עברית לישראל.
ובנוגע לשאלה מה יקרה ביום שקהילה עברית גדולה דיה תתמקם מעבר לגבולות הלאומיות הציונית? התשובה כלום. מרכז עברי לא יקום בברלין. ליהודי המילקי לא יהיה דור חדש כי ממילא בדור השני שפת אימם תהיה גרמנית, והם כולם יתבוללו. יישארו אולי רק היהודים הדתיים שהספרות העברית מהם והלאה.

אהוד: ואנחנו שואלים, מתי כבר יקבל מתי שמואלוף את אחד הפרסים הספרותיים הנחשבים בארץ? הלא במציאות הספרותית שלנו, כל מאמר מטומטם שלו מקרב אותו לכך בצעדי ענק, והכי מתאים לו פרס ברנר!