הצעה: לך בעקבות המופת של עזמי בשארה
זוהיר אנדראוס, הערבי-נוצרי הגזען (אינו מכיר בזכות קיומו של העם היהודי) קורא לערבים להחרים את הבחירות בישראל, כי ישראל היא לדבריו מדינה גזענית הצועדת אל אפרטהייד בנוסח דרום אפריקה, והחכ"ים הערבים ישמשו תפאורה נוצצת לטענה השקרית, שזוהי מדינה דמוקרטית במה שמכונה "המידבר הערבי". מי שמצביע מוותר על זכות השיבה של אחיו שגורשו בנכבה של 1948." ("הארץ" 5.2.15)
מובן שעצם דבריו של אנדראוס הם-הם דווקא ההוכחה לדמוקרטיה הישראלית ולחופש הדיבור הנהוג בה.
אנדראוס מוסיף: "היינו כאן לפני היהודים ונישאר לנצח נצחים." אז נכון שהיוונים-הנוצרים היו בארץ לפני הכיבוש הערבי, ונכון שכתוצאה מכיבוש הערבי-מוסלמי הם איבדו את זהותם התרבותית ועברו תהליך של ערביזציה ונהפכו לערבים. ונכון שיש להעריך את אנדריאוס על מאבקו נגד הכובשים הערבים-מוסלמים לשמירת הנצרות בעולם המוסלמי, (אנדראוס למשל שמר על שמו היווני), אבל בכל מקרה, היוונים, אנדראוס, היו אמנם לפני הערבים, אבל לא לפני עם ישראל.
נציע אם כן לערבי-הנוצרי הגזען, זוהיר אנדראוס, להתעלם מהידוע לו על מצב אחיו הערבים-הנוצרים בכל שטחי הכיבוש הערבי, וללכת בעקבות המופת של הערבי-הנוצרי הגזען עזמי בשארה שעזב את הארץ. ילך אנדראוס לחיות כערבי-נוצרי (ללא אפרטהייד וגזענות) בכל רחבי העולם הערבי.
הטרגדיה של הערבים-הנוצרים שהם לא ידעו לאמץ כבני ברית את היהודים. היסטורית תמיד היו ערבים נוצרים שעמדו בחוד המאבק נגד היהודים מתוך רצון לשאת חן בעיני המוסלמים, ולכן דווקא עקב כך הם היום הולכים ונעלמים.

הסיבה שבעטייה עזב רבי נחמן מברסלב את ארץ ישראל
בביקורתו "שירת העשבים – הספין של נעמי שמר" (חדשות בן עזר 1017), מביא יואב אהרוני את סיפורו של רבי נחמן: "ואז נכנס רבינו הקדוש ז"ל לארץ הקדושה, ובא אל המקום אשר נכסף אליו והשתוקק אליו בהשתוקקות וכיסופים וגעגועים גדולים מאוד, ומסר נפשו אלפים ורבבות פעמים בשביל זה, והשליך נפשו מנגד עבור זה. ----
ותיכף אחרי ראש השנה היה רצון רבינו ז"ל לחזור לביתו. ולא היה רוצה לנסוע כלל לשום מקום, לא לצפת ולא לטבריה."
ואז מעלה אהרוני את השאלה: "מה פשר המהפך התמוה שעשה רבי נחמן בין השתוקקות עצומה עם הכניסה לארץ לבין רצון לחזור הביתה מיד, כעבור יומיים?"
בתשובתו מבקר יואב אהרוני את נעמי שמר שלדבריו "לא הבינה מעולם, או לא רצתה להבין את ההבדל בין השתוקקות לקב"ה להשתוקקות לאדמה, לעצים, לאבנים ולעשבים," ומביא הסבר מפי פרופ' אברהם יצחק גרין בספרו "בעל הייסורים" (ספריית אפקים / עם עובד, 1980). מדוע בחר רבי נחמן לעזוב בפתאומיות את הארץ מיד לאחר הגיעו אליה, אולם אהרוני השמיט את ההסבר האמיתי של פרופסור גרין לסיבה שהניעה את רבי נחמן לברוח מחיפה מיד לאחר ראש השנה בחזרה לביתו.
רבי נחמן שנולד ב-1772 במז'יבוז' שבאוקראינה, שם התגורר "הבעל שם טוב" אבי סבתו. החליט לפתע בהיותו בן 26, לנסוע לארץ-ישראל. הוא עזב את אשתו ואת שלושת בנותיו, ויצא למסע עם שמעון חברו הטוב, ובערב ראש השנה 1798 הגיע בספינה לחיפה.
בחיפה הכיר רבי נחמן הכיר צעיר ערבי שנמשך אליו והחל לבקרו באכסנייתו. מה בדיוק קרה ביניהם לא ברור. ר' נחמן לא הבין את לשונו של הצעיר הערבי אך הבין את אהבתו אליו.
פרופסור גרין מסביר ש"רבי נחמן שמאז ומתמיד התייסר בבעיות מין נבהל מאד מהצעת האהבה של הצעיר הרווחת והמקובלת יותר במזרח התיכון הרבה יותר מאשר במזרח אירופה. בכך יש להסביר את קביעתו החד משמעית של רבי נחמן כי הצעיר הערבי אינו אלא התגלמות השטן."
ר' נחמן אמר ש"היו לו יותר ייסורים מהאהבה של הישמעאלי, מהשנאה והכעס שלו." ר' נחמן ראה בו סמאל-שטן. משיכה זו הביאה את ר' נחמן לדיכאון, והוא החליט לעזוב את ארץ-ישראל בלי לבקר בירושלים. (שם עמ' 79)
למרות זאת לאחר מכן הלך לטבריה, ביקר בצפת, ובבית הכנסת העתיק במירון. לאחר ששהה בארץ כחצי שנה חזר לביתו. לאחר חזרתו נהג לומר: "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ-ישראל."
בכל מקרה תהא סיבת נטישת הארץ של רבי נחמן אשר תהא, דומה שדווקא נעמי שמר הבינה את רבי נחמן שמתוך ההשתוקקות לקב"ה ראה גם בעשבים של ערבות אוקראינה את עשבי ארץ ישראל.
בה במידה גם הבינה נעמי שמר היטב את ההכרזה האקזיסטנציאלית של הלל הזקן: "אם אני כאן, הכול כאן, ואם איני כאן, מי כאן!" (בבלי סוכה נ"ג עא) כאשר כתבה את המילים "כיכר השוק ריקה."

הרצוג – אל יתהלל חוגר כמפתח
לאחר נאום ארוך בו יצחק הרצוג התפאר, התהלל, והתנשא, בעצמו, הוא סיפר שהוא למד אצל מורתו גאולה בן אליעזר, הבת של בן גוריון, את הפסוק "אל יתהלל חוגר כמפתח," ומיד הוסיף שהוא יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל, "אני אנצח את נתניהו אני ארכיב את הממשלה הבאה שתהיה הטובה ביותר לישראל..."
http://rotter.net/forum/scoops1/178945.shtml
דומה שהרצוג לא הבין כלל את הפסוק "אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ"‏ (מלכים א י"א) כלומר – אל לך להתרברב לפני שניצחת במלחמה.
בן הדד מלך ארם שהתכונן לתקוף את ממלכת שומרון התרברב בניצחונו עוד לפני שהביס את אחאב מלך ישראל:
"וַיִּשְלַח אֵלָיו בֶּן הֲדַד, וַיֹּאמֶר: כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי."‏
אחאב מלך ישראל השיב לו: "אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ"‏ (מלכים א י"א); החוגר הוא החייל שלובש את החגור לפני הקרב. המפתח הוא החייל הפותח או משיל את החגור מעליו לאחר שחזר משדה הקרב.
התוצאה: בן הדד, שהיה בטוח לחלוטין בניצחונו, הרשה לעצמו לשתות לשוכרה באוהלו לפני הקרב, והובס על ידי אחאב.
האם הרצוג היה שיכור מיין או כוח?

במי תומך הרצוג בישראל, או באיראן?
יו"ר המחנה הציוני, יצחק (בוז'י) הרצוג, קרא במהלך ועידת הביטחון במינכן לראש הממשלה בנימין נתניהו לבטל את נאומו השנוי במחלוקת בקונגרס כדי לא לפגוע בביטחון ישראל. "עם כל הכבוד לקמפיין שלך ביבי," אמר הרצוג, "זה הרגע שבו אתה צריך לנהוג כפטריוט ישראלי ולא לזרוק את ביטחון ישראל מתחת לגלגלי אוטובוס הבחירות."
מדברי הרצוג עולה אם כן שהוא תומך בניסיון של אובמה ואנשיו להגיע לפשרה עם איראן שתהפוך אותה למעצמה גרעינית, ובאיראן גרעינית הוא רואה תרומה לביטחון ישראל.
האם לא מן הראוי שהרצוג כפטריוט ישראלי יתמוך במאמציו של נתניהו למנוע מאיראן נשק גרעיני וייצא נגד כל המתנגדים לו, בגלל חשיבות העניין לביטחון ישראל.
מדבריו של הרצוג עולה שהוא מוכן לסכן את בטחון ישראל ובלבד שגם נתניהו ייפגע. כי מה לו בטחון האזרחים מול תאוות השלטון.
הרצוג הוא מסוג האנשים המוכנים שיוציאו להם עין אחת ובלבד שהשני ייפגע יותר.

למי הקרן לישראל חדשה אינה תורמת כסף ולמי כן?
הקרן לישראל חדשה אינה פועלת למען הדמוקרטיה אלא למען הריסתה.
לקראת ועידת "הארץ" לדמוקרטיה, מפרסמת "הקרן לישראל חדשה" במודעות ענקיות את הגופים להם היא תרמה כסף. מסקירת הגופים, למשל בכותרת של "דמוקרטיה, זכויות אדם וזכויות אזרח", נראה בעליל שרוב רובן של הגופים הנתמכים ע"י הקרן הם עמותות ערביות, או מעורבות, התומכות בערבים במאבקם לחיסול מדינת היהודים – מדינת ישראל.
בעוד שהנהגת הערבים החמאס והפת"ח מכריזים בריש גלי על מטרתם חיסול מדינת היהודים והשמדת היהודים כתנאי לגאולה, ובעוד שטרם נמצא ערבי-מוסלמי שרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים –גזענות ולא מופת מוסרי, אין שום עמותה התומכת במאבק בגזענות הערבית-מוסלמית הנתמכת ע"י הקרן לישראל חדשה.
גילוי נאות. כל מאמציי להשיג תרומה ל"עמותה להנצחת שואת יהודי ערב", על מנת להיאבק בגזענות הערבית-מוסלמית נענו בשלילה.
בעולם "המציאות" (ריאליטי) המדומה של "הקרן לישראל חדשה", אין בנמצא גזענות ערבית-מוסלמית – יש רק גזענות יהודית, ולכן יש לתמוך בארגונים שמטרתם היא חיסול מדינת הלאום היהודי – מדינת ישראל, ולהקים במקומה "מדינת כל אזרחיה", קרי מדינת ערבית-מוסלמית.
חיסול מדינת הלאום היהודי היא "הדמוקרטיה" של הקרן לישראל חדשה.