אברהם מלצר

מתוך היומן, יום רביעי 26 במאי 2004

אהוד שלום,

קיבלתי את האי-מייל הארוך [שלך, מתאריך 25.5.04], קראתי ונדהמתי. כמו שכבר אמרתי: אני מעריך ומעריץ אותך בתור סופר ובטח ארצה להמשיך להוציא את הספרים שלך. ודרך אגב, אנחנו עושים מה שביכולתנו ויש לי גם כבר תגובות שיהיו ביקורות בעיתונות [על "אנשי סדום" בגרמנית], אבל בגרמניה, שבה יוצאים לאור כל שנה 60,000-70,000 ספרים [כותרים] (לא הכול כמובן פיקשן) זה לוקח יותר זמן.

על מה שאתה כותב קשה להגיב, לא בגלל שאין לי תשובות, אלא בגלל הפאנאטיות האבסולוטית שאני קורא במשפטים כמו: "מנוי וגמור איתנו שאם לא תהיה ברירה ניקח איתנו את רוב-רובם של שכנינו לגיהינום..." – אז אתה באמת חושב על הרג המוני של עם או אפילו עמים? לא יאומן. אז איך אתה יכול לכתוב עוד משהו נגד הנאצים, שהם גם ראו באופן סובייקטיבי את היהודים בתור האוייבים הנצחיים שלהם. אז הם עשו את מה שאתה עוד רוצה לעשות.

ערפאת לא התכוון אפילו יום אחד לשלום אמת? ושרון, נתניהו וכולי, – הם באמת התכוונו לשלום אמת. מצחיק. עוד יותר מצחיק אותי שאתה כותב שהמדיניות של שרון וממשלתו... מאוזנת, זהירה וחכמה... על איזה פוליטיקה אתה כאן כותב? על פוליטיקה של פעולות תגמול, של הריסות בתים, של רצח, הרג וגירוש. אז אנחנו לא יותר רעים מהם, אבל גם לא יותר טובים.

אתה יודע להזכיר שיום-יום נרצחים יהודי-ישראלי אחד או שניים. אבל יום-יום גם נרצחים פלשתינאים, עשר או עשרים. על זה אתה לא בוכה, כמובן. אבל תדע לך, שיותר ויותר יהודים באירופה ובאמריקה לא רוצים להיות שותפים בפשעים של הצבא הנאור שלך.

ישראל כמעוז הדמוקרטיה, ההומניזם והתרבות... רק אם אתה משווה את הדמוקרטיה המיליטאריסטית של ישראל עם סוריה, מצרים או ירדן... אז אתה עוד יכול לומר שישראל דמוקראטית. אבל אם תשווה את ישראל עם אירופה או אפילו אמריקה, אז אין מה לדבר. על זה שישראל מפילה פצצה של 1,000 קילו על אזור מגורים שבו מסתתר טרוריסט(?) – בכל ארץ אירופית, מגרמניה עד אנגליה, לא היית מקבל אפילו צו מעצר [נגד הטרוריסט, כנראה. – א.ב.ע].

הבעייה שלך, של בן-דודי [דני מצר] והרבה כמוכם היא, שאתם באמת רואים את מה שאתם עושים כמלחמה של בני אור בבני חושך. אבל אני לא רואה אתכם כבני אור. זו גישה סופר-גזענית שאני בשום פנים ואופן לא מקבל.

Last not least, אפילו אם אתה צודק, אז אתה בעד זה שהישראלים ייהפכו לרוצחים, לעם של גזענים, פשיסטים...

"אינך יכול לעשות עיסקה עם כוחות הרשע הרוצים להחריב אותך," כאן אתה צודק. אבל בא לך כבר פעם אחת לראש, שהפלשתינאים גם רואים את זה כך?

אתם חיים בפרנויה עיוורת. מאיפה אתה לוקח מאות מיליונים של ערבים מוסלמים שרוצים להשמיד את מדינת ישראל?

הסכסוך הצטמצם בשנים האחרונות לסכסוך בין ישראל והפלשתינאים... אבל זה בדיוק היה מה שלא מתאים לך ולשרון. תאמין לי, הייתי בכמה וכמה ארצות ערב. רובם שם אומרים:

Fuck the Israelis and fuck the Palestinians, we don't care.

בברכה ובידידות,

אברהם מלצר

תל-אביב 29.5.04

לאבי מלצר היקר שלום רב,

את דבריי: "מנוי וגמור איתנו שאם לא תהיה ברירה ניקח איתנו את רוב-רובם של שכנינו לגיהינום..." – אתה מבין כמחשבה שלי על הרג המוני של עם או אפילו עמים, ושואל: "אז איך אתה יכול לכתוב עוד משהו נגד הנאצים, שהם גם ראו באופן סובייקטיבי את היהודים בתור האוייבים הנצחיים שלהם. אז הם עשו את מה שאתה עוד רוצה לעשות?"

אני חושב שהעמדה הסובייקטיבית שלך, שתלושה-למדיי מהמציאות שבה אנחנו חיים כאן, ומן המלחמה שבה אנחנו נתונים שלא ברצוננו – מקשה עליך לרדת לעומק דבריי. אני מתכוון, וכל אחד הבין אותי כך – שרק אם תגיע השעה שבה מדינות ערב סביבנו, או איראן, ינסו להשמיד את ישראל, או אפילו "רק" את מרכזי האוכלוסייה הגדולים שלה – בנשק גרעיני, אזיי אנחנו ניקח איתנו את המזרח התיכון כולו לאבדון. במקרה של ישראל, תקדים מצדה לא יחזור על עצמו. אם חס ושלום מצדה החדשה תיפול – גם הרומאים החדשים יושמדו כולם. זאת תהיה שואה עולמית.

ואם לא איכפת לך, בזכות כוח ההרתעה הזה אנחנו חיים עדיין במזרח התיכון, ולא היה חסר הרבה שנאיים בו, ברמז מרתיע בלבד, כאשר היה חשש שהשריון הסורי יפרוץ לעמק הירדן ויכבוש את צפון הארץ, במלחמת יום כיפור. כתבתי על כך בפרטות בספרי "אומץ", סיפור חייו של משה דיין, אבל כמובן ששום הוצאה אירופית לא מצאה עניין לתרגם אותו, כי אצלכם כיום ה"בון טון" הוא להיות נגד ישראל, ובשינוי האימרה: "הכה בישראלים – ותציל את נפשך!"

אנחנו איננו גזענים, איננו נאצים ואיננו פשיסטים. אלה שרואים בנו את מקור הרוע, להם ראויים תארים אלה. אך אל דאגה, כאשר תתפוצצנה רכבות בתחתית של לונדון, בברלין, או פאריס, (בלונדון אין שום שמירה על פתחיהן) – והמוסלמים יגבירו את אחיזתם באירופה, אתה תראה אז מי הם הגזענים האמיתיים, וכיצד אירופה המערבית, הנוצרית – תתגונן בכל כוחה נגד הטרור המוסלמי וההגירה המוסלמית, וכבר ראינו כיצד הטרור במדריד הצליח לשנות שם תוצאות של בחירות, להוריד ראש ממשלה אמיץ שניסה להילחם בטרור, ולהבריח את ספרד ממלחמתה בעיראק.

היינו עכשיו בלונדון וראינו את השלטים ואת ההפגנות, שבהם הטרוריסטים הם בוש, בלייר ושרון, ואילו הטרור הפלשתינאי, הערבי והמוסלמי הוא הקוזאק הנגזל שכל הצבועים והמתחסדים מרחמים עליו. שום עוול בעולם לא איכפת להם, כולל הג'נוסייד של הסודנים בשחורים בדרום-סודן, או רצח בדם קר של אם יהודייה בהריון עם ארבע בנותיה בישראל. רק קורבנות מלחמתו של צה"ל בטרור הפלשתינאי נחשבים, והם מביאים עדנה למרקסיסטים אנגלים זקנים ולבני-בריתם הפלשתינאים, והכול מאורגן בכסף סעודי או של שונאי ישראל אחרים, דוגמת הקווקרים.

כשאני רואה את הצביעות הזו, והפחדנות, וחוסר ההבנה הגמור למאבקה של ישראל על עצם קיומה – אזיי אני גאה כפליים להיות יהודי, ישראלי וציוני. אכן, לא הטורקים רוצחי העם הארמני, ורוצחי הכורדים, לא הטורקים שטרם גילו את מפוצצי בתי-הכנסת באיסטנבול – ולא הגרמנים... יטיפו לנו מוסר כיצד להילחם בטרור המבקש להפוך את רחובות ערינו לגיהינום, טרור שאינו תובע "רק" את סיום ה"כיבוש" אלא את סיום נוכחותנו במזרח-התיכון.

כמובן שהפלשתינאים סובלים. מעולם לה היה מצבם טוב יותר מאשר בתחילת ספטמבר 2000. כולנו האמנו אז בהסכם אוסלו, ושלא תהיה עוד מלחמה. והיו קזינו ביריחו ותיירות ישראלית בשכם ובעזה. ושניים וחצי מיליארד דולר שקיבלו הפלשתינאים סיוע מהמערב. אבל הם במו-ידיהם בחרו באופציה של חידוש הטרור, ותרשה לי לומר לך שאני באמת מרחם כיום על הפלשתינאים, אבל לא יותר מכפי מה שהם מרחמים עליי. אני מחזיק אקדח ברשיון ונושא אותו עימי כשאני נוסע למקומות מרוחקים, לא כדי לצוד ערבים, כפי שהנאצים צדו יהודים להנאתם – אלא כדי להתגונן מפני מחבל פלשתינאי, אם ינסה להרוג אותי, וכדי שלא להירצח בידיים ריקות.

מצד שני, הנה לך תופעה מרנינה – קבוצת הכדורגל בני סכנין מהגליל, המורכבת מערבים ישראליים, יהודים ישראליים ושחקני רכש זרים – זכתה בגביע המדינה בכדורגל, ותייצג אותנו תחת דגל ישראל בתחרות הקבוצות האלופות באירופה. הם מאושרים ואנחנו מאושרים. גם אני מאושר. וכי יכולה להיות הוכחה טובה מזו ליכולתם של ערבים ישראליים לקשור את גורלם עם ישראל, להזדהות איתה מתוך גאווה, ולא להתייצב על צד אוייביה?

אתה אולי לא תהיה מאושר מכך, אבל משחקיה בחו"ל של קבוצת בני סכנין יהיו מבצע יחסי ציבור מצויין לישראל, שהיא, מה לעשות, דמוקרטית גם בהשוואה למדינות קשוחות כארה"ב.

חבל שוויכוח כה עירני, כזה המתקיים בינינו, אינו מתרחש סביב "אנשי סדום" בתקשורת הגרמנית. אני מציע שניקח בינתיים פסק-זמן, ונמשיך בוויכוח בעל-פה אם וכאשר אנחנו נגיע לגרמניה או אתה לביקור בישראל.

שלך בידידות,

אהוד