על שקרי התעמולה של האקטיביסט והתעמלן הפרו-איסלמי ידידיה יצחקי, כבר כתבתי (גיליון 286):
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00286.htm
והנה בעוד שהחמאס, אש"פ, חיזבאללה, איראן ודעא"ש מכריזים בריש גלי על מטרתם – השמדת מדינת היהודים, וחיסול היהודים בעולם, בדומה להיטלר שהאשים את היהודים באחריות למלחמת העולם השנייה, מטיל התעמלן ידידיה יצחקי את האשמה על היהודים: "הגזענות, הפחד מהערבים הם מדיניות מטופחת בידי השלטון, (הלאומני טוטליטרי). הזקוק לאוייב כדי להסיח את דעת ההמון העני מחלקו של השלטון בסבל שלו." ( גיליון 1045).
כלומר, לדעת התעמלן הפרו-איסלאמי, האויב הוא רק ממשלת ישראל.
כזכור מעל במה זו הבטיח ידידיה יצחקי שיביא ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען ושרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים גזענות ולא מופת מוסרי, ולא הצליח למצוא אפילו אחד כזה.
והנה לא די בכל אלו, ואותו תעמלן חותם על עצומה הקוראת להטיל חרם כלכלי ותרבותי על 700 אלף היהודים החיים ביהודה ושומרון והגולן (כלומר, למעשה על כל יהודי ישראל).
לאור זאת אני פונה לאהוד בן עזר להשיב לו כגמולו, להחרים אותו, ולא לפרסם יותר את דבריו.
ודוק: היות ואנו דוגלים בחופש הדיבור אנו שומרים על זכותו של כל אדם להביע כל דעה, ונאבק לממש גם זכות זאת, אבל כאן אין מדובר בהבעת דעה, אלא בחרם על דעות אחרות, לכן חובה לקיים את הכלל: על דאטפת אטיפוך - האוחזים בחרם בחרם יאבדו, וכל הרשע כרגע יאבד.

שררה או שירות?
במדורו יד הלשון (גיליון 1045) מביא הייטנר את סיפור קביעת המונח העברי "שר": למיניסטר הלועזי, ע"פ הצעתו של משה שרתוק-שרת.
קביעת המונח "שר" בעברית הביאה עלינו צרה גדולה.
המשמעות המקורית של המונח "מיניסטר" בלטינית הוא משרת. עד המאה השש-עשרה, באירופה, מיניסטר היה משרת אלוהים כלומר איש כנסייה. במאה השבע-עשרה קיבלה המילה מיניסטר משמעות של עוזר המלך, משנה למלך.
והנה ההבדל המהותי בין מיניסטר לשר. מיניסטר הוא משרת הציבור, שר הוא בעל שררה על הציבור.
להוותנו שרי ישראל הם בעלי שררה ולא משרתים, לכן אולי מוטב שנחליף בחזרה את המונח שר למיניסטר.

1. מרטין בובר – כל כך הרבה חכמה וכל כך הרבה אווילות
ב-1938, כמעט ברגע האחרון, הצליח מרטין מרדכי בובר להימלט מגרמניה. הוא השתקע בירושלים. בעמל רב קיבל תקן באוניברסיטה העברית למשרת פרופסור ל"סוציולוגיה של התרבות".
והנה מרטין מרדכי בובר הפרופסור ל"סוציולוגיה של התרבות", העלה רעיון גאוני:
"אלוהים לבדו הוא המלך, ולכן דרושה מדינה דו-לאומית"
http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2631959
הציונות, טען מרטין בובר, צריכה לשוב אל הערכים הקדומים של העם: משטר תיאוקרטי, כשאלוהים הוא השליט היחיד בו.
כמו רבים מציוני גרמניה, חברי תנועת "ברית שלום" – ראה מרטין בובר בציונות תנועה שאינה תנועה פוליטית רגילה. עם ישראל הוא גם עם ככל העמים, וגם כנסייה דתית.
ארץ ישראל אינה ארצו הטבעית של עם ישראל כמו ארצותיהם של שאר העמים, אלא ארץ שהיא מקום מקודש למען מימושה של הברית עם אלוהים, לפיכך היא ארצו של עם ישראל רק אם הוא מממש בה את הברית עם אלוהים.
הציונות אינה תנועה פוליטית, אלא תנועת רנסנס שתכליתה חידוש חיי העם והיהדות. למה שבובר קורא: "הומניזם מקראי" ברוח התיאו-פוליטיקה המקראית שנוסחתה "אלוהים לבדו הוא המלך".
הציונות כתנועה צריכה לחתור לביטול הפער שבין התחום הדתי, שבו האדם נושא באחריות לפני האלוהים, לבין תחומים שבהם שולטים ערכים אחרים, כמו אינטרסים כלכליים או לאומיים. מכאן שלל בובר את הריאל־פוליטיקה, המבחין בין מוסר של כוונות, לבין מוסר של אחריות, שהוא עניינו של הפוליטיקאי.
בעידן הלאומיות שבו כדי לממש את האינטרסים של העם עוברים על צווים מוסריים, כמו "לא תרצח", הפתרון על פי בובר הוא רעיון המדינה הדו-לאומית שהיא הגשמת המטרה הדתית של הציונות כביטוי מודרני של "ההומניזם המקראי".
ברוח זו ראה ש"ה ברגמן, שהיה חבר ותלמיד של בובר, את מטרת הציונות: להקים מדינה שתבטל את ההזדקקות ליחסי רוב ומיעוט. שכן ניסיונו ההיסטורי של עם היהודי, כך הטעים, עשה אותו מוכשר לתעודה זו. בהתייחסו לספר הלבן של 1922 הוא כתב: "לא ויתור היה כאן, אלא תפקיד היסטורי גדול הוטל עלינו. חסד עשה הקב"ה עם עם ישראל שביתו הלאומי הוא מולדת שני עמים."
הבנתם? "אלוהים לבדו הוא המלך", ולכן דרושה מדינה דו-לאומית.
הדבר היחידי שלא ברור מתורתו של בובר הוא, איזה אלוהים הוא המלך במדינה הדו-לאומית?
האם אלוהי ישראל המבטיח את כל ארץ ישראל לעמו, הוא המלך? או שמא אללה – אלוהים המוסלמי, שקבע שיש להרוג את כל היהודים כתנאי לגאולה הוא המלך?
ואולי בכלל האל גַנֶש האל פיל ההינדי הוא המלך?
על איזה אל ניתן להפיל את האחריות למדינה הדו-לאומית?
ועוד לא דיברנו על האבסורד הגדול בהגדרת התיאוקרטיה המקראית כ"הומאניזם". הומאניזם אשר היה מצווה לסקול את בובר בעוון חילול שבת.
לא בכדי המרצה לכימיה אורגנית, פיזיולוגיה, ונוירולוגיה, באותה אוניברסיטה של בובר – הפילוסוף ישעיהו ליבוביץ, לעג לבובר, וכינה אותו: "a ladies` philosopher" – "פילוסוף לנשים". בובר, הוא קבע, "אינו פילוסוף מקצועי."

2. כל כך הרבה חוכמה וכל כך הרבה אווילות
מרטין מרדכי בובר הפרופסור ל"סוציולוגיה תרבותית" יזם גם את המכתב הבא:

30.5.1962
לכבוד הוד מעלתו נשיא מדינת ישראל
מר יצחק בן צבי
ירושלים

אדוננו הנשיא הנעלה,
החותמים מטה פונים אליך בבקשה שתמנע את הוצאתו להורג של אדולף אייכמן בארצנו.
אין אנו מבקשים על נפשו, כי יודעים אנו שאין איש הראוי פחות ממנו לרחמים ואין אנו באים לבקש ממך מתן חנינה לו. אנו מבקשים את החלטתך למען ארצנו ולמען עמנו.
הכרתנו היא שסיום משפט אייכמן על ידי הוצאתו להורג ימעט את דמות השואה ויסלף את משמעותו ההיסטורית והמוסרית של משפט זה.
אין אנו רוצים שהצורר יביאנו לכך שנעמיד תליין מתוכנו, ואם נעשה כן יהיה בכך משום נצחון הצורר עלינו, ואין אנו רוצים בנצחונו זה.
שונאי ישראל בכל העולם רוצים שנלכד במלכודת זו.
שהרי הוצאה לפועל של פסק דין מוות תביא בידיהם את האפשרות שנרצה עוונם של הנאצים, ששולם לעם היהודי כופר דם על הדם ששפכו. אל ניתן ידנו לכך ואל ניצור אפשרות וצל צילו של רושם כי ייתן כופר קורבנם של ששת המיליונים על ידי העלאתו לגרדום של רשע זה.
מקווים אנו אדוננו הנשיא, שתואיל לתת את דעתך על פנייתנו זו אליך.

פרופ מ. אולדנדורף
אביגדור אריכא
פרופ. מרדכי מרטין בובר
יהודה בקון
פרופ. שמואל הוגו ברגמן
הלני ברט
לאה גולדברג
יצחק דמיאל
ד"ר רפאל יהודה צבי ורבלובסקי
ד"ר הלנה כגן
ד"ר זיגפריד מוזס
אריך מולר
אריה סימון
פרופ. עקיבא ארנסט סימון
פרופ. שמואל סמבורסקי
פרופ. מאיר פלסנר
נחמן קירשנר
פרופ. נתן רוטנשטרייך
פרופ. מרכוס ריינר
פרופ. גרשום שלום

קשה שלא להתפעל מרשימת האישים החתומים על המכתב, שרובם ככולם אישים מתחום "התרבות הגרמנית" (ולא מתחום "תרבות דוברי יידיש") כמה חוכמה יש בכל האנשים הנכבדים הללו.
בה בעת קשה שלא להתפעל מהאיוולת הגדולה של האישים הללו.
הוצאתו להורג של אייכמן לא המעיטה כדבריהם את דמות השואה, ולא סילפה את משמעותו ההיסטורית והמוסרית. נהפוך הוא. המשפט רק חיזק את דמות השואה והציגה לעולם את תמצית הרוע האנושי השטני שאליה יכול להגיע בן אנוש. הכרה זו לא הועמה גם כששותפה נוספת ל"תרבות הגרמנית" פילגשו של הנאצי היידיגר – חנה ארנדט, קבעה שלאייכמן לא היה רוע שטני קיצוני, אלא רק רוע בנאלי.
גם שונאי ישראל בכל העולם שהיו קיימים אז, וקיימים היום, לא קיבלו את דעתם של אותם אינטלקטואלים ש"הוצאה לפועל של פסק דין מוות תביא בידיהם את האפשרות שנרצה עוונם של הנאצים, ששולם לעם היהודי כופר דם על הדם ששפכו." שונאי ישראל ממשיכים להכחיש את השואה, ולתבוע ביצוע שואה חדשה לעם היהודי.
ולחשוב רק מה היה קורה לו אייכמן לא היה מוצא להורג, ורק נשאר בכלא ישראלי כהמלצתם, כמה הפגנות היו נערכות בעולם לשחרורו, ואלוהים ישמור, הוא עוד יכול היה להיות משוחרר בפיגוע מיקוח בתמורה לחיי יהודים.
למזלנו נשיא המדינה דאז, יצחק שימשלביץ' בן צבי, לא השתייך ל"תרבות הגרמנית", ולא שעה לעצתם.

הוותיקן הכיר רשמית במדינת פלשת-פלסטין
הוותיקן הודיע כי מעתה יקיים יחסים דיפלומטיים רשמיים עם הרשות הפלסטינית במקום עם אש"ף, כבעבר. דובר הוותיקן, הכומר פדריקו לומבארדי, ביקש לסלק כל אי הבנה, ואמר לסוכנות הידיעות – AP "כן, זאת הכרה בכך שהמדינה קיימת."
כבר במהלך הביקור של האפיפיור פרנציסקוס בישראל וברשות ב-2014, התוכנייה הרשמית של הוותיקן התייחסה אל אבא של מאזן כנשיא המדינה הפלסטינית.
נו, הרי ברור לכול. ישו לפי הפלישתים (פלסטינים בערבית) היה בעצם פלישתי:
http://www.palwatch.org.il/main.aspx?fi=505

על בנימין מיליקובסקי-נתניהו לומר בתגובה את הדברים הבאים: הנאום בפני האפיפיור
כבוד האפיפיור פרנציסקוס ה-1 שלום וברכה.
כבוד האפיפיור, הנך האפיפיור ה-266 במיספר. לפי אמונתך אתה הוא "ממלא המקום" של פטרוס (שמעון כיפא-סלע) שהוא ממלא מקומו של ישו עלי אדמות.
בתוקף תפקידך כ"ממלא מקום" של ישו, הינך חייב להאמין שישו היה מבית דוד, צאצא של דוד מלך ישראל, ולא צאצא של גוליית הפלישתי או של דלילה.
אתה גם ודאי יודע שישו עצמו קרא לארצו: "ארץ ישראל" ולא "פלשת". ("הברית החדשה", מתי פרק ב').
לכן, אם הנך מאמין באמת בישו (ולא באבא של מאזן), עליך, כמו ישו, שאתה ממלא מקומו, לקרא לארץ זו: "ארץ ישראל" ולא פלשת!
כבוד האפיפיור, תתפלא לשמוע שגם נביא המוסלמים – מוחמד, קרא לארץ זו "ארץ ישראל". לדברי מוחמד נביא המוסלמים, המלאך גבריאל מסר לו את דברי אללה – אלוהיו, ש"ארץ ישראל" על שתי גדות הירדן שייכת רק לעם ישראל. (קוראן סורה 7 פסוק 37).

לראשונה בהיסטוריה יש שתי קדושות ערביות-פלישתיות
האפיפיור פרנציסקוס שקורא לארצו של ישו (בניגוד לישו) "פלשת" החליט לראשונה לקדש שתי ערביות-פלישתיות ולהכריז עליהם קדושות.
ומיהו הקדוש שהשתתף בטקס ההכתרה לקדוּשה של שתי הערביות? כמובן, "הקדוש" – אבא של מאזן.
הקדושה מרים בווארדי נולדה ב-1843 בכפר עיבלין. בבגרותה הצטרפה למסדר הכרמליטים בצרפת ותכננה לבנות מנזר בנצרת אך מתה בת 35 ב-1878.
תהליך הכרזתה כקדושה החל כבר ב-1927. בשנת 1981 הכיר בה האפיפיור יוחנן פאולוס השני כ"מכובדת" (השלב הראשון בהכרה כקדושה), ב-1983 הוכרה כ"מבורכת", ועתה הועלתה לדרגת "קדושה".
הקדושה מרים אלפונסין ג'אטס שמתה בשנת 1927 בגיל 80, נולדה בירושלים, והצטרפה למסדר הנזירות על שם יוסף הצדיק. בגיל 15 לאחר שמרים, אימו של ישו, נגלתה לה בחזיונות, הבינה שנבחרה כדי לייסד מסדר של נשים ערביות המקדישות את חייהן לשירות הכנסייה בארץ הקודש, היא ייסדה את מנזר האחיות רוזרי (מחרוזת) בירושלים. היא הוכרה כמכובדת על ידי יוחנן פאולוס השני ב-1995 וכמבורכת ב-2009.

על הניסים
כדי להפוך לקדושות יש צורך שיעשו ניסים. הכנסייה קבעה שמרים ג'אטס סייעה בהצלתו של תושב כפר כנא שהתחשמל בעת עבודתו באזור בית דגן בשנת 2009 וניצל בזכות תפילות של קרוביו לג'אטס.
מרים בווארדי, נקבע, הצילה את חייו של תינוק שנולד באיטליה וסבל ממחלה קשה. במקרה הזה התפללו עבורו זוג חברים של הוריו שמיספר חודשים קודם לכן התוודעו לדמותה של בווארדי במהלך ביקור צלייני בארץ.
במסיבת עיתונאים אמר סגן הפטריארך הלטיני של ירושלים, הבישוף ויליאם שומלי: "תושבי ארץ הקודש כולם, נוצרים, יהודים ומוסלמים יכולים להתגאות היום. הקדושה בעבורנו היום היא ההוכחה שחיים של שלמות מוסרית עדיין אפשריים. שתי הקדושות חיו בפלסטינה לפני שחולקה," הוסיף, "הן לא ידעו על הקונפליקט הישראלי־ערבי. אני בטוח שהן עוקבות אחרי המצב מגן העדן וממשיכות לפעול למען השלום וההשלמה בארץ הקודש. ההתערבות שלהן חזקה ויעילה. באופן מקרי," המשיך, "שתיהן נקראות מרים. זה יוצא דופן כי שם זה נפוץ אצל נוצרים, יהודים ומוסלמים. מי ייתן והן יהיו גשר בין כולנו."

הצעה לקדוֹשה נוספת בשם מרים – מרים סיבוני-רגב
אז אנחנו כתושבי ארץ הקודש היהודים מאד מתגאים בקדושות החדשות, והנה יש לנו הצעה לקדושה נוספת שתיתווסף לשתי ה"מרימות" הקדושות, וגם היא נושאת את השם מרים. אני מתכוון למרים סיבוני-רגב, שרת התרבות החדשה. אין ספק שגם לה מגיע התואר "קדושה".
ומה הנס שמיוחס לה? (הרי אין מתן תואר קדוּשה ללא נס). הנס הוא עצם היבחרה לשרת התרבות, תודו כולכם, היש נס גדול מזה?

פיליסטיניזם כתרבות
אלון גרבוז (האח של) מנהל הסינמטק בתל אביב איחל למירי סיבוני-רגב הצלחה כשרת תרבות והזמין אותה ל... שבוע המסורתי של סרטי הנכבה.
כידוע פיליסטיניזם-"פלישתיות" הוא כינוי לחוסר תרבות, לכן לדידם של הגרבוזים (הפיליסטרים-פיליסטינים-פלישתים הזעיר בורגנים), פסטיבל פיליסטיני של סרטי הנכבה הוא המכונה "תרבות".
פיליסטיניזם (תרתי משמע).

האפקליפסה של מיכאל בריזון
כתב "הארץ" מיכאל בריזון (ב. מיכאל) יליד 1947 קורא לבנא"ם את ירושלים ("הארץ" 15.5.15) כלומר לחזור לתוכנית החלוקה מ-1947 שלפיה ירושלים תהיה בינלאומית תחת שלטון האו"ם. האו"ם לדידו הרי ידוע במלחמתו האמיצה והמוצלחת נגד חיזבאללה, החמאס ודעא"ש.
בינאום ירושלים, קובע בריזון, לא רק שיביא לשלום הנצחי לפיו "לא ישא גוי אל גוי חרב," אלא יביא אפילו לחנויות פטורות ממכס בשערי העיר.
כזכור אותו בריזון גם ביקר בחריפות את תגובתה של ישראל שהשיבה במטח פגזים לעבר מקורות הירי ברצועת עזה, בטענה שגם בירושלים היו פיגועים, ונהרגו הרבה אנשים, ומטחי הקסאמים לעבר שדרות, רק "מחוררים" את אדמת הנגב...

במקום מוסקבה – ברלין?
העובדה שראובן ריבלין, נשיא חצי העם (מסרב להנצחת שלושת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל בפרשת אלטלנה) ביקר לרגל 70 שנה לסיום מלחמת העולם השניה בברלין – ולא במוסקבה, היא בושה למדינת ישראל ולעם היהודי.
נכון, אנגלה מרקל סיפקה לנו צוללות ופוטין סיפק טילי נ.מ. לאיראן, אבל בריה"מ-רוסיה היא שהקריבה את הקורבן הגדול ביותר במאבק ההירואי למען הבסת גרמניה הנאצית והצלת העם היהודי מכליון.
לא רק ישראל שכחה את הניצחון על הגרמנים הנאצים. גם הגרמנים שכחו. הנה עובדה. בשעה שלרוב הישראלים דעה חיובית על גרמניה, כמחצית מהגרמנים הם בעלי דעה שלילית על ישראל, עד ששר החוץ החוצפן של גרמניה פרנק-ולטר שטיינמאייר מעיז בפטרונות מתנשאת לקבוע שביטחונה של ישראל לא ייתכן ללא הקמת מדינה ערבית-מוסלמית-פלישתינאית 200 מטר מבניין הכנסת בירושלים.
מעניין כיצד היה מגיב אותו שר חוץ גרמני, לו נאמר לו שביטחונה של גרמניה לא ייתכן ללא מתן ריבונות לשכונות המוסלמיות בברלין (דרישה שבוודאי עוד תבוא).