זמורה, ביתן, מודן – הוצאה לאור
תל אביב, 1979
[רומאן תל-אביבי נשכח מלפני 36 שנים שאינו נזכר כלל
בתולדות הספרות העברית]

פרק 32

כשהחליטה מירה להתגרש מחיימסון לא סיפרה על כך דבר לאיש. מהיותה עדיין בחופשת-מחלה היו כל שעות היום ברשותה. מיד לאחר התאוששותה חידשה את ביקוריה בבית משפחת קדומי והשתדלה לעזור ליובלי ולאורית'לה, שנעשו קפריזיים יותר ויותר. וכן נסעה לעיתים עם רמי לבקר את איה. ופעילויות אלה מנעו ממנה את הצורך לשהות זמן רב במחיצתו של חיימסון.
אך עדיין נותרו לה כל שעות לפני-צהריים והצהריים, כאשר נמצא חיימסון בעבודה. אגב, כדי להאריך את הזמן נהג ללכת ברגל לאורך מרביתו של אבן-גבירול, מרחוב אוסישקין ועד לקריה, פעמיים ביום.
וכך נכנסה מירה בוקר אחד ללישכה של טוען-רבני, כדי להתייעץ עימו בדבר הגשת בקשה. לא היה לה מושג בתהליכי קבלת הגט. ואת איה הבקיאה בדבר, שוודאי היתה מפנה אותה לערך-דין המתאים ולא לטוען-רבני – לא היה נעים להטריח בדבר. רק זה חסר לה, למסכנה.
המשרד היה מודרני למדי, לא רחוק מבניין הרבנות-הראשית. שלט לא גדול בחזית הבית עורר את תשומת-ליבה, וכך נכנסה. הטוען-הרבני השתדל להיות סימפאטי. הוא היה צעיר, ממושקף וחריף-שכל. אך היה דבר-מה חלקלק בהתנהגותו. דבר-מה לא-טבעי, כמו הכומר הירושלמי הצעיר בסיפור היחיד של אורי בן עמי שקראה ביסודיות, "קטורת ירושלים" וזאת רק משום שהסיפור נכלל בתוכנית-הלימודים.
טוב שהיה לה שכל שלא לספר לטוען את עניין לידת הנפל. בעצם, השתדלה אפילו שלא לגלות עדיין את שם-משפחתה ומקצועה, והציגה עצמה כמי שבאה לקבל מידע בלבד.
הטוען חייך חיוך חמוץ ושלף ממגירתו טופס וביקש ממנה למלא אותו.
"עכשיו?" שאלה עוד בטרם הציצה בתוכנו.
הטוען נראה שביקש לבחון את רצינות כוונותיה באמצעות מילוי הטופס, וכך להימנע מבזבוז זמנו בתור יועץ-חינם.
מירה לקחה את הטופס ויצאה. מבט-עין ראשון הבהיר לה שאין חדר-ההמתנה של הטוען-הרבני מקום מתאים לקרוא בו ולכתוב תשובות.
חלשות אחזה בה והיא חזרה במונית לדירתה. טיפסה לאיטה במדריגות, וצנחה מיד על הספה.

לאחר שנחה מעט הזיזה ממכתבתה את הספרים והדואר שהצטבר ללא-מענה (מכתב מתלמיד-לשעבר, חוזרים מבית-הספר ומאירגון המורים העל-יסודיים וממשרד-החינוך), ישבה ומתחה כהרגלה את אצבעות-ידיה והתבוננה בהן בעיון, וגם את אצבעות הרגליים, כמתייעצת בהן. היא חששה כל השנים פן האצבעות ברגליה תתעקמנה כמו אצל אימהּ. והרגיז אותה ביותר שידעה שאין לכך כל תרופה. זוהי ההזדקנות.
היא השמיעה לעצמה את הרקוויאם של פורה וכתבה במקומות הריקים בטופס:

כמה זמן היכרתם זא"ז לפני הנישואים? שלושה חודשים. ע"י מי היכרתם זא"ז? רמי ואיה קדומי. ידידים משותפים. בליל הכלולות היית בתולא, פנויה, גיורת, גרושה, אלמנה? פנויה.

מירה הרהרה זמן-מה עד שרשמה לבסוף – פנויה, כי לא היתה בטוחה שזוהי ההגדרה המתאימה, אלא שלא מצאה אחרת.

אחרי כמה זמן של היכרות התחלת לקיים יחסים עם בעלך? שבועות אחדים. באילו אמצעי מניעה השתמשתם? לא השתמשנו. לפני הנישואין עשית הפלות ממנו? לא. כמה? ___ איפה? ________ מי שילם את ההפלה? _______ באיזה גיל התחלת לקיים יחסים עם גבר? תמיד בהיודע לה לראשונה, לפתע פתאום, על איזו תאונה, חוותה את הדבר בגופה. שמלתה להטה. גופה בער. זהו זה. בתור מורה צבאית. הגבר היה: רווק, נשוי, יהודי, ערבי, תייר? רווק. יהודי. קותי. באיזו הזדמנות קיימת בפעם הראשונה יחסי-מין? מרצונך הטוב? כן. בדימונה. על מיטת- סוכנות. הבועל אמר לך מראש שהוא עומד לקיים יחסים? לא. כמה זמן חיית עם הבועל הראשון? שישה חודשים שהיו היפים ביותר. לא. זה לא היה איתו. יש לך עוד קשר עם הבועל? כן. האחר. אוהבת אותו? כן. שונאת אותו? כן. מדוע? לא יודעת. כמה חברים היו לך מאז ועד לנישואייך עם בעלך? הרבה. בעלך ידע שאת לא בתולא? כן. לא יכלה להשיל מעליה בתוליות שהשתמרה בה, על אף לידת-ילד. בעלך מבקש יחסים גם בזמן הווסת שלך? לא. כמה ימים נמשכת לך הווסת? שלושה-ארבעה. את שומרת טהרת המשפחה? חושבת שכן. אחרי כמה ימים את הולכת למקווה? לא הולכת. הדבר מנוגד להשקפת העולם שלי. כמה פעמים בשבוע קיימתם יחסים לאחר הנישואין? שמונה-תשע. וכמה פעמים כעת? שום דבר. מרגישה חולשה אצל בעלך? כן ולא. לא מבינה. מתי קיימתם יחסים בפעם האחרונה? מזמן. מתי היתה לך הווסת האחרון? מזמן. באלו אמצעים למניעה הנכם מִתְשַׁמְשִׁים? לא משתמשים. קיימתם יחסים בנוכחות זוג נוסף? מה פתאום? למה יש לכם דימיון מלוכלך כזה? מבקרים בסרטים פורנוגראפיים לשם גירוי מיני? לא. כנ"ל. מי בעל תשוקה מינית מופרזת? זה טוב או רע בתור סיבה להתגרש? הזקיפה אצלו הולך מהר? צ'יק-צ'ק. כמה זמן לוקח אצלכם משחק האהבה לפני המשגל? זה תלוי. באלו צורות אופייניים הנכם משתמשים? האהבה שתי פנים לה: אלו לבנות ואלו שחורות. שני גופים לה: האחד חלק השני שעיר. שתי ידיים לה, שתי רגליים, שני זנבות, שניים-שניים מכל אבר, והאחד הוא היפוכו הגמור של השני. אלא שכה צמודים הם זה לזה, עד שאין אתה יכול להפריד ביניהם. כמה זמן לוקח המשגל? גם זה תלוי. בהתחלה היה נמשך הרבה. הנכם מגיעים יחדיו אל האורגזמה? היינו, כשהיינו. סובלת מכאבי-ראש. כן. סיבה? סלידה. עייפות. אדישות. אכזריות נפשית. התלוננת אצל רופא? כן. בעלך שופך מהר? לא. בעלך מתעייף בשעת המשגל? לא. משתמש בכוח בכדי להגביר את היצר והתאווה שלו? מה זה? לא מבינה. האם שוחחתם על נושא ממשגל ביניכם? יותר בהתחלה. אחר-כך לא. מתי חוזר בעלך/האישה בלילה? עד תשע, לכל המאוחר. הנכם משחקים קלפים במקום אחד? לא. הוא במקום אחר והיא? לא מובן. שותה אלכוהול? לא. כמה ביום? כנ"ל. מתי באיזו שעה? כנ"ל. באלו אמצעים הוא דורש לנקוט לשם הגברת התאווה? וכשחלפה ההתלהבות, והם שוכבים על הקרח רגועים בעילפונם, היה מספר לה על אהבותיו האחרות, ועל כך שבהשוואה לאהבתה היו הללו עץ, אריג-שקים ואפר. עושים אמבטיות יחד? בהתחלה. יש לכם סיסמה מתי לקיים יחסים? צוּקציק, על הצוק, קוקוריקו, לפעמים קוויקי או פשוט – "לעשות מיספר". אחרי המישגל איך מתייחס בעלך/האישה כלפ0י הצד שכנגד? – הצד שכנגד וגם נוחר, מהגב. הנכם מתרחצים אחרי המשגל? לא תמיד. משחקת עם הפין שלו – פות? כמו שכתוב בספרים. וזה קרה בעיקר בהתחלה. מי נותן את הטון למשגל? כי יש מידת הדרה בבני-אדם, בדידות, אפילו בין בעל לאשתו, פער; וזאת יש לכבד, חשבה קלאריסה. באלו תכסיסים משתמש לא לקיים יחסים/עונה? לא משתמש. את מתגנדרת כלפיו? הייתי. מגרה בו? כבר לא. ע"י מה? מה שהיה היה. הנכם מבקרים במועדון-לילה? לא. מקלל, מגדף, מעשן, מרביץ? לא. יש תיקים במשטרה? לא. תאריך? כנ"ל. את מבשלת טוב ונקי? חושבת שכן. מכבסת לו? ועוד איך! מכינה את הארוחה במועד? כן. הילדים נקיים? אין ילדים. הילדים ראו אתכם מתעלסים? אין ילדים. הילדים מרגישים יודעים על מתיחות שלכם בבית? אין ילדים. הוריו מתערבים? אבא שלו מת. אימא שלו מפחדת ממני. אחים, גיסים, מתערבים? לא. הייתם בתחנת בריאות-הנפש? לא. מתי ואצל מי? כנ"ל. יש מקום לחשוד בבגידה? לא. על מי את/ה חושב/ת? על עצמי. היית כבר אצל עו"ד? לא. שמו וכותובתו? כנ"ל. חתמת על יפוי-כוח? לא.
סכם בקצרה ממה את/ה סובל/ת – מה רצונך להשיג למענך? אני סובלת מאפריים חיימסון, זאת אומרת לא סובלת את נוכחותו ורוצה להשיג למעני שחרור ממנו מהר ובשקט ושיסתלק מהדירה ברחוב אוסישקין שרשומה על שמי בטאבו בחוזה חכירה-לדורות (אבל טרם העבירו על שמי את המניות בחברת גוש-חלקה) אבל בכל אופן הדירה לא שייכת לאפריים חיימסון מפני שיש לו דירה משלו, מושכרת.
לפתוח תיק: עבור מזונות, תוספת מזונות, ביטול פס"ד למזונות, שלום בית, התנגדות לפס"ד, עיקול, עכנ"ס, גירושין, צו הפרדה, מורד(ת), אבהות, ערעור, ירושה, גיור.
עליי להמציא את המסמכים הבאים:

כתובה, ת. נישואין. תלוש משכורת. מסמכים. סיכום מחלה. אירוע משטרה.
חתימה: מירה חיימסון

לאחר שסיימה לשחק במילוי הטופס, אשר עתה היתה בטוחה שלא תשתמש בו, שאלה עצמה מדוע לא ציטטה שום סופר עברי שאהבה, אפילו לא את עמליה. והיא קמה ופסעה בדירה, מזמזמת-יחד את האקורדים הנשגבים של שירת-היחיד שעולה בחלק האחרון של הרקוויאם, ואחר-כך עמדה והתבוננה מבעד לחלון הצפוני אל פארק-הירקון וסירת-חותרים שרצה על פני המים. מוזר, הינה גם היא גרה קרוב לנהר, כמו וירג'יניה, אבל מי משוגע להתאבד במי הירקון? הספינה הקטנה מפלסת לה נתיב בשער הלבן של אלף מיתות. אני קרובה להבין...
לא. לא היתה לה שום תחושה שהיא אישה נשואה. החודשים שעברו עליה עם חיימסון נראו לה עתה כחלום רחוק. משהו פרה-היסטורי.
דעתה התחילה מתנחשלת כים. שוב אוכל להתחיל לחיות.
כן. ועליה גם להוריד את השערות מהרגליים, וכל הדברים שהזניחה בעת הריונה. ולתקן כמה בגדים, וגם לרדת לקנות חדשים שיתאימו למידות החדשות של הבטן. ולרזות, בעיקר לרזות.
וכבר ראתה עצמה צוללת מחדש אל נבכי הפרשנות, ומגלה להם לכולם – מירב, עמית, רויטל, סיגל, פזית, עירן, ענת, ענר, טלי וכל היתר – שהיחיד מטביע עצמו בים הבלתי-מודע הקולקטיבי, אם להשתמש במונחים יונגיאניים, כדי לממש את עצמיותו, אצל מרת דאלווי...
ובכלל, מדוע שלא תתחיל גם היא לכתוב ביקורות על ספרים חדשים? כמה בחורות שלמדו איתה באוניברסיטה והיו די בינוניות עושות את זה עכשיו בלי-פחד שבוע אחר שבוע בעיתונים. כמעט כל הביקורת הספרותית עכשיו נעשתה כבר מקצוע של נשים. ולכן...
ואז צילצל הטלפון.
זה היה רמי. "איה נפטרה. הבוקר."

המשך יבוא

ניתן כבר לקבל את קובץ הוורד העברי של הרומאן כולו לפי פנייה אלינו במייל וקוראים אחדים כבר פנו וקיבלו