[מתוך היומן. ונדפס גם ב"חדשות בן עזר", מכתב עיתי מאת סופר נידח, גיליון מס' 21, תל אביב, יום שלישי, י"ח באדר ב' תשס"ה, 29 במרס 2005].
8.3.71. י"א באדר תשל"א. יום שני. קבעתי עם שלמה שבא ועם יהושע [קנז] להיפגש בתשע בבוקר ולצאת לטייל ביפו, נווה-צדק ונווה-שלום. נפגשנו ליד קפה "וֶרֶד" ברחוב דיזנגוף [שם היתה נוהגת בשעתה לשבת רחל איתן, ושם כתבה את ספרה הנהדר "ברקיע החמישי"] ונסענו במיספר 7 לכיכר השעון ביפו. שם הבחנתי לראשונה בבניין הסארייה ההרוס, בחצר המסגד, וכן הראה לנו שלמה את השערים של הכניסה, מצד מזרח, ליפו, בזמנים שהיתה העיר מוקפת חומה.
משם החילונו לחזור. ראינו את מקום חאן מנעולי, ליד השעון, עליו כותב [משה] סמילנסקי [בתקופה מאוחרת יותר זיהה דן ארנון, דנצ'ו, את החאן במקום מרוחק יותר מכיכר השעון, מול שוק הפשפשים, ברחוב שבו מצוייה מסעדת "ד"ר שקשוקה". כיום החצר הזו סגורה למבקרים והיא מלאה גרוטאות ברזל אבל למיטב זיכרוני היא באמת ניראית כחאן, החדרים סביב החצר המרכזית ואפילו טבעות הברזל לקשירת הסוסים, והשקתות].
משם עברנו דרך רחוב תרשיש, בוסטרוס, לתחילת שדרות ירושלים [לימים מצאתי גלויית דואר צבעונית ובה פסי רכבת צרים שהיו מתוחים לאורך הרחוב מתחנת הרכבת ועד לנמל במורד הדרך] ומשם – לכיוון נווה-צדק. עברנו את הבית הפינתי, שהיה בית משפט השלום היהודי, את הסימטה בה היתה גימנסיה הרצליה בראשיתה. את מקום מלונו של חיים-ברוך ומלון קמניץ [למרבה הצער אינני זוכר כיום היכן הם היו. כניראה בצומת רחוב יפו ושדרות ירושלים, ואולי כבר חרבו]. ומשם לנווה-שלום ולנווה-צדק – בית ספר אליאנס ובית הספר לבנות, הדומה לבית ספר פיק"א בפתח-תקווה. שם נקלענו להצגת י"א באדר, והמורה הכניסה אותנו לאולם בחושבה כניראה שאנו מפקחים ממשרד החינוך.
"אולם ובמה זו," אומר שלמה שבא, "שימשו להצגת חובבי הבמה העברית ביפו, להצגות של מנחם גנסין, אשר ברנר עזר להן וכתב עליהן ברשימותיו."
התלמידות, מחופשות כמו בפורים – הציגו מסכת י"א באדר, הערבים מול טרומפלדור וחבריו.
יצאנו לשוטט בחוצות ובסימטאות השכונה. היינו בבניין "האוטונומיה הרוסית", שם שכן בראשיתו, בקומה השנייה, בית הספר לבנות, ובקומה הראשונה ישב ברנר וכתב. האישה שגרה באותה דירה חשבה שאנחנו מהעיריה, ושאלה אם נוכל לעזור בהשגת שיכון טוב יותר.
ראינו את ביתו של הרב קוק [חלק מהשלטים שהיו מוצבים בחזיתות הבתים, נעלמו מאז]. בית [אהרון] שלוּש. את הבית והחדר בקומה השנייה בו גר עגנון, במקום המשקיף על הגשר שעובר על-פני תוואי הרכבת הישן ומקשר את נווה-צדק עם המושבה הגרמנית. ראינו כמה בתים של ותיקי תל-אביב – אמזלג, רוקח ועוד.
הגענו לכיכר המרכזית של נווה-צדק [אז עוד טרם נבנה בה מקלט הבטון והיא היתה ממש כיכר], שם בית-הכנסת של הרב אשלג, מחבר פירוש "הסולם" ל[ספר] "הזוהר". [בית-הכנסת הוזנח כליל מאז, ולבסוף נשרף בידי מנוולים בעלי-עניין שקיוו לבנות על מקומו. זכרוֹ היחיד – ישראל גוריון, מחופש לבן-גוריון הצעיר, עומד במעלה מדרגותיו, מבלי שיודעים שזה בית-הכנסת – ונואם, בסרטו של דוד פרלוב על בן-גוריון]. וכן הבית בו נערך "הפועל הצעיר", והבית [אותו בית פינתי] בו גרו ברנר, אהרונוביץ ודבורה בארון [לימים שופץ הבית בשם "בית הסופרים", ונזנח, ומאוחר יותר ניבנה עליו מוזיאון נחום גוטמן, מבלי שיהיה לנחום גוטמן שום קשר ביוגראפי למקום ולבניין החדש].
על החדר של עגנון, אשר מגזוזטרתו [מרפסתו, בילדותנו השתמשו בשתי המילים באותה תכיפות] רואים [ראו אז] את הגשר ואת הרכבת ואת המושבה הגרמנית – מספר עגנון בספּרו על חדרו של חמדת ב"תמול שלשום" או [גם] ב"גבעת החול". בית-הכנסת היה עזוב כולו, הצצנו בחלונות, גם עלינו לקומה השנייה [עד היום רואים בפאתי קירותיו למעלה שרידים של ציורי-קיר או קישוטי קיר צבעוניים דהים].
משם סיירנו בכמה רחובות שהם תחילת תל-אביב, אחוזת-בית – קצה רחוב יהודה הלוי. קודם גם הצצנו לתחנת-הרכבת הישנה של יפו, שהיא נטושה וסגורה מכל צד. [היא דומה לתחנת הרכבת הירושלמית. אפשר לראותה כאתר צילום באחד הסרטים של יהודה ג'אד נאמן, דומני, "השמלה"].
עלינו על מגדל שלום והשקפנו על כל האיזור ממעוף הציפור. שם שתינו קפה. ירדנו והלכנו לאכול צהריים במסעדה בולגרית ברחוב לווינסקי, ליד רחוב הקישון. עברנו באלנבי והתעכבנו בדוכן הספרים המשומשים של האדון ניסים, ליד פינת מזא"ה, שם אני קונה הרבה ספרים, מהם שעליהם אני כותב ב"ספרי דורות קודמים". יהושע קנה כמה וכמה ספרים. בהם ספר שירי הגטו מתורגם לגרמנית ומעוטר בציורים של לילינטאל.
בנווה-צדק שוררת עדיין אווירה של רחוב חובבי-ציון בפתח-תקווה לפני שנים רבות. היא כמין מושבה קטנה שנשתמרה, אם כי הבתים במצב מוזנח מאוד, חלקם הגדול מתפורר, והתושבים – רובם עולים חדשים שהיגרו לכוכים אלה מכל פינות הארץ, כניראה מעיירות הפיתוח.
כאשר ישבנו באולם בית-הספר לבנות, הקרוי עכשיו על-שם יחיאלי – סיפר שלמה את הסיפור הבא על טרומפלדור, מפי פנחס שניאורסון – כשהגיע טרומפלדור לתל-חי יצא לטייל באדמת חַמָארָה עם שניים מן החברים. פגשו בהם בידואים, שדדו אותם והציגום ערומים. [וכך גם חזרו לתל-חי].
כשביקשו הערבים להיכנס לחצר תל-חי [כניראה בי"א באדר], אמר שניאורסון לטרומפלדור – "אל תיתן להם. הם יפשיטוך בשנית!"