"סוכנים זרים" לא "שתולים"
סרטון "השתולים" של "אם תרצו" עורר גלים. מצד אחד העלה את בעיית "השתולים" כלומר ישראלים המקבלים מימון ממדינות זרות כדי להיאבק בישראל, ומאידך העלה טענות קשות על הסתה:
https://www.youtube.com/watch?v=Db1HfxcPGZE
יש לומר ברורות. יש לכבד כל ישראלי (חייל או אזרח) הנתקל במעשה בלתי חוקי מטעם חיילי צה"ל, או הרשויות האזרחיות, ולעודד אותו לבוא ולהתלונן בפני הרשויות המוסמכות מתוך מטרה של תיקון.
מאידך אין לכבד את הישראלים המשטינים ואוכלי הקורצא שמטרתם הפוליטית אינה תיקון מוסרי, אלא הריסת מדינת היהודים ע"י הצגתה השקרית כמדינה גזענית, מצורעת שיש לחסלה, ולהקים במקומה מדינת מוסלמית.
בשום פנים ואופן אין להגביל את חופש הדיבור. יש לשמור עליו מכל משמר. אבל כדי לשמור על חופש הדיבור – הדמוקרטיה הישראלית חייבת להיות דמוקרטיה מתגוננת. על הציבור הישראלי לדעת מיהן המדינות הממנות ארגונים ישראליים, ומהי המטרה המדינית של אותן מדינות.
אם הדמוקרטיה הישראלית לא תתגונן היא תחוסל ותהפוך לדיקטטורה מוסלמית.
המושג "שתולים" אינו נכון ואינו ראוי. על ישראל ללמוד מהדמוקרטיה האמריקאית. על כל אמריקאי המקבל כסף ממדינה זרה להירשם כ"סוכן זר".
http://www.fara.gov/
"חוק רישום סוכן זר" האמריקני נחקק בארה"ב בשנת 1936 ועבר עדכונים בזמן "המלחמה הקרה", כאשר בריה"מ מימנה עמותות חוץ-פרלמנטריות קומוניסטיות שפעלו במסווה "שלום" ו"זכויות אזרח" על מנת להפוך את ארה"ב לדיקטטורה קומוניסטית.
החוק האמריקאי מחייב כל סוכן זר, כלומר מי שפועל בארה"ב בעבור גוף זר, להירשם במשרד המשפטים, ולתת גילוי נאות על מקורות המימון שלו, ואופן השימוש בכספים.
בכל שיחה שהסוכן הזר מקיים עם גורם כלשהו בממשל חובה על הסוכן להבהיר לבן-שיחו כי הוא פועל בשם הגוף הזר.
חוק דומה יש לקבל בכנסת. על כל ישראלי המקבל כסף ממדינה זרה להירשם כסוכן זר. הוא יוכל לדבר בחופש מוחלט אך יוצג לכל בשקיפות כסוכן זר.
ישי מנוחין, אבנר גבריהו, סיגי בן ארי, וחגי אלעד הם סוכנים זרים.
ודוק: יש לחייב בשקיפות מוחלטת גם כל תרומה של יחידים.

אין תורם למאבק בגזענות הערבית-מוסלמית
אני חייב בגילוי נאות. פניתי אישית לכל הגורמים והקרנות התורמות כספים לארגוני "השלום" וה"צדק" בישראל, למען יתמכו ב"עמותה להנצחת שואת יהודי ערב" במטרה להילחם בגזענות הערבית-מוסלמית למען השלום המיוחל. (שואת יהודי ערב מהווה מודל לתביעת הערבים לחיסול מדינת היהודים ולהשמדתם בעולם כולו). למרבה התסכול שום קרן או ארגון של האיחוד האירופי לא הסכימו לתרום. האירופאים מוכנים לתרום רק למאבק נגד הגזענות היהודית.

"ואהבת לרעך כמוך" – אבל לא יותר ממך
פצועיך קודמים לפצועי אויבך
ידועה הדילמה המוסרית שבברייתא (בבא מציעא, ס"ב): (ויקרא כה "וחי אחיך עימך"). "שניים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד קיתון של מים, אם שותין שניהם מתים, ואם שותה אחד מהם מגיע לישוב.
"דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חברו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: וחי אחיך עימך – חייך קודמין לחיי חברך."
בן פטורא יוצא מהנחה אסתטית שמוטב שימותו שניהם מאשר יראה האחד במות חברו. לעומתו רבי עקיבא קובע שאם אפשר להציל נפש אחת יש חובה להציל. השאלה המוסרית היא את מי להציל מהשניים? תשובתו: כל מי שהיכולת בידו יציל את עצמו, כי "חייך קודמים לחיי חברך."
הכלל המוסרי "ואהבת לרעך כמוך" מחייב לאהוב את רעך, אבל לא יותר ממך. המוסר היהודי יוצא מאהבת האני – אגואיזם. קודם על האדם לאהוב את עצמו ורק אחר כך את זולתו. ומכך על האיש שברשותו המים להציל את עצמו.
ישו מנצרת מציג בדרשה על ההר (מתי פרק ה') גישה אלטרואיסטית הפוכה. על האדם לאהוב את הזולת יותר מעצמו. במקום "עין תחת עין" הוא מפרש "מי שמכה אותך על לחי אחת הגש לו את השנייה," ובמקום "ואהבת לרעך" הוא מפרש "ואהבת את אויבך." כלומר, לפי ישו על האיש שברשותו המים להקריב את חייו ולתת את המים לזולתו.
למותר לציין כי המוסר האלטרואיסטי הקיצוני של ישו אינו בר ביצוע ומעולם לא הגיש נוצרי כלשהו את הלחי השנייה, ולא אהב את האוייב. (לעומת זאת יהודים רבים עשו כן, ועדיין עושים).
מהו הסדר לסיוע לנזקקים: (בבא מציעא עא א). "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך: עמי ונוכרי – עמי קודם. עני ועשיר – עני קודם. ענייך ועניי עירך – ענייך קודמין. עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין."
את הדיון המוסרי הזה אני מקדים להחלטה שנתקבלה לאחרונה ע"י ההסתדרות הרפואית בישראל כי צוות רפואי שמגיע לזירת פיגוע יטפל קודם בפצוע הכי קשה, גם אם הוא המחבל. על פי ההנחייה, אנשי הרפואה ימיינו את הפצועים לפי מצבם בזירה ולא יפרידו בין קורבנות לבין מבצעי הפיגוע. ההחלטה ביטלה החלטה קודמת מ-2008 לפיה עניי עירך קודמים, ויש לטפל קודם בקורבן ורק אחר כך במחבל.
כפי שהראיתי קודם החלטה כזו מנוגדת למוסר היהודי והאוניברסאלי. יש לטפל קודם כל בקורבן ורק אחר כך במחבל.
צודק פרופ' אסא כשר, חתן פרס ישראל, מבכירי החוקרים בארץ העוסקים באתיקה ובמוסר ומחבר "רוח צה"ל", המתנגד נחרצות לשינוי התקנון של הלשכה לאתיקה. לדבריו:
"אי אפשר להגיד שהשיקולים צריכים להיות רק רפואיים. זה לא בא בחשבון. נניח שיש שני פצועים קשה. אחד קצת יותר קשה מהשני, אבל הקשה יותר הוא המחבל. תטפל בו, ורק אחר כך בקורבן הטרור? לא מתקבל על הדעת. בזירת פיגוע חורגים מהשיקולים הרפואיים הטהורים, וכך ראוי שיהיה. ונניח שבמקרה כזה, של שני פצועים, נפגע הטרור נפטר לאחר שהרופא לא הספיק לטפל בו – נבוא למשפחה ונגיד לה שאנחנו מצטערים, כי לא היתה ברירה אלא לטפל קודם במחבל? – זה אבסורד, על פניו. היה צריך לקבוע כללים מדוייקים יותר לטיפול רפואי באירועי טרור, ולא להשאיר את ההחלטה לרופא בשטח."

ארוחת שחיתות
חג החנוכה, אני מוזמן לארוחת יום הולדת במסעדה האיטלקית קווטרו של השף אביב משה. רחוב הארבעה 21. הכניסה למסעדה משונה. אנחנו עולים לקומה שנייה ומגיעים לפרוזדור חשוך. רק לאחר שיטוט מצאנו את הכניסה.
המסעדה מעוצבת בקווים מודרניים כלשהם, אבל לפחות המוסיקה, שירים איטלקיים ישנים וטובים. מרגישים איטליה. איזה הבדל מרעשים אופנתיים במסעדות אחרות.
בעוד שאנחנו מעלים זיכרונות על איטליה היפה ונזכרים בסיציליה, בארגון המאפיה, וב"קוזה נוסטרה", נכנס למסעדה אהוד אולמרט בליווי שומר ראש.
מיד עט עליו פוגל שישב בשולחן עם "פוגלים" בחליפות מהודרות. והם נעמדים בצד ומסתודדים בעמידה כעשר דקות.
שלא תאמר מילה! הוזהרתי לפני שהספקתי להוציא מילה מהפה. בגלל בקשת הבן שלי לא לעשות בושות שתקתי.
נזכרתי איך פעם לפני שנות אלף בקיבוץ היינו מכנים כל ארוחה טובה "ארוחת שחיתות".
עסקית צהריים 12:30-15:20 הכוללת מנה ראשונה ועיקרית ב-84 שקל היא עסקה מצוינת.
https://www.facebook.com/Quattro.Rest/menu?ref=page_internal

תיקון – אידיאולוגיה ופרקסיס
בגיליון האחרון 1104 כתבתי על סכנת התעמולה של "הטבעונאצים" להומאניזם כאשר הוכה וטרינר קשות בהאשמת פגיעה בבעלי חיים.
על כך קיבלתי דרישה להתנצלות מפני שאיני מעודכן בפרטי המקרה.
ובכן תיקון. יש מפנה בחקירה. נעצר וטרינר בן 50 בחשד שהזמין את הכאת הווטרינר על רקע יריבות עסקית, ולא על רקע אידיאולוגי.
ובכן, גם אם החשד החדש יתאמת והרקע הוא עסקי בלבד יש במקרה זה להאיר על סכנת האידיאולוגיה הטבעונאצית. עצם העובדה שכדי להסיט את החשד מהכאת וטרינר על רקע עיסקי – משתמשים בנימוק פגיעה בבעלי חיים, היא הממחישה את הסכנה של האידיאולוגיה הטבעונאצית מיסודו של נביאה גארי יורופובסקי.
יש לזכור ולהזכיר – הומאניזם זו ראיית האדם כערך עליון.

האקטיביסטית הפרו-איסלמית עמירה הס:
"עלייה לארץ היא פשע!"
עמירה הס, האקטיביסטית הפרו-איסלמית (המקבילה הנשית של לורד האו האו הישראלי גדעון לוי) , השתתפה בכנס "הארץ" בניו יורק ותקפה כהרגלה את הציונות. הפעם התעלתה הס על עצמה כאשר הכריזה ש"כל מי שמתכנן לעלות לישראל עומד לעשות פשע."
"בכל רגע נתון," הסבירה הס, "לכל יהודי אמריקאי יש זכויות בארץ – שנשללות מהפלסטינים. יהודי אמריקאי יכול לבקר בכל עת שירצה, בעוד שרובם הגדול של הפלסטינים בעולם, גם אם נולדו בארץ ויש להם רכוש ואדמה הרשומה על שמם, אינם מורשים לבקר. יהודי אמריקאי יכול להגר ולהתגורר ולעבוד בכל מקום בארץ בין הים לנהר, ולעומתו פלסטינים שנולדו בארץ או שהוריהם נולדו בה אינם מורשים לחזור אליה ולהתאזרח בה, ומי שחיים בה מוגבלים באזורים שבהם הם רשאים להתגורר: פלסטינים בעזה אינם רשאים לעבור לגדה, פלסטינים בגדה אינם מורשים לעבור לגור ליד תל אביב, או בכ-60 אחוז משטח הגדה המערבית. פלסטינים אזרחי ישראל מאבדים את זכויותיהם הסוציאליות אם הם עוברים לגור ביישוב פלסטיני ליד בית אל, למשל, או שהם חיים בתוך ישראל ב'כפרים בלתי מוכרים' כאמצעי לגרשם."
לנוכח זאת, היא קבעה: "במציאות של אפלייה קיצונית, שמקצינה כל הזמן, הגירתם של יהודים לארץ היא בחירה מודעת בשותפות בנישול ובגירוש הפלסטינים ובייסוד האפרטהייד בפועל. אפרטהייד הוגדר כפשע. לכן, הגירה לישראל במצב היום – ובייחוד של אזרחים במדינות הרווחה המערביות – היא שותפות בפשע."
הקהל הגיב בתשואות רמות על ההתבטאות הזו, איש מחברי הפאנל לא גינה אותה.
כדאי רק לציין כי הגזענות האנטישמית של עמירה הס, שאינה מכירה בזכותו של העם היהודי לריבונות, ועברהּ השנים כאקטיביסטית פרו-איסלמית לא עזר לה כאשר למרות היותה משטינה וקולבורטורית משתפ"ית מוצהרת עם הערבים – בעת שהגיעה לביר זית, להשתתף בכנס ערבי שאורגן ע"י "קרן רוזה לוקסמבורג" היא סולקה משם בגין יהדותה. לדעת הנהלת האוניברסיטה והסטודנטים – אסור ליהודי לזהם את המקום בנוכחותו. שהרי ערביי אוניברסיטת ביר זית לוקחים דוגמה מאותם גזענים גרמנים שרצחו את היהודייה רוזה לוקסמבורג , כמותם הם סבורים שאוניברסיטת ביר זית חייבת להיות "יודן ריין". (עמירה הס, "סולקתי מביר זית", "הארץ", 28.9.14).

אכן "חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה" (קהלת ט טז)
"חוכמתו" של רוגל אלפר
מסר דומה לזה של האקטיביסטית הפרו-איסלמית עמירה הס, פירסם עוד קודם לכן כתב "הארץ" רוגל אלפר (מסקרן למה הוא לא הוזמן לכנס בניו יורק). אלפר פנה ליהודי צרפת וקרא להם לא לעלות לארץ: "יהודי צרפת, הישארו בצרפת. אין אלוהים והוא לא מינה אתכם לעם סגולה ולא הבטיח לכם את ארץ ישראל. אין לכם זכויות כאן. ישראל חדלה להיות מדינת היהודים. זו מדינת אפרטהייד דו-לאומית, שבה פלסטינים חיים תחת כיבוש ששולל את זכויות האדם הבסיסיות שלהם. המפעל הציוני מת. התאבד. להגר עכשיו מצרפת לישראל זה כמו להגר מפלסטינה לגרמניה הנאצית ב-1933. הקנאים המוסלמים שמבקשים לטבוח בכם הם פשיסטים. ישראל נשלטת היום על ידי ממשלה שיושבים בה קנאים יהודים, שהשקפת עולמם נגועה בסממנים פשיסטיים. להימלט לישראל זה להימלט מהפשיזם המוסלמי אל זרועות הפשיזם היהודי. אחרי שתהגרו לפה תהיו נתונים למתקפות טרור. משום שתייצגו את ערכי הפשיזם של הקנאים היהודים: כיבוש, גזענות, אפרטהייד, משיחיות, ברבריות חשוכה. הישארו בצרפת. כאן הכול אבוד."
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2781547
התחושה ש"כאן הכל אבוד" מובנת בהחלט ממצבו הקיומי העגום של אלפר (ולא רק בגלל שבעקבות דבריו כינתה אותו רוזאן בר: "גלוח ראש, שמן ופריבילגי")
http://e.walla.co.il/item/2909237
על מצבו הוא כותב: "בספר המתח 'הנץ ממלטה' מסופר על אדם שהלך מתחת לפיגום של בניין, וקורה גדולה נפלה ושפשפה את זרועו בטרם התנפצה על הארץ. הגבר אמר לעצמו שרק במקרה נותר בחיים, שבקלות יכול היה למות. הוא אמר שהבין באותו הרגע שהחיים יכולים להיגמר פתאום, ברגע, ושרק בזכות המזל הוא עדיין בחיים. אבל כמה זמן אפשר לסמוך על המזל? הוא הבין שאין שום טעם בכל התוכניות שלו לעתיד, וכי אורח חייו הבורגני מושתת על הנחת יסוד ולפיה בחיים יש סיבתיות ויציבות – אך הנחת היסוד הזו שגויה. החיים הם אבסורדיים לחלוטין.
"הגבר אכל את ארוחת הצהריים שלו, והחליט לעשות את הדבר היחיד שנראה לו הגיוני: לעזוב הכול, את אשתו וילדיו, ולנדוד ברחבי אמריקה, לחיות מיום ליום, בלי שום מחויבות ושום אחריות. החלטה הזו נראתה לו כה הגיונית ומחויבת המציאות עד שהוא לא חש כל צורך להסביר אותה לאשתו ולילדיו."
את הסיפור הזה מביא כתב "הארץ" רוגל אלפר. ואומר: "הקורה הנופלת לא זרה לי. לפני שנה וחצי התגרשתי בפעם השנייה. בני הבכור אוטיסט. לפני גירושיי היבטתי בה, בקורה הנופלת לעברי בהילוך איטי, ולא יכולתי לזוז. הייתי משותק. זזתי רק ברגע האחרון. 'אנחנו פועלים רק כשאנחנו על פי תהום,' אמר לי חבר. אין לי שום ספק שביום מן הימים אחזור לתלם: אטול על עצמי מחויבויות חדשות, אכנס למסלול המוכר שמניח את קיומה של יציבות וסיבתיות ויכולת לתכנן את החיים. וברור לגמרי שילדיי תמיד יכולים לסמוך עליי, לא אעשה את הבלתי צפוי רק כי החיים אכן בלתי צפויים. אבל אני כבר לא מסוגל לחיות בלי לזכור מדי יום שהקורה עלולה ליפול עליי בכל רגע, סתם כך, במקרה, ולמחוץ אותי. אני חי כאילו שהיא תיפול עליי ותמחץ אותי מחר. מי שחי אחרת מסרב להתבגר."
http://www.mako.co.il/video-blogs-rogel-alpher/Article-e0892f36d65c631006.htm
בגלל מצבו האישי הקשה של רוגל אלפר, ועתידה הקודר של ישראל הוא דאג לפחות להציל את חיי בתו בת ה-17 והשיג לה אזרחות אמריקאית. "לבתי ולילדיה (שייוולדו בעתיד) יהיה לאן לברוח, הרגשתי שהצלתי את חייהם." (רוגל אלפר, "להציל את בתי", "הארץ" 20.9.15).
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2734140
האמת, קצת כואב הלב שאלפר לא דאג להציל גם את בנו האוטיסט והשאיר אותו בארץ המסוכנת הזו מבלי לתת גם לו אזרחות אמריקאית. האם גורלו המר של הבן יהיה לחיות עם העולים מצרפת במדינה הגזענית הברברית ולמות בטרור של "המדינה האיסלאמית"?
קהלת אמר: "וחוכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים."
במקרה הזה דבריו של "המסכן" רוגל אלפר אמנם נשמעים, אבל חוכמתו בזויה.