זלגו הטיפות כל אחת לנפשה,
בדרך למטה – תהו בלחישה,
נוגעות זו בזו בהיסוס ולאט,
חֲבְרו זו לזו והיו לאחת,
שלולית כבירה מכסה תהומות
של ארץ ניכספת לִבְרוֹא עולמות.

ורוּח על פני התהום הפעוּרה –
הניפה הרים בְאִיבְחַת סערה,
ושני אוהבים נמְלטוּ מן הכְּפוֹר
אל בית חמים להקים בו מיסתור.

בוא גשם נדיב והרוֵוה מִטוּבְךָ
יְקוּם מַעֲלֶה ניצנים לברָכָה,
ובואי הרוח וּפְחִי בַּנְשָמָה
את יופי הקשת עלֵי אדמה.