* מסרב לבחור – מה חטאנו, מה עווינו ומה פשענו, שאנו נדרשים לבחור בין קוטלריזם ורגביזם? שיח הקצוות המטורף הזה מסכן את החברה הישראלית. האם גם הרוב השפוי ישמיע קול?

* האידיאולוגיה של החיה הכהניסטית – האידיאולוגיה של החיה הכהניסטית היא פרשנות קנאית, פונדמנטליסטית ומעוותת ל"לא תחנם" כאיסור על גויים לחיות בארץ ישראל, ובוודאי קיום פולחן של גויים בא"י. סמל האגרוף שעל דגל החיה הכהניסטית, הוא השיטה – הפעלת כוח נגד הגויים.
כהנא הבעיר אש זרה. זו האש שהציתה את כנסיית הלחם והיין בכפר נחום. פשע השנאה הזה הוא מימוש האידיאולוגיה של החיה הכהניסטית.
אוזלת היד של המדינה, לאורך עשרות שנים, במלחמה נגד החיה הכהניסטית נובעת מפסיכוזת חופש הביטוי, ומכבילת ידי שלטון החוק בידי בתי המשפט.
הגיע הזמן להילחם בחיה הכהניסטית בכל הכוח. על הדמוקרטיה להתגונן בפני אויביה מבפנים.

* גרפיטי – האופנה הנפוצה בקרב מתלהמי הימין הקיצוני ברשתות החברתיות, לכנות את פשעי השנאה כלפי מוסלמים ונוצרים "גרפיטי", היא חלק מהאווירה המאפשרת זוועות כמו פשע השנאה של הצתת הכנסיה בטבחה.

* חוק הרדיקלים השלובים – ומי מתייצבים למען הקרנת הסרט על יגאל עמיר? גדעון לוי וקרולינה לנדסמן ב"הארץ". חוק הרדיקלים השלובים.
גדעון לוי גם הגדיר את זהבה גלאון משת"פית, כיוון שגינתה את דבריו של עודד קוטלר.

* על מה הקמפיין – ההסתה וההפגנות נגד נאומו של יצחק הרצוג בבריטניה, מעידים בעליל שאין המדובר בהתנגדות למדיניות זו או אחרת של ממשלה זו או אחרת, אלא במלחמת דה-לגיטימציה נגד זכות קיומה ועובדת קיומה של מדינה יהודית.

* עדות אופי – אין כל פסול בעדויות האופי של בכירים בצה"ל על סא"ל חג'בי. האיש הורשע. נקודה. בטיעונים לעונש, המתמקדים בעיקר בעבירה, קיים הליך נוסף של עדות אופי – הצגת הפן החיובי באישיותו של העבריין, בתקווה שהשופטים יתחשבו בכך ויקלו בעונש. כל עבריין ראוי להליך הזה, שנועד להציג את מורכבות האדם, שאינו רק רע. חג'בי ייענש על מעשיו, וכמו כל מורשע, גם הוא זכאי להליך הזה.

* הכיבוש משחית – הסרט "שיח לוחמים – הסלילים" חושף פשעי מלחמה שאירעו במלחמת ששת הימים ובהם רצח שבויים. הסרט מבוסס על ההקלטות המקוריות של הספר "שיח לוחמים" שיצא אחרי המלחמה. הסיפורים הללו לא פורסמו עד היום כיוון שהם צונזרו.
היום דבר כזה לא היה קורה ולא יכול לקרות. בצה"ל של היום, לא ייתכן רצח שבויים, וגם הסתרת מעשה כזה בידי הצנזורה לא תתכן.
מה גרם לשינוי הזה? נו, זה ברור. הכיבוש משחית.

* ביד הלשון – גבב: בתור בהמה, לא זכיתי ברוחב האופקים, בעומק האינטלקטואלי ובעושר הלשוני של עודד קוטלר. ולכן, איני יודע מהו הגבב שקוטלר מציע לי לאכול. גבב?! אני מכיר גבבה. מוגבל, כבר אמרנו?

2. מחלוקת לשם שמיים
בשבת הבעל"ט, נקרא את פרשת "קֹרח", וזו הזדמנות לעסוק בביטוי "מחלוקת לשם שמיים", הקשור אליה.
בפרקי אבות נאמר: "כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם – סוֹפָהּ לְהִתְקָיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם – אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקָיֵּם." (פרק ה' משנה כ').
מה פירוש "מחלוקת שסופה להתקיים"? מחלוקת, שהטיעונים שעלו בה, יתבססו ויישארו עמדות וטיעונים רלוונטיים לדורות. מכאן, שמחלוקת אינה חייבת בהכרח להיפתר, ויתכן שהפתרון הנכון היום הוא לא הנכון בעתיד, ושבעתיד דווקא העמדה שהיום אינה מקובלת, תהיה המובילה בעתיד. אבל שתי העמדות מכובדות וראויות. למה? כיוון שהיה זה ויכוח לשם שמיים, כלומר ויכוח ענייני, מתוך רצון כן להגיע לאמת. לא כן, מחלוקת שאינה לשם שמיים, כלומר כזו שמטרתה זרה, כמו רצון בכוח פוליטי, בכסף או בכבוד.
בהמשך המשנה, היא נותנת דוגמאות. הדוגמה למחלוקת לשם שמיים, היא מחלוקת הלל ושמאי; שני בתי המדרש, שהתרכזו סביב שני החכמים, גדולי הדור, בני הפלוגתא, הלל ושמאי. הם היו חלוקים כמעט על כל דבר, אך היתה זו מחלוקת לשם שמיים, שהפרתה את הדיון ההלכתי לדורות ועד ימינו.
הדוגמה למחלוקת שאינה לשם שמיים היא "מחלוקת קֹרח וכל עדתו", כלומר המרד של קרח ותומכיו במשה ובתורתו, עליו נקרא השבת, שלא עמד מאחוריה כל עניין ערכי, אלא אינטרס פוליטי כוחני לשמו.

3. הלך לי חבר
דברים על קברו של יוני גל
שהלך בליל שבת לעולמו
יוני היה מעמודי התווך של אורטל, בכל שנותיה.
הוא היה על ערש לידתה. הוא היה ציר מטעם בית השיטה לוועידת הקיבוץ המאוחד בה התקבלה הצעת בית השיטה וקיבוצי צפון הגולן להקים את אורטל. הוא היה בין חברי בית השיטה, שנרתמו למשימה הגדולה של הקמת אורטל. יוני הדריך את גרעין א', גרעין אורטל. ולאחר מכן עלה לאורטל כמגויס מטעם התק"ם ובית השיטה, לשנת שירות שנמשכה למעלה משלושים וחמש שנה.
יוני היה תמיד חלק מהנהגת אורטל. בשנים הראשונת הוא היה בקדמת הבמה. בהמשך הדרך הוא פינה את קדמת הבמה, אך המשיך להיות חלק בלתי נפרד מן ההנהגה; חבר בעל השפעה, אדם שכולנו נהגנו להיוועץ בו, לשתף אותו, להקשיב לו. יוני שירת כמזכיר הקיבוץ, כמרכז משק, כמרכז קליטה, כנציג אורטל במליאת המועצה האזורית. הוא היה חבר בכל הוועדות המרכזיות באורטל – במזכירות, בהנהלה הכלכלית, בוועדת קליטה, בצוות פעולה, שהוביל את ההתמודדות של אורטל עם מציאות המאבק על הגולן. כמזכיר, הוא ייסד את המידף, שכבר 33 שנים יוצא לאור מידי ערב שבת.
עיקר תרומתו היתה לחקלאות באורטל. יוני היה חקלאי, איש אדמה, בכל רְמ"ח אֵבריו ושְׁס"ה גידיו. הוא נולד לחקלאות, הוא אהב את החקלאות, החקלאות היתה מקצועו, משלח ידו, השכלתו אך היא היתה הרבה יותר מכך – היא היתה הנשמה היתרה שלו, דרך חייו, משאת נפשו. יוני היה ממייסדי ענף הגד"ש. הוא הקים את ענף הכרם. ולאורך כל השנים היה מעורב מאוד בכל תחומי החקלאות, כמרכז משק, כחבר ההנהלה הכלכלית, ובעיקר כמדריך. שמו של יוני כמדריך חקלאי מקצועי, חכם ומסור היה לשם דבר בכל הארץ. ובאורטל, כשישב ליד שולחן בחדר האוכל, עלו אליו לרגל, כתלמידים אל רבם, מרכזי ענפים ואנשי ההשקיה לשמוע בעצתו, לבקש את הדרכתו.
ביום העצמאות האחרון, השיא יוני את משואת החקלאות. ידענו שיוני נמצא בקרב הגדול על חייו. כולנו התרגשנו עד עומק נשמתנו כשיוני נשא את משא החקלאות, דיבר על חשיבותה הלאומית, הביע תקווה לדור המשך של חקלאים וביטא את הגאווה המקצועית של המדריכים החקלאיים. היתה זו צוואתו הרוחנית, בה העביר לקהילה את מסריו, מסרי הציונות, ההתיישבות, החקלאות. וכשסיים את דבריו, ליווינו אותו במחיאות כפיים ממושכות, שנועדו להודות לו, לא רק על דבריו המרגשים, אלא על מפעל חייו בחקלאות האורטלית ובקהילת אורטל.
שלשום הלך לי חבר. חבר חכם, ענו, נעים הליכות.

לפני קרוב לשלושים שנה, יוני ואני שירתנו יחד בהנהגת אורטל, הוא כמרכז משק ואני כמזכיר. פעלנו יחד במשימה משותפת, למען מטרה גדולה. בשותפות הזאת נוצקה בינינו חברות שנמשכה שלושה עשורים. לאורך השנים ישבנו יחד בוועדות, בצוותים ובפורומים שונים. אך עיקר השותפות היתה במאבק על הגולן, עת נאבקנו שכם אל שכם, בצוות הפעולה של אורטל, בפעילות בוועד יישובי הגולן ובתנועת הדרך השלישית.
החברות בינינו היתה לחברות בין משפחותינו ובסעודות ליל שבת בחדר האוכל, הקפדנו לשבת יחד.
ליווינו בהשתאות, בהערצה ובכאב את התמודדותו של יוני עם מחלת הסרטן שתקפה אותו. עד האשפוז ממנו לא שב, יוני המשיך לעבוד, להדריך, להתעדכן ולהתעניין. הבחירה שלו בניתוח המסוכן, היתה בחירה בסיכוי לחיים, והעדפת הסיכון, עם הסיכוי הטמון בחובו, על פני דעיכה וגסיסה ממושכת. ולאחר הניתוח, במשך שבועות ארוכים יוני נלחם על חייו כארי, ולצידו יעל והבנות, שליוו אותו במסירות אין קץ ובאהבה גדולה.
בפרשת השבוע, נקרא על מותם של אהרון ושל מרים. מרים מסמלת על פי המסורת את המים. בני ישראל הושקו מבארה של מרים, ועם מותה, צמאו למים. יוני היה לאורך כל השנים, איש המים של אורטל. החקלאות, שהוא היה מעמודי התווך שלה, היתה ועודה באר החיים שלנו.
יוני מת, ומשהו מאיתנו מת איתו. כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה, ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו, משהו מת בנו, ומשהו נשאר איתו.