או

ספר האופטימיות

תל-אביב, 2000-1982

[לא הופיע מעולם בספר מודפס]

פרק ארבעה-עשר

מדוע לא אירעה ההתפוצצות בפרק הקודם?

הסבר מדעי לפעולת הקונטרה של הגג-נוע.

הנשמה מפה-לפה ולבלוב האהבה הבין-עדתית.

וטראחח –

בום!

קרמבום –

בום-בום –

הערה: הפיגוע התרחש בפרק הזה מפני שלא היה לו מספיק מקום בפרק הקודם, בגלל הביקור הבלתי-צפוי של דינה קורדובה.

עוד מעט תתפזר פטריית העשן והאבק המיתמרת כלפי מעלה. שברי זכוכית וגושי-ביטון ורודים נוחתים סביב ושוברים גגות רעפים אדומים וחלונות-ראווה. מכוניות מתהפכות בכביש. גג "בית העצל" לתרבות מנמנמת מועף בבת-אחת כלפי מעלה, וכעבור רגע נשמע קול מפולת וטפיחה חזקה, כנפול גוש כבד על פני המים.

אנחת צער והפתעה בוקעת מפי כל יושבי האולם, שמתעוררים בין-רגע ומתחילים להבין את מה שעתיד להיכתב למוחרת בעיתונים – שגג "בית העצל" הועף עד לבריכה המצופה גלידה, קרס, הרס וסתם אותה.

"וככה התפקקששה התוכנית שלי," יצטטו בעיתון-של-מחר את דינה קורדובה, "שגם אני אזכה לשחות ערומה וללטף את הציצים של אנבל ציצקי-תוחעס בבריכת החלומות הזאתי."

עוד נכתב בעיתון: "מכון הי-טק עצלתיים קום, המוגן מכל פיגוע, נכנס עמוק באדמה מיד עם הישמע הפיצוץ ולא ניזוק כלל."

ואיך התעוררו העצלתנים בין-רגע?

אני מקדים לספר כאן מה שנכתב במסקנות הדו"ח של ועדת החקירה העצלתנית. ההדף והרעש של ההתפוצצות לא די היה בהם כדי להעיר את העצלתנים. מחקר מדעי-רפואי מוסמך הוכיח שרק עצלתן חולה מתעורר מרעש קל שכזה. עצלתן בריא ממשיך לישון גם כאשר פועל מארץ אהש"ן מקרקר בפטיש-אוויר קיר ביטון עבה ליד אוזנו של העצלתן.

אז מה העיר אותם?

גגות עצלתיים עולים ויורדים בקצב נחירות האזרחים, לכן הם מונחים על בוכנות, כמו מנופים הידראוליים. הגג-נוע בנוי כך מאחר שנחרת העצלתן כה כבדה היא, וכמות האוויר היוצאת מריאותיו כה גדולה היא, עד שללא פעולת הקונטרה של הגג-נוע – יישאר העצלתן בלי אוויר ויתעורר בבהלה.

מה זאת פעולת קונטרה? המומחים של ועדת החקירה הסבירו כי פעולת קונטרה אינה פעולת תגמול או טרור (קונטראס) אלא פעולת נגד. היא מתרחשת כאשר הגג-נוע יורד ודוחס חזרה את האוויר לחדרי העצלתנים, כמו הדלק הנדחס בפיסטונים, אלה הבוכנות העולות ויורדות במנוע המכונית.

זה ההסבר הביטחוני-המדעי לקונטרה. עכשיו מובן מדוע התעוררו בבת-אחת כל נירדמי אולם "בית העצל" מרגע שהועף הגג – הם נותרו בלי אוויר לנחירותיהם לאחר שפסקה פעולת הקונטרה של הגג. האוויר ברח והם החלו להיחנק!

לפקודתו של נדודים התנפלו, ממרחק פיצוח שלושה פיסטוקים כשרים ללא חשש שביעית, וחדרו פנימה מכל העברים, מהחלונות שהתפוצצו בהדף, ומהגג הפתוח לשמיים – מי? – כל נערי אהש"ן רכובים על מטאטבוטי-תקיפה, לבושים פיג'אמות-פסים בתכלת ובצהוב ולראשיהם כומתות כחולות.

העצלתנים המתעוררים ניסו לחזור ולהירדם מיד, כמו בת-היענה על סמל ארצם, או כאילו הם רק חולמים פיצוץ, אבל האהש"נים לא הניחו להם.

כאן המקום להעיר שרני ודינה היו שני הערים היחידים בעת הפיצוץ הנורא, וכי דינה, בעלת הניסיון מהקאטיושות בגליל, הבינה מיד מה קורה ומה צריך לעשות – היא השתטחה על הריצפה כשהיא תופסת את רני הנידהם ומפילה אותו עימה יחד, ושניהם תפסו מחסה קרוב מאוד לקיר האולם. מיד כשנרגעו קולות הפיצוץ וטפיחת הגג על המים בבריכה מבחוץ, משכה בידו של רני ורצה איתו בהרכנת ראש לעבר המקלט, כשהיא שואלת:

"אתה בריא ושלם? לא נפגעת?"

רני כה נדהם עדיין, שלא הצליח לענות.

"תענה לי לפני שאתן לך סטירת-לחי!"

היא ידעה שכך צריך לנהוג באנשים שנכנסים להלם בגלל פיצוצים ויריות.

"אני חושב שאלה שוב סקאדים. אני צריך להתפנות!" הצליח לומר לבסוף, והוא מתנשם מאוד.

דינה לא ידעה שיש משפחות שנהוג לומר בהן "להתפנות" כשרוצים ללכת לבית-שימוש. היא היתה בטוחה שרני נפצע והוא מתכוון לפינוי-נפגעים, מה שקורה בגליל אם חס-ושלום הקאטיושות ופגזי-התותחים 130 מילימטר פוגעים באנשים.

"צריך לפנות אותך? איפה נפצעת? לעשות לך הנשמה מלאכותית?"

דינה היתה נערה-לעניין. היא תפסה את רני בכניסה למקלט, השכיבה אותו על הריצפה והנשימה אותו מפה לפה. רני היה יכול ליהנות מאוד מהנשיקה הממושכת, הוא כבר די התאהב בדינה בעלת הצמה השחורה, הפנים השחומות והעיניים הפראיות שמבטיחות שלא ישתעמם לרגע בחברתה (ואם יתחתן איתה יהיה מיזוג גלויות למרות שאימא שלו אומרת – "שרק לא תביא לי פרנעקינע!") אבל –

הוא היה צריך נורא להתפנות, וממש באותו רגע חלף על פניהם דונאלד שוויסק-עופותצקי בדרכו לשירותים, גם הוא נבהל מהפיצוץ, וכשראה אותם אמר:

"מה זה מצאתם לכם עכשיו זמן להתמזמז! תתביישו לכם! להפסיק מיד!"

דינה היפנתה פניה לאחור בזעם: "אני מנשימה אותו! הוא נפגע. הוא צריך להתפנות!"

"צריך להתפנות בשירותים, טמבלית!" הצליח רני לומר לה ברגע שהסירה את שפתיה מעל פיו כדי לענות לשוויסק-עופותצקי. "אמרתי לך שאני לא מפחד. אני לא אמות לעולם!"

ורני השתחרר מלפיתתה וקפץ על רגליו.

"אז בוא איתי!" אמר שוויסק-עופותצקי, שגם הוא כבר לא היה יכול להתאפק, ושניהם מיהרו לשירותים. רני עבר מדלת לדלת על פני שורת תאים ורודים שכו-לם היו תפוסים מאותה סיבה שגרמה לעצלתנים להתפנות, ולהתפנות – עד שהגיע לדלת האחרונה, שנפתחה ו –

לא! נדודים בן פקח בן רמליהו למשפחת בלישינה לא עמד שם הפעם. התא היה ריק. נדודים עמד עכשיו על במת אולם "בית העצל" לתרבות מנמנמת ונואם בפני קהל העצלתנים שהתעוררו וישבו המומים על מושביהם כשהם מכוסים קליפות-סיד ופירורי-טיח, אבל למרבה המזל איש לא נפצע!

אמנם –

קונגונדה תונדר-טן-טרונק, התיירת השמנמונת וצחת-העור מווסטפאליה שנאנסה פעמים רבות בידי גברים אכזריים שבאחת הפעמים אף חתכו לה חצי תחת ובכל זאת זכתה בנעורי-נצח – התעלפה!

אך מעצב-האופנה ציצי חביתותצקי התכופף מעליה ונופף במטפחתו המבושמת כדי להחיות את נפשה –

ומאחוריו עמד הקוסמטיקאי ההמום מואיז-יוחנן אבדלחק, ונדחק, ונדחק.

אמנם –

זקנו של מזכיר אמ"ע מר איצלה גרונם, ושפמות-הלחיים של סוחר הריהוט האנגלי העתיק אנוך ווג'ווד, הלבינו מפתיתי סיד ואבק –

אמנם –

הבארון איש זליל-בטן עמד בפתח והתווכח בזעם עם שלושה אהש"נים שלא הירשו לו לצאת לראות אם מעוצמת ההדף לא נפלו התמונות במוזיאון הבריכה מצופה גלידה שלו –

אמנם –

מנהל הבנק עגנון איש-גולדה שקלגרופר היה שרוע חיוור על מושבו ופקידות בל"ע הניחו רטיות-חומץ על מצחו וליטפו ודיגדגו את כפות-ידיו הקרות מפחד –

אמנם –

אלברטינה פיפשקוביץ בשמלה ורודה ושיער אפור פרוע התרוצצה כרוח-רפאים בין החורבות ואחריה נגרר שלט המחאה: "לקחו ממני שתן בלי רשות! איפה העיתונות?"

אבל –

גברת חיה צ'ופצ'יק, רופא-הכלבים ד"ר גלמודי-ורדובר, מנהל חוות החממות של השתילים של העצים של שערות-הסוכר – מר חנן קרוקמן-אומסקי, משתיל-הדשא האגרונום אמדיאוס זולפיקר, הפדיקיוריסטית-מניקיוריסטית גברת קלארה באדר-קליינהוף, הנאטורופילית (מורטת שיער, גם מיפשעה ואורך התחלתי של הפין, ונערות ליטוף ומריטה בהזמנה) – הגברת הרצגובינה אנטונסקו, מנצח-התזמורת המשמש גם כמעצב-שיער מר זולטן פשקו, יצרן-הגלידה אלכסנדר כורש אייסלנד, ד"ר דודו בנזומניא, שופט פרס פוטוצקי לסופרים עבריים ממוצא פולני, המורה-המחנכת תמי קורקבני (שיש אומרים שהמרצה אבבטן מוצץ לה בשיעורים הפרטיים), מר דונאלד שוויסק-עופותצקי, מנהל מסעדת השירות-העצמי "עצל-בורגר" – וכל האחרים כבר ביקרו בשירותים כל אחד בתורו, ולאחר שהרטיבו ונרגעו קצת (ניחוח חלש של שתן אשכנזי הורגש באוויר), חזרו לשבת על מקומותיהם, שערותיהם מקומחות בפירורי-סיד והם מתבוננים מדי פעם בפליאה בשמיים המכוכבים שמעל ראשיהם, מתגעגעים לגג-נוע ומקשיבים.

"הקץ לשלטון עצלתיים!" קרא נדודים, לבוש בפיג'אמת-הפסים בתכלת ובצהוב, ולראשו הכומתה הכחולה. "לא נאפשר לכם עוד לישון בלילות ולנחור כחזירים..."

כאן המקום לעצור לרגע ולהסביר מה קרה באולם כאשר דינה שכבה על רני בפתח המיקלט והנשימה אותו פה-לפה – העצלתנים ביקשו לצאת מיד מן האולם שגגו הועף, אך על כל פתחיו ריחפו נערי ארץ אהש"ן שרכבו על מטאטבוטים ומנעו את היציאה, רק לשירותים הירשו לצאת, והציבו לכל אורך המסלול שמירה.

ואחר כך –

"אתם בני-ערובה!" הכריז נדודים ברמקול מעל הבמה. "אתם השבויים שלנו! החטופים! נשחרר אתכם רק אם נקבל חזרה את אדמותינו שעליהן אתם יושבים!"

היחיד שניסה להתנגד היה המטאטבוט של נסיכת-הקסם צ'ירי, שהתעורר לחיים מיד לאחר הפיצוץ והיכה על ימין ועל שמאל כאילו משהו במנגנון שלו התקלקל מההדף. שלושה נערי אהש"ן, רכובים על מטאטבוטים, נלחמו בו, ומכות יבשות התעופפו באוויר, מקל מול מקל. המטאטבוט של נסיכת-הקסם צ'ירי שבר שני מטאטבוטים אהש"ניים והפיל שני בחורים במכות על הראש.

ואז העביר נדודים פקודה בסלולארי – והתותח הכחול ירה שלושה פגזי-דלעת ענקיים שיצאו מארץ אהש"ן ונחתו דרך הגג הפעור כשהם מתפוצצים באוויר על ראשי העצלתנים ומפיצים לכל עבר ברד של דלועים כשרים קלויים-במלח ללא חשש שביעית שניקנו בג'נין ולא בעפולה, ושאותם קהל היושבים התחיל מיד לפצח בתאווה, כי לא היה באולם המפוגע פח"ע כל מזון אחר.

צ'ירי הבינה שהעצלתנים השקועים בפיצוחים – לא יילחמו, וכי למטאטבוט שלה אין סיכוי לנצח לבדו את האהש"נים. היא הזעיקה אותו אליה בשלט-רחוק – האהש"נים הקיפו אותה כדי לקחתה בשבי וגם קינטרו: "למכשפות יש וסת?" – "אחרי שאת טובלת במיקווה יש למים ריח של גופרית?" – "כישוף פועל בימי נידה?" – "את שותה דם?" –

אך בהגיע המטאטבוט מילמלה צ'ירי את מילת-הקסמים, פלטה ריח גופרית חריף –

ומיד נעשתה נערה יפהפייה, לבושה שמלה צחורה ומדיפה ריח כביסה טרייה, גיהוץ ועננים. ברגע התדהמה והמחנק שאחז בכל למראה יופייה הבלתי-צפוי, שלא נפל מיופיין של הצמריות אנבל, קארין וניבה – ובטרם תיפול בשבי עם מטאטבוטה הכישופי שהחל נוסק כמנוע סילון על דגדגנה – המריאה דרך הגג הפעור, ותעל בסערה השמיימה כאדוננו מר"ן אליהו הנביא זצוק"ל.

וזה הרגע שבו שבו רני ודינה ודונאלד שוויסק-עופותצקי מהשירותים, ישר אל נאומו של נדודים –

המשך יבוא