ההיסטוריון היהודי הבריטי פרופ' אבי שליים, איש מורעל בשנאת ישראל חולנית המבוססת על עובדות שקריות וחנופה לגויים, הוא עמית מחקר בסנט אנתוני קולג' באוקספורד, שפירסם ב"הראלד טריביון" מאמר על מלחמת לבנון השנייה. קטעים ממנו מופיעים במאמר של אברהם טל ("הארץ", 15.8.06), שהוא מאמר קצת יוצא דופן בקו הכללי של מאמרי אותו עיתון שאינו חדל לרדת לחייהם ולמחדליהם של מנהיגי ישראל וראשי צבאה ומצד שני מעצים בכותרותיו ההיסטריות את "ניצחונו" של חסן נסראללה.
בכל המאמר אין שום מילה על רצח חפים מפשע בידי מתאבדים פלסטינים ולא על הפגזות שיטתיות של יישובים אזרחיים על ידי חיבאללה במטרה להרוג יהודים רבים ככל האפשר. בכל המאמר – 1,200 מילה – אין מופיעות אף לא פעם אחת המילים: קטיושה, רקטה או טיל. שליים קובע, ש"שום רווח אסטרטגי לא מצדיק במונחים מוסריים את ההרג וההרס שישראל הנחיתה על שכנתה חסרת הישע... הרג ילדים הוא רע. נקודה. ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי לא יכול לנצח ב'מלחמה בטרור' אם היא פועלת כארגון טרור."
"בעולם המושגים המעוות של שליים," מסיים אברהם טל את מאמרו, "ממשלת ישראל פועלת כאירגון טרור, ואילו חיזבאללה הוא תנועת התנגדות איסלאמית לגיטימית."
בתקופה בה שהינו במרכז ללימודים עבריים ויהודיים באחוזת ירנטון שליד אוקספורד (בתקופת האינתיפאדה האחרונה) היה שליים מופיע לעיתים לכנסים בנושאים שעסקו בדרך-כלל בהיסטוריה יהודית. סטודנטים שביקרו בהרצאותיו של שליים באוקספורד סיפרו שחלק ניכר מהשיעור היה מקדיש להשמצות על ישראל עד שנתמלאו בחילה והפסיקו לבוא לשמוע אותו.
היה עימנו חבר, לא ננקוב בשמו, פרופסור יהודי אמריקאי ידען ומבריק ובעל לב חם מאוד בכל הקשור לישראל ולהתנגדות לאויביה. הוא היה טיפוס. בתקופת ההפגנות נגד כניסתה של בריטניה למלחמת עיראק היה נוסע מאוקספורד ללונדון במחיר אפסי באוטובוסים שהועמדו לרשות המפגינים, ובינתיים שומע שיח מפגינות קשישות, שאחת מהן אמרה לרעותה שמאז ההפגנות נגד מלחמת האמריקאים בוויטנאם לא הרגישה רעד של הנאה שכזו חולף בעצמותיה! ומהן גם שמע על אחד הפאבים המקסימים ביותר, הנמצא צפונה לעיירה וודסטוק, בכפר קטן בשם "גרֵיט טְיוּ", שכולו בתים עתיקים מכוסים גגות קש.
לאותו חבר היתה מכונית שכורה קטנה שבה היה נוסע מירנטון לאוקספורד, מרחק של כעשרה קילומטר, כדי לעבוד על מחקריו בספריות ולא להיות תלוי במועדי ה"שאטל" של המרכז, וגם כדי לצאת בערב לבלות איתנו בפאבים בעיירות שבסביבה, דוגמת ה"גריט טיו" או ה"טראוט אין" שעל התמזה. בנסיעותיו בבוקר ברחובות אוקספורד היה בא מולו לא פעם פרופסור אבי שליים, רכוב על אופניו, והחבר שלנו אמר כי כל פעם שראה את שונא ישראל הזה – היה חולף בידיו רעד כמעט בלתי נשלט לסובב מעט את ההגה כדי לעלות עליו ולדרוס אותו!

פורסם לראשונה ב"חדשות בן עזר" 168 מיום 17 באוגוסט 2006