לפרופ' משה בר-יוסף שלום,
תודה על מכתבך המפורט בעקבות קבלת הרומאן שלי, ואענה לך בשלושה אופנים.
האחד, רשימת ספריי בידיך, ונדמה לי שאם תקרא בעיון את "אין שאננים בציון", "המושבה שלי" ו"ימים של לענה ודבש", ובמידה מסויימת גם "פרשים על הירקון" ו"ג'דע", תוכל לקבל תמונה היסטורית מאוד מקיפה על ראשיתה של פתח-תקווה, ותשובות על מרבית שאלותיך. אני כבר התמודדתי עימן, צריך רק לקרוא את ספריי.
והאופן השני, שאם אענה לך בפרטות על כל אחת משאלותיך, אצטרך לחבר רשימה בת עשרות עמודים, אבל אולי לעזר יהיה לך גם קובץ המחשב שאני מצרף ובו קיצור תולדות פתח תקווה [סופר נידח מעיר: הקובץ יישלח חינם לכל דורש כשהוא ארוז בתיבת שי וירטואלית].
והאופן השלישי הוא שאענה לך בקצרה: בני הדור השני במושבות, ובכללם אבי, לא נטשו את אורח החיים החרדי כי הוריהם לא היו חרדים. למעשה מייסדי פתח-תקווה, ראשוני העלייה הראשונה, היו בקונפליקט מר עם המימסד החרדי בירושלים, שהתנגד להם ולדרכם בהתיישבות. הם היו אנשים דתיים מתונים, איכרים, ולא, כפי שהיו מתבטאים אצלנו במשפחה בזילזול –"חְנְיוֹקִים".
לימים, בתקופת צעירי העלייה השנייה, ניראו בעיניהם מעסיקיהם הפרדסנים, אנשי העלייה הראשונה כשמרנים, פלאנטאטורים (בעלי מטעים, פרדסנים). אבל הדור השני של האיכרים, שהיה חילוני ברובו, לא נעשה סוציאליסטי, להיפך, בין בני האיכרים והשמאל היה קונפליקט מר שנמשך שנים. הטעות שלך שאתה חושב שכדי להיות יהודי חילוני צריך להיות סוציאליסט.
ראשוני פתח-תקווה, וגם בניהם, ראו באורח החיים החרדי בירושלים סוג של פאראזיטיות, ואני חושש שזה גם מה שנמשך וקורה כיום. ראה למשל את פרשת השמיטות הראשונות שאני מספר עליה ב"חנות הבשר שלי". אילו היה הדבר תלוי במימסד הדתי הירושלמי, היינו עד היום יושבים כולנו בישיבות ולומדים תורה תחת שלטון התורכים, האנגלים והערבים, וחיים על כספי ה"שְׁנוֹר" מהעם היהודי בעולם.
נדמה לי שאתה לא מעריך נכון את כוחה וחיוניותה של התרבות העברית החילונית בישראל. ועל כך אני שולח לך בקובץ גם את הרצאתי "חשבון נפש יהודי חילוני" שאמורה להתפרסם בחוברת הקרובה של "כיוונים חדשים", אם ייצא לאור. [סופר נידח מעיר: הקובץ יישלח חינם לכל דורש כשהוא ארוז בתיבת שי וירטואלית].
והרשה לי לסיים בשתי שאלות:
דודי ברוך בן עזר (רַאבּ) גילה בפרדסו זן של שאמוטי-דם וקרא לו בשם "שרה" על שם שרה אהרונסון שאותה אהב [וראה פרק 30, "ליל דודי עם שרה אהרונסון", ברומאן "המושבה שלי"] ואת אחיה אהרון העריץ. לעיתים רחוקות אני נתקל בתפוזים האלה, שגודלם וצורתם כשאמוטי רגיל. בביקורי במוזיאון הפרדסנות היפה ברחובות ביקשתי שיטעו גם את "שרה" בשלל הזנים שיש להם. האם יש לך נגיעה בדבר?
והשנייה: אתה ודאי מקבל את "חדשות בן עזר". האם תהיה מוכן שחליפת מכתבים זו תתפרסם בו בשמך המלא?
בברכה,
אהוד בן עזר
אהוד בן עזר
היינו עד היום יושבים כולנו בישיבות ולומדים תורה תחת שלטון התורכים, האנגלים והערבים
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר