עוזיאל הלפרין – עוזי אורנן (2)

בתגובה לדבריי, "מבלשנות לגזענות – מווילהלם מאר עד עוזיאל הלפרין – עוזי אורנן, (חדשות בן עזר, גיליון 1049) – תיאר אותי עוזיאל הלפרין-אורנן כ"ברנש המפיח כזבים וממליט שקרים" (ביטוי שדווקא אהבתי), ו"האומר דברי נבלה". לא נותר אלא לומר לו: "הפוסל במומו פוסל."

ראשית, דבריו "גזענות היא כאשר נותנים אזרחות ישראלית על פי השאלה מי היתה אימא של המועמד לאזרחות. אם היא יהודייה – הוא מקבל אזרחות," פשוט אינם אמת בלשון המעטה, כי אזרחות ישראלית מקבל גם אדם שרק סבו היה יהודי. אבל לא זה העיקר.

תפיסה אידיאולוגית שאינה מכירה בקיומו של העם היהודי (הוא עם ישראל) ובזכות קיומו היא גזענות!

רשאי הבלשן עוזיאל הלפרין-אורנן להפליג בדמיונו ולהקים בהבל פיו עמים דמיוניים שאינם קיימים במציאות כעם הכנעני, הפלישתי, היבוסי, הגרגשי, או "העם הישראלי" (שאינו עם ישראל, הכולל יהודים וערבים פלישתינאים), הכןל לגיטימי, אבל אם התורה הבלשנית של הבלשן עוזיאל הלפרין-אורנן מביאה אותו לשלול את קיומו של העם היהודי (הוא עם ישראל), ואת זכות קיומו כעם, זו גזענות שאינה לגיטימית.

לכן כשם שאנו דורשים לנתק את מחקר הבלשנות (שהבחינה בין שפות "אריות" לשפות "שמיות") מתורת הגזע, שהיא אידיאולוגיה מומצאת – על הבלשן עוזיאל הלפרין-אורנן להיתנתק מקבוצת "מכחישי" העם היהודי כגון היטלר, סטלין, ועראפת, שטענו שאין עם יהודי, וגם אין לו זכות קיום – כל זמן שאינו עושה כן, אין לו ברירה אלא להודות שהוא גזען.

ודוק: כל השולל את קיומו של העם היהודי (הוא עם ישראל) ואת זכות קיומו, הוא גזען!

ואסיים במילותיו של עוזיאל הלפרין-אורנן: "למרות ההערכה השלילית שיש לי כלפיו (הוא נראה לי משכיל) אין לי שום יחס שנאה אליו, ואם יעשה תשובה, יחזור בו מהשקרים וכינויי הגנאי ויבקש סליחה, (ויתנער מגזענותו השוללת את קיום העם היהודי, ואת זכות קיומו) אסלח לו בחפץ לב."