עוזיאל הלפרין – עוזי אורנן
במאה ה-19 נעשה מחקר בהשוואת לשונות בין השפות העתיקות, ונמצא דמיון לשוני רב בין השפה האווסטית (שפת כתבי הקודש הזורואסטריים) והשפה סנסקריט (שפה מאזור צפון הודו) לבין השפה הלטינית, היוונית, הגרמנית והקלטית. מסקנת החוקרים היתה שהיה עם קדום, שבטים וממלכות שהרכיבו את "העם הארי". העם הזה קיבל את השם "ארי" מהמילה המשותפת לאבסטן וסנסקריט, "אַרְיַה" (Arya) שפירושה "אדם אציל". אותם חוקרים זיהו את הגזע הארי עם פרס הקדומה,ששמה "איראן", פירושו המילולי "של הארים".
במקביל זוהו שפות אחרות. הכינוי "שפות שמיות" נטבע לראשונה בידי ההיסטוריון הגרמני אוגוסט לודוויג פון שלצר בשנת 1781. הכינוי מתבסס על תיאור "לוח העמים" שבמקרא, בו מתוארת התפצלות עמי העולם מבני נח לאחר המבול. שם בן נח נחשב לאבי אשור וארם, ולאבי סבו של עֵבֶר – אלה מוכרים כשמות של ממלכות או עמים דוברי שפות שמיות.
המושגים הבלשניים "ארי" ו"שמי" נלקחו ע"י הוגי תורת הגזע, והפכו לתורת גזע המבדילה בין ה"גזע הארי" מול "הגזע השמי".
בשנת 1879 פרסם הגרמני פרדריך וילהלם אדולף מאר (שהיה גרוש משתי נשים יהודיות) את ספרו "הדרך לניצחון הגרמניות על היהדות", שבו ביטא את השקפתו האנטישמית והגזענית. באותה שנה, הקים גם את "הליגה האנטישמית" בברלין. בכך הוא טבע את המונח "אנטישמיות" (Antisemitismus) כשם נרדף למונח הגרמני "Judenhass", שנאת יהודים.

הארי הוא גבוה בלונדיני ורזה
למותר לציין שהרכבת תורת גזע על שפה היא תורה פסבדו-מדעית, הבנויה על בלבול מושגים, ואין בה ממש. הגזע הארי למשל בניגוד לגזע השמי, הוגדר כגבוה בלונדיני ורזה. גבוה כמו גבלס, בלונדיני כמו היטלר, ורזה כמו גרינג. ועוד לא הזכרנו את חומייני.

מבלשנות עברית לגזענות – תורתו הגזענית-אנטישמית
של עוזיאל הלפרין – עוזי אורנן
בדומה לקודמיו שהפכו תיאוריה בלשנית לתורה גזענית, הבלשן וחוקר השפה העברית עוזיאל הלפרין הידוע יותר בשמו עוזי אורנן (בחר לקרא לעצמו ע"ש ארוונה היבוסי הכנעני) פיתח תורת גזע חדשה בהשפעת מחקריו הבלשניים לפיה אין בנמצא עם יהודי ולכן יש להביא לסופה של מדינת היהודים.
בראיון למוסף הארץ" 22.5.15, עם דליה קרפל "נפש כנעני הומייה", הוא חושף את תורתו.
כבן לעולים יהודיים מפולניה השיל הלפרין מעליו את זהותו היהודית ונהפך לאורנן הכנעני (המונח "כנעני" הוא כינוי לעג שנתן המשורר אברהם שלונסקי ל"ועד לגיבוש הנוער העברי", שאחד ממייסדיו היה אחיו של הלפרין-אורנן, אוריאל הלפרין-שלח, או יונתן רטוש).
"כלל האזרחים," בישראל, קובע הלפרין-אורנן, "נקראים לאום ישראלי ואין לכך שום קשר לדת ולמוצא אתני. בזה אני מאמין ובכך אני כנעני. לא מזמן הצטרף אלינו עו"ד ערבי שמגדיר את עצמו ככנעני. כנען הוא השם העתיק והמושג הגיאוגרפי, ואילו השם הרשמי של מדינת ישראל שטבולה יותר מדי בתוך היהדות מפריע לי."
למרות שהשם "ישראל" מפריע לו, עומד הלפרין-אורנן בראש עמותה הנקראת "אני ישראלי", ותבע את משרד הפנים שירשמו אותו כ"לאום ישראלי". והוא נאבק לבטול חוק השבות הגזעני לדעתו, ומתנגד לקליטת יהודים רוסיים או אתיופיים, כי הרי היהודים (בניגוד לערבים בארץ) אינם שייכים לדידו ללאום הישראלי.
בדומה ליהודי-פולני אחר, שלמה זנד, המכחיש אף הוא את העם היהודי, גם הלפרין-אורנן הצטרף לחבורת מכחישי העם היהודי (ביניהם היטלר, סטלין, ואבא של מאזן) והצביע לכן לרשימה הערבית המאוחדת (בשנאת ישראל) המכחישה את קיום העם היהודי (למרות מאבקה להקמת מדינה ערבית-מוסלמית ולא "כנענית" במקום מדינת ישראל).
כשם שהאדם מהגזע הארי הוא גבוה בלונדיני ורזה, כך תורתו הגזענית המבוססת על הבלשנות של הלפרין-אורנן הינה פסבדו-מדעית, אינה קוהורנטית, ומלאת סתירות.
לפי מחקרו הלשוני של הלפרין-אורנן, ערבי מחיפה הדובר ערבית שהצטרף לתנועה הכנענית, ומכנה את עצמו "כנעני" הוא "ישראלי". כלומר, יש בתורתו בלבול מוחלט של מושגים. האם המונח "כנעני" יש לו בכלל משמעות מחוץ לתרבות היהודית-ישראלית-תנכ"ית?
יש לעשות סדר במושגים. המושג "עם ישראל" זהה לחלוטין למונח "עם יהודי". שמו הערבי של הרמב"ם למשל הוא: מוסא בן מימון, בן עבדאללה, אל-קרדבי, אל-אישראלי (איש קורדובה הישראלי). "ישראלי" במובן "יהודי", מונח הכולל עם (אומה) ודת.
בידוע שאין הגדרה אמפירית ואובייקטיבית למושג "עם". "עם" הוא קבוצת אנשים המגדירה את עצמה כ"עם", אי לכן שלילת זכות קיום מעם ישראל הוא העם היהודי, היא ביטוי מובהק של גזענות אנטישמית.
בדומה לשלמה זנד המכחיש את העם היהודי, גם הלפרין-אורנן חוטא לא רק בגזענות אנטישמית בכך שהוא מכחיש את העם היהודי, אלא הרבה מעבר לכך. ניסיונם של זנד, והלפרין-אורנן לדחוף את הערבים אזרחי ישראל והרשות הפלישתינאית לסד "הלאום הישראלי" (או הכנעני) שהם המציאו, נראה כהתנשאות גזענית פתטית, על רקע פרסום חזונם: "אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית, ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי."
 
1. יזוס – המושיע שלא היה
צודק הישועי יואב לוכסמבורג ש"אין בהיסטוריה הנוצרית אדם בשם ישו". ("חדשות בן עזר" 1047). בהיסטוריה הנוצרית יש יש רק אדם-אל בשם "יזוס": Iesus Nazarenus Rex Iudaeorum. ("יזוס הנצרתי מלך היהודים", כפי שכתבו הרומאים את כתב אשמתו על הצלב).
לעומת זאת בהיסטוריה היהודית יש אדם (שאינו אל ואינו מושיע) שנקרא ישו. וכך שמו כתוב במסורת היהודית ללא מוטיב הישועה בשמו.
כך שמו של אותו אדם "ישו" באנציקלופדיה העברית, (ערך שכתב ישעיהו ליבוביץ), וכך גם בויקיפדיה:
http://he.wikipedia.org/wiki/ישו
רשאי הישועי יואב לוכסמבורג להאמין בישועתו של אותו האיש, ולקרא ל"יזוס" כרצונו, אך אל יטיף לי כיצד לקרוא לו.

2. האינקביזיטור המושיע – ידידיה יצחקי
בדומה לאינקביזיטורים שטענו שהם פועלים למען הצלת נפש החוטאים, מצהיר האקטיביסט והתעמלן הפרו-איסלאמי, ידידיה יצחקי, שהוא הצטרף "למאמץ בין-לאומי להצלתה של מדינת ישראל מהסכנה הנוראה של היותה מדינה דו-לאומית." ("חדשות בן עזר" 1047).
החבר יצחקי טוען שהוא בא להציל אותנו ממדינת ישראל, מדינה שהוא מכנה מדינה "טוטליטרית", מושג שלמרות שהוא מתנאה בעצמו כ"חוקר ומבקר ספרות", דומה הוא אינו מבין כלל את משמעותו. לא מדינת ישראל היא טוטליטרית, אלא הכוחות בהם הוא תומך, ושיטת המאבק שלו.
הידד! החבר יצחקי, הצטרפת למאמץ בינלאומי להצלתה של מדינת ישראל מהסכנה הנוראה של היותה מדינה דו לאומית? (רק רגע, חבר יצחקי, מה קרה? אתה מפחד מהערבים?) ומהי הדרך של המושיע יצחקי: חרם כלכלי ותרבותי על 700 אלף יהודים שמשמעותו בעצם הוא חרם על כל ישראל.
למרבה הצער למרות כל מאמציו לא הצליח החבר יצחקי (וחבל) למצוא אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען, שאינו רואה את דברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולרצוח את כל היהודים כמופת מוסרי, אלא כגזענות, אבל הידד "החוקר ומבקר הספרות" מצא בכל זאת נאמנות לישראל, אמנם לא אצל הערבים-המוסלמים, אלא אצל מי? אצל הדרוזים! הידד הידד!
ערבים-מוסלמים שאינם גזענים הוא לא מצא, אבל הוא כותב: "כן, יש ערבים שוחרי שלום, מצאתי הרבה מהם. היו לי עמיתים וסטודנטים כאלה. אחד מהם הוא פרופ' מוחמד עבאסי, מג'יש, מומחה להיסטוריה ולגיאוגרפיה של הגליל, מרצה במכללת תל-חי."
ובכן, החבר יצחקי מתכוון כנראה לד"ר מוסטפא עבאסי, אלא שהוא העלה אותו לדרגת פרופסור, ובשמץ גזענות הוא הדביק לו את השם הפרטי הגנרי לדעתו של ערבי-מוסלמי "מוחמד".
ובכן, פניתי אל ד"ר מוסטפא עבאסי לברור עמדותיו, ואעדכן את הקוראים האם יימצא גזען או לא.
(אנחנו עדיין מחפשים ערבי-מוסלמי שאינו גזען, אם אתם מכירים כזה אנא הודיעונו).

פנייה שניה לעורך העיתון אהוד בן עזר:
החבר יצחקי המלין שסותמים לו את הפה פועל בעצמו לסתימת פיות של אחרים, וזה כשר לטעמו.
אהוד בן עזר, שים לב, החבר ידידיה יצחקי קורא לסתום את פיו של אחד מבחירי כותביך, אורי הייטנר, ולהטיל עליו חרם כלכלי ותרבותי.
לא יעלה על הדעת שאדם הקורא לסתום את פיו של אחר, ולהטיל עליו חרם כלכלי ותרבותי, לא ישא בתוצאות החרם שהוא הטיל, ויקבל ממך במה לדעותיו אלו.
אשר על כן עליך לנהוג בו (בידידיה יצחקי ודומיו) ע"פ הכלל "על דאטפת אטיפוך", כל האוחזים בחרם בחרם יאבדו, למחרימים ולמלשינים אל תהי תקווה, וכל הרשע כרגע יאבד.
ודוק: אין מדובר כאן בסתימת פה או בפגיעה בחופש הדיבור. להיפך, מדובר במלחמה למען חופש הדיבור.

התרופה לחרם
כתרופה לחרם שמטיל החבר ידידיה יצחקי, שהצטרף לעומר ברגותי וחבר מרעיו שונאי ישראל מה-BDS, קיבלה מדינת אילינוי, (המדינה עם שיעור המוסלמים הגבוה ביותר בארה"ב כ-3 אחוז, והמהווה מרכז לפעילות החרם על ישראל) חוק תקדימי האוסר על השקעת כספים בחברות שמחרימות את ישראל.
הפרלמנט של מדינת אילינוי העביר השבוע חוק האוסר על קופות הפנסיה של המדינה להשקיע את פיקדונותיהן בחברות שעוסקות בחרם על מדינת ישראל. החוק אושרר פה אחד בבית הנבחרים, לאחר שכבר אושר באפריל על ידי הסנאט של המדינה – גם כן פה אחד.
לדברי יוזמי החוק, מטרתם להתנגד לניסיונות ארגוני ה-BDS (חרם, מניעת השקעות וסנקציות) – שם כולל לארגונים הפועלים לפגיעה כלכלית במדינת ישראל, ולנגח ולבודד את ישראל.
לאחר אישור החוק, רשויות אילינוי ירכיבו רשימה של חברות הפועלות להחרמתה של מדינת ישראל. בהמשך, החברה תקבל הודעה על כניסתה לרשימה ויוצע לה לשנות את התנהגותה בנושא זה. באם החברה לא תעשה כן בתוך שנה – קרנות הפנסיה של אילינוי ימנעו מלהשקיע את כספם בחברה זו. בנוסף, הקרנות ימכרו אחזקותיהן בחברות שבהן הן משקיעות היום ושייכנסו לרשימה.
בדברי ההסבר של החוק, הוגדרה פעילות זו כ"קידום פעילות פוליטית שנועדה להעניש, להזיק במישור הכלכלי או לפגוע בקשרי מסחר עם מדינת ישראל או עם חברות ישראליות."
פרופ' יוג'ין קנטורוביץ', מומחה למשפט בינלאומי וחוקתי מאוניברסיטת נורת'ווסטרן כתב בעיתון ה"וושינגטון פוסט", כי אסור להמעיט בחשיבותה של חקיקה זו. "גורמים באירופה לחשו באוזניהם של התאגידים על ה'סכנות החוקיות והכלכליות' שבעשיית עסקים עם מדינת ישראל," כותב קנטורוביץ'. "עתה, הסכנה החוקית והכלכלית תהיה טמונה באי עשיית עסקים עם חברות ישראליות."
באשר לתקדים שיוצר החוק אומר קנטרוביץ' כי חשיבותו בכך שהוא מספק הגנה משפטית לחברות אמריקאיות שמקיימות קשרים עסקיים עם חברות ישראליות. "חברות אמריקאיות, כמו למשל קטרפילר, מפחדות מההשלכות של פעילות ארגוני ה-BDS", אמר השבוע בראיון למגזין המקוון האמריקאי המסקר את המזה"ת, "דה טאואר". "כעת יש להן מה לענות לארגונים אלו."
לדבריו, החוק הזה הוא רק ההתחלה. "יש גל של חקיקה פדראלית שנועדה להיאבק בתופעת ה-BDS שסוחף את ארה"ב". קנטרוביץ' מדבר על מספר תיקונים לחוקי הסחר הפדראליים וכן לחוק בשם "החרימו את אויבנו, ולא את ישראל," שהציע חבר בית הנבחרים דאג לאמבורן והמחייב קבלנים שמתקשרים עם מוסדות פדראליים להצהיר כי אינם מחרימים את ישראל.
סעיף נוסף של אותו החוק של מדינת אילינוי, שאושרר אף הוא באותה ההצבעה, אוסר על השקעת כספים בחברות הרשומות באיראן ובסודן.
זו הדרך הנכונה לטפל בחרם (וגם בידידיה יצחקי) כפי שכתבתי, "על דאטפת אטיפוך", כל האוחזים בחרם בחרם יאבדו, למחרימים ולמלשינים אל תהי תקווה, וכל הרשע כרגע יאבד.

מאונס נשים תימניות עד לשנאת ישראל
ערב מחווה המתוכנן לפסיטבל ישראל לזיכרו של הזמר המנוח זוהר עורקבי-ארגוב מעורר מחלוקת מכיוון שהזמר הדרומי (תימן זה דרום) המכונה מזרחי, היה מכור לסמים, הורשע בגניבה, והואשם באונס.
בדיון סוער סביב ערב המחווה לזוהר עורקבי-ארגוב שנערך בתוכנית "העולם הבוקר", תהתה בת עדתו התימנית, רויטל מדר, מדוע מתקיים ערב מחווה לאמן שהורשע בעבירות מין.
מיד נחלץ לעזרתו בן עדתו התימנית, המלחין אביהו מדינה (שהלחין לעורקבי-ארגוב את שירו המפורסם "הפרח בגני"), וטען שהאישה, קורבן האונס של עורקבי-ארגוב, היתה רק "מזרון שכונתי", ולכן זה לא היה אונס, ושארגוב נאסר בשל התחצפות לשופט. כשניסתה רויטל מדר להתנגד לדברים התחוללה סערה באולפן. אברי גלעד קטע את דבריה ומדינה האשים אותה שהיא נוקטת באלימות מילולית נגדו.
בתגובה ל"וואלה תרבות" אחרי הריאיון אומר מדינה, "בעיתון כתבו לפני 40 שנים משהו לא מבוסס וישר אנשים, במיוחד נשים, מרשים לעצמם, לקרוא לאיש אנס. לא אנס ולא בטיח והסיפור שהוא סיפר לי זה מה שהיה. מה שאמרתי וככה הוא גם התבטא. 'היה מזרן בשכונה'. זהו."
"אני לא קורא לנשים 'מזרן'," הוסיף מדינה, "אף פעם לא אנסתי אף אחת. אף פעם לא הרמתי יד על אף אחד. אני ג'נטלמן. אבל הסיפור כמו שסופר לי היה ככה. ככה ארגוב התבטא היה מזרן בשכונה. היינו חמישה. היה איזה מחסן בשכונה פרוץ, ושמה הם היו עושים את מה שהיו עושים. וזהו כמו שאני סיפרתי את זה. מפה ועד לקרוא לו אנס זה כבר מוגזם."
רויטל מדר הוזמנה לדיון בשל הטור שפירסמה ב"הארץ", "פסטיבל ישראל היה ונותר מותג תרבות אשכנזי למהדרין," ובו היא מוחה נגד העובדה שמבין 31 המופעים המוצעים השנה בפסטיבל רק 12 מתוכם מגיעים מישראל ורק 3 עוסקים בתרבות המזרחית בישראל, ביניהם מופע המחווה "בדד" המוקדש ליצירתו של זוהר ארגוב.
אז ככה, הנה האירוניה הגדולה. אין ספק – כינוי אישה כ"מזרון שכונתי" הוא בלתי נסבל. וצודקת רויטל מדר בביקורתה, אבל רויטל מדר, המתנאה בתימנותה, הינה אקטיביסיטית גזענית, אנטי-אשכנזית-אנטישמית-אנטי-ציונית, שהצטרפה לרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) הנלחמת להפיכת ישראל למדינה ערבית-מוסלמית – נאבקת להטמעת הערך האשכנזי של שיוויון נשים. מיד יאמרו המבקרים שאין זה ערך אשכנזי, אבל כך זה היה.
הנשים היהודיות בתימן היו רובן ככולן אנאלפאבתיות, יהודי תימן לא הכירו בחרם דרבנו גרשום ונשאו עד ארבע נשים, המיכסה המותרת למוסלמים, (מלבד מוחמד שקיבל אישור לאין ספור נשים). רוב הנשים התימניות נישאו בהיותן קטינות, כך שלרובן מימוש הנישואין היה אונס לכל דבר.
אשר על כן על רויטל מדר לשיר שיר תהילה לאשכנזים ששינו את התרבות המקובלת של נשות תימן, והביאו אותן לשחרור ושוויון, על רויטל מדר לשיר שיר תודה לרופאים, לאחיות, למורים ולמורות האשכנזיים שטיפלו במסירות רבה, ולימדו את בנות תימן קרא וכתוב.
על רויטל מדר להודות לאשכנזים ששיחרו אותה מכבלים והפכוה לאישה ליברלית ליברטיאנית וחופשית, הרשאית לנהוג כרצונה.
אשר על כן על רויטל מדר להשתחרר מהגזענית האנטי-אשכנזית שהביאה אותה לאנטישמית ואנטי-ציונות (שאינה מכירה כלל בזכות קיומו של העם היהודי), ולהצבעה לרשימה הערבית המאוחדת (בשנאת ישראל).

יש להכיר בפתרון שתי המדינות – המדינה היהודית "ישראל",
והמדינה הערבית-מוסלמית "פלשת" ברצועת עזה
ח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי) הגיב ב- 19.5.15 על מינויו של השר סילבן שלום כאחראי על המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים וטוען כי מדובר במינוי ראוי.
על השר שלום, טוען יוגב, לשנות את כיוון המצפן המדיני, ולגבש פיתרון שונה מזה שהוצע עד כה. "מדינה פלסטינית לא היתה פה מעולם ולא תהיה פה לעולם, ואת הסיסמא הנבובה הזו שקנתה לה אחיזה, צריך לנפץ ולהעמיד במקומה תוכנית אחרת."
אז ככה, אם ירצה יוגב ואם לא ירצה, קיימות כעת שתי מדינות ערביות-פלישתינאיות. האחת בעבר הירדן, והשניה ברצועת עזה.
על ישראל תמיד להדגיש כי היא מכירה בפתרון שתי המדינות – המדינה היהודית ישראל, והמדינה הערבית-מוסלמית "פלשת-פלסטין" ברצועת עזה. והיא מוכנה למו"מ על אוטונומיה לשטחי c ביהודה ובשומרון.
בינתיים הפלישתינאים הבהירו כי יהיו מוכנים לקיים דיונים עם השר שלום, רק אם יכריז כי ישראל מסכימה לסגת לגבולות 67', לעצור באופן מיידי את הבנייה ביהודה ושומרון, ולשחרר מחבלים הכלואים בישראל.

על החינוך – 1. חינוך ל"שלום... וידידות בין כל העמים"
הצעת חוק שהוגשה עם פתיחת מושב הכנסת הנוכחי, מונה את זכויות היסוד של הילדים וכוללת בהם את "הכנתם לחיי אחריות בחברה חופשית ברוח של הבנה, שלום, סובלנות, שיוויון המינים וידידות בין כל העמים, קבוצות אתניות, לאומיות ודתיות."
סעיף זה הביא להתנגדות רבה מפני שהוא מאפשר לכאורה לעובדות סוציאליות ובתי המשפט להתערב בחינוכם של ילדים שגדלים בבתים ימניים ודתיים מדי, לטעמם ולפגוע בזכויות ההוריות של מי שלא מחנך את ילדיו ל"שלום וידידות בין כל העמים," וליטול מהורים את האפוטרופסות החוקית על ילדיהם.
דומה שאם יתקבל החוק תצטרך המדינה גם להפקיע את ההורות של כל ההורים הערבים-מוסלמים במדינה, שכן טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען.
השרה לשוויון מגדרי, גילה גמליאל (ליכוד), אמרה כי היא עשויה לתקן את לשון הצעת החוק שהגישה, לדבריה החוק נועד לתקן את האפלייה המגדרית הקיימת כיום בעת גירושין, בה קיימת העדפה אוטומטית לאימהות על פני האבות – וכלל לא היה אמור להתערב בהורות של זוגות נשואים.
אז ככה, יש לגנוז מיד כל חוק בעל אלמנטים טוטליטריים. אין סכנה גדולה מכך, שהרי חוק יכול להתחיל בחיוב לחנך ילדים לידידות בין עמים, ולהמשיך בכך שאין עם יהודי, ולכן לא תיתכן ידידות עם יהודים.

על החינוך – 2. מכתב לשר החינוך נפתלי בנט
מאת ארגון הנוער הגאה
נפתלי בנט שר ההינוך,
ראשית, עם כניסתך לתפקיד שר החינוך, אנו מבקשים לאחל לך הצלחה רבה בתפקיד החשוב והמאתגר.
במהלך הבחירות היינו עדים להתבטאויות קשות שלך ושל חברי מפלגתך בעניין קהילת הלהט"ב. עליך כשר חינוך לוודא שכל נערה ונער מרגישים בטוחים להגיע בבוקר ללימודים בידיעה שלא יתקפו אותם או יפגעו בהם. חובתך להורות על נקיטת צעדים מעשיים לטיפול בלהט"בופוביה ולא להסתפק בסיסמאות.
בברכה,
מנכ"לי ארגון הנוער הגאה
מנדי מיכאלי ורן לייבל

המכתב המלא:
http://www.mako.co.il/pride-blogs/Article-80ec983e5827d41004.htm?Partner=rss

ייאמר ברורות אם בנט אינו מסוגל כשר החינוך להתגבר על דעותיו ההומופוביות, הוא אינו יכול לשמש כשר החינוך ועליו להתפטר וללכת הביתה.

על החינוך – 3. מכתב פתוח לנפתלי בנט
מאת סמי שלום שטרית
סמי שלום שטרית תובע משר החינוך את "חיסול החינוך המקצועי בישראל" מפני שהמסלול העיוני שייך ברובו לאשכנזים. ("הארץ", 22.5.15).
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2642229
מבלי להתייחס לאווילות שבהצעה לבטל את החינוך המקצועי, עצם פנייתו לשר החינוך תמוהה.
סמי שלום שטרית, יליד מרוקו, הישראלי לשעבר, הפעיל בחבורת התנועה הגזענית האנטי-אשכנזית: נוהג כרבים מעמיתיו לחרף ולקלל את האשכנזים בעברית ובערבית:
"אני כותב לכם שירים / בלשון אשדודית / כוס אם אם אמכם / כלה בוכם / שלא תבינו מילה... מי שם עליכם."
בלילה הוזה וחולם שטרית על הקמת מונרכיה אבסולוטית בישראל בנוסח מרוקו:
סמי שלום שטרית – תנו לי מלך מרוקאי: "תנו לי מלך מרוקאי אחד, מרוקאי עם כבוד, וקחו את כל הבנגוריונים, בגינים, גולדות, רבינים, שמירים, פֶרֶסִים, ושרונים, ולכו תחגגו לכם קוממיות ועצמאות. אסתפק במלך מרוקאי שלשונו לשון אימי – ארכין ראשי ואנשק את ידו ואשבע לו אמונים 'אללה יברכ פי-מולאי סידי'."
אמנם לא מפליא, סמי שטרית, המעריץ את המלך הדספוט המרוקאי, וסיפר שהוא ביקר במולדתו מרוקו והרגיש בה ממש בבית, והוא כל כך מעריץ את התרבות הערבית-מרוקאית הנפלאה לדבריו, (מתוך שנאתו את התרבות המערבית האשכנזית), החליט לא לרדת למרוקו, לנשק את ידי מלך מרוקו, ולתת לו את ה"בַּיעָה" שבועת אמונים, אלא לרדת לאמריקה בירת העולם המערבי.
ממרומי גלות אמריקה קרא סמי שלום שטרית (לנין החדש מגדות ההדסון) למהפכה אלימה נגד האשכנזים. ("הארץ", 21.11.14) "אני מדבר," אומר שטרית, "על רפורמה בכוח ובכפייה כי ישראל היא מדינה מושחתת מן היסוד שהמיעוט היהודי הלבן (אשכנזים) השתלט בה על כל משאביה לדורות."
אז ככה, "יורד" מהארץ שוויתר על הלאומיות הישראלית, ונשבע אמונים לחוקת אמריקה אינו יכול להיחשב כ"פעיל חברתי" או "חינוכי" ישראלי, ולהטיף מוסר. אם יחזור שטרית לארץ, וישוב ללמד בבית הספר את ילדי העולים ממרוקו דור שלישי ורביעי, ויקרא לצדק חברתי לכולם, למשל מאבק בניצול נכסי המדינה ע"י בעלי ההון כתשובה ועופר – יבורך מאבקו.

טעותו של ד"ר בעז נוימן ז"ל – אימא של אלבר קאמי וישראל
לפני מותו ממחלת הסרטן בגיל 43 הירהר ד"ר בעז נוימן בחיים ובמוות. הוא נזכר בספר "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל, שכתב: "אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו."
בהתייחסו לכך, הוסיף נוימן: "גם אל מול פני המוות בוחר האדם את עמדתו. הוא יכול למות בפחד; למות וקריאת 'שמע ישראל' בפיו; למות גאה; או למות מתוך ההכרה שהמוות, כפי שטען סוקרטס, הוא סוף הסופי ותחילת האינסופי."
נוימן, שחקר את גרמניה הנאצית, ביקש להתקרב למושאי מחקרו ולהבין אותם, תוך למידת הערכים, המושגים והשפה שלהם, כדי לנסות ולשחזר את עולמם, "כפי שהם עצמם הבינו וראו אותו: הבנה אינה סימפתיה או אמפתיה, אלא גישה מתודולוגית, שמשעה את השיפוט המוסרי," הסביר.

ד"ר בעז נוימן – מדוע שבתי אל הציונות?
אחרי השירות הצבאי היה נוימן פעיל שמאל קיצוני, אנטישמי-אנטי-ציוני שראה בפיגועי הטרור "חלק מהמחיר שהישראלים ייאלצו לשלם" ואף "הבין" את המתאבדים הפלסטינים. לאחר מחקרו על החלוצים התבגר, התברגן, וחזר בו.
"אני לא מתכחש לכך שהמקום שלי הוא לא רק שלי ושהוא מסוכסך. איני מתכחש לאחריות שלי על מעשיי, למשל, כחייל, ואני מוכן לשלם על כך. אני דורש גם משכניי שיכירו באחריות למעשיהם," כתב במאמר "מדוע שבתי אל הציונות".
"אני מוכן לדון על הכול. דבר אחד לא נתון לדיון – עצם קיומי, קיום משפחתי וקיום עמי בארצי ובמולדתי. הקיום הזה נמצא מעבר לכל דיון פוליטי. ואם יגררו אותי שכני לוויכוח הזה ראוי שיידעו – שבסופו של יום, כדברי אלבר קאמי, בין הצדק, לבין אימא שלי, אני בוחר להגן על אימא שלי."
וכאן, בהשוואה זו עם משפטו המפורסם של אלבר קאמי נעוצה הטעות המתודולוגית הגדולה של נוימן.
אימו של קאמי, קתרין הלן סינתֶה, הספרדייה, יכולה היתה תמיד לעזוב את אלג'יריה ולחזור למולדתה ספרד, או לצאת למולדת בעלה המנוח – צרפת. לנו אין לאן ללכת. אין לנו ארץ מולדת חלופית. לערבים יש. יש להם 24 מדינות ערביות (57 מוסלמיות) על שטחים כבושים של כ-13 מליון קמ"ר, מאבקנו לחיים אינו מול הצדק אלא הוא הוא הצדק. הצדק הוא איתנו.
ד"ר בעז נוימן, היכן אלבר קאמי הישראלי?
http://boazneumann.com/2013/03/camus/

"הערבים אינם כובשים"
אפרופו הוויכוח על אלג'יריה, הצדק, וחיי אימו של אלבר קאמי, לפני שנים, עוד לפני האינתיפאדה הראשונה, הוקרן בתיאטרון העירוני בחיפה הסרט "הקרב על אלג'יר".
הקרב על אלג'יר הוא סרט איטלקי שיצא לאור ב-1966 ומתאר את התפתחות האירועים בעיר אלג'יר בזמן מלחמת העצמאות של אלג'יריה (1954-1962) בסגנון כעין דוקומנטרי. הסרט מתאר את הסלמת המתיחות והאירועים האלימים במאבק שבין ה-FLN, חזית השחרור הלאומית האלג'יראית ובין הצבא הצרפתי והפייה-נואר, המתיישבים הצרפתים באלג'יריה.
מחוץ לאולם התיאטרון ישבה ארנה מר (הפלמ"חניקית מראש פינה שנישאה לערבי-הנוצרי צליבא (צלב) חמיס, ואימו של ג'וליאנו מר-חמיס שנרצח בג'נין כערבי-נוצרי ע"י קנאים מוסלמים-פלישתינאים) – עם שלטים שבהם עשתה אנאלוגיה בין הכיבוש הצרפתי של אלג'יר לבין הכיבוש הישראלי.
שאלתי אותה מדוע היא אינה מפגינה נגד הכיבוש הערבי של אלג'יר. מדוע הכיבוש הצרפתי פסול והכיבוש הערבי כשר? האם הבֶּרְבֶּרִים הכבושים אינם זכאים לעצמאות?
היא ענתה לי: "הערבים אינם כובשים!..."

שלום עליכם מלאכי השלום – מלאך השלום אבא של מאזן
במאה ה-17 חיבר פייטן לא ידוע את הפיוט המפורסם לשבת:

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת‏‏ מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן / מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא /
בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן / מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

והנה רק עתה נודע מיהו אותו "מלאך השלום" שאליו מתפללים. האפיפיור פרנצסקוס קבע שמלאך השלום הוא לא אחר מאשר אבא של מאזן.
זיכרו זאת כאשר אתם שרים את הפיוט.
האפיפיור פרנציסקוס לא קרא מן הסתם את אורוול, ולא הכיר את המושג שטבע "שיחדש" – Newspeak.