14.11.04. יום ראשון. סדר יום של סופר-בדימוס. קם לקראת שבע בבוקר. יהודית יוצאת אחרי שבע לעבודה. מכין סלט ירקות גדול וחתוך דק, שמספיק ליומיים-שלושה, בקופסת פלסטיק גבוהה, וזה עיקר ארוחת-הבוקר שלי.

מרכיבי הסלט: מלפפונים, עגבניות שרי ועגבניות בשלות רגילות, בצל יבש ובצל ירוק, פלפל אדום, צהוב, ירוק, צהוב-ארוך וסגול. פלפל ירוק חריף. צנוניות. לפת. מיץ לימון. פטרוזיליה, שמיר, נענע, גבינת ברינזה קשה, מלח ושמן זית.

מכין בקופסה אחרת גבינת סקי 5% עם שמיר, ירוק של בצל ירוק ופלפל טרי אדום קצוצים דק, עם שמן זית חריף (שהושרו בו טבעות פלפל חריף) ומלח, גם זה חלק מארוחות הבוקר והערב, ואת שני אלה, בייחוד הסלט, עדנה העוזרת אוהבת במיוחד כאשר אנחנו אוכלים מדי יום שלישי ארוחת-בוקר משותפת.

מעמיד בינתיים סיר גדול של מרק כרובית שנותרה במקרר, עם שמיר, קוביות של שני תפו"דים, אבקות מרק בשר ועוף, קצת מרגרינה, אגוז מוסקט, הרבה שמיר קצוץ, ובסוף גם תוספת חלב. ועל אש קטנה יותר, שלוש ביצים שתהיינה קשות, מתבשלות בקליפות בצל ומלח גס כדי שתהיינה חומות ולא תהיה בעייה להבדיל אותן.

כאשר כל זה מוכן, מתיישב לארוחת הבוקר תוך שמיעת כל יומני החדשות בגל ב' של "קול ישראל".

אחרי הארוחה אני מעמיד צנצנת של מלפפונים להחמצה, עוד מאלה שקניתי בשוק עג'מי בשבוע שעבר, במי מלח, פלפל חריף, שום ושמיר ושתי כפות חומץ, ושם במרפסת המזרחית, בשמש.

ועכשיו מגיע החלק העיקרי של הבוקר, לדפוק שלושה קילו זיתים שקניתי בשוק באותו יום חמישי, במי מלח שביצה טרייה צפה בהן, חתיכות פלפל חריף ולימון. מחר בבוקר כבר אטעם מהם. שלושה ימים החלפתי מים. וגם היום, תחילה אני זורק אותם מקרש הדפיקה לצנצנת מלאה למחצה מים רגילים, וכשהיא מתמלאת, מרוקן ושוטף אותם פעמיים, ורק אז יוצק את תמיסת מי המלח.

שלוש שעות. משבע עד עשר לערך. באמצע מטלפנת שפרה לאחר שסיפרתי לה שאהרון אמיר כבר לא יכול להכניס מהשירים ששלחתי לו בהמלצתה ל"קשת החדשה", כי החוברת יורדת לדפוס. היא מתלוננת כרגיל על צרותיה ומסיימת, "אתה באמת אדם חזק אם אתה יכול לעמוד בכל אלה [האכזבות הספרותיות]. לך תמשיך לדפוק זיתים!"