קונצרט מוצ"ש האחרון, 14.2, בהיכל התרבות ע"ש פרדריק מאן לשעבר (שמו נמחק לגמרי מהתוכנייה למרות שההיכל לא היה קם מבלעדי תרומתו) – נפתח בסימפוניה מס' 4 ב-רה מינור אופ' 120 של רוברט שומאן (1810-1856) משנת 1841 – בניצוחו של כריסטוף פון דוהנני. איזו יצירה נפלאה, שמישכה הוא למרבה הצער רק כ-30 דקות – אך היא ממש הרקידה את קהל השומעים וגרמה לרבים לזמזם עם המנגינה. איזו חדווה של מוסיקה! ממש תענוג פיסי.

בחלק השני נתנו את האופרה במערכה אחת, "טירתו של כחול הזקן", מאת המלחין ההונגרי בלה ברטוק. הזמרת מישל דה ינג, מצו-סופראן והזמר מתיאס גרנה, באס-בריטון, שרו את תפקידיהם בהונגרית, כאשר התרגום המעולה, השירי, של איתמר יעוז-קסט מלווה אותם ממעל. קולותיהם היו נהדרים ומילאו את חלל ההיכל. התזמורת ליוותה את העלילה ואת זמרתם בצורה מצויינת, אף כי לעיתים היא נשמעה כמוסיקה לסרטי-אימה. הניצוח של פון דוהנני היה מעולה. הקהל הרב ישב בשקט, איש לא ברח מחלקו השני של הקונצרט. ובכל זאת היה צורך בהרבה כוח רצון כדי "לזרום" עם העלילה-האגדה, שבינינו – היא קצת מטופשת. וגם שאין שום אריות באופרה הזו. הכול כמין דיבורים עם מוסיקת רקע. עמדנו בזה בכבוד תוך שאנחנו חושבים מדי פעם על הבייגאלאך המלוחים החמים הטריים מחכים לנו בחוץ, בגמר הקונצרט.