מכתב לחבריי במרצ-לשעבר
כידוע אישרה ועידת מרצ, ביום 30.11.2003, את איחודה עם תנועת "שחר", בראשות ח"כ-לשעבר יוסי ביילין, החליטה כי המפלגה החדשה תיקרא יע"ד (שם זמני) וכי מצעה יהיה הסכם ג'נבה, שביילין היה בין יוזמיו.
חבריי היקרים במרצ-לשעבר, במקום להסיק מסקנה אמיצה מכישלוננו בבחירות, ולעשות הערכת-מצב חדשה הלוקחת בחשבון את מצב המלחמה שבו אנו נתונים, וכי ייתכן שאין סיכוי לשלום אמת בדור הזה, ולא באשמתנו – אתם קברתם בהחלטתכם סופית את מרצ תמורת רעיון עיוועים של פנטזיונר פוליטי, שיביא אתכם בבחירות הבאות למפלה עוד יותר נחרצת ומוחצת מזו שהיתה.
גם אליי הגיעה החוברת שלו, המכונה "יוזמת ז'נבה" והיא גרועה יותר מכל מה שחששתי. מתברר, למשל, שלא יהיה גבול ישראלי על הירדן בין הכנרת לים-המלח אלא ל"פלסטין" יהיה הגבול המשותף והפתוח הזה עם ירדן.
ישראל תפנה את כוחותיה ואזרחיה ממרבית שטחי הגדה והרצועה, תחזיר ל"פלסטין" את כל העצורים והאסירים, כולל הרוצחים והמסוכנים ביותר, יוצאי כל ארגוני הטרור – תמורת זאת תוכר "זכותו של העם היהודי למדינה" (חידוש גדול לעומת הסכמי אוסלו!) – ותוקם רשות בינלאומית שתבטיח את שלום ישראל ו"פלסטין" וגם תפקח על המקומות הקדושים בירושלים המחולקת.
כל תהליך השלום המופרך וההזוי הזה, תוך כדי כבילת ידיה של ישראל להגן על עצמה מפני טרור פלשתיני בהווה ובעתיד ומפני התעצמות צבאית של "פלסטין" (שאת שקריה הכרנו היטב מאז קרס הסכם אוסלו) – כל האחריות על התהליך תהיה על כוח רב-לאומי, על נציבות בינלאומית ועל ועדות רב-לאומיות למיניהן, כלומר – ישראל מוותרת על הסוברניות שלה ועל זכותה הטבעית להגנה עצמית והיא תחיה מעתה בחסדי כוח רב-לאומי שהוא יהיה גם השופט בינה לבין "פלסטין".
העתיד הוא אפוא בינאום הסכסוך והפקדת ביטחונה של ישראל בידי גורמים זרים שחלקם עוינים, ואם אינם כאלה הם יהיו עד מהרה – כפי שנעשו חיילי האו"ם עויינים לישראל ומשוחדים לצד הערבי (באותה טכניקה שבה כתבי-חוץ משוחדים בחלקלקות ובמידע שקרי בידי פלסטינים במלון המושבה האמריקאית במזרח-ירושלים ונעשים דוברי אש"ף בתקשורת העולמית, ואם לא יהיו כאלה, הם מאויימים ומסולקים משטחי הגדה והרצועה).
שום סכנה קיומית האורבת לישראל ממדינות ערביות ומוסלמיות באזור – אינה נזכרת ב"יוזמה" האווילית והמסוכנת של ביילין, שטישטשה את שארית חוש ההישרדות הפוליטית שלכם.
לעומת זאת ה"יוזמה" שלו עושה את ישראל אחראית חלקית, ולעיתים באופן מלא, ובוודאי מבחינה מוסרית – לבעיית הפליטים הפלסטינים ולפיצויים להם (וגם למדינות הערביות ש"אירחו" אותם, דוגמת לבנון), ולהחזרת חלק מהפליטים לגבולותיה תוך אימוץ החלטות או"ם, כהחלטה 194, שמכירה בזכות השיבה של הפלסטינים.
אין מילה על הפיצויים המגיעים ליהודים שגורשו ממדינות ערב. אפילו לא על הפליטים היהודים שנמלטו ב-1948 מיישובים יהודיים כגוש עציון, קליה, בית הערבה ומשמר הירדן.
באמת אנחנו צריכים לבקש מהפלשתינאים וממדינות ערב סליחה, ולפצותם. סליחה שלא הצלחתם להרוג את כולנו ב-1948 ואחר-כך לרשת אותנו.
ליוזמת ה"שלום" של ביילין-ג'נבה אין רגליים אבל יש ידיים להמשיך לקבל כסף מגורמים עוינים לישראל כדי לפורר את האמון של הציבור הישראלי בממשלתו ובחמישים וחמש שנות עצמאותו.
שְבו וחשבו, כמה ישראלים ברי-דעת, גם ממחנה השמאל ומשוחרי השלום, יתנו את קולם למפלגה שתאמץ מצע סהרורי שכזה?
כל זמן שהיינו מרצ, הרי שלמרות חילוקי הדעות החריפים בינינו, גם בתקשורת, הייתי עדיין גאה שאני מביע אותן בתור חבר מרצ וחבר נשיאות מרצ לשעבר, ושאוכל לשכנע אתכם, חבריי, בהערכת-המצב הפוליטית שלי.
אבל להיות חבר יע"ד (שם זמני) על מצע ג'נבה-ביילין? לא! זה כאילו אני מתכחש לכל מה שחשוב ויקר לי. על כן עם תום תקופת מרצ תמה גם תקופת חברותי בה, ואני פורש ואינני מצטרף למפלגה החדשה.
בברכה,
אהוד בן עזר

*
מתקבל מכתב מודפס מיום 4.12.03, ממיכל שוחט, מזכ"ל מרצ:

שלום אהוד,
הנדון: התפטרותך ממרצ, פנייתך מיום 30.11.03
נוכח טענותיך אדגיש כי צר לי על כך שאתה חש כי מרצ אינה משכילה להסיק מסקנות מהכישלון בבחירות ובמקום היא טורחת לחבור לתנועת ש.ח.ר לקראת הקמת מפלגה חדשה.
אם תקרא בעיון את הפרקים שנשלחו לחברי הוועידה תמצא שלפחות בחלק המדיני-ביטחוני אין שינוי גדול ממצע מרצ. גם הבנות ג'נבה, יש להדגיש, אינן רחוקות מעמדת מרצ לאורך שנים.
אנו מכבדים את עמדתך ודעתך וצר לנו על כך שלאחר שנים רבות בתנועה החלטת לפרוש. עם זאת נשמח להמשיך ולזכות בתמיכתך.
בברכת הצלחה
מיכל שוחט
מזכ"ל מרצ

*
מכתב מודפס, מיום 8.12.03, מתקבל מיוסי שריד, על נייר מכתבים של חבר כנסת:

לאהוד שלום,
קיבלתי בתודה את מכתבך שהופנה ל"הנהלת מרצ", ועל-כן ישיב עליו יושב-ראש ההנהלה, חיים אורון (ג'ומס) שגם היה חבר פעיל ומוביל בצוות יוזמת ג'נבה.
לי עצמי צר עד-מאוד שהחלטת כפי שהחלטת.
שלך,
יוסי שריד

*
ומן ה-7.12.03, מכתב קצר בכתב-יד על נייר של חבר-כנסת מתקבל ממתן וילנאי, שגם אליו שלחתי את נוסח מכתב הפרישה שלי ממרצ:

אהוד,
קראתי את מכתבך להנהלת מרצ בעקבות האיחוד עם תנועתו של ביילין.
מסכים לכל מילה שלך, נאבק על כך במפלגתי שמנסה לאגף את מרץ משמאל.
נשמור על קשר
מתן וילנאי

*
לאחר כשבוע ב-15 בדצמבר, נשלח אליי על נייר מכתבים של הכנסת, מאת חיים אורון, יו"ר הנהלת מרצ, המכתב הבא:

שלום רב,
קיבלתי את מכתבך מיום ה-30.11.03 ואת העתק תשובתו של יוסי שריד למכתבך.
יח"ד, לא יע"ד, איננה מוקמת על מצע ביילין אלא על מצע משותף, שהתגבש במהלך החודשים האחרונים.
למיטב זיכרוני, לא אחת בעת האחרונה השמעת ביקורת, לגטימית כמובן, על עמדתה של מרצ בנושאים המדיניים, עוד לפני שהוחלט על המהלך עם מפלגתו של ביילין.
אני יכול להעיד על עצמי, כמי שהיה שותף תקופה ארוכה לגיבוש הבנות ז'נבה יחד עם יוסי ביילין ואנשים נוספים, שאינם מזוהים עם [הצד] השמאלי של הקשת, כמו אמנון ליפקין שחק, נחמה רונן והאלוף שפר – שאני משוכנע שהבנות ז'נבה עולות בקנה אחד עם עמדותיה של מרצ.
מרצ, בישיבת ההנהלה שהתקיימה בנושא, בירכה על יוזמת ז'נבה.
את מעלה במכתבך נושאים מהותיים עליהם אנו חלוקים, ואם מסקנת המחלוקת היא שמקומך אינו בשורות מרצ או יח"ד, צר לי על כך ולא נותר לי אלא לקוות שנמשיך לנהל דו-שיח פורה.
בברכה,
חיים אורון
יו"ר הנהלת מרצ

*
ואילו ב-31 בדצמבר יוצא אליי מכתב מודפס, על נייר מכתבים של הכנסת, מאת רן כהן:

שלום רב,
לאהוד שלום! [בכתב-יד]

הנדון: הודעתך על פרישה ממרצ
הצטערתי מאוד לקבל את עותק מכתבך המודיע על אי-הצטרפות ל"יחד" ועזיבת "מרצ".
במיוחד חשבתי שתמצא לנכון לסייע בהתמודדות שלי על ראשות התנועה, ואתה יודע שיש לכך משמעות.
אני בטוח, אהוד, שגם אתה יודע כי בסופו של דבר נצטרך להיפרד מרוב השטחים, עדיף בהסכם, ואם אין הסכם – מוטב שנצא מכל המקומות בהם אנו ממולכדים 36 שנה ללא תוחלת.
אתה ודאי יודע כי המשך הריסוק הכלכלי-חברתי שאנו עוברים שוחק כל סולידריות חברתית ומחזק יסודות פליליים החודרים לשלטון.
המאבק שלי הוא על אלטרנטיבה לכל אלה.
בברכה,
[חתימה]
ח"כ רן כהן

*
בכך הסתיימה פרשת פרישתי ממרצ על רקע הבנות ג'נבה ובהמשך לוויכוח עם עמדות התנועה מפרוץ האינתיפאדה באוקטובר 2000.
אף לא מילה אחת התפרסמה על כך בתקשורת, שום תגובה פומבית או מקום לפרסום מכתבי, למרות שנשלח לבמות רבות, וזאת עוד בטרם התפרסמה אפילו רשימתו הביקורתית של פרופ' שלמה אבנרי ב"ידיעות אחרונות". אכן, מי זה בכלל אהוד בן עזר שיבוא להפריע את החלום הנהדר של הבנות ג'נבה? חג לטיפשים, אני אומר לכם.
תל אביב
דצמבר 2003