דובר הפת"ח (ארגונו של אבא של מאזן) רא'פת עליאן, התראיין לטלוויזיה הרשמית של "הרשות הפלסטינית", ואמר: "העם הפלסטיני הגיבור, על ילדיו, נשיו וזקניו, עשה אינתיפאדה נגד הכובש, והצליח להכשיל... אני קובע בוודאות שאנחנו בירושלים, במהלך ההתקוממות הזו, הצלחנו למנוע 80% מן המתנחלים, בני הקופים והחזירים, מלטייל בעיר העתיקה ובמדרגות שער שכם."
http://rotter.net/forum/scoops1/268539.shtml

כרוז של הפת''ח: המחבל מהפיגוע הבוקר
לצד תמונתם של אבו מאזן ויאסר ערפאת
תנועת הפת"ח /אזור ירושלים-אבו דיס (תנועתו של אבא של מאזן) פירסמה כרוז בו נראית תמונתו של המחבל מפיגוע הירי בחיזמא, מאזן חסן עריבה, לצד תמונתם של אבו מאזן ויאסר ערפאת. בדף הפייסבוק הרשמי של סניף ירושלים של הפת"ח מציינים כי המחבל היה חבר הזרוע הצבאית של הפת"ח: "חללי אלאקצאא'" וכי נעצר בעבר מיספר פעמים ע"י צה"ל על רקע השתייכותו לזרוע הצבאית. בכרוז מהללים ומשבחים את המחבל, שהיה פעיל מנגנוני המודיעין של הרשות הפלסטינית, והיה מפקד שטח של אזור ירושלים במנגנון – על "פעולת הגבורה" שביצע, ומציינים שנהרג בהגנה על עמו ומולדתו.

הוכחה שאבא של מאזן הוא פעיל שלום
הנה ההוכחה הניצחת שאבא של מאזן אינו מסית לטרור והוא "פעיל שלום":
שמעון פרסקי-פרס אמר בראיון בגלי צה"ל 3.12.15: "עובדה היא שאבא של מאזן נלחם בטרור ואומר לי כל שבוע שבת שלום."

וְדָל, לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ (שמות כג ג)
דומה שמאז הקללה שזרק ח"כ בורג בח"כ אהוד ברוג (ברק) ראש מפלגתו, מפלגת העבודה "שתיחנק!" – טרם נשמעה קללה כזו בכנסת ישראל.
לא ברור מה בדיוק אמר ח"כ חזן לח"כ קארין אלהרר אבל הוקלטו היטב קללותיה בו: "אתה זבל! זה מה שאתה! אתה חתיכת זבל. אתה אפס! תמות! תמות!"
http://rotter.net/forum/scoops1/268909.shtml
אז גם אם היא נכה, וגם אם היא מרוקאית, אין להדור דל בריבו. בעלת לשון מלוכלכת כזו המחרפת ומגדפת– מקומה בשוק ולא בכנסת ישראל. עליה לקחת דוגמה מינון מגל ולהתפטר מהכנסת.

ההגות המדינית המפתיעה של ח"כ איימן עודה
ח"כ איימן עודה נבחר להיות בין מאה הוגי הדעות הבינלאומיים לשנת 2015 של המגזין פוריין פוליסי.
ומהי בעצם הגותו המדינית של ח"כ עודה?
ח"כ אימן האחמדי הגזען הוגה את חיסול מדינת היהודים ובמקומה הקמה של מדינה ערבית-מוסלמית סונית וזאת בשעה שבכל השטחים הכבושים ע"י הערבים-המוסלמים, כ-13 מיליון קמ"ר – יותר מאירופה), ובכל ארצות האיסלם – האחמדים (בני דתו של עודה) אינם יכולים כלל לחיות. אפילו מרכזם בלונדון נשרף לא מכבר.
תודו – זו הגות מקורית ומדהימה לתמוך במי שיביא לחיסולך!

בנפול אויבך אל תשמח (משלי כד יז) אבל תציג זאת כהרתעה
בזכות פסטיבל הנכבה
הנכבה עונש מוצדק ולא מספיק
בשבוע הבא עומד להיערך פסטיבל סרטי הנכבה בסינימטק תל אביב מטעם הארגון הפרו-איסלמי "זוכרות".
שרת התרבות מירי סיבוני-רגב מאיימת, בעקבות זאת, לשלול תקציב מהסינימטק – וכל הארגונים הפרו-איסלאמיים יוצאים נגדה.
איני רואה שום סיבה לצאת נגד פסטיבל הנכבה, נהפוך הוא. הפסטיבל הוא הזדמנות להציג את האמת על הנכבה. הנכבה היא עונש מוצדק ולא מספיק ולכן יש להציגו בבירור.
הנכבה היא עונש מוצדק על כך שידידו הטוב של היטלר, מוחמד אל חוסיני, שלוש שנים לאחר השואה – אירגן את העולם הערבי והמוסלמי להשלים את מה שהיטלר לא הספיק, לחסל את מדינת היהודים ולהשמיד את יהודיה.
הנכבה היא עונש לא מספיק, מפני שבניגוד לגרמניה הנאצית, ששמרה בסוד את תוכנית השמדת היהודים, הערבים (החמאס והפת"ח) מכריזים בריש גלי על תוכניתם לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את היהודים בעולם.
הנכבה היא עונש לא מספיק, מפני שבניגוד לגרמניה הנאצית, בה היו גרמנים שהתנגדו לנאציזם, למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען. טרם נמצא ערבי-מוסלמי שרואה את דברי מוחמד באמנת החמאס (ובדברי המופתי של הפת"ח) שלפיהם יש לחסל את מדינת ישראל, ולהשמיד את כל היהודים – גזענות, ולא מופת מוסרי.
אי לכך יש להציג את הנכבה כאות אזהרה לערבים-המוסלמים (ולעוזריהם היהודים). המשך מעשיכם יביא לכם נכבה חדשה!

תושבי שועפט נרתמים לבנייה מחדש של בית המחבל שפוצץ ע"י צה"ל – לא להרוס! להלאים ולמכור
מיד לאחר הריסת ביתו של המחבל אברהים אלעכארי, שביצע את פיגוע הדריסה בו נהרגו שני ישראלים לפני שנה, ושביתו נהרס, החלו תושבי שכונת שועפט לפנות את הריסות הבית על מנת להתחיל לבנות אותו מחדש, וכמו כן ארגנו מבצע סיוע, באמצעות מסרונים, בו הציעו תושבי המחנה לתרום חומרי בניין ורהיטים.
הדבר מוכיח את חוסר התועלת של הריסת הבתים. ממילא הם נבנים מחדש במימון ערבי. הדרך הטובה יותר להילחם במוטיבציה הערבית-מוסלמית לבצע טרור, היא לאטום מיידית את בית המחבל, להלאים אותו, ולמכור אותו לכל המרבה במחיר. את הכסף יש להעניק לקורבן מעשה הטרור.
רק דרך זו תרתיע את הטרוריסטים הערבים-המוסלמים.

התגשם החלום – מפכ"ל תימני
אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות
שנים רבות חלם דוד בן גוריון על רמטכ"ל תימני, לעת עתה חלום הרמטכ"ל לא התגשם אבל במקומו יש תחליף פורתא – מפכ"ל תימני.
המפכ"ל החדש רוני אלשייך קרוב מצד אביו (אימו מרוקאית) לחתן התנ"ך לשעבר הרב יחיא אלשייך.
הרב יחיא אלשייך נולד בצנעא. בגיל צעיר הוכר כבעל זיכרון נדיר וידע בעל פה את פרשיות השבוע עם תרגום אונקלוס. עלה לישראל ב-1949, ולאחר שעלה לירושלים, למד בישיבת מרכז הרב. הרב אלשיך נהג לנאום במחנות העולים של יהודי תימן כדי לחזק בקירבם את שמירת המסורת. הוא בלט בקריאה ליהודי תימן להצביע לרשימת הפועל המזרחי ובעקבות כך הוכה לעיתים בידי אנשי מפא"י‏.
בשנת 1958 השתתף בחידון התנ"ך והגיע למקום השלישי, לאחר עמוס חכם ויצחק שלו.‏ בשנת 1961 התמודד הרב אלשיך שוב, זכה בחידון הארצי, והעפיל לחידון העולמי. בתום החידון הגיעו הרב אלשיך ויריבתו המתמודדת מברזיל, הפרוטסטנטית יולנדה דה סילבה, למיספר המקסימאלי של הנקודות. לאחר התייעצות של השופטים הוחלט לשאול את שני המתמודדים שאלה נוספת, שעליה קיבל הרב אלשיך מספר נקודות רב יותר וזכה בחידון.‏
בר הפלוגתא של הרב אלשייך היה הרב יוסף קאפח. הרב יוסף קאפח נולד בצנעא ב-1917. בצעירותו עסק בצורפות. בשנת 1943 עלה לארץ ישראל, למד בישיבת מרכז הרב והוכשר לדיינות. התמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול. היה חבר במועצת הרבנות הראשית לישראל, ונשיא הקהילה התימנית בירושלים. בשנת 1969 זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. אשתו, ברכה קאפח, זכתה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בשנת ה'תשנ"ט 1999, כהוקרה על מפעלי החסד שניהלה. כמו כן זכה גם פעמיים בפרס ביאליק לחוכמת ישראל, פרס הרב קוק, וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן. נפטר ב-2001.
עיקר מפעלו היה תרגום והדרה מכתבי יד של עשרות ספרים של ראשוני ספרד, ובהם אמונות ודעות לרס"ג, ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, חובות הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה, פירוש רבי נתן אב הישיבה לשישה סדרי משנה, וחיבורים רבים אחרים שנכתבו בערבית יהודית. מקום מיוחד בפעילותו תפסו כתבי הרמב"ם: הוא תרגם את אגרות הרמב"ם, מורה נבוכים, פירוש המשניות, ספר המצוות ומילות ההיגיון, וערך מהדורה מבוארת של משנה תורה לרמב"ם בת 24 כרכים.
הרב קאפח זוהה עם פלג הדרדעים. הדרדעים הם פלג ביהדות תימן שנוסד בעיר צנעא בתחילת המאה העשרים מתוך הזרם הבלדי על ידי הרב יחיא קאפח ותלמידיו. ההתפלגות היתה פועל יוצא של המחלוקת בין חברי הקבוצה בעיר צנעא לבין יתר יהודי צנעא. חברי הקבוצה כינו עצמם בשם "דור דעה" ואילו את המתנגדים להם והלוחמים בהם כינו "עיקשים".
מתנגדיהם כינו אותם "דרדעים", מתוך עיוות מכוון של השם, ככינוי גנאי שהשתרש בסופו של דבר.
תנועה זו ביקשה לשחזר את מה שהבינה כתפיסה היהודית המקורית בחיים היהודיים בכללם – בהלכה, במחשבת ישראל, בתפילה, בחינוך ועוד. זאת, במטרה לשוב אל היהדות הרבנית "האותנטית" ולתקן כל סטייה ממנה, סטיות שהשתרשו במהלך השנים. המודל שעמד בפניהם של מייסדי התנועה היה זה של הרמב"ם, כפי שבא לידי ביטוי בחיבוריו ההלכתיים, בתפיסת העולם הרציונלית בה החזיק, בשיטתו בענייני אמונות ודעות ובאופן בה שילב תורה ומדע.
הדרדעים דוחים את תפיסת העולם הקבלית ושוללים בייחוד את עולמה של הקבלה המעשית הכולל קמיעות, לחשים ועוד – תחום שהתפתח מאוד במאות האחרונות ביהדות תימן.
הדרדעים קיבלו עליהם את שיטת הרמב"ם הלכה למעשה בכל עניין, הן בענייני הלכה ומנהג, הן בפילוסופיה יהודית. נאמנים לשיטתם, בסידוריהם המבוססים על התכלאל הבלדי, השמיטו את מרבית הקטעים שמקורם בקבלה, ואשר נוספו במהלך השנים לסידורי יהודי תימן. הדרדעים נמנעים מלקיים מנהגים המבוססים על הקבלה. הרב קאפח ותלמידיו טענו כי הקבלה הינה נטע זר במערכת האמונות והדעות המקובלות ביהדות בכלל, וביהדות תימן בפרט.
מחלוקת זו, שראשיתה היתה "לשם שמיים", היתה לאחת המחלוקות הגדולות שפיצלה עמוקות את יהדות תימן בין ה'עיקשים' לבין ה'דרדעים'.
הרב קוק, שעסק בקבלה (פרופסור ליבוביץ הגדיר את תורתו ובכלל את הקבלה כ"עבודה זרה") – גילה התנגדות נחרצת לדעותיו של הרב קאפח, אולם התנגדות זו התנהלה בדרך מכובדת, כיוון שהוא זיהה כי אין מדובר ב"משכיל" פורק עול, זאת בניגוד לרבני ירושלים שהפגינו כלפיו זלזול ויצאו בחרם כנגד הרב יחיא קאפח והדרדעים.
עד היום יש קריאה לשרוף את כתבי קפאח,
http://www.kikar.co.il/הרב_קאפח.html

ומה נאחל למפכ"ל החדש? – נאחל לו שבניגוד לעמיתיו השוטרים, שהלכו בדרכי השחיתות של הרב המקובל יאשיה פינטו (ישראל מדינה מזופתת) – ילך בדרכו של הרב קאפח ויטוש את דרך הקבלה. ובכלל, שינקוט את עצתו של התנא שמעיה שאמר "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות!" (אבות א י)
לך נקה את האורוות ותנקה את הזפת שהשאירו קודמיך.

לצפות ב"בנות של אבא" בדאגה
מאנטי-אשכנזיות לאנטי-ציונות
תיאטרון "השחר" מעלה הצגה חדשה בשם "הבנות של אבא", המגוללת את סיפור הפרהוד, הפּרעות ביהודי בגדד ב-1941.
ההצגה מגוללת את סיפורה של משפחה יהודית מבגדד — האב אליהו סייג (גבריאל) ושלוש בנותיו, ג׳ולי (יצחקי), מזל (לירית מאש) ומרים (שרון מלכי שמש) — אשר חוותה את הפרעות, שבהן נרצחו 180 יהודים, נפצעו כ-2,000 ורבות ורבים נפלו קורבן למעשי ביזה.
כתבת "הארץ" האקטיביסטית הפרו-איסלמית האנטי-אשכנזית ובשל כך גם האנטי-ציונית, רוויטל מדר – מעלה על נס את הנראטיב של "המזרחיים" שהועלם ע"י האשכנזים, אבל למרות זאת היא רואה את העלאת ההצגה בדאגה רבה: "במציאות העכשווית," היא כותבת, " סביר יותר שסיפור הפרהוד רק יחזק את האתוס הציוני שלפיו הערבים הם בהכרח אוייב. אולי בעתיד, כשההיסטוריה של יהודי ארצות ערב לא תושתק עוד, והפרהוד ייכנס כראוי לספר ההיסטוריה הישראלי, הצגה שתעסוק בו תהיה חלק מאחד הוויכוחים הערים בתוך השיח המזרחי: השאלה עד כמה כדאי למזרחים ומזרחיות לחבור לציונות. כותבת שורות אלה מאמינה שטוב היה לו השיח המזרחי היה דוחה מעליו את הציונות על כל המשתמע ממנה, ומתוקף עמדה זו קשה שלא לצפות ב'בנות של אבא' בדאגה." (רוויטל מדר, השיבה לעיראק, מוסף הארץ 4.12.15)
אז נמליץ לגברת מדר (מדר בערבית – טיט בוץ) האנטי-אשכנזית והאנטי-ציונית להגשים את חלומה ולחזור לעיראק (לשלטון השיעי או למדינה האיסלמית הסונית) שם תוכל לחיות תחת כיבוש ערבי-מוסלמי בשלום ובשוויון בטיט ובבוץ שבישלה לעצמה.

מודעה ללא ז"ל וללא אבלים
אברהם מרקוס (מרק) קלינברג שר"י (שם רשעים ירקב)
בעיתון הארץ מיום 4.12.15 התפרסמה המודעה הבאה:

פרופ' אברהם מרקוס (מרק) קלינגברג 1918-2015 – איננו
בן למאיר והינדה ואח לאייז'יק, שנספו בספטמבר 1942 במחנה ההשמדה טרבלינקה.
לוחם אנטי פשיסטי, מתנדב לצבא האדום ביום הראשון של פלישת הגרמנים לברית המועצות, איש מח"ל לצה"ל במלחמת השחרור (משבדיה).
שירת בחיל הרפואה כראש ענף רפואה מונעת, וכמנהל המכון לחקר רפואה צבאית.
לשעבר סגן המנהל המדעי של המכון למחקר ביולוגי בנס ציונה ומנהל המחלקה לאפידמיולוגיה.
פרופסור מן המניין לאפידמיולוגיה וראש החוג לרפואה מונעת וחברתית של הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב.
פעל לטובת ברית המועצות בהתנדבות ומטעמים אידיאולוגיים בשנים 1950-1976, בעל עיטור "הדגל האדום".
ולמרות הנקם וההתעללות בו מטעם המלמ"ב התחשל על תלאותיו.
נפטר בפריז, צרפת, ואפרו יוטמן בבית הקברות פר-לשז ביום ו' ה-04.12.15, בית עלמין פר-לאשז, פריז.
חתומים: בתו: סילויה קלינגברג, נכדו: יאן ברוסה וחבריו.

אז ככה, במודעה החתומה ע"י בתו סילביה, אשתו לשעבר של הבוגד והמרגל לטובת הפאשיזם הסורי – אהוד אדיב, ונכדו וחבריו (מן הסתם חבריו למפלגה הקומוניסטית הצרפתית), חסרות שתי מילים. המילה ז"ל, והמילה אבלים (במקום חתומים). ואנחנו מצדיקים זאת. אברהם קלינברג הבוגד והמרגל אינו ז"ל, אלא שר"י (שם רשעים ירקב) וממש כמו בתו ונכדו איננו אבלים על מותו.
זה שהבת והנכד אינם אבלים זו תופעה מוזרה מאוד מפני שמשכורת העתק ששולמה לו כל השנים הרבות מכספי משלם המיסים הישראלי, בו בגד, איפשרה להם חיי עושר ונוחות בפריס.
לפי עדות פרקליטו (אדבוקטוס דיאבולי) פלדמן, קלינברג מעולם לא התחרט על מעשה הבגידה שלו ונהנה ללעוג לישראלים על טיפשותם. ואכן הלעג מוצדק. בעוד שאם היה קלינברג בוגד בסטלין ובסובייטים אותם שירת, היה מוצא להורג. אבל מדינת ישראל שילמה לו הון עתק (אפשר היה בכסף לפתוח מחלקה בבית חולים) כל חייו הארוכים.