כריתת הראש, על פי המסורת המוסלמית, הינה סמל להשפלת הכופרים ע"י המוסלמים. הסיפור המכונן הוא על המשורר היהודי כעב (עקיבא) בן אלשרף איש ית'ריב (אל מדינה) שיצא בשירתו נגד מוחמד. מוחמד הורה לאנשיו לרצוח אותו, והרוצחים (חברו הטוב מילדות, בן המינקת שלו) כרתו את ראשו והביאו אותו כתשורה למוחמד.
בכך נעשה כעב הראשון שראשו נכרת כסמל להשפלת הכופרים באיסלם. (ד"ר ישראל בן זאב, היהודים בערב, י-ם, 1957. עמ' 43, עמ' 145).
מצוות המלחמה בכופרים וכריתת ראשיהם מובאת במפורש בקוראן:
"ובפגשכם את הכופרים והכיתם אותם על צוואר עד אם תפילום חללים." (סורה 47 פסוק 4).
"הנני אתכם וחיזקתם את המאמינים. הנה אפיל בלב הכופרים פחד, והכיתם אותם על צוואר... עקב אשר המרו את אללה ושליחו." (סורה 8 פסוק 12).
ועוד על כך:
http://www.islamreview.com/articles/Golden_rule_of_Islam.shtml
הערבים חוגגים את חג הקורבן על ידי כך שכל גבר שוחט בסכין במו ידיו. הם אינם מסתפקים בשוחט מקצועי, האמון על מלאכת השחיטה. לכל אחד ניסיון. כך גם התפשט האסלאם: "דין מוחמד בסייף!"
אימון בשחיטת כבשים כתרגול שחיטת יהודים ע"י "דאעש פלסטין": שלוחת הארגון בישראל, שבעה ערבים-מוסלמים תושבי הגליל הקימו שלוחה של ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) בישראל: עו"ד עדנאן עלא א-דין, בן 40 מנצרת, כרים אבו סאלח, בן 22 מסכנין, אחיו שריף-חאלד אבו סאלח, גם הוא בן 22 מסכנין, בן דודם, עלאא אבו סאלח, בן 28 מסכנין, חוסאם מריסאת, בן 30 מדיר חנא ומוחמד אבו סאלח ופאדי בשיר – שניהם בני 28 מסכנין. האחרון הוא בנו של מוחמד בשיר, ראש עיריית סכנין לשעבר.
עו"ד עלא א-דין שימש מדריך צבאי עבור חברי הקבוצה. שמו עלה לכותרות כשהסית בחשבון הפייסבוק שלו, לרצוח יהודים בימי מבצע "צוק איתן". א-דין, שעבד אז עם הסנגוריה הציבורית, פרסם את דברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לרצוח את היהודים באחרית הימים כתנאי לגאולה. בסוף הציטוט על הרג יהודים הוסיף: "למישהו עדיין יש את החוצפה לערער על הצדק שבח'דית זה?"
א-דין הדריך את חברי הקבוצה לשחוט כבשים במו ידיהם על מנת "לחזק את הלב" בשחיטת יהודים. לאחר שאחד מאנשיו סיפר לו כי הוא מתקשה לנוכח מראה של דם, הוא שוחח עמו על הצורך "להתחזק" בעניין זה.
לאחר תפיסת הרשת של דעאש, ותפיסת מוחמד חסן מתרוך בן ה-23, המחבל עם הסכין באוטובוס בתל אביב, שהסביר שסה"כ "רציתי להגיע לגן עדן," יש לצפות לגל של ניסיונות של ערבים-מוסלמים לשחוט יהודים ולערוף את ראשם כמצוות מוחמד נביאם.
ראו הוזהרתם!

האם זוהיר בהלול הוא גזען מוסלמי?
זוהיר בהלול, הרכש החדש של מפלגת "המחנה הציוני", הותקף על ידי מתנגדי מפלגת "המחנה הציוני" בדברים הבאים:
על כך שהוא הגדיר עצמו ערבי-פלישתינאי ולא ישראלי, את אימרתו "אני קודם כל פלסטיני ואח"כ ישראלי" חיזק בהלול ואמר "הגנטיקה שלי כפלסטיני קודמת לעובדה שאני ישראלי."
על כך שב-16 ביוני, בראיון ברדיו א-שמס מנצרת, העלה את סמר אל-חאג', אשתו של אחד מרוצחי רפיק אל חרירי, שהיא אחת ממארגנות המשט הלבנוני, הביע אהדה למשט וכן לבת-שיחו אותה כינה בשידור "אישה גדולה", כאשר בהמשך איחל לה "הצלחה במשימתה". כל זאת תוך הימנעות מלהתייחס לדברי הבלע שלה על מדינת ישראל שאותה כינתה "הרשות הגזלנית."
על כך שהעיד לטובת מילאד חטיב, תושב מג'ד אל-כרום שהורשע בקשר עם חיזבאללה וסיוע לאוייב במלחמה, ונידון לשבע שנות מאסר בפועל.
ייאמר ברורות, כל אלו אינם פוסלים את זוהיר בהלול מלכהן בכנסת ישראל. מה שכן יכול לפסול אותו כאיש ציבור, היא השאלה האם הוא אוחז בדעות גזעניות אנטי-יהודיות, לכן על בהלול לענות על השאלה האם הוא רואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים גזענות או מופת מוסרי?
אנו נבדוק אם בהלול הוא גזען מוסלמי, או אם לאו, ונודיע את תוצאות הבדיקה.

ערכים אוניברסליים –
מלחמה נגד הגייסות הפראיים למען המולדת הקדושה
לאור עליית הגזענות הרצחנית המוסלמית עליית החמאס, דעאש, ואופנת עריפת הראשים העליתי רעיון בפני אנשים מסוימים לשנות את מילות ההימנון הלאומי "התקווה" למילים הבאות:

קומו ילדי המולדת,
הגיע יום התהילה.
נגדנו ניצבת העריצות,
דגל מוכתם בדם הונף.
שומעים אתם, בשדות
גועים הגייסות הפראים הללו,
מגיעים עד זרועותינו
לשסף את בניכם, את רעיכם.

אל הנשק, אזרחים!
היערכו בגדודים,
צעד, צעד!
יָרווה דם טמא
את תלמינו.

אהבה קדושה למולדת
הדריכי, תמכי בידנו הנוקמת.
חירות, חירות יקרה,
הילחמי לצד מגינייך;
הילחמי לצד מגינייך.
תחת דגלינו, כדי שהניצחון
ירוץ לקול צלילייך הגבריים;
כדי שאויבייך הגוססים
יחזו בניצחונך ובתהילתנו!

מיד כמובן הותקפתי על היותי "פשיסט" ועל המילים הפשיסטיות של ההימנון רווי הדמים הזה. מה פתאום לקרוא לאוייב הערבי-מוסלמי "גייסות פראים"? לשם מה האכזריות במילים "ירווה דם טמא"? והשיא הפשיסטי המילים: "אהבה קדושה למולדת." רק פשיסט מדבר על אדמה קדושה ועל אהבת המולדת.
השיר הלאומני בעל המסר הלאומני, הכולל לפחות 11 התייחסויות לאלימות, הוא לא אחר מ"לה מארסֵיֶיז" – בצרפתית La Marseillaise – ההמנון הלאומי של צרפת. השיר חובר ב-1792, בעיצומה של המהפכה הצרפתית, בידי קצין צבא בשם רוז'ה דה ליל. ההמנון נקרא "המארסייז" משום שהראשונים שאימצו אותו היו חיילים בני מארסיי.
לאחר נפילת נפוליאון נאסרה שירת "המארסֵיֶיז", והוא נחשב להמנון השמאל הצרפתי. בתקופת הרפובליקה השלישית (החל משנת 1879) הוא הפך להמנון הצרפתי. בסוף המאה ה-19 הוחלף ההמנון הצרפתי ב"אינטרנציונל", ואילו "המארסֵיֶיז" הפך להמנון של הימין הצרפתי. בתחילת המאה ה-20 היו לצרפת שני המנונים, ולאחר שוך הקרבות של מלחמת העולם השנייה חזר "המארסֵיֶיז" לשמש כהמנון הלאומי של צרפת.
והנה הפתעה, בעוד שסביר היה שהרעיון להחלפת מילות ההמנון יתקבל למשל במחיאות כפיים ובהנפת דגל ישראל ע"י ח"כ המתלהמת של הליכוד, מרים סיבוני-רגב (כפיים!), התקבלו מילות השיר כ"ערכים אוניברסאליים" דווקא ע"י אישה אחרת, המתנאה ב"שמאליותה" והכותבת כך:
"הולנד (נשיא צרפת) יכול לעמוד עם כיפה ויהודים צרפתים יכולים לשיר בכל ליבם את ה'מרסייז', מכיוון שגם הוא וגם הם שותפים לערכים אוניברסליים. רק ערכים אוניברסליים יכולים לגייס ולאחד. פטריוטיות אמיתית שמתמשכת לאורך זמן ומאחדת את כל הפלגים של מדינה יכולה לנבוע רק מאוניברסליזם."
ומי החתומה על הדברים? אווה אילוז. ("'ביטחוניזם' של ישראל אינו התשובה; צרפת לא נכשלה." הארץ", 16.1.15).
על אווה אילוז, העולה החדשה ילידת מרוקו, הגזענית האנטי-אשכנזית, ויחסה ליהדות ולישראל, כבר כתבתי: "מגזענות אנטי-אשכנזית לשנאת ישראל והיהדות":
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00897.php
ובכן גברת אילוז, אהבת המולדת הקדושה ומלחמה באוייב הם-הם ערכים אוניברסליים. ואם אוניברסאליים – אז לא רק אהבת צרפת אלא גם אהבת ישראל.

[אהוד: אווה אילוז היא בורה ועם-הארצית בכל הנוגע לישראל ולתולדותיה. רק עיתון אנטי-ישראלי ופרו-פלסטיני כ"הארץ" מסוגל לתת במה "מכובדת" להגיגיה המבולבלים, שלא לומר – המטומטמים].

על ה- – Flâneur המשוטט – אמנות השיטוט העירוני והתועלת ממנו
המשורר הצרפתי שארל בודלר תיאר את המשוטט העירוני בפריז במאה ה-19, כאמן – משורר של העיר הגדולה ובכך הגדיר את השיטוט העירוני כאמנות. המשוטט, לדבריו, משתלב בהמון כדג במים. הוא אוהב להיות בחוץ ומרגיש בבית בכל מקום. הוא אוהב להיות במרכז העולם – ובו זמנית נחבא מהעולם. הוא כנסיך שנהנה שוב ושוב מהאנונימיות של הרחוב. הוא אוהב חיים, והעיר בשבילו היא מקור אנרגיה מחשמל. מצד שני, הוא גם מראה של ההמון, כמו קליידוסקופ, שבורך במודעות לכל אחד ממרכיבי העיר.
הסופר בלזק הכתיר את השוטטות כגסטרונומיה של העין.
בעיני וולטר בנימין, המשוטט הוא הדמות העיקרית של הצופה העירוני – בלש, שחקן וחוקר העיר.
אני אישית רחוק מדמות רומנטית אינטלקטואלית זו של "המשוטט" אבל היות ויוצא לי לשוטט, כלומר ללכת הרבה ברחובות תל אביב, יש לי לפחות רווח משני מהשיטוט.
בתל אביב מתים הרבה זקנים. לאחר המוות מפנים את היורשים את הדירה, מוכרים את הרהיטים הראויים, ואת כל השאר משליכים פשוט לרחוב. אין יום כמעט שאיני נתקל בקופסאות עם ספרים ישנים, לעתים ספרים יקרי ערך שהזורקים אינם מודעים כלל למחירם.
והנה מצאתי זרוקה חוברת זיכרון שיצאה לזכרו של אורי אילן בן קיבוץ גן שמואל שהתאבד בכלא בסוריה. בפתח החוברת הקדשה אישית מפייגה ושלמה אילן הוריו. מקבלת החוברת נפטרה מן הסתם, והחוברת נזרקה לרחוב.
פייגה אילנית, אימו של אורי אילן, היתה חברת הכנסת הראשונה מטעם מפ"ם. וכאן הערה קטנה על השם. בפולנית, אם שם הגבר וילנר (וילנאי – מוילנה), האישה מקבלת בפולנית את השם וילנסקה (וילנאית מווילנה). למשל, אסתר נוביק התחתנה עם מאיר וילנר והפכה לווילנסקה. אסתר וילנסקה חברת כנסת מטעם מק"י. כך גם פייגה הינדס התחתנה עם שלמה שיטקו שעיברת את שמו לאילן והיא נהפכה לאילנית. אם הגבר אילן האישה היא ע"פ הדוגמה של השפה הפולנית – אילנית.
והנה הפתעה: בעמוד הראשון של חוברת הזיכרון כתובות המילים הבאות:
"נשמור על זכרו, דמותו ומופת גבורתו" – "מותו הטראגי של אורי בכלא דמשק הוא ביטוי לגבורה עילאית. זאת בשבילו הדרך היחידה לשמור על כבוד צה"ל, כבוד המדינה וכבוד התנועה. אנו עומדים נדהמים ומזועזעים נוכח גילוי זה של גבורה, ועם זאת עלינו לומר לך אורי ברגע זה שאנו נפרדים ממך – אנו גאים על כך, שהעדפת את הנאמנות לשליחות על החיים. אין אנו מאמינים בחיי נצח, מעבר לעולם הזה, אך אנו מאמינים בנצח האידיאלים שלמענם חינכנו את אורי, בהם האמין, למענם הקריב את עצמו."
במבחן הזמן, מילות ההספד נשמעות לנו מוזרות ואף מקוממות. למות למען הכבוד? וכבוד של מי? כבוד צה"ל, כבוד המדינה, וכבוד השומר הצעיר. דומה שכיום משפט כזה "למות למען הכבוד" היה זוכה לתואר לאומני פשיסטי, קל וחומר אצל אנשי השומר הצעיר.
והנה עוד הפתעה – מי חתום על ההספד? הפתעה: שמחה פלפן.
שמחה פלפן (1911-1987), חבר קיבוץ גן שמואל, קיבוצו של אורי אילן, היה ההיסטוריון הראשון מאלה הקרויים "ההיסטוריונים החדשים". פלפן נולד בפולין ב-1911 ועלה ארצה בשנת 1930. הוא היה המזכיר הכללי של מפלגת מפ"ם, ומנהל המחלקה הערבית במפלגה משנת 1959 עד אמצע שנות ה-70. בשנת 1957 יסד פלפן, בהשראתו של מרטין בובר, את הביטאון New Outlook – שנועד, לפי דברי המערכת, "להבהרת הבעיות הקשורות בשלום ובשיתוף פעולה בין עמי המזרח."
בשנת 1988 יצא לאור ספרו של שמחה פלפן "לידתה של ישראל: מיתוסים ומציאויות". הספר עוסק בתיאור המיתוסים הציוניים שעוצבו בראשית ימי המדינה ובוחן את ההשפעה שהיה להם על המדיניות הישראלית בשנים שחלפו.
פלפן איבחן כשבעה מיתוסים ציוניים מרכזיים והוא מנסה להוכיח כיצד המציאות כלפי הערבים סותרת את המיתוס.
The Birth of Israel: Myths and Realities, Pantheon Books, New York, 1987
למשל, בניגוד למיתוס הציוני, היהודים הם-הם האחראים האמיתיים לנכבה ולבעיית הפליטים הערביים.
אין תימה אפוא שהתעמולה הערבית-פלישתינאית אימצה את "ההיסטוריה החדשה" של החבר פלפן.
http://www.palestineremembered.com/Articles/ZionistFAQ/Story1785.html
להיסטוריון רוברט ויסטריך, חוקר האנטישמיות הנודע, שהחל את הקריירה שלו כעוזר לשמחה פלפן "ההיסטוריון החדש", יש תובנה חדשה ומטרידה. ל"היסטוריונים החדשים" מיסודו של שמחה פלפן, קובע פרופסור ויסטריך, יש תפקיד חשוב ביצירת האנטישמיות ושנאת ישראל החדשה הרווחת היום במערב, ובמיוחד באנגליה.
רוברט ויסטריך– שנאה עצמית? זה יותר אהבה עצמית.
http://www.news1.co.il/archive/0024-d-50578-00.html
הנה כי כן, אודי אדיב בן קיבוץ גן שמואל לא צמח על מצע ריק. בקיבוץ גן שמואל של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, התפתח זרם אידיאולוגי שהחל לצאת נגד הציונות.
אורי הייטנר קובע כי עצם העלאת השאלה עם מי מזדהים היום בשומר הצעיר, עם אורי אילן או עם אודי אדיב, היא מכוערת ורווית שנאת חינם. ("חדשות בן עזר" גיליון 1012), ובכן, לא השאלה ההיא מכוערת. מכוערים הם אנשי השומר הצעיר שנטשו את אהבת המולדת של אורי אילן והלכו או הולכים לאורם של שמחה פלפן ואודי אדיב.
יש להדגיש כי הנזק שגרם שמחה פלפן לישראל ולעם היהודי הוא גדול לעין ערוך מהנזק שגרם בן קיבוצו אודי אדיב הבוגד והמרגל למען הפשיזם הסורי.

כניעה"Soumission"1
לא מכתבר כתבתי על ספרו של מישל וולבק "כניעה"Soumission המתאר את שלבי הפיכתה של צרפת למדינה מוסלמית.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01011.php
והנה מסתבר שתהליך של כניעה החל גם כאן אצלנו. רשת "סטימצקי" תכננה אירוע השקה בקניון איילון לגיליון של השבועון הצרפתי, שהופץ אחרי הטבח בפריז. ומיד חבר הכנסת מסעוד גנאים (רע"מ-תע"ל), המייצג את תנועת "האחים המוסלמים" בארץ, שיגר איומים. הוא פנה לנתניהו ואיים: "סטימצקי מתכוונת להפיץ תמונות הפוגעות בנביא מוחמד. צעד זה חמור מאוד, מסוכן מאוד וטיפשי. זה אינו חופש הביטוי אלא פגיעה קשה בקודש הקודשים של המוסלמים אשר תביא לתסיסה ולכעס רב מאוד בקרב הערבים והמוסלמים... ואף אחד אינו יכול לצפות את התוצאות. לכן, הנני פונה לכבודך בבקשה להתערב אישית בכדי למנוע מרשת סטימצקי להפיץ את העיתון הנ"ל ואת התמונות הפוגעות בנביא מוחמד, אחרת ממשלת ישראל ורשת סטימצקי יהיו אחראיות לכל תוצאה."
בעוד שהגזען הערבי-המוסלמי מסעוד ננאיים, רואה בדברי מוחמד שהיהודים הם קופים וחזירים שיש להרגם כתנאי לגאולה, דברי מופת ודורש את חופש הדיבור לצטט אותו, הוא מאיים על כל מי שאינו רואה בהם מופת מוסרי, ושולל את חופש דיבורו.
בו-ביום נופצו חלונות חנות סטימצקי בנצרת עילית.
סטימצקי נכנעה ללחץ, ביטלה את אירוע המכירה, ועברה למכירת "שארלי הבדו" באינטרנט בלבד.
גם ארגון "מיזאן" ל"זכויות האדם" (הערבי-מוסלמי) פנה לפני כמה ימים לרשת סטימצקי ודרש מהם לא להפיץ את העיתון. עו"ד עומר כמאיסי מהארגון אמר: "אם הרשת לא תיענה לבקשתנו אנו נפנה לבית משפט ונבקש צו מניעה להפצת העיתון. מדובר במעשה חמור ביותר וחייבים לעצור את הצעד הזה."
בד בבד אלפי ערבים מוסלמים-פלישתינאים הפגינו ברמאללה ובחברון נגד פרסומי הקריקטורות בגנות הנביא מוחמד. חלקם היו עטויי מסיכות שחורות וקראו להקמת חליפות איסלאמית. מפגינים אחרים הניפו דגלים שחורים ולבנים וקראו קריאות נגד צרפת.

אברהם גבריאל יהושע תומך בכניעה
ומי תומך בכניעה? הסופר אברהם גבריאל יהושע תמך בראיון לגל"צ 26.1.15, בהחלטת רשת הספרים סטימצקי לבטל את אירוע המכירה ולהפיץ את עותקי המגזין "שארלי הבדו" באינטרנט בלבד.
יהושע אמר: "אני רוצה לראות את העורכים של 'שארלי הבדו' מציירים קריקטורה של ישו דוחף יהודים ערומים לתאי גזים? למה הם נטפלים למוחמד? מוחמד הרי יצר ציוויליזציה גדולה, חשובה, שבמשך מאות שנים היתה המובילה בעולם, עם כל כך הרבה דברים שאנחנו עדיין נהנים מהם! אז מוחמד אחראי לרציחות? מה שקורה בעולם הערבי כיום הוא טראגי, בעיקר ערבים הורגים ערבים... אז בשביל מה סטימצקי היתה צריכה את זה, בשביל 300 עותקים? הרבה, אפשר למכור הכול באינטרנט. אני לחלוטין תומך בהחלטה של סטימצקי, אנחנו חיים באזור שיש בו חומר נפץ ולא צריך להוסיף אש."
דומה שהסופר המכובד קצת התבלבל. בעוד שישו מעולם לא דרש לרצוח יהודים, מוחמד דרש לרצוח את היהודים הקופים והחזירים (ביניהם את הסופר עצמו). האם דרישה זו לרצח יהודים מוגדרת אצל אברהם גבריאל יהושע "ציוויליזציה גדולה?"

כניעה"Soumission"2
בערב (הסעודית ע"ש המשפחה השולטת) מת המלך עבדאללה בן ה- 90 וירש אותו סלמאן בן ה-79. המלך החדש הוא הבן ה-25 של עבד אל-עזיז סעוד, מייסד הממלכה הסעודית.
נשיא המדינה ראובן ריבלין, (ריבלין הוא בעצם נשיא רק של חצי העם היות ובגלל שיוכו המפלגתי הוא מתנגד להנצחת חללי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל בפרשת אלטלנה), רקד מיד "מה יפית" למלך החדש:
בעוד שהמלך האבסולוטי הסעודי עבדאללה, ערף ראשים, סקל למוות נשים וגברים נואפים, והומוסקסואלים, גדע ידיים לגנבים, אסר על נשים לנהוג במכוניות, ואסר על יהודים להגיע לגיא ההריגה של אל-מדינה, כי ערב חייבת להישאר "יודן ריין". ובעוד שהוא משתייך לאסכולה הוואהבית תנועה אסלאמית-סונית שמרנית, המפרשת את האסלאם ככתבו וכלשונו. מייסדה היה מוחמד אבן עבד אל ווהאב (1691-1787) מאזור נג'ד שבחצי האי ערב. חסידי הזרם (אל-מווחידון (המייחדים), המאמינים ב"תווחיד", בלעדיותו של אללה, או ה"והאבים" בפי אויביהם) טענו שהמודרנה על חידושיה החומריים והתיאולוגיים השונים עיוותו את האסלאם. הם קראו לשוב אל טהרת הקוראן ולאמץ את אורח חייהם של הנביא מוחמד וחסידיו. הם האמינו באללה בלבד, ראו בסגידה למוחמד ולנאמניו פוליתאיזם, והרסו את המצבות והמבנים שהוקמו על קברים, כולל זה של מוחמד נביאם. הם התנגדו לפירושים מודרניים של האסלאם וציוו על התנזרות מוחלטת מכל מותרות, כולל קפה וטבק. הזרם נהג לראות בכל המוסלמים שלא קיבלו את תורתו ככופרים שדינם מיתה, כולל השיעים.
ולמרות כל אלו רואה בו ריבלין דמות מופת והביע תנחומים בשם כולנו:
"שמעתי בצער על מותו של המלך הסעודי עבדאללה. המלך עבדאללה היווה דוגמא למנהיגות שורשית, שקולה ואחראית, בעלת מסורת דתית עמוקה. כשומר המקומות הקדושים לאיסלאם המלך עבדאללה פעל כגורם ממתן, המכבד את רגישותה וקדושתה של ירושלים וחתר לקידום חזון אזורי משגשג. מדיניותו הנבונה תרמה רבות לאיזונו ויציבותו של המזרח התיכון."
כמובן שגם שמעון פרסקי-פרס הצטרף לשירת ה"מה יפית" כאשר הביע תנחומים על מות עבדאללה "החכם והאמיץ" כהגדרתו.

שבעים שנה לשחרור אושוויץ
היום, שבעים שנה לשחרור אושוויץ ויום השואה הבינלאומי – נזכור תמיד את מכחיש השואה ומכחיש העם היהודי – ההיסטוריון ד"ר אבא של מאזן.