פינקלקראוט הזיקית
מתוך "חדשות בן עזר", גיליון 93 מיום 28 בנובמבר 2005
קוראי "חדשות בן עזר" (גיליון 91 מיום 21.11.05, "הזוועות שישראל אחראית להן") זוכרים אולי את ההשוואה שעשינו –
בין הראיון עם ה"פילוסוף" היהודי-צרפתי תקשורתי אלן פינקלקראוט שפורסם בגיליון "גלריה" של "הארץ" מיום 18.3.04 ושבו אמר:
"גם אני נגד מדיניותו של אריאל שרון וגם אני נגד בניית החומה, אבל לקרוא לזה 'נאציזם' זה אבסורד. רק תדמיין שני במאים – ישראלי ופלשתינאי, שני אנשים כמו סרי נוסייבה ודויד גרוסמן – יוצאים למסע, ש[אליו] יצאו סיון וחלייפי [שנגד סרטם יצא]. האם נדמה למישהו שגרוסמן או עמוס עוז היו מסתירים את הזוועות שישראל אחראית עליהם? לא. זה היה סרט של שני פטריוטים שמציגים את הזוועות הישראליות, אבל היה בזה אמת. אמת כואבת. אבל אמת."
– לבין הראיון עימו שהתפרסם בגיליון ה-18 בנובמבר 2005 של "מוסף הארץ" בכותרת "הם לא מסכנים, הם מוסלמים," ושבו אמר:
"אני חושב שהרעיון הנדיב של 'המלחמה בגזענות' הופך לאט-לאט לאידיאולוגיה שקרנית באופן מפלצתי. והאנטי-גזענות תהיה עבור המאה ה-21 מה שהקומוניזם היה עבור המאה ה-20. מקור לאלימות. היום יהודים מותקפים בשם שיח אנטי-גזעני: גדר ההפרדה, 'הציונות היא גזענות'. אותו דבר בצרפת. צריך להיזהר מהאידיאולוגיה של 'האנטי-גזענות'. כמובן, יש בעייה של אפלייה, יש רפלקס קסנופובי, זה נכון, אבל ההצגה של האירועים [ההתפרעויות בפרברים] כתגובה לגזענות צרפתית הוא שקרי לגמרי, שקרי לגמרי."
הראיון האחרון עסק כמובן בהתקוממות הפרברים המוסלמיים של פריס וערים אחרות בצרפת, ובמידה מסויימת גם בעתיד הקודר של יהודי צרפת. פינקלקראוט דיבר כגיבור גדול, כמי שמסכן לא רק את שמו ומעמדו אלא אפילו את חייו כדי לומר את האמת על המוטיבציה המוסלמית להרוס את אירופה; הוא דיבר על השקר שבגישה הפוסט-קולוניאליסטית של האינטלקטואלים הצרפתיים ועל עוד הבחנות ומסקנות, שמה מוזר – לנו מכאן הן ברורות כבר שנים, ולא היה לנו ספק שהמהומות תתחוללנה ושהן תהיינה רק קצה-קצהו של מה שעתיד להתרחש באירופה בעתיד הקרוב.
סיימנו את דברינו עליו במילים: "ובכל זאת מגיע צל"ש לפינקלקראוט על אומץ ליבו. לפחות אינו חרא כמו האינטלקטואלים הצרפתיים האחרים שמתרפסים בפני הטרור המוסלמי."

אך מתברר שהאיש אינו גיבור גדול כל כך כי לאחר שהריאיון עימו תורגם לצרפתית והתפרסם ב"לה מונד" ביום רביעי שעבר [23.11.05], הוא נבהל מדבריו הנכוחים, התכחש להם בפומבי וחזר להיות אותו חרא של אינטלקטואל צרפתי שאת שכמותם הוא "העז" להוקיע בראיון. הנה קטעים מכתבתו של דניאל בן סימון ב"הארץ" מיום אתמול:
"ארגוני השמאל בצרפת התחרו זה בזה כמעט בחירוף נפש מי יתבע ראשון את הפילוסוף היהודי, או יגיש נגדו תלונה במשטרה בגין הסתה לגזענות. ביום חמישי האחרון, אחרי שקיבל איומים על חייו, החליט הפילוסוף לחזור בתשובה. בעצה אחת עם שוחרי טובתו, יזם תיקון נפש בתחנת הרדיו 'אירופה 1' ועל דפי 'לה מונד'.
"למראיינו ברדיו, ז'אן פייר אלקבאש, אמר כי הוא אינו מכיר את האיש המצטייר מתוך הכתבה ב'לה מונד' [כלומר, הבאת הריאיון איתו ב'הארץ'], ואינו מזדהה כלל וכלל עם דיעותיו.
"אתמול העניק הפילוסוף המותקף ראיון נרחב ל'לה מונד' ובו אמר כי הוא 'מתעב את האיש המצטייר מהכתבה [של 'הארץ' שתורגמה ל'לה מונד'], הוא אפילו מעורר בי סלידה. הוא זה הוא ואני זה אני. לתדהמתי הרבה, מאז יום רביעי שעבר [יום פרסום הריאיון ב'לה מונד'] התברר שאנו נושאים אותו שם."
ובהמשך מסופר כי לכל אורכו של הריאיון עימו ב"לה מונד", פינקלקראוט מכה על חטא ויוצא מגדרו כדי להלל ולשבח את המהגרים שבנו את חייהם בצרפת. לדבריו, הוא התכוון לומר דברים ברורים כדי לכפות אחריות למה שמתרחש בפרברי העוני "האינטגרציה (של תושבי הפרברים) היא חובתנו," אמר.
בעקבות התנצלותו בוטלו התלונות והתביעות שהוגשו נגדו.
גרשם שלום, ש"פילוסופים" כפינקלקראוט היו יכולים לצחצח את נעליו תריסר לנעל לאחר שיתברר שהם יודעים לצחצח, אמר בשעתו כי רק בישראל ייתכן מחקר היסטורי חסר פניות בכל התחום של יהדות, עם ישראל וחוכמת ישראל, זאת מאחר שבכל מקום אחר בעולם עמד ועומד מחקר היהדות בסימן האפולוגטיקה, כלומר, הצורך של היהודים לגונן על עצמם, להסתיר פרקים אפלים בעברם ובאמונתם ובלבד שימצאו חן בעיני הגויים שבקרבם הם יושבים.
שלום כמובן לא תיאר לעצמו שאותה אפולוגטיקה בפני גויים תָזְנֶה חלקים רבים באקדמיה הישראלית בתחום מדעי הרוח, שיכולים להתחכך לשון ליד לשון עם הלשון של פינקלקראוט עלוב-הנפש בתאוות ליקוק התחת של הגויים ככלל, ובארץ החופש צרפת בפרט. אפולוגטיקה ישראלית שמתבטאת בפרסום מחקריהם בלועזית בכתבי-עת מדעיים מכובדים וספריהם בהוצאות אקדמיות בלועזית, כאשר מגמותיהם של העורכים המדפיסים, וקני-המידה שלהם לפרסום, הם לרוב אנטי-ישראליים, וזו ה"סחורה" שהם דורשים מהכותבים.
אבל אולי שלום בכל זאת צודק. הנה, פינקלקראוט הצרפתי מתנהג כ"אנוס" בנוסח הווידוי וההתכחשות-לעצמך של משפטי הטיהורים ברוסיה הקומוניסטית, ואילו שלנו, במדינתנו הציונית, רשאים לכתוב מתוך חופש גמור – החופש לשקר, לזייף, להתחנף ולחרבן על עצמך ברבים.
[עד כאן מדצמבר 2005]