או
ספר האופטימיות

תל-אביב, 2000-1982
[לא הופיע מעולם בספר מודפס]

פרק אחד-עשר

יום החומוס והבצל. התיאולוגים החדשים או – שבחי חמלניצקי בארץ אהש"ן.
עשרת הדיברות למאונן המצליח.

רני סיים לטחון את גרגירי החימצה, החומוס, שהבשלנית המעולה גברת ליליסימה הרתיחה שעות אחדות כדי שיתרככו. הגרגירים הושרו במים לילה קודם, לכן היו עתה רכים וקלים לטחינה במכונת-בשר יצוקה מברזל, שמהדקים אותה בבורג לשולי השולחן וכדי להפעילה מסובבים בידית. בבית אבבטן לא נמצאה מטחנה חשמלית והוא היה דומה למיטבח הצנוע בבית של מייסד המדינה ישראל דוד בן-גוריון בשדרות בן-גוריון בתל-אביב.
פעמיים טחן רני את הגרגרים לפי הוראות אבבטן. אחר-כך שתה קקאו. בינתיים לקח אבבטן את הקערה, יצק והוסיף בה טחינה, סחט לימון, סינן והוסיף את המיץ, יצק שמן רגיל וקצת שמן-זית ירוק-כהה, ומלח, וסחוג חריף, ושיני-שום כתושות. בחש את העיסה בכף עץ כשהוא מוסיף מדי פעם קצת מים כדי לדלל ולהלבין את החומוס. כאשר הסתיימה מלאכת ההכנה, קלף וחתך לרבעים בצל יבש ובזק עליו קצת מלח ויצק קצת מיץ לימון. יצר בשתי צלחות מנות של חומוס כמו גבעות קטנות, וגם עליהן יצק שמן-זית ירוק-כהה, וסביב רבעי הבצל ופלחי גמבה ועגבניות זעירות וזיתים דפוקים חריפים. הזמין את רני לשולחן, מזג לו כוס גדולה אוראנג'אדה קרה, והניח ביניהם על השולחן את הבאגטים הארוכים.
"ממש כיף חיים!" אמר רני, "רק חבל שאין בעצלתיים פיתות טריות."
"לא צריך," פירק אבבטן את הבצל לפצליו ככפיות לבנות קטנות וטבל אותן בחומוס. ככל שהשתקע באכילה כן האדים מצחו ואדים עלו ממנו. טיפות-זיעה ביצבצו על פניו כשיכור מהבצל החריף. נקודות חומוס בהיר דבקו בשפמו החום הקצר והתנועעו איתו. כדי לכבות את הבעירה בגרונו גמע כוסות אוראנג'אדה קרה. לרני נידמה שעוד מעט יגיע אבבטן למצב הסמוק שבו נמצא קודם כשהתרגז על המטאטא.
רני עצמו טעם בנימוס מהמנה שלו. בעצם היה כבר שבע מכל זלילות היום הגדוש בבריכת הגלידה ובפונדק "חרדל המחבק", וחוץ מזה הוא אהב רק חומוס ירושלמי.
"אתה קורא ספרים?" שאל אבבטן אולי כדי לשבור את השתיקה.
"קצת."
"אז מה אתה עושה כל הזמן? לא משתעמם?"
"אני מסתכל בטלוויזיה."
"בטח יש לך שלילי בהבנת הנקרא?"
"אני דווקא אוהב לכתוב."
"זאת גם הצרה של הסופרים. הם כמעט לא קוראים, רק כותבים. לכן נכתבים ספרים כל-כך יבשים. אתה, בטח יש לך שאיפות להיות סופר, להתפרסם! העיניים שלך נוצצות. אתה בטח מקנא גם בי!"
"אני בכלל לא רוצה להיות סופר, אני לא ילד יצירתי."
"אז על מה אתה כותב?"
"על מחשב."
"על המחשב אתה כותב על מחשב?"
"כותב תוכנות, משחקים, גולש באינטרנט, מתכתב עם חברים."
"משונה. הייתי בטוח שאתה הילד הרציני שפעם שלח סיפור למדור 'קוראינו כותבים'."
"זה היה מישהו אחר. בן-דוד. קוראים לנו על שם אותו סבא. רניהו."
"הנה פיתה חמה, נגב עוד חומוס. זה בריא. קח תקרא בינתיים רשימה שלי. לא יזיק גם לילדים לדעת קצת היסטוריה. אני הולך להתפנות."
רני הסתכל בדף שלפניו ואחרי שקרא את המשפט הראשון החליט שזה לא בשבילו.

עברו רגעים ממושכים שבמהלכם נשמעו קולות משונים, ואבבטן שב מאוכזב. "ישבתי ישבתי על אסלתי ולא הצלחתי להתפנות. אולי לא היה לי חומר קריאה טוב. מה שאנשים כותבים היום מתחיל לגרום לי עצירות. אני חושש מהתקפת גאזים. טוב, בוא נמשיך. הנזק של הזלילה כבר נעשה. אשרי מי שמחרבן שלוש-ארבע פעמים ביום כי הוא זוכה בשלוות הנפש."
"אבא שלי חמש." אמר רני, "ואת הרשימה שלך לא הבנתי בכלל..."
"פעם כתבתי ביקורת על קובץ מאמרים ובו פרק על ברנר שכתב פרופיסור גרשון מאנדאלאך ואמרתי בה שאת הפרק שלו על ברנר לא הבנתי בכלל, ומאז כל פעם שהוא פוגש אותי הוא שואל אותי בקול בכייני ובעיניים עגומות אם כבר הבנתי אותו..."

בעודם מנגבים חומוס ומדברים נשמע מבחוץ רעש מסוק נוחת בחצר, כמו כשנוחת הרמטכ"ל לביקור פיגוע. אל המיטבח נכנסו דרך המרפסת, מהדלת הפונה לחצר, גברת ליליסימה הרחבה והנמוכה, ואחריה דודתה נסיכת-הקסם הצנומה צ'ירי בעלת האף הארוך, המצנפת השחורה, הפנים הקמוטות המחודדות והעיניים העצובות כאילו אין לה סיפוק בחיים גם לא משיפשוף הדגדגן במטאטא שלה. שתיהן הפשילו לאחור את קסדות-הבטיחות בעלות מצחיות-המגן השקופות, פרמו את הרוכסנים של סרבלי-הטיסה, מעל לבגדיהן הרגילים.
"ערב טוב," נהם אבבטן. "מה נשמע בקרית-שמונה?"
"שמנפוצקלה," ריחרחה גברת ליליסימה, "מה מסריח כאן כל כך?"
"שום דבר."
"שוב דרכת על קקה?"
"קיוויתי שתבלו בקרית-שמונה כל הלילה!" צחק אבבטן הגדול במבוכה, כילד שנתפס בקלקלתו.
"בוטשינקה!"
"אל תצעקי! האוזן שלי לא כואבת! יותר טוב תקראי את הרשימה החדשה שכתבתי. את יכולה להיות גאה בבעל שלך!"
והוא דחף לעברה את הדף שרני השאיר על השולחן. היה דבוק בו עוד דף, והיא התחילה קוראת בקול ביקורתי:
"חווה ונקניקיותיה. המדריך לאהבה עצמית... מה אתה דוחף לי עוד פעם את הפיטפוטים האירוטיים שלך? זאת ממש אובססיה!"
"היא צודקת," אמרה דודתה צ'ירי, "כל פסיכולוג..."
"לא, לא..." הסיט אבבטן את הדף וגילה את קודמו, "התכוונתי לזה!" – ודחף לעברה את הדף שרני השאיר על השולחן.
"בהתרגשות עזה קראתי את מכתבך לעורך, עכשיו מכתבך לעורי... ככה? אתה מאונן עם מכתבי הקוראות שלך ומנסה להתחיל איתן? רק תסתכל בראי איך אתה ניראה! – ממש ירדת מהפסים!"
"היא צודקת," אמרה דודתה צ'ירי. "כל פסיכולוג מתחיל יאשר זאת!"
"לא, לא..." חטף מידה את הדף, "התכוונתי לזה!"

התיאולוגים החדשים או שבחי חמלניצקי בארץ אהש"ן

הניסיונות הדתיים להסביר את הפרעות בימי חמלניצקי כעונש על חטאי הנאנסים והנשחטים ולפיכך לראות את חמלניצקי עצמו כלא-אשם במעשיו – החלו כמעט במקביל להתגלות גודל הזוועה. אבל איש לא העלה על דעתו בחלומותיו הפרועים ביותר שדווקא יהדות דתית וחרדית בימינו תלך עוד צעד ותגיע למסקנה תיאולוגית המכריעה לצד כל-יכולתו של אלוהים כנגד טובו, כלומר, שכל הרע שבעולם, גם נבוכדנאצר, טיטוס וחמלניצקי, הם אופן פעולה של אלוהים בעולם.
דיעות אלה, המעידות לאילו תהומות של טימטום ובורות התגלגלה המחשבה הדתית והחרדית – הובעו בדרשותיו של הרב זבדיה גילולי, שראה ברבבות היהודים שטומאו ונשחטו בידי פורעיו של בוגדן חמלניצקי – גלגול נשמות של עבריינים שחטאו.
להוסיף חטא על פשע ועוון על איוולת בא אידיוט אחד, נדודים בן פקח בן רמליהו למשפחת בלישינה, שאחרי שברח מביתו ועבר שטיפת מוחו, נעשה עוזרו הנאמן של מר"ן האדמו"ר זבדיה גילולי, המנהיג הרוחני של ארץ אהש"ן, ומתרץ במאמר ששמו "גם חמלניצקי זרוע אלוקים":
"אתם מלגלגים עלינו: 'מה, פורעי חמלניצקי הם זרוע אלוקים?' – כן, מכובדיי הנהנתנים מארץ עצלתיים – החמלניצקים ימח-שמם, יאבדו הם וצאצאיהם – הם, בכל מקרה – יהא ההסבר אשר יהיה – זרוע של מסובב כל הסיבות ומנהיג העולמות. כאן, כאמור, טמון יסוד העימות שבינינו המאמינים לבינכם האומללים. לדידנו, כל דבר שנעשה הוא מאיתו יתברך."
דברים אלה הם תשובה פשטנית ופרימיטיבית לשאלה "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", שהעסיקה את הנביאים לא רק במישור האישי אלא גם בנסיון לתת הסבר למאורעות פוליטיים ולאסונות לאומיים דוגמת חורבן בית ראשון. זוהי שאלה לא-פתורה, שעמדה ביסוד הפילוסופיה היהודית והקבלה בימי הביניים, כאשר נעשו נסיונות תיאולוגיים ופיוטיים רבים כדי להסביר את המעבר-לא-מעבר בין מידת הדין הקשה לבין צד השמאל, שהוא הסיטרא-אחרא, ממלכת השדים. והכל נעשה כדי להתמודד עם הדילמה בלתי-ניתנת לפתרון – אם אלוהים הוא כל-יכול, כיצד ייתכן שגם הרע בא ממנו? ואם נאמר שלרע יש קיום עצמאי, אזיי אלוהים אינו כל-יכול, שזה מנוגד לעצם התפיסה הפילוסופית, המוסרית, הקבלית וגם ההיסטורית של האל.
ממה נובעים דברי ההבל מצד התיאולוגים החדשים של ארץ אהש"ן? אולי מהעובדה שבכל תולדותיו של העם היהודי לא היה אפשר להתפרנס מעצם היותך יהודי דתי או חרדי. שכבת הלומדים בישיבות בגולה, שהוציאה גאונים יותר מכל מה שהוציאה המחשבה הדתית והחרדית בימינו – היתה שכבה דקה מאוד של אברכים ו"כלי קודש", שידעה חיי מחסור ועוני. כל שאר היהודים עבדו בזיעת אפיהם ולא יכלו לוותר על התקווה ל"טובו" של אלוהים. הם לא יכלו להעלות על דעתם שהוא אל אכזר שכזה.
כיום, כאשר בכל הקשור ל"טוב" ולפרנסה יכולים התיאולוגים החדשים של ארץ אהש"ן לסמוך על אוצר המדינה, יש להם זמן לשטויות המצדיקות בשם כל-יכולתו של אלוהים – את חמלניצקי כלא-אשם במעשיו.

אבבטן עקב אחר תנועות שפתיה וארשת פניה, וכשסיימו (צ'ירי קראה אף היא מאחורי גבה של ליליסימה) שאל:
"נו?"
"מה אתה אומר – 'נו?' – כל הזמן, אתה רוסי?"
"בסדר."
"מה בסדר? מדוע אתה צריך תמיד להסתכסך עם כל העולם? אלה שמשתינים על הערבים וגורמים לראש-הממשלה לרצוח את עצמו – בסוף עוד ישימו לנו פצצה כמו ששרפו לסופר חיים באר את דלת הדירה שלו לילה לפני שהיה צריך להדליק משואה בערב יום העצמאות – ואם לא היתה לו פלדלת כל הדירה שלו היתה נשרפת! ואתה יודע בדיוק מי נמצא שם על הגבעות אצל האהש"נים!"
"אולי מספיק כבר עם השטויות האלה? – מה, שאני אשתוק ורק המנוולים יסריחו את כל האווירה הציבורית?"
"אפרופו סירחון, בבוטשינקה! לפני הרצאה אתה זולל חומוס-עם-שום-ובצל כמו ווז-ווז שמן בביקור-מולדת בכרם-התימנים? השתגעת? הלא מסריח לך כל-כך גם מהפה שאי-אפשר לנחות על-ידך בקוטר קילומטר!"
"תשמעו את הטייסת מדברת! אולי מספיק?" האדימו פני הדלעת של אבבטן מהבושה והבצל, ושפמו החום הקצר רטט עם גבותיו הצהובות. "איך את לא מתביישת לדבר ככה אל סופר? מה את, מבקרת ספרות נהיית לי פתאום?"
"תראו-תראו את אלוף הבצלות! חשבת שבצל מסריח בפה של סופר נהפך לבושם!? – מה אתה יושב כמו מפגר ומלמד את הילד לאכול כמו חזיר! – ומה הדבר החדש הזה שאני שומעת שאתה מוצץ לתמי קורקבני בשיעורים פרטיים? – אתה הרי אפילו לזיין כבר לא יודע! – רק אומר כל הזמן 'אצבע בתחת, אצבע בתחת!' – את המטאטא של דודה צ'ירי צריך לתקוע לך בתחת! – וכל האסון התחיל מכך שלא הפלקת בזמן סטירה לילד! – עוד פרוסה ועוד פרוסה עוד נגיסה ועוד נגיסה והלב שלך יהיה כמו דייסה!"
"את..." כמעט נחנק, "יש לך כבוד אליי רק כשאת נבהלת כשאת מגלה ג'וק בבית וכל יתר הזמן את דורכת עליי כמו על גו'ק!"
"ואתה – חושב שאני לא יודעת שאתה מחזיק ג'וקים חיים בקופסה להפחיד אותי כל פעם שאתה רוצה להרגיש חשוב?"
"אם את לא סותמת את הפה המלוכלך שלך אני מושיב אותך ואת הדודה שלך על המטאטבוט הקקתומאטי ושולח את שתיכן ישר לטימבוקטו אל הטרמיטים!"
"קקק-טטטט! קקק-טטטט! – דוגמה טובה אתה נותן לילד!"
אבבטן קם והיכה בכף-ידו על השולחן עד שרבעי-הבצל קפצו ממיץ-הלימון, התהפכו במיפגן אווירי קצר ושבו לנחות על גבעת החומוס שטבל בשמן-זית. "אני... אני..."
כעסו היה כה רב, או שזלל כל-כך הרבה בצל בקיבתו, עד שדבריו לעו והוא כאילו נחנק. עיניו יצאו מחוריהן וזיעה קרה עלתה במצחו, כהולך להתפוצץ.
"דודה צ'ירי! דודה צ'ירי!" נבהלה גברת ליליסימה והחווירה, "עשי בקסמייך, עשי בקסמייך! – שכחתי שאסור להרגיז אותו! יש לו לחץ-דם גבוה! הצילו! הוא הולך להיחנק!"
"תקיא! תקיא!" פקדה עליו נסיכת-הקסם צ'ירי.
"אני... אני לא יכול..." נאנק אבבטן. "זה עושה לי בחילה..."
"אמרתי לך שאתה אוכל יותר מדי. בסוף תמות מזה."
"גם... הרזים..."
השתיים תפסו את הסופר השמן בזרועותיו במומחיות רבה, כניראה לא בפעם הראשונה, והוליכו אותו ביניהן לשירותים –
"...מתים. אני לא יכול..."
"אז תכניס אצבע לפה שמנפוצקלה!"
הן עמדו במסדרון, עדיין בסרבלי-הטיסה, נמוכות מאבבטן, מרבית כובד-גופן מוטה לאחור, נתלות ומחזיקות בכל כוחן בחגורתו, מצד גבו, בעודו מתכופף קדימה – כדי שלא ייפול אל האסלה בהקיאו את כל אשר זלל ביום החומוס והבצל.

לאחר שנרגעו הרוחות, התקלח אבבטן והחליף את בגדיו וציחצח היטב את שיניו וריסס את פיו ושפמו בתכשיר נגד ריח רע ומצץ שלוש סוכריות מנטה. לאחר שכו-לם התרחצו והחליפו בגדים לקראת ההרצאה. גם לרני הן מצאו בקלות חליפת-בגדים מתאימה בארון, מה שעורר את פליאתו – האם יש ילדים במשפחת בן-עצל, ואם כן – איפה הם?

בינתיים הביאה נסיכת-הקסם צ'ירי משום-מקום את האוטובוס של קו תל-אביב-עצלתיים עד לפתח הבית ופקדה על המטאטבוט להעמיס את השטרודלים על המושבים האחוריים. זה היה מחזה! המטאטא רץ מהמיטבח לאוטובוס וחזרה כרובוט יפני אבל עמוס שטרודלים, דידה על רגל אחת, וקול נקישותיו הזריזות על השביל המרוצף נשמע כקצב "שוליית הקוסם" של דיוקא.

*

אולם "בית העצל" לתרבות מנמנמת, אגף מפואר בארמון שבכניסה לבריכה המצופה גלידה ולפארק עצלתיים, היה מוצף אורות ומקושט בדגלי עצל-לבן, שדומים לדגלי ישראל רק שהמגן-דוד שלהם מנמנם. אל תשאלו אותי איך מציירים דבר כזה כי אני לא יודע אבל תושבי עצלתיים מבחינים מיד בין מגן-דוד ישראל למגן-דוד מנמנם.
בחוץ התנוסס סמל עצלתיים: בת-יענה שחורה טומנת ראשה בחול על רקע כחול. על קירות האולם מבפנים צויירו באותיות נקניקיות פתגמים וסיסמאות אהובים על אנשי עצלתיים:

תאווררנה הביצים וישוחרר הדגדגן!

אי אפשר להתחתן רק מלקרוא "פלייבוי"
וגם לא לקבל כושר בספורט מאינטרנט!

אל תדחה למחר מה שיכולת לא לעשות שלשום!

לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה, שב בצל!

ורוד ושוקולד הם צבעי הגוף!

איזהו גיבור – הכובש מלפפונים (ודופק זיתים).

אדם כמו בצל – מקלפים, מקלפים, לא נשאר כלום.

בני-האדם בעולם מחולקים לשני סוגים:
אלה שצריכים לקום בבוקר, ואלה שלא.
אנחנו – לא.

מי שאוכל רק בשביל לחיות, בסוף החיים אוכלים אותו חי.

אל תאכל את עצמך! החברים שלך מזון הרבה יותר טוב,
אבל הכי טוב ללקק גלידה!

התנוססו שם גם צילומי ילדים חמודים מכל קצווי עולם (עם הקדשות בשפות שונות), ודאי התינוקות שנולדו בסיוע תרופת הפיריון המופקת במכון פט"ע מהשתן האליטיסטי של נשות עצלתיים.
אזרחית העונה לשם אלברטינה פיפשקוביץ, לבושה שמלה ורודה מעשה-ידיו של מעצב-האופנה ציצי חביתותצקי ושערה האפור פרוע – השמיעה תחתיה נפצוצים בדורסה ברוגז על הריצפה יריעת-אריזה שקופה מפלסטיק שהיתה מלאה בועות אוויר, ובידיה נופפה בשלט מחאה:

לקחו ממני שתן בלי רשות!
איפה העיתונות?

שלושת הילדים שעמדו אחר-הצהריים וציירו את מכשיר העצלתומט של בנק בל"ע (עם זין) עדיין ציירו סנטימטר בשעה, משתדלים מאוד לזכות בפרס הניתן מדי יום בבית-ספר עצלתיים למצטיין באיטיות.
המודעות של הסופר אבבטן על "שמיטה ראשונה ואחרונה, סכנות וסיכויים" התנוססו אף הן בכל פינה.
מטאטבוט פרק שטרודלים מהאוטובוס הירוק והכניס אותם למזנון "בית העצל" כשהוא מדגדג מדי פעם בחורות שנכנסו, ומוציא מהן קולות צחוק ובהלה.
נסיכת-הקסם צ'ירי פחה עמדה בפתח, מכרה כרטיסים וגם ספרון שירים ירקרק צנום מפרי ציפורניה: "אימתי שוב ניפגש, בערפל, סופה או אש?" בהוצאת "מכשפות מקבת", וחילקה חינם גיליונות של המוסף התרבותי של "ידיעות עצלתיים".
גברת ליליסימה פרסה מנות שטרודל על צלחות-קרטון.

לסופרת אפרוחה ברנר פיזדה וירטואלית!

אישה בשם ציפי ציפור-שיר נכנסה לאולם מבלי לשלם. כאשר צ'ירי פחה העירה לה על כך, התנפלה עליה ציפור-שיר בגסות:
"אני לא צריכה לשלם דמי כניסה כי אני לא אכלתי שטרודל ולא שתיתי קפה בהרצאות הקודמות ואני לא מתכוונת לאכול שטרודל ולשתות קפה גם הפעם! ובכלל, הגיע הזמן שתביאו סמבוסק!"
"ודברי המרצה? והתוכנית האמנותית?"
"שיגידו תודה שבאתי לשמוע אותם."
"מי הברקודה [דג טורף] הזאת?" נכנסה ליליסימה לשיחה, "מאיפה הופיעה הפשקופקה?" – [אשת רחוב, תגרנית, בשפה הפולנית].
"אתן יודעות מה? שיניתי את דעתי. אני מסתלקת! – ואני מחרבנת על שתיכן!" פרצה הגברת ציפור-שיר בצרחות נוראות של עלבון, ונעלמה.

מה-זה איש טוב? מה-זה איש רע?
איש טוב זה-מה שלא עוזר לאף-אחד ולכן לא באים אליו בטענות!
איש רע זה-מה שמשתדל לעזור לכו-לם ולכן כו-לם באים אליו בטענות!

באולם המוסיקה הסמוך ערכו חזרה אחרונה פסנתרנית-הצמרת הג'ינג'ית קארין תוחעסצוצקי יחד עם זמרת-הצמרת שחורת-השיער ניבה צביטותצקי. על קירותיו נחרטו באותיות נקניקיות "עשרת הדיברות למאונן המצליח" מתוך "שבחי האוננות בארץ עצלתיים", יצירתו המפורסמת ביותר של הסופר הלאומי אבבטן בן-עצל:

עשרת הדיברות למאונן המצליח

האוננות היא ידידתו הטובה ביותר של האדם ואין מבין לצרכיו כמוה.

האוננות מונעת מחלות ואין בה חשש של הידבקות בגונוריאה, סיפיליס, איידס ונזלת.

האוננות אינה מצריכה קנדונים וגלולות נגד הריון.

האוננות מפתחת את הדימיון ופותחת אפשרויות פאנטאסטיות להזדיין עם כל מי שמתחשק.

האוננות שורפת קלוריות, מפתחת שרירים ומונעת אלימות, אונס, זנות, מעשי סדום, תבל, צליית זונות וגילוי עריות.

האוננות משוחררת מהעמדת-פנים, כדי לאונן אין צורך לאהוב, לזייף אורגזמות או להתנשק.

האוננות בחינם!

האוננות מפתחת את האהבה העצמית, מעניקה תוכן לבדידות אך היא גם ההכנה הטובה ביותר לחיים בשניים.

האוננות היא דימוקראטית. נשיא ארצות-הברית לא נהנה יותר ממך, נזירה לא נהנית פחות ממך.

האוננות היא המסדרון של גיל ההתבגרות להגיע בשלום לבית אבות עם זין זקוף ודגדגן לח.

בקהל הבאים להרצאה ניראו גם מנהל בנק בל"ע עגנון איש-גולדה (לשעבר הרצל איש-רוטשילד) שקלגרופר בליוויית פקידות אחדות חינניות מהבנק, שפיטפטו על מסופים ושפתונים והתפארו מי הטרידה יותר פעמים לקוח בדרישה להציג תעודת זהות גם כשלא היה שום צורך בכך ומי נתנה שירות טוב יותר ללקוחות עשירים שבחשבון הבנק שלהם יותר ממאה וחמישים אלף עצלים.
אנוך ווג'ווד בעל שפמות-הלחיים האפורות, מהחנות היוקרתית לתואמי ריהוט אנגלי עתיק בשדרות עצלתיים.
חיה צ'ופצ'יק, הפעם לבדה, כי אפרם קונסטנטין חביתותצקי נישאר לשרת את הקהל ב"חרדל המחבק".
מזכיר אמ"ע המזוקן, מר איצלֶה גרוֹנֵם.
רופא-הכלבים ד"ר גלמודי-ורדובר.
משתיל-הדשא האגרונום אמדיאוס זולפיקר.
חנן קרוקמן-אומסקי, מנהל חוות החממות של השתילים של העצים של שערות-הסוכר.
הפדיקיוריסטית-מניקיוריסטית גברת קלארה באדר-קליינהוף.
הקוסמטיקאי מואיז-יוחנן אבדלחק.
הנאטורופילית (מורטת שיער, גם מיפשעה ואורך התחלתי של הפין, ונערות ליטוף ומריטה בהזמנה) הרצגובינה אנטונסקו.
מנצח-התזמורת זולטן פשקו, שהוא גם מעצב-שיער ופסיכולוג חובב היועץ לנשים בבעיות פיריון והפרעות בחיי המין.
מעצב-האופנה ציצי חביתותצקי, אחיו של אפרם, בחברת תיירת שמנמונת צעירה מווסטפאליה בשם קונגונדה תונדר-טן-טרונק שנאנסה פעמים רבות בידי גברים אכזריים שבאחת הפעמים אף חתכו לה חצי תחת ובכל זאת זכתה בנעורי-נצח.
מנהל מוזיאון הבריכה המצופה גלידה, הבארון איש זליל-בטן.
המורה-המחנכת תמי קורקבני (שיש אומרים שהמרצה אבבטן מוצץ לה בשיעורים הפרטיים).
יצרן-הגלידה אלכסנדר כורש אייסלנד.
ד"ר דודו בנזומניא, שופט פרס פוטוצקי לסופרים עבריים ממוצא פולני.
מר דונאלד שוויסק-עופותצקי, מנהל מסעדת השירות-העצמי "עצל-בורגר".

ועתה אנו עוברים ישירות להרצאה "שמיטה ראשונה ואחרונה, סכנות וסיכויים" – ומדלגים על כל הברכות והמליצות לרגל צאת הגיליון החדש של המוסף התרבותי של "ידיעות עצלתיים", שאבבטן קיבלן בצניעות עילאית ובחיוך נסתר של שביעות רצון עצמית שאמנם אינה באה לעולם על סיפוקה.

"עצלתנות ועצלתנים יקרים,
"נאחל רפואה שלימה לאחת מרבבות קוראינו הנאמנים, דינה קורדובה מקרית-שמונה, אשר בגלל כאב פתאומי באוזן לא יכלה להיות איתנו בערב חגיגי זה..."

קולות פיהוק רמים, שבעצלתיים נהוגים במקום מחיאות-כפיים, קטעו את דבריו האיטיים. בקהל נמצאים גם ילדים אחדים שבטעות מחאו כפיים, מה שנחשב מאוד לא מנומס בעצלתיים, כמו פיהוק פומבי בישראל.
נדלג על החלק הראשון בהרצאה שהיה מוקדש כרגיל לברכות ולשבחים עצמיים והעלה גלי פיהוק כבירים בקהל השומעים המתנמנם, ונעבור להרצאה בנושא שעליו הבטיח שידובר הערב לראשונה בפומבי: "שמיטה ראשונה ואחרונה, סכנות וסיכויים."

הפסקה והערה

מי שחושב שהנושא ההיסטורי קשה מדי עבורו או לא מעניין אותו, יכול לעשות הפסקה, לגשת למזנון כדי לקחת מנה שטרודל, ולהתראות בפיצוץ המסיבה.

המשך הסיפור האמיתי

בפרק הבא.

המשך יבוא