היינו בביקור חולים בבית החולים "רמבם" בחיפה, והתרשמנו שקרוב לשמונים אחוז מהמטופלים וכשישים אחוז מהצוות הם ערבים ישראליים. בקפטריה, בשעות הצהריים, היו כמאה אחוז ערבים, והשפה היחידה שנשמעה מהשולחנות העמוסים גברים, נשים, ילדים וטף היתה ערבית. כולם נראו לבושים טוב, לא רזים, לא מפוחדים, משוחחים בחופשיות ונהנים מן החיים והאוכל. הם בוודאי זוכים חינם לכל השירותים של חוק הבריאות הממלכתי מתוקף היותם אזרחי ישראל.

היינו מה זה גאים. חשבנו, איפה, לכל הרוחות – בכל רחבי העולם הערבי וגם המוסלמי, יש ציבור ערבי ומוסלמי הזוכה לטיפול רפואי ממלכתי ובעל רמה, המגיע לכל שכבות האוכלוסייה, גם למעמדות הביניים ול"עניים" – ולא רק לעשירים בבתי החולים הפרטיים?! – במצרים? בסוריה? בלוב? לא ראינו למשל פלוגות מחסלים מטעם ממשלת ישראל עוברות ומחסלות פצועים בבית החולים, כמו בסוריה. וחשבנו, אולי בכל זאת היתה מגיעה לנו, ובקול רם, תקשורתי – תודה על כך שרק בישראל, הדמוקרטית-באמת, מתאפשרת מערכת בריאות חינם שכזו לכל אזרח, גם ערבי?! הרצל, שחזה את "אלטנוילנד", את "החברה החדשה" מתגשמת בחיפה, היה ודאי נהנה למראה עיניו!

אמרנו לעצמנו, אולי מישהו מאזרחינו הערבים היה מציין לטובה את מעמדם, ומציין זאת בגאווה – במקום שאנחנו נשמע שוב ושוב את דברי הבלע של מנהיגיו, של תומכי הטרור, כמו אחמד טיבי מקדש השאהידים המחבלים או חנין זועבי המצטלמת עם הרוצחים שלנו?

אולי מישהו מערביי ישראל, איש ישר ולא מג'נון – יודה סוף-סוף שהם חיים בגן העדן הערבי, המוסלמי וגם הנוצרי היחיד בכל המזרח התיכון ובכל העולם הערבי והמוסלמי כולו?!

לא. הרבה יותר קל לזעוק על גזענות ו"אפארטהייד"!

מתוך גיליון 710 של המכתב העיתי מיום 23.1.2012.