יִצְחַק הֶרְץ
הָיָה בַּרְשִׁימָה מִסְפָּר 668,
רְשִׁימַת שִׁינִדְלֶר.
מִסְפָּר מַזָּל.
עָל הַיָּד הָיָה לוֹ מִסְפָּר אַחֵר.
יִצְחַק הֶרְץ,
כָּל חַיָּיו בִּמְבוּכָה גְּדוֹלָה,
עֶשְׂרִים פָּעַם הוּא עָבָר
סֶלֶקְצְיָה וְנִיצַּל.
מַחֲנוֹת עֲבוֹדָה וְהַשְׁמָדָה.
פָּעַם הִצִּילָה אוֹתוֹ
קְצִינַת ס.ס.
פָּעַם נִשְׁאָר לְבַד
בְּמִגְרַשׁ וְאֶת כֻּלָּם לָקְחוּ.
הַאִם כָּךְ נוֹהֵג בָּנוּ אֱלֹוהִים?
יִצְחַק הֶרְץ,
כָּל חַיָּיו אַיְּנוּ יוֹדֵעַ
אִם לְהַאֲמִין בּוֹ אִם לָאוֹ.
מֵחַד, הַאִם הָיָה אֱלֹוהִים
שׁוֹלֵחַ אֶת כֻּלָּם לָמוֹת?
וּמֵאִידָךְ, אֵיךְ זֶה שֶׁדַּוְקָא הוּא,
יִצְחַק הֶרְץ,
נִיצַּל כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים?

תֵיק"וּ.

את המילים האלו כתבתי לפני שנים כאשר שמעתי את סיפור חייו של יצחק הרץ, וגם קראתי אותו בפני המשפחה בעת שהלך לעולמו.
השבוע סיפרה לי בתו, מאירה הרץ-בלוש, שהיא עמדה עם דמעות בעיניים, בעלבון אין סופי, כאשר בזמן הצפירה ביום השואה באוניברסיטת חיפה כאשר עמדה עם אחרים בדומייה, עברו מולה בכוונה הפגנתית סטודנטים ערבים, סיפרו בדיחות, וצחקו בקול גדול.

יום הזיכרון 2015 – מכללת אורנים
על חיילי צה"ל: "אני מקווה שתמותו בקרוב וכמה שיותר מהר"
מרדכי סגל נולד ב-1903 למשפחה חסידית באוקראינה, והיגר לאמריקה. ב-1925 עלה לא"י ועבד בגן הירק בכפר גלעדי. ב-1932 יצא להכשרה אצל יהושע מרגולין וחזר ללמד בכפר גלעדי. מאוחר יותר הקים את ועדת החינוך של ה"קיבוץ המאוחד" וכתב את משנתו החינוכית. הוא הגה את רעיון הגן המעורב, שלו חצר גן שוקקת חיים.
סגל התאמץ לשכנע את הקיבוצים בהכרח להכשיר חברים כמחנכים ביישוביהם. עבודת ההוראה טען, חשובה לא פחות מהעבודה הפיסית, שנחשבה קודש קודשים בתפיסה של הקיבוץ. סגל ביקר ביישוב אחר יישוב, הלהיב ושכנע. וכך ריכז 15 איש – שנועדו להיות ראשוני התלמידים בסמינר הקיבוצים.
שנתיים אחרי הקמת "קבוצת ההכשרה" ייסד סגל את "סמינר הקיבוצים" בת"א. עשרות תלמידים למדו בו במחזור הראשון. סגל חרט על דגלו של הסמינר את המטרה – "חינוך אדם שאוהב את הארץ, את החי והצומח אשר בה, יודע את שורשי היהדות, עוסק ומפתח יחס לאומנויות, ורואה בחינוך לא מקצוע אלא שליחות וייעוד."
לאחר עשר שנים החליטו סגל ומרגולין ש"סמינר הקיבוצים" צריך לשכון בתיק "הטבע". וכך נדדו בשבילי הארץ וגבעותיה, ובחרו בגבעות שיך-אבריק, שם והקימו בלב לבו של נוף מקסים את "סמינר הקיבוצים" – הוא סמינר "אורנים".
סגל פיתח שיטה חינוכית ייחודית. הוא כתב תנ"ך לילדים והוציא ממנו את שם אלוהים. המבול פרץ כפגע טבע. משה ניחן בסימני בשר ודם שלו, כמנהיג אמיץ ומסור. כוחות על אנושיים ועל טבעיים, אינם בנמצא כאן, רק האדם עצמו מופיע. למשל: בתנ"ך המקורי נכתב: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ: התנ"ך על פי סגל: "בראשית נבראו השמיים והארץ". למשל: בשמות י"ד ל-ל"א נכתב: "וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ".
בגירסת סגל הנוסח הוא כדלקמן: "ביום ההוא נושע ישראל מיד מצריים וישראל ראה את מצריים – מת על שפת הים, והאמינו במשה."
את הפילוסופיה שמאחורי יוזמתו הסביר סגל כך: "הדיאלקטיקה של התפתחות תרבותנו, העלתה את אמונת אלוהים, אולם תרבותנו הגיעה אל התיזה האנושית – אמונת האדם, והיא הפתרון היחיד לבעיות התרבות של זמננו."
מסתבר שהדיאלקטיקה "החינוכית" הגיעה השנה ב"אורנים" לשלב חדש ובלתי צפוי.
בטקס יום הזיכרון שנערך במכללה הוקרא שירו של בוב דילן "אדוני המלחמה", שתורגם על ידי יונתן גפן. בטקסט בין היתר נאמרות שורות אלו:

"שום אלוהים שראה אתכם לא ייתן לכם מחילה
ואני מקווה שתמותו –
כן אני מקווה שתמותו בקרוב –
וכמה שתמותו יותר מהר
ככה יהיה לי יותר טוב
אנחנו נכבד את זכרכם בדקת דומיה ובראשים מורדים
ולא נזוז מהקבר שלכם עד שנהיה בטוחים שאתם מתים,"

הסטודנטים שהקשיבו למילים היו המומים. אנשים הסתכלו אחד על השני בהלם ולא הבינו למה מוקרא טקסט כל כך קשה שקורא למות חיילי צה"ל ביום הזיכרון לזכרם.
בנוסף, נשיאת המכללה, פרופסור יערה בר-און, נשאה בטקס הזיכרון נאום פוליטי: "האמנו, כילדים, שההורים שלנו כבר ימצאו פתרון של שלום; לימים, מאוכזבים וכועסים, הם העבירו אלינו את המקל, בידיים רועדות הודו בכישלונם והתחננו – הביאו את היום; והיום אנחנו שנולדנו למלחמה ולגבורה, מאוכזבים ומתוסכלים, מעבירים את המקל החבוט הזה, עימו לא הצלחנו לעשות דבר, אליכם, הדור הבא למדינה, לתקומה: תנו לשמש לעלות."
לסיום הטקס נוגן המנון "התקווה" בלי הבית האחרון עם "נפש יהודית הומייה", שתורץ בתקלה טכנית ברמקולים.
אז ככה, לגיטימי כמובן תמיד להביע את הכמיהה לשלום, ויכולה הייתה יערה בר און (בן כוח) לפצוח בטקס אפילו בשיר קומביה Kumbaya, ושאר שירי שלום, ואפילו לגיטימי ללכת ע"פ הפסוק: "בנפול אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך" (משלי כ"ד י"ז), ואין חובה להביע שמחה על מות חיילי האויב, אבל לקרוא למותם של חילי צה"ל שבזכותם קיימת אורנים, זו הוכחה לא רק לנפשה הערלה מכל רגש של פרופסור יערה בר און (בן כוח) המבזה את הנופלים ופוגעת עד עצם נפשם במשפחתם, וחבריהם, אלא, גם הוכחה לחוסר שכלה.
גם אם הדברים הללו נאמרו ע"י נציגי אגודת הסטודנטים באורנים, עדיין האחריות היא של נשיאת המכללה ועליה היה למנוע אותם, שהרי כתוב "חכמים היזהרו בדבריכם" (קל וחומר טיפשים), לכן, אם אכן על פי הדברים הללו, (המביעים תקווה למות חיילי צה"ל), בנוי החינוך שניתן ויינתן במכללת "אורנים" – האמור להכשיר את מחנכי ישראל האמורים להנחיל זאת לילדי ישראל, עדיף היה כבר שמכללת "אורנים" תיסגר.

ראובן ריבלין נשיא חצי מדינת ישראל ממשיך בפילוג העם
נשיא המדינה ראובן ריבלין ערך כהרגלו בערב יום הזיכרון טקס אזכרה ללוחמי האצ"ל אשר נפלו בקרב על הכפר "מלחה" בירושלים, ובזה הוא פתח את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
בדבריו אמר הנשיא: "מקום של כבוד, ניתן ללוחמי המחתרות, כחלק מדור הנפילים של לוחמי המאבק לקוממיות העם היהודי בארצו. במאבק על הזיכרון, ראוי שייזכר אופייה המיוחד של כל מחתרת ותנועה, שלחמו לחירות ישראל. מגש הכסף הלאומי, רחב ומקיף דיו כדי לשאת עליו זרמים שונים וסיפורי גבורה ייחודיים."
עד כאן דברי הנשיא ראויים גם בלי קשר לאמת ההיסטורית לגבי המשקל השונה שתרמו במלחמת השחרור ההגנה והפלמ"ח, לעומת ארגוני הפורשים האצ"ל והלח"י. ("חרשנו, אמר הזבוב לשור" לפי קרילוב).
עוד הוסיף הנשיא: "יותר מכל, למדתי מלוחמי האצ"ל כיצד לעמוד על האמת שלי, לא רק אל מול אויבינו, אלא גם כלפי עמי וכלפי חבריי. כי מותר ואף הכרחי לעיתים להתנגד לקונצנזוס. מותר ואף רצוי להעמיד את ההנהגה ולפעמים גם את הרוב, על טעותם. מותר לחשוב אחרת ולעיתים חובה לחשוב אחרת. כולי תקווה כי אותם אנשי מחתרת אשר פעלו בחשכה, יהיו לנו כמגדלור ויאירו את דרכינו כפרטים וכציבור."
חבל מאד שבדבריו אלו סתר ראובן ריבלין את עצמו.
הירונימוס הקדוש, נזיר שחי בבית לחם במאה החמישית ותירגם את התנ"ך והברית החדשה ללטינית, (שהיה גם גזען אנטישמי לא קטן) התפרסם גם באימרה חכמה: Errare humanum est "לִטְעוֹת זֶה אֱנוֹשִׁי."
אכן, "לטעות זה אנושי", לכן ראוי שראובן ריבלין יחזור בו מטעותו המוסרית הגדולה ויסיר את התנגדותו הפוליטית הקטנונית להנצחת שלושת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י האצ"ל בפרשת אלטלנה.
 על ראובן ריבלין להיות נשיא של כל העם. עליו להבין כי הכיתתיות שלו מביאה לא רק לשלילת האמת, אלא גם לפילוג העם.

בין חברי המפלגה הערבית המשותפת לא נמצא אחד שאינו גזען
במסגרת התקווה למצוא ערבי-מוסלמי שאינו גזען, שלחנו ברכה לחברי הכנסת החדשים של המפלגה הערבית המשותפת.
למרבה הצער חברי הכנסת הערבים-מוסלמים, יוסף ג'בארין, זוהיר בהלול, טלב אבו עראר, מסעוד גנאים, והערבי-אחמדי, איימן עודה, סירבו לראות בדברי מוחמד באמנת החמאס ובפי המופתי של אש"פ, לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד ולרצוח את כל היהודים, גזענות שהם מגנים, ולא מופת מוסרי.
למרבה הצער במפלגה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) לא נמצא אחד שאינו גזען.
כזכור למרות כל מאמציהם, לא הצליחו דודו אמיתי מגבעת חביבה, ונפתלי רז מורה הדרך והמחנך, למצוא אפילו ערבי-מוסלמי מעמיתיהם (המתנאים כ"ערביי הדו קיום") שאינו גזען ושאינו רואה בדברי מוחמד באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ, לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות ולא מופת מוסרי.
למרות כשלונם אנחנו מאמינים שיש נם ערבים-מוסלמים שאינם גזענים ונמשיך לחפש אותם. אם אתם מכירים, אנא הודיעונו.

האם הגזען הערבי-מוסלמי אחמד טיבי הוא פושע מלחמה?
הקריאה של 16 שרי חוץ באיחוד האירופי להחרים תוצרת התנחלויות, הגיעה לדיון באולפן ערוץ הכנסת. ח"כ אחמד טיבי מהרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) תמך ביוזמה האירופית ובהתייחסו לחוק האוסר להחרים תוצרת ישראלית, (ובהסתמך על חסינותו) קרא בגלוי להחרים את מוצרי ההתנחלויות: "אני רוצה להתבטא באופן חופשי וגם לעשות מעשה אקטיבי כדי לפגוע בהתנחלויות וליישם את משנתי שההתנחלויות הם פשע מלחמה על פי החוק הבינלאומי ולכן אני רוצה למנוע את הפשע הזה.
"לכן אני מהאולפן הזה קורא לכל הציבור להחרים את ההתנחלויות, להחרים את תוצרת ההתנחלויות, מדובר בפשע מלחמה, ולכן תחרימו את ההתנחלויות."
האירוניה היא שאחמד טיבי עצמו הוא מתנחל כאשר עבר לגור מעבר לקו הירוק בדחית אל בריד ביהודה.
כמובן, לדידו של הגזען הערבי-מוסלמי אחמד טיבי, רק יהודי המתגורר ביהודה ושומרון הוא פושע מלחמה, ערבי לא.

הצתת בית קפה ערבי בגלל שייכותו לערבים היא גזענות
ארבעת נערים יהודיים נעצרו בספטמבר בשנה שעברה על ידי משטרת מחוז ש"י. בצילום וידאו תועדו הארבעה נמלטים רעולי פנים אחרי שהציתו בית קפה בכפר דורא מדרום לחברון ואף ריססו על דלת המבנה את המילה "נקמה". אחרי מעצרם הואשמו הארבעה בעבירות של הצתה והשחתת מקרקעין ממניע גזעני.
במהלך המשפט טענו באי כוחם של הנערים – עורכי הדין איתמר בן גביר, יצחק בם, נפתלי ורצברגר ועדי קידר – כי ההצתה התבצעה על רקע חשד של הנאשמים שלפיו תושבי הכפר דורא הציתו מתחם בילוי בבית אל.
בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה על הסדר טיעון, שבמסגרתו ויתרה הפרקליטות על הטענה למניע גזעני כרקע למעשים, וכן על עבירת השחתת פני מקרקעין. במסגרת הסדר הטיעון הוחלט כי הנערים יואשמו ויודו בעבירה של הצתה בלבד, וכי הצדדים יטענו לעבודות שירות בלבד.
השופטת שירלי רנר ציינה כי מדובר בעבירה חמורה, שעלולה לגרום סיכון גבוה גם לחיי אדם, והביעה תמיהה מדוע הנערים פגעו באותו בית קפה ספציפי, בזמן שלא ידעו אם בעל בית הקפה קשור להצתה בבית אל. עם זאת, השופטת ציינה את עברם הנקי של הנערים ואת הודאתם. לנוכח הסדר הטיעון גזרה השופטת על הנערים שלושה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי לשנה וכן פיצוי בסך 500 שקלים לבעלי בית הקפה שהוצת.
אז ככה, אם הנערים הציתו את בית הקפה השייך לערבים רק בגלל היותו שייך לערבים, זה בהחלט פשע שנאה ממניע גזעני, ועל העונש להיות בהתאם, כי גזענות היא גזענות, היא גזענות.
ודוק: העובדה שטרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען אינה סיבה להתיר את קיומה של גזענות יהודית.

משה מזרחי (מוסי רז)
יש לבטל את המנון התקווה כי כורדיסטאן נמצאת במזרח ולא ישראל
מתוך שנאה עצמית מוכרת, הזדהות עם הלאומנות הערבית והגזענות המוסלמית, הנלחמת למען חיסול מדינת היהודים-ישראל, ובצירוף קורט של גזענות אנטי-אשכנזית, פרסם משה מזרחי (מוסי רז) בספר הפנים שלו את הדברים הבאים (לא נגעתי):
"טוב עשו חבר הכנסת עודה וחברי כנסת ערבים נוספים כשנשארו במליאה בעת שירת התקווה. בילדותי לא שרתי את ההמנון בשל מילותיו המדירות אבל בבגרותי אני שר אותו משום שהוא ההימנון של המדינה שאני אוהב ואולי הייתי אוהב יותר לו ממשלתנו היתה מוסרית יותר. התקווה איננו שיר גזעני, הוא לא משבח גזע כלשהו ולא תוקף אף לאום אבל הוא שיר מדיר: הוא מדיר ערבים 'נפש יהודי' כמו גם את יהודי המזרח (סבא שלי בכורדיסטאן צפה דרום מערבה כשהתפלל לציון ולא מזרחה ככתוב, וכמוהו יהודי מוסקבה, בגדד, טהראן ואחרים). התקווה סיים את תפקידו ההיסטורי גם משום שאנחנו כבר עם חופשי בארצנו."
https://www.facebook.com/632771873441351/posts/939308932787642
למותר לציין שהידע הגיאוגרפי שמפגין מזרחי-רז, אינו מבוסס מציאות, אלא מוטה אידיאולוגית-פוליטית, שכן הידע הגיאוגרפי שלו אינו מונע ממנו כמובן לכנות בצביעותו את יהודי מרוקו "מזרחיים"...

חוק משה מזרחי (מוסי רז)
בינואר 2015 לקראת הבחירות לכנסת העשרים, נבחר מזרחי-רז כמועמד למקום השישי ברשימת מרצ לכנסת. לאור דבריו, יש לשמוח שחוק משה מזרחי (מוסי רז) פועל בכנסת מזה שנים: מרצ תמיד מצליחה להכניס לכנסת את מיספר המועמדים מתחת למועמדותו של משה מזרחי (מוסי רז). הוא עצמו נשאר בחוץ, וטוב שכך.

סלמאן מצאלחה – על היהודים המזרחיים להפוך לערבים גאים
במאמר ב"הארץ" (1.4.15) פונה הלאומן הערבי-דרוזי, הגזען, סלמאן מצאלחה, ליהודים המזרחים כדבריו, לחזור למהותם כערבים, בני הלאום הערבי, ולדבוק במה שהוא קורא: "בצד הטבעי להם במאבק בין הלאום שלהם לבין הציונות שהיא "תנועה לאומית אירופית לבנה."
המשמעות האמיתית של משנתו היא הגישה הערבית-אנטישמית הישנה על פיה אין עם יהודי, אלא רק דת יהודית. ולכן, אין בני הלאום היהודי יוצאי ארצות ערב, אלא רק בני הלאום הערבי שדתם יהודית. הגישה הזו, שהיא לב ליבה של האמנה הפלשתינאית, נועדה לתרץ את הסתירה בין התביעה לזכות ההגדרה העצמית לפלשתינאים, לבין שלילת זכות ההגדרה העצמית מן היהודים. כיוון שאין עם יהודי, הוא אינו זקוק למדינה. אנטישמיות כבר אמרנו?
ומתי אומר זאת הגזען הדרוזי מצאלחה? בדיוק בשעה שהרעיון הלאומי הערבי מתפורר, והעם הערבי עליו הוא מטיף נמוג כלא היה אל סבך הנאמנויות העדתיות-דתיות.

על העברית – אלוהים או תיאו
עם חגיגת יום העצמאות ה-67 למדינת ישראל יש לציין את הצלחתה של אחת המהפכות הגדולות של הציונות, מהפכת העברית. השפה העברית ניצחה את הגלות:
גרין הפך לבן גוריון, שרתוק לשרת, שקולניק לאשכול, מאייר למאיר, רוביצוב לרבין, יזרניצקי לשמיר, שיינרמן לשרון, ברוג לברק, ומיליקובסקי לנתניהו. (נכון, שניים נשארו עם שמות גלותיים בגין ואולמרט, אבל העברית ניצחה).
לאחרונה דומה שהנה חלה נסיגה. במוסף חג העצמאות מספר לנו הזמר רמי קליינשטיין שהוא הולך ו"מתחזק", כלומר "מתדתה" (נעשה דתי), וכפועל יוצא מזה הוא החליט לקרא לבנו, שנולד זה עתה "אלוהים", אבל במקום לקרוא לו בעברית אלוהים, הוא קורא לו אלוהים ביוונית – "תיאו". (מזל שהוא לא קרא לו אלוהים בערבית – "אללה"), וכך בדומה לו גם ידוענים רבים אחרים, מאסו בעברית.
הידוענית נינט טייב (שילוב של שם פרטי צרפתי, עם שם משפחה ערבי) החליטה לקרוא לבתה בשם "אמיליה" שהוא שם לטיני רומאי שפירושו יריבה מתחרה. ואולי על שם אזור אמיליה באיטליה. מעניין אפוא מדוע טייב, שיכולה היתה לתת לבתה שם ע"ש אחד מאזורי הארץ למשל – "שרונה", "כרמלה", "שומרונה" וכדומה, בחרה דווקא שם של אזור באיטליה "אמיליה".
הידוען בעל השם הערבי-מרוקאי "ביטון" עיברת את שמו לגולן, אבל לבנו הבכור בחר אייל גולן לתת דווקא שם גרמאני – "ויליהלם", אמנם בצורה הגאלית (אירית) שלו – ליאם.
ולאחרונה במקום לקרוא לבנו הקטן שנולד בשם העברי "יוחנן", הוא בחר לקרא לו "יוחנן" בהולנדית – יאן.
בדומה לו רבים בארץ לאחרונה אוהבים גם הם את השם "יוחנן" אבל דווקא בגאלית (אירית)– "שון". מעניין אפוא מאין צצה וצמחה הפופולאריות של השפה הגאלית בארץ.

על ראש הממשלה או נשיא המדינה להשתתף
בטקס יום השנה ה-70 לניצחון על גרמניה הנאצית
מיספר ימים לאחר שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, הודיע כי רוסיה מסירה את האיסור על מכירת טילי S-300 לאיראן. גורמים רשמיים בישראל יצאו בהכרזה שהם לא ישלחו נציג בדרג גבוה לרוסיה לטקס לציון 70 שנים לניצחונה על גרמניה הנאצית, שיתקיים בכיכר האדומה במוסקבה בחודש הבא. על פי דיווחי הממשלה הרוסית, ישראל הודיעה כי השגריר שלה במוסקבה יהיה נוכח בטקס.
אמנם, גם מדינות מערביות רבות מסרבות לשלוח נציגים ברמה גבוהה, בגלל המתחים סביב ההתערבות הצבאית של רוסיה באוקראינה, אבל גם אם ישראל מנסה להראות את מורת הרוח על החלטת הרוסים לספק לאיראן את הטילים, זו טעות לא להשתתף באירוע בדרג הבכיר ביותר, מפני שהניצחון על גרמניה הנאצית היה כל כך מהותי בהצלתו של העם היהודי מהשמדה, שבלי קשר לחילוקי דעות כלשהם אסור להחרים אירוע המציין זאת, בייחוד לאור תרומתה העצומה, וקורבנותיה הרבים מנשוא של בריה"מ – במאבק לניצחון.
אסור לישראל להחרים את האירוע ההיסטורי הזה, 70 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית.