אהוד בן עזר
50 שירי מתבגרים
46.
הַחֲגִיגָה עוֹד מְעַט נִגְמֶרֶת,
הָיִינוּ חֲבוּרָה אַחַת מִן הַמָּעוֹן
שֶׁל נַעֲמָ"ת –
בַּהַפְסָקוֹת דַּוְקָא הָיָה בְּסֵדֶר
בַּשִׁעוּרִים הָיָה עַלִּיז
וְגַם עַלִּיז פָּחוֹת –
וּלְסִכּוּם: לִלְמֹד הָיָה אֶפְשָׁר
מֵהִסְתַּכְּלוּת בַּטֶּלֶוִיזְיָה –
אֲבָל כְּדֵי לְהִתְאַהֵב
צָרִיך כִּתָּה, לִפְגֹּש
בָּנוֹת –
וְזֶה הַכֵּיף, הַחֲגִיגָה
עוֹד מְעַט נִגְמֶרֶת,
הָלֹךְ הָלְכוּ שְׁנוֹתֵינוּ
הַיָּפוֹת –
47.
אֶל עֲתִידִי אֲנִי צוֹפָה בַּעֲדֶשֶׁת-מַגָּע
כְּקַבַּרְנִיט הַמְחַפֵּשׂ בְּמִשְׁקַפְתּוֹ יַבֶּשֶׁת –
זֶה לֹא שֶׁאֲנִי מְרַחְרַחַת כָּל הַזְּמַן
אֲנִי פָּשׁוּט קַסּוֹקֵרִית –
וּמָה אֲנִי מְבַקֶשֶׁת מִן הַחַיִּים?
גֶבֶר, שֶׁגַּם מִקָּרוֹב
אוּכַל לֶאֱהוֹב אוֹתוֹ
תָּמִיד –
48.
כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל כָּך שֶׁמַּה שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב יִשָּׁאֵר
אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא אֶהְיֶה אֲנִי –
אָז אֲנִי רוֹצֶה לַגֶשֶׁת אֶל נִימָה וְלוֹמַר לָהּ:
"אַתְּ עוֹד תִּתְחָרְטִי עַל כָּךְ שֶׁדָּחַפְתְּ וְגֵרַשְׁתְּ אוֹתִי
כַּאֲשֶׁר נָגַעְתִּי בִּשְׂפָתַי בַּשָּׁד הָעֵירֹם וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁלָּךְ
אֶצְלֵךְ בַּחֶדֶר, אֶתְמוֹל, עַל הַסַּפָּה –
כִּי הָרֶגַע הַזֶּה יִזָּכֵר מֵעַתָּה לָנֶצַח
וְהֶחָזֶה שֶׁלָּךְ יִצְטַמֵּק וְאֶל עָפָר יָשׁוּב – "
49.
כְּשֶׁנָּתַתִּי לְךָ אוֹתִי –
לָקַחְתָּ אוֹתִי מִמֶּנִּי –
כְּמוֹ שַׁלְהֶבֶת קְטַנָּה –
מְפַרְפֶּרֶת, נְבוֹכָה –
זוֹ הָיִיתִי אֲנִי
מִבֵּין הָרַגְלַיִם –
"מֵעַתָּה הַכֹּל יִהְיֶה אַחֶרֶת – "
אָמַרְתָּ לִי –
לֹא אֶצְלְךָ, אַתָּה לֹא
נִקְרַעְתָּ –
כַּמוֹנִי
מִמְּךָ –
50.
אַחֲרֵי שֶׁעָשִׂית אוֹתִי גֶּבֶר
אֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיד לָךְ
שֶׁאֲנִי בִּכְלָל
לֹא אוֹהֵב אוֹתָךְ –
אַל תִּבְכִּי
זֶה אֲנִי בּוֹכֶה –
אֲבָל אוּלַי יוֹתֵר טוֹב כָּךְ
מֵאֲשֶׁר בִּכְלָל לֹא.
סוף
תל-אביב
8.12.85-23.12.85
כסלו-טבת תשמ"ו
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר