פעם בשבוע אנחנו אוכלים מחוץ לבית כי זה יום העוזרת, העסוקה עד אחרי אחת בצהריים. בשבוע האחרון קפצנו למסעדה האהובה עלינו, אם כי רועשת קצת, באות אליה גם אימהות צעירות עם תינוקות נחמדים ומוצצים בפה – הבראסרי ברחוב אבן גבירול, מול כיכר רבין.
לקחנו שתי עסקיות. האחת קרפצ'ו פילה בשר מעולה עם קורדון בְּלֵה וכרובית מאודה. הקורדון בלה הוא שניצל-עוף דק מגולגל כמו קובה, שבתוכו מטעמי גבינה ושינקן עם קצת חרדל, ומבחוץ הכול עטוף ומושחם בפירורי לחם. משהו נהדר.
העסקית השנייה כללה מרק עוף. קערת אטריות מעשה-בית, שעליהן יוצקים בו-במקום מקנקן מתכת את המרק הלוהט. ומנה עיקרית – שניצל עוף ענקי זהוב ודק, כמו שצריך, עם מנה גדולה של מקלוני צ'יפס דקים ועשויים היטב, ושלושה סוגי רטבים.
וכן שתייה קרה. סודה ולימונדה, עם תוספת הרבה קרח ללימונדה, מה שמאריך אך חייה בארוחה.
ובסוף – מעדן של הבית, וזה מחוץ לתפריט העסקיות – מִילְפֶה, שלוש קומות של בצק שחום פריך מדהים וביניהן שתי קומות של כדוריות קרם-שניט. ובצד פלחי אפרסק קר מבושל ביין. ממש תענוג.
והכול יחד כ-200 שקל, כולל הטיפ. כולל פרוסות באגט לבן ושחור עם חמאה, ומים קרים, חופשי על הבית. אי אפשר לצאת רעב.
אני סובל כבר כמה שנים מכך שעד שמגיעים למנה העיקרית, בייחוד במסעדות מזרחיות, אני כבר מלא, ולא מסוגל לחסל את כולה. ובכלל אני נהנה יותר מהמנות הראשונות והאחרונות מאשר מהעיקריות. וכך היה גם הפעם בבראסרי. אלא שקרתה תקלה. את מחצית השניצל עם מחצית מנת הצ'יפס לא ארזו לנו אלא זרקו בטעות לפח. וכשהתבררה הטעות, כל כך התנצלו, והכינו, לא תאמינו – מנה שלמה חדשה של שניצל, מנה ענקית של צ'יפס, ושקית עם שלושה סוגי הרטבים, ומפיות, והכול ארוז בשקית יפה, וללא תוספת תשלום. בקיצור, היתה לנו ארוחת צהריים נוספת למחר, כי גם למחרת היה השניצל גדול מדי ליכולת סופר נידח כמוני, המתקרב לגיל שמונים.
עצה לסועדים, אם אתם אוהבים את פרוסות הבאגט שלכם חמות ופריכות, אנא בקשו זאת מהמלצרית – ומבוקשכם ימולא.