על ספרו של ענר שלו "החומר האפל"
זמורה ביתן 2004, 284 עמ'
אֶווָה מאוהבת באיליה עד שיגעון, נוסעת מסנט פטרבורג לריגה כדי להפתיע אותו, אבל היא גם שוכבת עם אחרים (כגון המורה שלה לפסנתר) ומתוודה בפניו, דבר הגורם לו לאהוב אותה עוד יותר. לאיליה עצמו יש חברה, שהוא מבטיח להיפרד ממנה. בו בזמן איליה שוכב עם מכרה אחרת. למרות האהבה המטורפת לאיליה (יש תיאור פלסטי של המשגלים והתכיפות האסטרונומית שלהם!) – אווה נוטשת את איליה ועולה לארץ. בארץ הופך הביולוג סשה לבן-זוג שלה, אבל היא שוכבת גם עם גבי, הפרופסור שמנחה אותה לדוקטורט. גבי עצמו נשוי פעם שנייה, ובין לבין היה חבר של רווקה יוונייה, אותה הוא זרק מהדירה לאחר שבוע. הוא מתחתן עוד פעם, אבל זה לא מפריע לו לשכב עם נשים אחרות, ביניהן – אווה.
אלכסנדרה, החוקרת המצטיינת, חברה טובה של אווה, מאוהבת בסשה, אבל אווה גונבת לה אותו, למרות האהדה הגדולה שלה אליה. אדם, דיפלומט בקונסוליה הישראלית בניו יורק, נשוי לרות, שהיא רופאה, אבל מנהל רומן סוער עם אווה ועם טניה במקביל. טניה, שהיתה המאהבת של סשה, נשואה לקונסול הישראלי בניו-יורק, אבל מנצלת כל הזדמנות להתייחד עם אדם בבית מלון. על אדם מסופר ששכב מהצד גם עם ענת, ג'יין ונטע. גם לאימא של אווה יש מאהבים רבים, רובם נשואים.
הספר מלא בתיאורים מפורטים של גופים ערומים ושל התעלסויות, וזה נראה כמו מצע אידיאלי לספר פורנוגרפי, או למצער – לספר טיסה, אבל התמצית הנ"ל מטעה: הרומן הזה מתאר בצורה מרגשת למדי את מעמקי הנפש של שני אוהבים. הכוונה לאהבה שבין אדם לאווה. שניהם, כמתואר לעיל, הם מנוסים מאוד במערכות יחסים מזדמנות, אבל מה שמתרקם ביניהם הוא רחוק מלהיות מתואר כ"סטוץ". אדם, כאמור, הוא דיפלומט בקונסוליה הישראלית בניו-יורק. הוא נשוי לרות, רופאה בבית חולים מונט סיני. באחת החופשות בארץ הוא גורם לתאונה, שבה נפצעת קלות אווה, עולה חדשה מרוסיה וסטודנטית צעירה לדוקטורט באסטרופיזיקה. אדם מביא אותה לבית חולים ומטפל בה במסירות. ממפגש הזה נולדת אהבה עזה בין השניים, למרות שכאמור, אדם נשוי, והוא מבוגר ממנה בעשרים שנה.
ברוב הספר מובאים האי-מיילים שהם שולחים זה לזה, ובעיקר האי-מיילים שלה אליו, מהם ניתן להבין מה הוא כתב לה. אווה, כאמור, אינה מתנזרת מחברתו של סשה וממשכביו של גבי, המנחה שלה בדוקטורט, אבל האי-מיילים הכנים שלה משכנעים את הקורא שמדובר באהבה עזה ביותר שלה לאדם, ושלו אליה, אהבה שעל פניה אין לה שום סיכוי.
בחג ההודיה מצליח אדם להמציא שקר לאישתו בדבר כנס בוושינגטון, והוא מזמין את אווה שתבוא אליו לניו-יורק כדי לממש את אהבתם במלון המצוי בוושינגטון סקוור שבניו-יורק, אותו מלון אליו הביא בעבר את שאר המאהבות שלו. לאחר עיכובים שונים, היעדרות חידתית של אווה והפתעות אחרות – השניים מתאחדים במלון, כשהם מענגים זה את זה לפי תור.
באי-מיילים של אווה היא מרמזת לאדם שהיא בהריון ממנו, אבל הוא לא נרמז. כאשר היא מודיעה לו זאת באופן מפורש – הוא קודם רוצה להיות בטוח שזה ממנו, ואחר כך מפציר בה לא להפיל. היא איננה שומעת בקולו, ואני לא אמשיך לספר כדי לא לגלות את הסוף, שהוא אמנם צפוי, ולמרות הכול – מפתיע.
שם הספר הוא "החומר האפל", וזאת משום שגבי ואווה עוסקים באסטרופוזוקה ומתרכזים במסות האפילות שהן האניגמה של היקום (ראו עמ' 26, 206, 224, 235, 243-241), אבל יש כאן, לדעתי, עוד מסר: שתי נשים בספר (שוב לא אפרט) מתאמללות בעקבות קלות הראש של האהבהבים בעולם המודרני המשוחרר. הווי אומר – ליד נפלאות האהבה והמין (אווה היא ארוטית מאוד, ועל הרוב היא זאת שיוזמת סקס) מתחבאת גם סכנה אפילה שאסור להקל בה ראש.
הרומן בנוי היטב, והמכתבים הכנים והליריים של אווה כובשים את הלב, אבל באמת קשה להאמין שאווה, רק שנתיים בארץ, יכולה לכתוב ולהתבטא בעברית כל כך נפלאה, ותהיה היא מוכשרת ככל שתהיה. אבל זה באמת עניין שולי – הרומן מרשים וראוי בהחלט.