אהוד היקר,
לרועי חסן יש מדור קבוע ב"ידיעות השרון", והוא מביע בו בקביעות שנאה תהומית למדינה "האשכנזית". בערב יום העצמאות (22.4.15) הוא הגדיש את הסאה, וכתב רשימה בשם "מדינת אשכנז", ובה כל הרפש המוכר. הוא מסיים את הרשימה ב"שיר", שמילותיו האחרונות הן: "לא התאבלתי על קניוק / ושרפתי את הספרים של נתן זך / ולא חוגג לָך עצמאות / עד שתקום לי מדינה..."
על דברי הבלע האלה כתבתי תגובה ושלחתי לעיתון, כשבליבי תחושה שלא תפורסם, כי הרי רק ל"מקופחים" מותר להטיח שקרים, ואסור להדוף אותם. למרבה הפליאה – היום (1.5.15) פורסמה תגובתי עם קצת קיצוצים, אבל העיקר נמצא בה. אני שולח לך את התגובה שלי. בבקשה, פרסם אותה. תודה מראש.
אני מבקש לציין שאין מה לכעוס על רועי חסן (כמו על יוסי סוכרי המייחל לעריקת חיילי צה"ל ולחורבן המדינה), שהרי העיתון אשם שנותן לו במה – אני כועס כעס גדול על אנשי הרוח שבין המזרחיים (דוגמת סמי מיכאל, אלי עמיר ואחרים) שאינם מתקוממים כנגד האנטישמיות (ממש!!!) הזאת של אחינו.
שלך,
משה גרנות

‏3 מאי, 2015
רועי חסן היקר,
בבקשה ממך, אל תשנא אותנו כל כך – אתה כותב ששרפת את הספרים של נתן זך. האמת? גם אני לא אוהב אותו, אבל לשרוף ספרים?! אתה הרי מכיר את הדברים של היינריך היינה על כך שמי ששורף ספרים, בסוף ישרוף בני אדם. הדברים האלה מצויים גם על שלט מעל המצבה של מיכה אולמן בכיכר האוניברסיטה בברלין. האם זה מה שאתה מועיד לנו, האשכנזים? האם גם אתה חושב שהאשכנזים צריכים למות בגז בבוכנוולד, כפי שכתבו בשנות השמונים של המאה הקודמת פעילים מזרחים על קירות בתי הכנסת האשכנזים, על אנדרטאות הנופלים ועל קירות "הבימה"?
אני עליתי לארץ מרומניה ב-1951. שוכנתי עם משפחתי במעברה. במשך 4 שנים לא ראיתי בית מבפנים, וכשסוף סוף קיבלנו שיכון – לא היתה לו תקרה (ראו את הרעפים), לא היו מרצפות, לא היו מים זורמים, וברור שלא היה חשמל.
איך אני בדיוק עשקתי את המזרחים? בבקשה, תסביר לי. אתה בוודאי יודע שהוועידה הציונית הראשונה (לפני ועידת קטוביץ) הייתה בפוקשאני שברומניה (1982), ששתי המושבות של העלייה הראשונה (זיכרון יעקב וראש פינה) נוסדו על ידי עולים מרומניה, שמחתרת "ניל"י" נוסדה על ידי משפחת אהרונסון שעלתה מרומניה, ש-50 מושבים ו-47 קיבוצים נוסדו על ידי עולים מרומניה, ששלושת החלוצים הראשונים של הציור הארץ-ישראלי היו ראובן רובין, נחום גוטמן ומרסל ינקו – שלושתם רומנים, שבנים יקרים לארץ הזאת: אהרן ידלין, עמי איילון ובני גנץ הם בני עולים מרומניה – ובכל זאת אין רחובות על שמם של רומנים!!!
ולא רק זאת, כשבאנו לארץ קראו לנו "סבונים" ו"גנבים" – אז מה? אנחנו מזעיקים שמיים וארץ? ארץ מולדת הרי נקנית בייסורים, ואם אלה הייסורים שאנחנו הרומנים צריכים לחוות – צריך לקבל אותם באהבה. למה, למה לשנוא?!
אני מסיר את הכובע בפני מדענים, אנשי רוח, משוררים וסופרים מיוצאי ארצות האיסלאם. אבל בדוק היטב: כולם הגיעו להישגיהם הגדולים לאחר שהגיעו לישראל ובזכות מדינת ישראל. בדוק ותמצא שאין סופר/משורר מודרני בן עדות המזרח המקביל בזמן למנדלי מוכר ספרים, לביאליק, לטשרניחובסקי, לעגנון, ליצחק למדן, ליעקב שטיינברג, ליעקב כהן, לזלמן שניאור, לאברהם שלונסקי, לנתן אלתרמן, ועוד אינספור סופרים, משוררים, מבקרים וחוקרי ספרות – כולם, כולם כתבו עברית לפני שעלו ארצה, ורובם הגיעו ממזרח אירופה.
מה לעשות שהרצל נולד בהונגריה, חיים וייצמן נולד בבלארוס, בן-גוריון נולד בפולין, ואף אחד מהם לא נולד ברומניה, וגם לא במרוקו – אז מה? על זה שאין רחוב על שמו של רומני או מרוקאי – צריך טונות של שנאה?
בצבא האדום היו 350 גנרלים יהודיים (מדרגת תת-אלוף עד לדרגה יותר גבוהה מרב-אלוף). טרומפלדור היה אלוף-מישנה בצבא הצאר, גם משה סנה וחיים לסקוב היו קצינים בחילות זרים. מה לעשות שמתימן לא עלה אפילו רב"ט אחד?!
מגרמניה וממזרח אירופה עלו לארץ נשים עם תואר דוקטור ופרופסור (נחמה ליבוביץ', לאה גולדברג, ורה וייצמן וכו'), ובתימן לא הרשו לבנות בכלל ללמוד בבית הספר. ועל הפער הזה, שאשמה לו ההיסטוריה – צריך טונות של שנאה?!
בינתיים חלים שינויים אדירים: המוסיקה השלטת בארץ היא מוסיקה מזרחית, יש רמטכ"לים מזרחיים ("משה וחצי", איזנקוט, שלמרות שמו – הוא מזרחי), יש שרים, מדענים, משוררים וסופרים מעולים צאצאי העולים מארצות האיסלאם. בוודאי תוך זמן לא ארוך יהיו גם רחובות על שמם.
תסתכל מסביב לעולם המוסלמי – איזו שממה תרבותית מולכת שם, איזו אלימות מבהילה, והשווה את זה להישגים הנפלאים שליוצאי ארצות אלו בארץ האהובה שלנו. הרי מדובר בפער אדיר!
רועי היקר, בבקשה, אל תשנא אותנו. תחגוג את יום העצמאות, שלולא אותם 6000 קורבנות של מלחמת השחרור – אני הייתי נמק ברומניה הקומוניסטית של צ'אושסקו, והעיראקים והתימנים היו נמקים תחת המגף של איראן, דאע"ש ואל-קאעידה. ברך על הטוב שיש בארץ הזאת. שנאה מנתבת את האדם למחוזות רעים.
שלך,
החש כלפיך אחווה,
למרות דבריך הקשים,
משה גרנות