כן, יש להשתמש במילה "שואה"
ארמניה וישראל
יש דמיון מסוים בין העם הארמני (ארמניה בארמנית – האיאסטן) לעם היהודי. לשני העמים יש תפוצה גדולה. שני העמים מגדירים את זהותם הלאומית דרך הדת הייחודית. העם היהודי – הדת היהודית. העם הארמני – הכנסייה הנוצרית הארמנית. לשני העמים אין הפרדה בין העם לדת, ובין הדת למדינה. שני העמים חוו עבר מפואר ותקופות של חוסר עצמאות (בניגוד לישראל הצליחו הארמנים לסלק את הכיבוש הערבי ולפרק את כל ההתנחלויות הערביות). שני העמים חוו רצח המוני של כשליש האוכלוסייה.
למרות הדמיון אין קירבה בין שני העמים. אין יהדות ארמנית, והזיכרון היהודי ההיסטורי אינו נוטה חסד לארמנים ומגדירם כ"עמלק". אין לישראל שגריר בארמניה, ואין לארמניה שגרירות בישראל.

אין יהודים ארמנים
בניגוד לקהילת יהודי גרוזיה, אין יהודים ארמנים. היהודים היושבים היום בירוואן הגיעו לאחרונה מרוסיה. מה שיש הוא רק מסורת על יהודים.
עדויות ליהודים בארמניה ישנן כבר מהמאה ה-1 לפנה"ס. היהודים באו לשם או בגלות בבל, או עם חורבן בית ראשון וישבו שם כאשר ארמניה היתה חלק מהאימפריה הפרסית.
לפי המסורת הארמנית, הכרוניקה של מובסס חורנאצי‏ "תולדות הארמנים", מלך ארמניה קיבל במתנה יהודי מגולי נבוכדנצאר בשם שמבת (או שבת, שבט או שמת), שהיה מצאצאי בית דוד. היהודי מצא חן בעיני המלך והוא העניק לו כיבודים וקרקעות. הכרוניקה על פי חוראנצי מספרת עוד כי בימי טיגראנס הגדול, בנו של אלכסנדר בן הורדוס, נשא לאישה את גלאפירה בת מלך קפדוקיה וקיבל את מלכות ארמניה. בן אחיו של טיגראנס זה, שאף הוא נקרא טיגראנס, הומלך שוב בידי הקיסר נירון על ארמניה. אולם בדרך כלל צאצאיו של אלכסנדר בן הורדוס מאשתו הקפדוקית התרחקו מהיהדות ואין אנו שומעים על התערבותם לטובת אינטרסים יהודיים. גם אריסטובולוס, בנו של הורדוס מכאלקיס, הומלך למלך על ארמניה הקטנה.
בתקופת שלטונו איים טיגראנס על ממלכת החשמונאים, ובתקופת שלטונה של שלומציון המלכה צר טיגראנס על עכו. פלישת הלגיונות הרומיים לתחומי ממלכת ארמניה קטעה את מסע טיגראנס לארץ ישראל, והוא שב לארמניה. עם שובו הביא עימו טיגראנס שבויים יהודיים רבים. כך, בהתבסס על תיאוריו של חוראנצי, היו כפי הנראה שני גלי מהגרים של יהודים לארמניה: הראשון בעקבות חורבן בית ראשון, והשני בתקופת מסעות טיגראנס לארץ ישראל.
"ארץ עוץ" של איוב מיוחסת לארמניה – התרגום הארמי מזהה את ארץ עוץ כ"ארץ ארמניאה" (איכה ד, כא, בארעא דעוץ, קרתא דמתבניא בארע ארמניאה). התרגום מייחס גם את 'הרמונה' שבפסוק "והשלכתנה ההרמונה נאום ה'" (עמוס ד, ג) לאזור בו חיו עשרת השבטים "מעבר להרי ארמניה". רש"י מייחס את הרמון ל"הרי החושך", המושג בו השתמשו יהודי ימי הביניים להרים הכספיים, שבמערב האמינו שהקיפו את ממלכת הכוזרים (אשר לעיתים קרובות נחשבו לעשרת השבטים) וכללו בתוכם את קווקז. גם הרי אררט, מקום מנוחתה של תיבת נוח, ממוקמים על פי המסורת בארמניה.
בתלמוד הירושלמי מופיע  רבי יעקב הארמני (תלמוד ירושלמי, גיטין ו, ז, מ"ח ע"ב). ככל הנראה מקורו היה בארמניה.
כיצד בדיוק נעלמו היהודים מארמניה לא ברור, אבל בזיכרון הלאומי היהודי, הארמנים נתפסים בצורה שלילית ואפילו כ"עמלק". בספר יוסיפון פ' ט"ו שחובר ב-953 לספירה (בפרק על מלחמות מקדוניאה והרומיים) – נכתב "ובשנת מאה וחמישים לאימפראוס קיסר וכו'" – ממשיך: ומהשנה ההיא התחילו הארמניים – והם העמלקים – להיכנע ולתת מס לרומי...
 
ירגיס
הפתעה. בכפר ירגיס (Yeghegis) ליד ירוואן, התגלה בית קברות יהודי מהמאות ה-13, 14, על המצבות כתובות בעברית צחה וציטוטים מהתנ"ך. המצבות התגלו על ידי בישוף ארמני, שזיהה את הכתב ופנה לאוניברסיטה העברית בירושלים. זו שלחה לירגיס משלחת, שקבעה כי אכן מדובר בבית קברות יהודי. נראה שבצומת זו של דרך המשי הצפונית, גרו סוחרים יהודים שהגיעו מבבל או מפרס וזוהי עדות ראשונה ליישוב יהודי בארמניה.
הדרך אל בית הקברות עוברת בגשר צר על נהר ועוד כמה מדרגות אבן. הוא מוקף חומה נמוכה ושער ברזל עם מגן דוד כחול במרכזו. מישהו הניח במקום דגל ישראלי גדול. כארבעים מצבות מוטלות באתר, צורתן חצי גליל מוארך עם שוליים והן מקושטות בעיטורים כמו גלגל החיים, פרחים, עיט, אריה (שכנראה עוצבו בידי בעלי מלאכה ארמנים). 11 כתובות בעברית ו-2 בארמית נמצאו עליהן. האחת מדווחת: "מצבתה של אסתר בת מיכאל 'הבתולה המאורשה' שמתה טרם נישאה." חלק מהכתובות כוללות תאריכים וכך אפשר היה לתארך את המקום לסוף המאה ה-13 ותחילת ה-14. לא ידוע למה וכיצד נעלמה אותה הקהילה.
 
הזוקים
בארמניה קיימת קבוצה אתנית בשם הזוֹקים (The Zok), שנחשבים כצאצאי היהודים ה"טיגראנים". הזוקים הם תת-קבוצה אתנית ארמנית עתיקה שדיברו בשפה שונה מהארמנית ההודו-אירופית. הם נוצרים בדתם ומזהים עצמם אתנית כארמנים, בעוד שהארמנים האחרים מזהים אותם כצאצאי היהודים שהוגלו על ידי טיגראנס. אף על פי שהמסקנה כי הזוקים הם היהודים ה"טיגראנים" נבעה מניתוח לשון דיבורם אין עדויות היסטוריוגרפיות שמאששות את המסקנה. הזוקים נזכרים בעיקר כמי שביססו את התרבות הארמנית בטביליסי.
הקומפוזיטור אראם חצ'טוריאן נחשב לאחד מצאצאי הזוקים.
 
רצח עם – ג'נוסייד – שואה
רצח העם הארמני, היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית לפני ובמהלך מלחמת העולם הראשונה וזמן קצר אחריה – באוכלוסייה הארמנית. רצח העם הארמני התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות תחת איום בנשק, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. ההערכה הרווחת היא כי בין מיליון למיליון וחצי ארמנים נספו באירועים אלה. במעשי הרצח השתתפו גם הכורדים והיזידים.

הטבח באשורים ובמיעוט היווני – במקביל לרצח העם הארמני, נערך טבח גם בבני העם האשורי, שגם הם נוצרים באמונתם. ככאלה, הם נרדפו בידי הטורקים הצעירים ששלטו באימפריה העות'מאנית בשנותיה האחרונות. גירוש האשורים מבתיהם החל בסוף 1914. בין השנים 1914-1918, נספו כ-275,000 אשורים. בנוסף לכך בוצעו מעשי טבח גם במיעוט היווני במדינה.

מוזיאון רצח העם הארמני
בספטמבר 2013 ביקרתי בארמניה.
בבירה ירוואן על גבעת ציצרנאקאברד (Tsitsernakaberd), הצופה אל הר אררט, הוקמו ב-1967 מוזיאון ומצבת זיכרון לרצח העם הארמני, או שואת הארמנים ("יד ושם" הארמני). בחוץ קבוצת עצים שניטעו בידי ראשי מדינות זרות, ואישים, ביניהם האפיפיור יוחנן פאולוס השני, והרב ישראל לאו, שהכירו ברצח העם הארמני.
ליד המוזיאון ניצבת מצבת הזיכרון. מגדל מחודד, 40 מטרים גובהו, וחריץ דק חוצה אותו לשניים. האחד, ארמניה והשני, מחוזותיה האבודים במערב ארמניה, שנמסרו לתורכים. 12 גושי בזלת מוטים מעל אש התמיד הדולקת ומייצגים שוב את המחוזות האבודים.
יורדים אל המוזיאון הנמצא במרתפי מיבנה אפור. המדריכה הארמנית מסבירה ברגש רב. בכניסה על הקיר הגדול מפת ארמניה הגדולה מהים הכספי עד ארץ ישראל. על המפה חרוטים צלבים המסמנים את כל הקהילות הארמניות שנספו וחרבו ע"י הטורקים. לאחר מכן מוצגים תצלומים ענקיים המספרים את סיפורי הטבח – 1896, 1909, 1915-1914, פרעות, מאסר, גירוש, רצח, תצלומי ניצולים, שלדי אדם, העיר האני השוממה הנמצאת כיום בטורקיה.
והנה הפתעה: מיד בהתחלה מובלט ספר:
Turkish atrocities – The young Turks and the truth about the Holocaust at Adana  in Asia minor during April 1909
כלומר, כבר בשנת 1909 השתמשו הארמנים במושג "הולוקוסט".
המדריכה מדגישה את הערכת הארמנים לעזרתם של שני יהודים. הנרי מורגנטאו – (1946-1856) שהיה השגריר האמריקני באיסטנבול בשנים 1916-1913 וניסה לצמצם את היקף השמדת הארמנים, ואחר כך עסק בסיוע הומניטארי ויזם הקמת ארגוני סיוע וסעד לניצולים שנותרו חסרי כול. הוא העביר דיווחים רבים, בזמן אמת, לממשל בארצות הברית על השמדת הארמנים, והגדיר בזיכרונותיו את טבח הטורקים בארמנים כ"פשע הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית."
המדריכה מדגישה שהטורקים אמרו לו: אתה יהודי מה אכפת לך מנוצרים? והוא ענה כי הוא עוזר לכל בני האדם.
היהודי השני הוא הסופר היהודי-האוסטרי פרנץ ורפל שבספרו "ארבעים הימים של מוסה דאג" הביא את תודעת רצח העם הארמני לעולם כולו.
אירועי הרי משה (מוסא דאג):  חמישה חודשים לאחר שניתנה פקודת ההגלייה (במהלך רצח העם הארמני השני), התקבצו מרבית הארמנים תושבי עמק שבעת הכפרים על מוסא דאג (הר משה) שבצפון סוריה. הכוח הצבאי הטורקי באזור לא הספיק כדי לגבור על ‏5,000 הארמנים שהתקבצו באזור. הדעות חלוקות בשאלה אם היתה שם התנגשות צבאית. לאחר חמישים ושלושה ימים בהרים פונו הארמנים בשתי ספינות צרפתיות לפורט סעיד במצרים.

בסיום הסיור מסכמת המדריכה את מיספר המדינות המכירות עד כה ברצח העם הארמני (22). טורקיה, מתנגדת לשימוש במונח "רצח עם" לתיאור האירועים באותה תקופה, ואינה מכירה באחריות כלשהי של העם הטורקי או של הממשל הטורקי או העות'מאני לאירועים אלה.
המדריכה אומרת שהיא יודעת שישראל אינה מכירה ברצח העם הארמני בגלל יחסי החוץ שלה עם טורקיה. אני שואל אותה מה בדיוק כוונת ארמניה במילה "הכרה". ישראל מכירה למשל בכיבוש הערבי של ארמניה ובסילוק הכיבוש הערבי מארמניה, אז? או ישראל למשל מכירה במהפכה הצרפתית, אז? או ישראל מכירה למשל במהפכה הבולשביקית ובכיבוש הסובייטי של ארמניה, ובשחרור ארמניה, אז?
האם במילה "הכרה" יש תביעה לקבלת אשמה, פיצויים, השבת רכוש נכסי תרבות כנסיות והשבתם לארמנים?
היא השיבה שארמניה לא דורשת כלום, רק "הכרה", אני מקשה בשנית מה פירוש הכרה, והיא אינה עונה.
מישהו מעיר שטורקיה דרשה מישראל הכרה באשמה בפרשת המרמרה, ופיצויים...
 
ישראל וההכרה ברצח העם הארמני
הרג המוני, טבח, ג'נוסייד, שואה?
הארמנים מאד מעוניינים בהכרת ישראל ברצח העם הארמני, ובהקשר זה הם מזכירים את הקשר לשואה:
כאשר היטלר הציג את תוכניתו לורמכט בנאום אוברזלצברג (Obersalzberg ב- 22 אוגוסט 1939 ונדרש לגבי תגובת העולם לרצח העם, הוא העיר: "מי זוכר היום את רצח העם הארמני?"
(יש להעיר שהאותנטיות של אמירה זו של היטלר נתונה לויכוח):
http://en.wikipedia.org/wiki/Obersalzberg_Speech
ישראל הרשמית עדיין מתמהמהת בהכרת רצח העם הארמני כ"ג'נוסייד" – רצח עם. בשנת 2001, כשהיה שר החוץ, אמר שמעון פרסקי-פרס לעיתון "טורקיש דיילי ניוז", כי "הארמנים עברו טרגדיה, אבל לא ג'נוסייד..." מעניין על איזה טרגדיה חשב פרס, האם חשב על טרגדיה יוונית או שקספירית? חיסול המוני, פרסקי-פרס, אינו רק טרגדיה, הוא רצח עם. יש גבול גם לריקוד ה"מהיופיס" (מה יפית) כלפי הטורקים.
גם באירוע לציון מאה שנה לרצח העם הארמני בבית הנשיא בירושלים השתמש ראובן ריבלין במונח "הרג המוני", "טבח", ולא במילה המפורשת "ג'נוסייד".
הסיבות לאי השימוש במילה "ג'נוסייד" על ידי ישראל עד כה הן:
1. רצון לשמור על יחסים טובים עם טורקיה ואזרביג'אן המתנגדות להכרה כזו.
2. עמידה על אמת היסטורית המבדילה בין שואת היהודים לזו הארמנית.
3. חשש מגימוד שואת היהודים.
מעבר לבעיית יחסי החוץ עם טורקיה ישנם המסתייגים מאלו המזהים בין השואה לרצח העם הארמני בגלל השוני המהותי ביניהן. ואכן יש נקודות שוני ביניהן.
המזרחן היהודי-בריטי ברנרד לואיס, גדול המומחים להיסטוריה העות'מאנית, כתב כי בארמנים נעשו מעשי טבח נוראים, אבל ג'נוסייד – במובן של החלטה מוקדמת ומתוכננת מראש של הממשלה העות'מנית בדומה לזאת של תוכנית ההשמדה של הממשלה הנאצית כנגד היהודים – לא היה. כי מה שקרה לארמנים היה "תוצאה של התקוממות ארמנית מסיווית וחמושה נגד הטורקים, שהחלה עוד לפני פרוץ המלחמה ונמשכה בקנה מידה נרחב. ארמנים במיספרים גדולים, לרבות חיילים, ערקו, חצו את הגבול והצטרפו לכוחות הרוסיים שפלשו לטורקיה. מורדים ארמנים תפסו את העיר ואן והחזיקו בה זמן מה מתוך כוונה למוסרה לידי הפולשים. היתה מלחמת גרילה בכל אנטוליה… הטורקים, כמובן, נקטו בשיטות אכזריות מאוד כדי להדוף אותה. יש הוכחה ברורה לכך שממשלת טורקיה החליטה לגרש את האוכלוסייה הארמנית מהאזורים הרגישים, שהיו למעשה כל אנטוליה. אין הוכחה שהיתה החלטה על טבח. להיפך, יש הוכחות ניכרות לכך שהיה ניסיון, לא מוצלח ביותר, למונעו. אמנם התרחשו מעשי טבח מחרידים, שמספריהם לא ברורים, אבל סביר שהגיעו למיליון נפש.
בשורה התחתונה: מעשי הטבח הללו בוצעו בידי חיילים לא סדירים, ובידי כפריים מקומיים, שהגיבו על מה שנעשה להם בידי הארמנים ולא היו דווקא תוצר של החלטה ממשלתית."
לואיס הועמד לדין בבית משפט בצרפת על שביטא דעות אלו בראיון  לעיתון צרפתי "לה מונד" ב-1993.  הוא נקנס בתשלום פרנק אחד על השמעתן  בציבור...
היסטוריון השואה, פרופסור יהודה באואר, מבחין בין "השואה" שהיא הכחדה מלאה של כל אלו שהנאצים יכלו לתפוס, לבין רצח עם-ג'נוסייד, שפירושו לא הכחדה מלאה. לתפישתו תופעת השואה היא ייחודית.
לדעתו של באואר עצם מלחמת העולם השנייה היא ראשית לכל מלחמה אידיאולוגית. הנאצים פתחו במלחמה מסיבות אידיאולוגיות, בעוד שהגורמים הכלכליים והמדיניים, עם כל חשיבותם, הם משניים לאידיאולוגיה. השואה היא תוצאה קודם כל של האידיאולוגיה, ולא תוצאה של המבנים החברתיים הגרמניים, כפי שטוענים רבים מעמיתיו (כדוגמת הנס מומזן, גץ עלי ורבים אחרים). אולם למרות ההבדל גם באואר תובע הכרה ברצח העם הארמני.
 
ההבדלים בין שואת היהודים לשאת הארמנים
1. מטרת הנאצים היתה השמדה טוטלית של היהודים בכל העולם – העות'מאנים רדפו רק את הארמנים בקרבת הגבול עם רוסיה, ולא פגעו בארמנים ביתר שטחי האימפריה העותמאנית.
2. ליהודים לא היתה שום דרך להינצל מהרדיפה הנאצית – ואילו ארמנים שהתאסלמו ניצלו.
3. לטורקים ולארמנים, להבדיל מהמצב בין היהודים והגרמנים, היתה היסטוריה ארוכה של מלחמות ומעשי זוועה הדדיים. הסכסוך בין שני העמים נסוב בעיקר על שטחים. ארמנים רבים אהדו בגלוי את רוסיה, אויבתה של טורקיה במלחמת העולם הראשונה, וייחלו לניצחונה, וחלק מהם אף אחזו בנשק כנגד החיילים הטורקיים.
היהודים, שהיוו רק 0.76 אחוז מאוכלוסיית גרמניה, לא היוו בשום אופן איום, לא דמוגרפי ולא צבאי, על השלמות הטריטוריאלית של המדינה הגרמנית.

למרות הכול יש להשתמש במונח שואה
כאמור ישראל הרשמית מסרבת להשתמש במונחים "ג'נוסייד" ו"שואה" לגבי הארמנים ועומדת על השימוש במונח "טבח המוני". לכן יש לבחון את המושגים:
את המונח "ג'נוסייד" (genocide) רצח עם, טבע רפאל למקין, יהודי פולני שהיגר לארה"ב בשנת 1944, המונח הורכב מצירוף שני המילים הלטיניות: ג'נו (genos) שמשמעו "עַם", ו-סייד (cidere) שמשמעו "לרצוח".
רצח עם או ג'נוסייד (Genocide) הוא ניסיון מכוון של שלטון להשמיד קבוצה חברתית מובחנת. רצח עם מתבצע באמצעות רצח המוני המכוון כנגד עם, קבוצה לאומית, אתנית, או קבוצה דתית.
ב-9 בדצמבר 1948 אישרה העצרת הכללית של האו"ם את האמנה למניעת פשע של רצח עם ולהענשת מבצעיו. אמנה זו נכנסה לתוקף בינואר 1951.
המילה העברית "שואה" משמעותה הרס, חורבן, כיליון. במשלי (ג', כה), (תהילים ל"ה, ח) שימשה לתיאור אסונות עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. כך כונו למשל הפרעות בחברון ב-1929, והפרעות בבגדד, או אפילו העסקת ערבים כהגדרת ביאליק, עלולה להביא לשואה.
http://www.benyehuda.org/bialik/lastwords.html
השימוש במונח "שואה" לגבי חורבן יהדות אירופה, החל עוד לפני תחילת ההשמדה. ב-17 בספטמבר 1939, שבועיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה, נכתב במאמר המערכת של "דבר": "שואת פולין עוד לא נתגלתה לעינינו בכל מוראותיה," ובהמשך: "שואה מחרידה ירדה על מיליונים של יהודי פולין, שואה העולה בהיקפה ובמוראותיה על כל הניסיונות אשר נתנסינו בהם בשנים האחרונות."
המונח הלועזי לשואה – "הולוקוסט" מיוחס לאלי ויזל. "הולוקוסט" בתרגום השבעים של התנ"ך הוא קורבן עולה – ביוונית שרוף כליל. המונח הדתי-נוצרי "הולוקוסט" (שכאמור אומץ לראשונה ע"י הארמנים ב-1909) יש בו טעם לפגם, ומאז סרטו של קלוד לנצמן "שואה" מחליף המושג "שואה" את המונח "הולוקוסט", וטוב שכך.
באוגוסט 2007 שינתה הליגה נגד השמצה בארה"ב את עמדתה הקודמת, והכירה ברצח העם הארמני כרצח עם (ג'נוסייד).
על ישראל ללכת בדרך זו, ולמרות שרצח העם הארמני אינו מונע מאידיאולוגיה של השמדה, ולמרות שגם לארמנים חלק במלחמה ובקורבנותיה, היקף רצח הארמנים, חיסול הכפרים והערים הארמניות, מחייבים את ישראל להכיר בבהירות ובריש גלי ברצח העם הארמני, ולתבוע מטורקיה אחריות מלאה על תוצאותיו. על טיב האחריות, אם פיצויים, שחרור מכיבוש טורקי, החזרת נכסי תרבות, שיפוץ כנסיות, וכדומה, יש להשאיר למו"מ בין ארמניה לטורקיה.
מבחינת ישראל יש להכיר בשואת העם הארמני ולומר סוף סוף את המילה המפורשת ובעברית דווקא, ולהשתמש בה גם באנגלית: "שואה" "שואת העם הארמני".
השימוש במונח "שואה" לגבי הארמנים לא יגמד את המונח.
תמיד תהיה "השואה" (The Shoa) שלהבדיל מסתם "שואה" תייחד את רצח ששת המיליונים היהודים ע"י הגרמנים הנאצים ועוזריהם.

הלאה הכיבוש הטורקי של ארמניה
מעניין שארדואן, התובע את העברת יהודה ושומרון לכיבוש ערבי, אינו רואה בטורקיה מדינה כובשת, למרות שהיא משתרעת על שטחים כבושים מיוון, (ביזנץ) ארמניה, וכורדיסטן, ולכן על ישראל לתבוע מטורקיה לסגת משטחי הכיבוש הארמניים.

אחריות הכורדים
למרות התמיכה הכללית במאבק הכורדים לעצמאות ושחרור מהכיבוש הערבי והטורקי, אין לשחררם מחשבון נפש מקיף על חלקם בשואת הארמנים, שעה שהם היו כלי הרצח של השלטון העותומאני.

"הכחשת ג'נוסייד מכשירה את הקרקע לג'נוסייד חדש" – הצביעות הבלתי תאומן של יאיר אורון
על יאיר אורון התעמלן הפוליטי במסווה של חוקר מדעי כבר כתבתי כאן:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00574.php
גם כתבתי על יאיר אורון שבדומה לגזען הצרפתי ז'אן-מארי לֶ‏ה פן Jean-Marie Le Pen (יוחנן מרים לה פן) – שהקטין וגימד את השואה כאשר טען שתאי הגז באושוויץ הם פרט שולי במלחמת העולם השנייה, הוא הקטין את השואה ע"י השוואתה לנכבה:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00940.php
והנה חיים אורון קיבל נסיעת חינם לירוואן והוא אץ ורץ ומפרסם מאמר בשם "הנשיא ריבלין, הכר ברצח העם הארמני," ("הארץ", 29.4.15) ובמאמר מתנאה אורן במאבקו רב השנים להכרה ברצח העם הארמני, ובלימוד עליה בבתי הספר, ומתנאה עוד יותר בנאום שנשא בירוואן בנושא: "הכחשת ג'נוסייד מכשירה את הקרקע לג'נוסייד חדש." אכן אמרה נכונה, אבל דווקא בגלל אמיתותה מתגלית האמת שאין גבול לצביעותו של אורון. הכחשת הג'נוסייד הערבי על ידיו מכשירה את הקרקע לג'נוסייד חדש נגד היהודים.
יאיר אורון (שהוציא ספר על אדישות היישוב היהודי והתנועה הציונית לרצח העם הארמני), והיוצא נגד הכחשת רצח העם הארמני ותובע את הכרת ישראל ברצח העם הארמני – מסרב מבחינה פוליטית להכיר ב"שואת יהודי ערב", ובאידיאולוגיה הערבית-מוסלמית הרואה בה מופת מוסרי שיש לשחזרו.
בעוד שבטורקיה חיים כיום ארמנים, בערב לא נותרו כלל יהודים (וגם נוצרים), בעוד שהטורקים מכחישים את טבח הארמנים מתוך התנגדות מוסרית, הערבים-המוסלמים לא רק שאינם מכחישים את שואת יהודי ערב, אלא רואים בה מופת מוסרי שיש לממשו כיום, ומצהירים בריש גלי שמטרתם היא עשיית ג'נוסייד בעם היהודי.
בעוד שיש טורקים המתנגדים למדיניות טורקיה ותובעים את הכרתה ברצח העם הטורקי, בעוד שבגרמניה היו גרמנים שהתנגדו לרצח היהודים ע"י היטלר, טרם נמצא ערבי מוסלמי שרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ, לפיהם יש להשמיד את היהודים ולעשות בהם ג'נוסייד, גזענות ולא מופת מוסרי, כולם רואים בשואת יהודי ערב, חיסול יהודי ערב ע"י מוחמד, והפיכת ערב ל"יודן-ריין" מופת מוסרי לפעולה כיום.

הכחשת הג'נוסייד ע"י אורון מכשירה את הקרקע
לג'נוסייד חדש ביהודים
אורון (המתנאה ב"הומניזם" שלו) והמסרב להכיר בשואת יהודי ערב ובמופת המוסרי שלה, כפי שמצהירים וחוזרים ומצהירים בריש גלי הערבים-המוסלמים, יודע מה שהוא עושה, אם יכיר בשואת יהודי ערב, ויצא נגד הכוונות לממשה, הוא יאבד מיד את התקציבים הנדיבים מהם הוא חי, את נסיעות החינם שהוא מקבל לחו"ל, ובייחוד את שמו כ"הומניסט שוחר שלום". רק השקר יביא לו כסף וכבוד.
צביעות שבלתי תאומן, כבר אמרנו?
קשה שלא להרהר בחינוך שקיבלו בני משפחת אורון.
אחיו של יאיר, חיים אורון, שעקב מראהו, שחור וגדול, קיבל בתנועת השוה"צ את הכינוי "ג'מוס" (מישהו יודע מה שם משפחתם המקורי?) מתנאה בהיותו חברו הטוב של פושע המלחמה – הרוצח הסדרתי – ראש ארגון הטרור המוסלמי-ג'יהדיסטי – "כתאאב שוהדא אל-אקצא" (בעברית "אירגון מתאבדי הקצה" או "אירגון השהידים של הקצה" שמטרתם עשיית ג'נוסייד ביהודים) – מרואן ברגותי, ובין רצח לרצח של יהודים (ונזיר יווני) היה נפגש עימו לניגוב חומוס בחברותא ברמאללה, ולאחר מאסרו הוא ממשיך לבקרו בכלא.
בטוחני שהן מאיר ולד-יערי, והן יעקב חזן, היו מזדעזעים לו שמעו עד לאן הגיעו חניכיהם.

המדינה האיסלאמית: התנאי להפסקת אש עם המערב
סוף התמיכה בישראל
בגיליון ה-8 והאחרון של דאביק (Dabiq), ביטאונה הרשמי של המדינה האיסלאמית בשפה האנגלית, שראה אור ב-30 במארס, מפרסם העיתונאי הבריטי החטוף ג'ון קנטלי מאמר בשם "שינוי פרדיגמה", הקורא למערב לחתום עם המדינה האיסלמית הסכם הפסקת אש לעשר שנים במתווה הסכם חודיבייה שחתם עליו מוחמד עם הכופרים-אויביו.
במאמר קובע קנטלי שהמערב לא יוכל להתמודד עם המדינה האיסלאמית, ולא יוכל להשתלט על עיראק וסוריה, ועל אזרחי המערב שיתמכו בה, השאלה היחידה היא, עוד כמה מערביים יצטרכו למות עד אז? ולכן עדיף למערב להגיע להסכם שביתת נשק לעשר שנים. התנאי כמובן ברור:
"סוף דבר," מסכם ג'ון קנטלי: "כל הפסקת אש בין המערב והמדינה האיסלאמית תחוייב בסופו של דבר לשים קץ לתמיכה ברודנויות הערביות והלא-ערביות בעולם המוסלמי כמו גם בישראל".
עורך ביטאון המדינה האיסלאמית העיר על דבריו:
"השהיית מלחמה בין המוסלמים והכופרים לעולם לא יכולה להיות קבועה, משום שמלחמה נגד הכופרים היא ברירת המחדל שהמוסלמים רשאים להשהותה באמצעות הפסקת אש אך ורק למען אינטרס דתי חזק יותר, כמו בהפסקת האש שהציע הנביא לעובדי האלילים ממכה בהסכם חודיבייה. תוקף הסכם חודיבייה היה עשר שנים. משעה שההסכם נכרת, כל הפרה שלו בידי הכופרים תביא לענישתם הן ע"י הג'יהאד והן ביד אללה. בגידת עובדי האלילים ממכה בהסכם חודיבייה שנחתם עם הנביא מוחמד הובילה במישרין להתקבצות המוסלמים ולכיבושה המוצלח של מכה. כשם שבגידת הצלבנים הרומאים (הכוונה היא לארה"ב והמערב בימינו) בהסכם העתידי שייחתם עם המוסלמים תוביל ישירות להתאספות המוסלמים ולכיבושה המוצלח של רומא (הכוונה למערב), כמתואר בקוראן."

פתרון בעית דעא"ש לפי גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון)
אין לזלזל בסכנה שמדינות העולם יקריבו את ישראל על מזבח הרצון להגיע להסדר עם דעא"ש. אי אפשר שלא להיזכר בדבריו של צ'מברליין לאומה הבריטית משנתן היטלר אולטימאטום לפיו על הצ'כים למסור לידיו את חבל הסודטים עד ליום 28 בספטמבר 1938: "מה איום, דמיוני ובלתי מתקבל על הדעת שאנו חופרים כאן חפירות ומודדים מסכות גז בגלל מריבה בארץ רחוקה, ובין אנשים שאין אנו יודעים עליהם דבר..."
קל וחומר תהיה בעייה לשכנע אנשים לא להקריב את ישראל בשעה שהמידע שהם יודעים על ישראל הוא מסוג הפרופוגנדה שמפיצה בעולם גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון) שהפתרון של דעאש הוא להגיע להסכמה עם הפלשתינאים כלומר, להסכים לחיסולה של ישראל...
(גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון): הפתרון לדאע"ש הוא להגיע להסכמה עם הפלישתינאים)
https://www.youtube.com/watch?v=SWF1itHKj_Y

אל חכים – אלוהים הדרוזי –
הדרוזים עדיין מפחדים מהאיסלם, ובצדק
בחג לכבודו של הנביא שועייב (יש המייחסים את שועייב ליתרו חותן משה, ויש שלא. (חבר הכנסת לשעבר הדרוזי מוחמד נפאע טוען כי ייחוס שועייב ליתרו הוא רק מזימה "סהיונית"-ציונית) – קיימו הדרוזים טקס הוקרה לצוללנים צביקה פייר, קובי טוינה, אביבית פישלר, יואב לביא ויואל מילר שמצאו ליד חופי קיסריה 2,580 מטבעות זהב, שמשקלם הכולל מעל שישה ק"ג.
הדמות ששמה מוטבע על רוב מטבעות הזהב — החליף אל חאכם באמר אללה (החליף בצו האל). השליט השישי בשושלת הפאטמית, ששלט בשנים 996–1021.
http://rotter.net/forum/scoops1/202294.shtml
הממצא עורר התרגשות רבה בקרב הדרוזים.
אל חכים באמר אללה מנצור (בערבית השולט מטעם אללה) היה החליף השישי של השושלת הפטימית ששלטה במצרים במאה העשירית.
בתקופת שלטונו רדף אל חכים קשות את הנוצרים והיהודים. הוא הרס כליל את כנסיית הקבר בירושלים, וציווה על הנוצרים לשאת צלב כבד על צווארם. על היהודים ציווה לענוד על צווארם צלם כבד דמוי עגל – זכר למעשה העגל לאחר יציאת מצרים, שיסמן ויבדיל אותם מהמוסלמים. על המוסלמים אסר לאכול מלוחיה.
יום אחד אל חכים נעלם, ולאחר היעלמו הכריז עליו מייסד הדת הדרוזית, אדם ממוצא פרסי בשם חמזה בן עלי – כהתגלמות אלוהים. לכן ראו בהם המוסלמים כופרים סוג א' שאינם אפילו זכאים לתנאי ההשפלה של "בני החסות" (היהודים, הנוצרים, והשומרונים), ונתנו להם את כינוי הגנאי "דרוזים" ע"ש אחד ממפיצי הדת נשתקין אל דרזי. (הדרוזים עצמם מכנים את עצמם "המייחדים" קרי, אומרים שהאל אחד) כיוון שכך, מטעמי ביטחון, על מנת שלא יהרגו אותם ככופרים, הדת הדרוזית היא סודית (היה דרוזי בביתך והתחזה למוסלמי בחוץ) הסוד נשמר עד זמננו.
מסתבר שעדיין הדרוזים מפחדים לומר בגלוי כי הם רואים באל חכים התגלמות אלוהים, עדיין הם מדברים סחור סחור על חשיבותו לדת הדרוזית בלי להרחיב. הם צודקים, עדיין הסכנה מהאסלאם רבה מדי. כל רגע יכול לבוא הטבח.

איריס פרומרמן לעאל – על שנאת ישראל, טיפשות, ורשעות
בדומה להיטלר שהאשים בנאומו המפורסם את היהודים במלחמת העולם השנייה, מאשימה איריס פרומרמן לעאל את היהודים במלחמת צוק איתן. "ישראל לא נגררה בעל כורחה אל העימות הזה... היא חתרה להסלמה ועשתה ככל שביכולתה להבטיח את ההתלקחות." (מותם היה לשווא, "הארץ" 21.4.15).
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2618469
בעוד שבניגוד להיטלר, ששמר בסוד על תוכניתו להשמדת היהודים, החמאס מכריז על כך בריש גלי, פרומרמן-לעאל מתעלמת מכך, ובאמצה את הרוח האנטישמית לדורותיה, היא מאשימה את היהודים בכול.
מעבר לרשעותה שאין לה גבולות בכך שהיא פוגעת במשפחות השכולות באמרה: "מותם היה לשווא" (ואולי באמת יש להצטער אם מישהו שילם בחייו על הגנת חייה של אותה מרשעת) היא קובעת בבורותה ש"הפצצות צה"ל נותרו חסרות תועלת ולא הביאו לצמצום ירי הרקטות, אבל הם הצליחו גם הצליחו להביא לפיוס בין פתח לבין חמאס" – קביעה המנוגדת למציאות ולשכל הישר.
מסתבר שאין גבול לרשעות, לטפשות, ולשנאת ישראל של איריס פרומרמן לעאל.

[אהוד: אבל היא סופרת חשובה שספריה זוכים מיד לביקורות. אני ושכמותי עפר לרגליה בעיתון "הארץ" ובחוגים הקובעים את הטעם הספרותי אצלנו].

תנו לערבים הפלישתינאים להניף את דגלם
לראשונה ערכו ערביי ישראל (בפוליטיקלי קורקט: ערבים-פלישתינאים אזרחי ישראל בכפייה) הפגנה בכיכר רבין בתל אביב למען זכות הדיור.
לכאורה הפגנה אזרחית, אולם אם כוונתם היתה לשוויון אזרחי בלבד במדינת ישראל, לא היו מניפים בהפגנה את דגל האויב – דגל אש"פ (בהפגנה זו הם נמנעו מהנפת דגלי חמאס ודעאש כפי שהם עושים בהפגנות דומות בישוביהם).
בהנפת דגלי האוייב הראו ערביי ישראל כי הם אינם רואים את עצמם ככאלה (ערביי ישראל), וכי אין מטרתם שוויון במדינת ישראל, אלא הם מזדהים עם האוייב, ומטרתם מטרתו – חיסול המדינה היהודית ישראל.
ערביי ישראל מפגינים בכיכר רבין למען דיור עם דגלי אש"פ:
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.2624048
במסיבת עיתונאים של קבוצת הכדורגל אחי נצרת – מציגה הקבוצה לראווה את תמונת אֶמיר קטאר, והמרגל הנוצרי לטובת החיזבאללה – עזמי בשארה, יחד דגליי אש"פ וקטאר:
http://rotter.net/forum/scoops1/204013.shtml
בתגובה להנפת דגל האוייב מציע יוסי אחימאיר לחוקק מיידית חוק האוסר על הנפתם של דגלי האוייב בתחומי ישראל! ("חדשות בן עזר" 1041).
טעות. יש (ואפילו רצוי) להתיר לערבים להניף את דגליהם, והסיבה לכך פשוטה. הנפת הדגלים חושפת את כוונתם האמיתית של ערביי ישראל.
למרבה הצער קיים בקירבנו מיספר גדול של "אידיוטים שימושיים" המרמים את עצמם לדעת, לעיתים מתוך כוונות טובות המעוורות את עיניהם ומוחקות את שכלם – המאמינים כי כוונת הערבים להכרה במדינת היהודים ישראל. רק הנפת דגלי האוייב, בין אם דגלי אש"פ, החמאס, או דעאש – משיבה לאותם אידיוטים שימושיים את שכלם והבנתם מהי כוונתם האמיתית של הערבים.
לכן, תנו לערבים לחשוף את כוונותיהם האמיתיות, תנו להם להניף את דגליהם!

נ.ב. פאודה הישאם סליאמן בן לאם לבנונית, כוכב הסדרה "פאודה" של יס, אמר בראיון ל"ידיעות" שהריגת חיילים יהודים בגדה אינה פיגוע בעיניו, כי החיילים לא צריכים להיות שם.
יש לומר לו שאם הוא תומך בהריגת חיילי צה"ל, שילך בעקבות דגלו, ללבנון, או לשטחי הרשות, כי הוא לא צריך להיות כאן.