1.

הִכְנַסְתִּי שְׁעוּעִית
הִכְנַסְתִּי גֶּזֶר
הִכְנַסְתִּי מְלָפְפוֹן
הִכְנַסְתִּי קִשּׁוּא
הִכְנַסְתִּי חָצִיל
הִכְנַסְתִּי גַם דְּלַעַת
אֲבָל מַהוּ אוֹרְגַזְם
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת –

2.

אֲנִי אוֹהֵב אֶת רָחֵלִי
אֲבָל לִיאַת נוֹתֶנֶת
לְכָל הַבָּנִים בַּכִּיתָּה
וְגַם לִי –
מַה יִּהְיֶה גּוֹרָלִי
אִם אֶתְחַתֵּן בַּסּוֹף עִם לִיאַת
וְאֶחֱלֹם לָנֶצַח
עַל רָחֵלִי?

3.

לְיַקִּיר יֵשׁ אֹפִי מְחֻרְבָּן
אֲבָל אֶצְבָּעוֹת יָפוֹת
גַּם בָּרַגְלַיִם –
אָבִיב חָכָם וְגַם נָדִיב
אֲבָל אֶצְבְּעוֹתָיו עֲקֻמּוֹת
וְהַיַּבָּלוֹת –
אוּלַי אֲנִי מְטֻמְטֶמֶת
אִם בִּשְׁבִיל כַּמָּה אֶצְבָּעוֹת יָפוֹת
לִפְעָמִים גַּם מַסְרִיחוֹת
אֶהֱרֹס לִי אֶת כָּל הַחַיִּים –
מַה לַּעֲשׂוֹת, כָּזֹאת אֲנִי.

4.

אֲנִי יוֹדֵעַ הַכֹּל
אֲבָל אֲנִי עוֹד לֹא יוֹדֵעַ
מַה בְּדִיּוּק אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ –
וַאֲנִי נוֹרָא מִתְרַגֵּשׁ
וְאָז – כָּל אֶחָד יָכוֹל לְתָאֵר לְעַצְמוֹ
מַה קּוֹרֶה לִי.

5.

שָׁעוֹת, שָׁעוֹת –
עוֹמֶדֶת לִי מוּל הָרְאִי
וּמְלַטֶּפֶת אֶת עַצְמִי
בְּלִי בּוּשָׁה –
אֲנִי מְכֹעֶרֶת? אֲנִי יָפָה?
אֲנִי מְרִיחָה טוֹב, רְטֻבָּה –
בִּפְנִים אֲנִי בּוֹעֶרֶת כֻּלִּי
וּמָה רוֹאִים אוֹתִי בַּחוּץ?
כְּשֶׁאֲנִי לְבוּשָׁה?
רַק הַחַצְ'קּוִנים שֶׁבּוֹעֲרִים לִי.

תל-אביב
8.12.85-23.12.85
כסלו-טבת תשמ"ו

הספר המקורי, עם 50 איוריו של דני קרמן, יצא לאור במהדורה יפה בהוצאת "רכגולד ושות' חברה בע"מ, עירית שגיב מוציאים לאור" בשנת 1987 אך לא הצליח לחדור אל שכבת בני הנוער שלמענם נכתב, ולהפוך ל"ספר פולחן" או ל"ספר מתנה". אף-על-פי-כן אזל כליל במרוצת השנים, אך אין שום סיכוי מסחרי שתידפס אי-פעם מהדורה חדשה שלו משום שאינני נחשב סופר חשוב, וספריי אינם מְכירים בחנויות.
בפגישותיי עם בני נוער בבתי הספר, הייתי קורא מתוכו שירים, ובהפסקות עטו עליי תלמידות ותלמידים בחבורות ולא הפסיקו לקרוא ולהשמיע קולות צחוק והתפעלות, שגרמו לי עונג רב, והם ממש התחננו שאשאיר להם עותק. וכך, גם שנים רבות לאחר הידפסו אני נוכח לדעת שהוא באמת מתאים במאה אחוז לקהל היעד שלו, כפי שהתכוונתי, רק שאין באפשרותי להגיע לקהל הזה בדרך הרגילה של מהדורה חדשה. מה עוד שלעיתים מורות היו מחרימות את העותק שנתתי לתלמידות בסוף הפגישה.
מאחר שהמכתב העיתי "חדשות בן עזר" פתח בפניי אפשרויות חדשות של קשר עם הקוראים, התחלתי להעתיק בו בניקוד את השירים מתוך הספר, ולאחר שסיימתי את העבודה יש בידי קובץ מנוקד של הספר כולו שאותו אני שולח חינם לכל קורא שמבקש זאת ממני. ההפסד היחיד הוא שאין באפשרותי לצרף לקובץ את איוריו המקסימים של דני קרמן אבל אולי גם על כך יהיה אפשר להתגבר בבוא הזמן.
כברנר בשעתו אני עושה בעצמי את העבודה השחורה של הסְדר, הניקוד וההפצה בעוד אשר לרשות סופרים אחרים, "חשובים", עומדות מערכות משומנות היטב של יחסי ציבור ושל הוצאות ספרים גדולות שעושות עבורם את כל העבודה [גם כשהם כותבים שטויות] – ולא נשמע שמי מהסופרים האלה יצטרך להקליד מחדש את ספריו לאינטרנט.
אבל אני לא מתאונן. במשך כל ההקלדה לא מצאתי צורך לעשות שינוי כלשהו בשירים, כמו גם לא בספריי האחרים שהעתקתי מחדש. הספר היחיד שהיה עליי אולי לעדכן הוא "סדנת הפרוזה" וזאת מטעמים טכניים בלבד של הוראות שנבעו מהמעבר הכללי לתוכנת וורד העברית.