מפיקו דה לה מירנדולה להיטלר
ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה (מירנדולה, 1463 – פירנצה, 1494) היה הומניסט ופילוסוף איטלקי. בחיבורו "על כבודו של האדם", טען פיקו שאין שום ערך מחוץ לעולם (למשל אלוהים) או בתוך העולם (למשל המדינה) מעל האדם. והנה אותו הומניסט חשוב כששמע על גירוש היהודים מספרד, הוא צהל ואמר כי זוהי החלטה ממשלתית ראויה וטובה.
אדולף היטלר התנאה בהומניות שלו: "אני הומניסט אדיר" –
Ich bin so colossal human
– "היהודי לבדו אשם בכול" (פרידלנדר שאול, שנות ההשמדה 1945-1939 ת"א 2009 עמ' 330-326),
לעיתים אלו שרוממות ההומניזם בפיהם הם התומכים הגדולים ביותר בארגונים גזענים אנטישמיים. מסקנה: יש להיזהר מ"הומניזם" אנטי יהודי.

תנועת בדסמ – מ-בדס BDS ל-בדסמ Bdsm
BDS (ראשי תיבות של: Boycott, Divestment and Sanctions – חרם, מניעת השקעות, ועיצומים), הוא קמפיין לחרם על ישראל הכולל חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי.
הגזען הערבי-מוסלמי, עומר ברגותי המייסד והעומד בראש תנועת ה– BDS- מכריז על מטרתו, חיסול מדינת היהודים:
https://www.youtube.com/watch?v=h7sPcJfDjJo
בי-די-אס-אם או בדס"מ, הם ראשי תיבות של פרקטיקה מינית הכוללת (Bondage) קשירה, (Discipline) משמעת, sadism, סאדיזם ,masochismמזוכיזם.
בתנועת הב.ד.ס. חברים מזוכיסטים יהודים וישראלים רבים הלוחמים להחרים את עצמם. לכן מן הראוי להוסיף לתנועת הבדס את האות מ"ם – מזוכיסטים יהודים, ולקרא לה תנועת "הבדסמ האנטישמית".

Manus manum lavat – יד רוחצת יד
חבר הכנסת הגזען הערבי-נוצרי באסל גטאס בשילוב העולה מרוסיה גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון) הגישו הצעות חוק לביטול "חוק החרם". ח"כ באסל גטאס הדגיש כי הוא תומך בחרם על כל מדינת ישראל לא רק על השטחים (בתגובה צעק אליו ח"כ שמולי: "אתה גזען פרובוקטור בעד למחוק את ישראל מהמפה זו האמת!") – ולעומתו ח"כ גולדה זלטה שניפיצקי (זהבה גלאון) לא התנגדה לדבריו, אבל הצטדקה באמרה שהיא תומכת בחרם רק על ההתנחלויות.
נציין לטובה את "המחנה הציוני" שהצביע נגד שניהם.

שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי (עושה) חרם הוא!
כבר כתבתי שהשיטה היחידה להילחם בחרם היא החרמת המחרימים ע"פ הכלל: "על דאטפת אטיפוך – האוחזים בחרם בחרם יאבדו!"
ודוק: היות ואנו דוגלים בחופש הדיבור אנו שומרים על זכותו של כל אדם להביע כל דעה, ונאבק לממש גם זכות זאת, אבל כאן אין מדובר בהבעת דעה, אלא בחרם על דעות אחרות, לכן חובה לקיים את הכלל: על דאטפת אטיפוך – האוחזים בחרם, בחרם יאבדו, וכל הרשע כרגע יאבד.
היחס למחרים צריך להיות: שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי (עושה) חרם הוא!

הג'יהאדיסט מוחמד עלאן כגיבור "גוש השלום"
הלמוט אויסטרמן (אורי אבנרי), המנהיג של מה שנקרא על ידיו "גוש שלום", הכריז על הג'יהאדיסט (איש הג'יהאד האיסלמי), מוחמד עלאן גיבור. במודעה מטעם "גוש שלום" נאמר: "מוחמד עלאן סיכן את חייו כדי לחשוף את העוול של המעצר המנהלי. תודה!"
"האמנה הפלישתינאית" הישנה רק דרשה להחזיר את הלמוט אויסטרמן (אורי אבנרי) למולדתו גרמניה, ואילו הג'יהאדיסט מוחמד עלאן לא מוכן אף לזאת. הוא גייס טרוריסטים מתאבדים, במטרה לחסל את מדינת ישראל, ולהשמיד את כל היהודים בעולם לפי דברי נביאו מוחמד, והנה הוא מוגדר ע"י "גוש שלום" כגיבור הראוי לתודה!
מזוכיסטים יהודים כבר אמרנו...

בזכות החלטת בג"צ
הפתרון הפשוט לטפל בטרוריסטים ערבים-מוסלמים אסירים השובתי רעב הוא כדלקמן:
א. עם התחלת שביתת הרעב יש לומר להם תודה על שהם חוסכים את כספי משלמי המיסים.
ב. כשיאבדו את ההכרה ויגיעו לכדי נזק מוחי לעצמם יש לשחררם (כי אז לא יוכלו להזיק), ואם חלילה יתאוששו יש לאוסרם מחדש.
החלטת בג"ץ הולכת במתווה זה.

הנכבה היא עונש מוצדק ולא מספיק
הוצאת "הקיבוץ המאוחד" (כן, "הקיבוץ המאוחד" של טבנקין, ויגאל אלון) בצירוף מכון ון ליר מוציאים ספר זכרון "השואה והנכבה". נשיא מכון ון ליר, גבריאל מוצקין (נכדו של אריה מוצקין הציוני), המתנאה בכך שהוא פרופסור לפילוסופיה טוען כי "אנו לא משווים בין השואה לנכבה, אלא בין זכרון השואה לזכרון הנכבה..."
הבנתם את הפילוסופיה של הפילוסוף? השואה והנכבה הן הרי תוצר הזיכרון, ומכאן ברור בעליל כי השוואת הזיכרון בין שתיהן היא היא השוואת השואה עם הנכבה. האם הפילוסוף הנכבד לא בקי בלוגיקה?
רבות כתבתי כבר על ההשוואה הנואלת בתעמולה הערבית-מוסלמית בין השואה לנכבה, ועל היות "הנכבה" עונש מוצדק ולא מספיק:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00941.php
עונש מוצדק על כך שידידו הטוב של היטלר, מוחמד אל חוסיני, ארגן את העולם הערבי והמוסלמי להשלים את מה שהיטלר לא הספיק, לחסל את מדינת היהודים ולהשמיד את יהודיה.
עונש לא מספיק, מפני שבניגוד לגרמניה הנאצית ששמרה בסוד את תוכנית השמדת היהודים, הערבים (החמאס והפת"ח) מכריזים בריש גלי על תוכניתם לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את היהודים בעולם.
עונש לא מספיק, מפני שבניגוד לגרמניה הנאצית בה היו גרמנים שהתנגדו לנאציזם, למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען. טרם נמצא ערבי-מוסלמי שרואה את דברי מוחמד באמנת החמאס (ובדברי המופתי של הפת"ח) שלפיהם יש לחסל את מדינת ישראל, ולהשמיד את כל היהודים גזענות, ולא מופת מוסרי.

ההשוואה היא פרי הבאושים של לימוד השואה לערבים
כך כתבתי (גיליון 844) בתגובה על דברי אורי הייטנר: "אני רואה ערך מיוחד בהנחלת מורשת השואה לנערים הערביים. אין זו מצוות 'והגדת לבנך', אך זו מצווה של חשיפת המגזר הערבי לסיפור השואה, בתקווה שהנערים יידעו להעביר הלאה את המסר הזה." (גיליון 824) –
כתבתי שהייטנר עושה טעות עובדתית, טעות מוסרית, והחמור מכל טעות דידקטית חינוכית קשה. מהו המסר שאותו מקבלים הערבים מהנחלת מורשת השואה אותה רוצה להעביר הייטנר? בניגוד לתקוותו, המסר אותו מקבלים הערבים מהלימוד על השואה הוא, שהיהודים עושים לערבים בדיוק מה שעשו להם הגרמנים. את המסקנה הזו הם תמיד חוזרים ומביעים בריש גלי. מהבחינה המוסרית והדידקטית יש לעסוק עם ערבים-מוסלמים אך ורק בהנחלת ידע על שואת יהודי ערב.
מניסיון אישי, בניגוד לצפוי – העיסוק בשואת יהודי אירופה מגדיל את העוינות נגד היהודים ואילו העיסוק ב"שואת יהודי ערב", (דבריו של מוחמד, ומעשיו נגד היהודים), מקטין דווקא את העוינות, כי רק אז נוכחים הערבים-המוסלמים שהגזענות אינה נמצאת רק בצד היהודי אלא גם בצידם.

הפתרון – הנצחת שואת יהודי ערב
כדי למנוע את ההשוואה הנואלת בין השואה לנכבה (השוואה שהיא בחינת הכחשת השואה) אני נאבק שנים רבות להנצחת "שואת יהודי ערב", שהיא הבסיס ליחס העולם הערבי-מוסלמי לישראל וליהודים. (אם כבר השוואה, מן הראוי היה שתיעשה השוואה בין שואת יהודי ערב ע"י מוחמד, ברצונכם קראו לה "נכבה", לבין הנכבה של ערביי הארץ), למרבה הצער כל מאמציי עלו בתוהו וכולם ממשיכים להכחיש ולהשכיח מבחינה פוליטית את שואת יהודי ערב.
השבוע כתבתי מכתב בנדון לשר החינוך מר נפתלי בנט. אעדכן את הקוראים על תשובתו.

imitatio dei – חיקוי אלוהים – חיקוי מוחמד
רצח שבויים, ואונס שפחות
אחד מהעקרונות הנוצריים היה לחקות את ישו, ואצל המוסלמים העיקרון הוא לחקות את מוחמד ומעשיו.
העיקרון המרכזי של תנועת הסלפיה (פירוש המילה "סַלַפִי" הוא "נוהג במנהג האבות הצדיקים") הוא שהאסלאם היה מושלם בימיו הראשונים, אך במהלך המאות שעברו, חידושים בלתי רצויים בשל השפעות חיצוניות, שיש לבטלם.
אנשי המדינה האיסלמית (ודוק: אמרו "המדינה האיסלמית" ולא דעא"ש כי עתה היא אוניברסלית) בראשות החליף איברהים עואד, הידוע יותר בכינויו אבו בכר אל בגדדי, מחקים אחד לאחד את מעשיו ודרכו מוחמד. בדומה למעשיו של מוחמד ביהודים, הם הורגים את הכופרים, ולוקחים את נשותיהם כשפחות מין.

מעשי מוחמד
לאחר הניצחון על היהודים באל-מדינה, מוחמד פקד לרצוח את כל הגברים (מלבד שניים שהסכימו להתאסלם) ומיד הכניס פסוק לקוראן לפיו כל רכוש היהודים אדמות, בתים, נשים, שייך לו (סורה 59 פסוק 1, סורה 33 פסוק 27). הוא לקח כשלל את הנשים והילדים ומכר אותם לעבדות בכסף רב. הוא השאיר ברשותו כשלל מלחמה כמה נשים יהודיות כשפחות. הידועה ביותר היא צפיה בת ה-17 שבעלה עונה ונרצח, והיא הוכרחה לעבור על גופתו, ולהינשא למוחמד.
https://he.wikipedia.org/wiki/צפיה
רומן על צפיה:
http://www.news1.co.il/Archive/0014-D-17810-00.html
שבויה נוספת בשם ריחנה סירבה להינשא לו ולכן הוא שמר אותה רק כשפחת מין.
לאחרונה גילה פרופסור מיכאל לקר שתי נשים יהודיות נוספות שהיו ברשות מוחמד כשלל מלחמה. אישה בשם כִּלאבּ (שמה היה כנראה אלשַאת) שבני משפחתה חיו בטריטוריה של השבט היהודי קורייט'ה כבני חסות. הגברים במשפחתה הוצאו להורג על ידי מוחמד ביחד עם הגברים של קורייט'ה. הנישואין לא נמשכו זמן רב. כאשר מוחמד העמיד בפני כל נשותיו את הבחירה "בין העולם הבא והעולם הזה", כלומר בין התחייבות שלא להינשא לאחר מותו (וזכייה בגן העדן) לבין גירושין – בחרה אלשַאת באפשרות השנייה.
ואישה בשם אלשַנְבּאא משבט עִ'פאר, שגם בני משפחתה היו בני חסות של קורייט'ה. הנישואין עם האישה השנייה לא מומשו. תחילה היה לה אורח כנשים. לאחר שנטהרה, מת בנו הקטן של מוחמד, אבראהים, שאימו הייתה שפחה קופטית בשם מאריה.
אלשַנְבּאא אמרה אז: "אילו היה נביא, האדם הקרוב ביותר אליו לא היה מת."
בעקבות האמירה הקשה הזאת גרש אותה מוחמד.

מעשי החליף אבו בכר אל בגדדי חיקוי מוחמד
במאמר מרתק מה"ניו יורק טיימס", שהופיע בעיתון "הארץ" 16.8.15 – "תיאולוגיית האונס של ארגון דאעש" –
http://www.haaretz.co.il/news/world/middle-east/.premium-1.2708365
אנשי המדינה האיסלמית כובשים כפרים יזידיים, מוציאים להורג את הגברים, אונסים את הנשים, או מוכרים אותן כשפחות מין. לפי המדינה האיסלמית הקוראן לא רק מצדיק אלימות, אלא מהלל כל תקיפה מינית כמעשה מועיל ומוסרי.
החליף, אבו בכר אל בגדדי עצמו בחר בין שפחות המין שהיו ברשותו שבויה אמריקאית צעירה. קיילה ג'ין מולר, עובדת הסיוע האמריקנית, בת 27 – שנפלה בשבי המדינה האיסלמית ב-2013, ונהרגה בסוריה לפני כחצי שנה.
אל-בגדדי, המכנה את עצמו "ח'ליף המדינה האסלאמית", הביא את מולר בעצמו לבית של אחד מבכירי דאע"ש – בית בו הוחזקו מיספר נשים נוספות, בהן שתי נערות יזידיות ששימשו גם הן כשפחות מין. היא היתה הרכוש שלו, והוא אנס אותה והתעלל בה. הוא הרי החליף, המחליף של מוחמד כמנהיג דתי ופוליטי ועליו לשחזר את מעשיו.

בתי הספר הדו-לשוניים הם בתי ספר גזעניים
פנה אליי מכר שוחר טוב וסיפר שהוא מתלבט אם לשלוח את בנו לבית ספר דו-לשוני.
בתשובה עניתי לו שבהחלט כן, זה רעיון נהדר, ובלבד שהמדיניות החינוכית של בית הספר היא מדיניות אנטי-גזענית.
"שְלח מכתב לבית הספר," יעצתי לו, "ושאל מהי המדיניות החינוכית של בית הספר? האם אתם מלמדים שמעשי מוחמד כלפי היהודים, ודבריו (באמנת החמאס) שלפיהם יש לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את כל היהודים, הם גזענות – ו מופת מוסרי? לפי מה אתם מלמדים?"
הרי ברור שלא יעלה על הדעת שילד או ילדה יהודים יקבלו חינוך לפיו מעשי מוחמד ודבריו כלפי היהודים הם מופת מוסרי ולא גזענות.
למרבה הצער, כפי שנוכחתי אני ממכתבים רבים, בתי הספר הללו מבוססים על אידיאל גזעני חד כיווני. "אנחנו הומניסטים," היהודים אשמים בכול. (בדומה לדברי היטלר: "אני הומניסט אדיר." (פרידלנדר, שאול, "שנות ההשמדה 1945-1939", ת"א 2009, עמ' 326 "היהודי לבדו אשם בכול." 330).
ודוק: כל מעשה אלים כנגד בית ספר דו-לשוני ואפילו אם הוא בית ספר גזעני, הוא מעשה ניאו-נאצי שיש להגיב עליו במלוא חומרת הדין. את המאבק בגזענות יש לבצע אך ורק בדרך השכנוע המילולי.