1.1.16. יום שישי. היום הראשון לשנה החדשה נפתח באירוע, כנראה טרור, ממש סמוך לנו, בצומת הרחובות גורדון ודיזנגוף. לפי אחד הסרטונים [בטלוויזיה] של מצלמת האבטחה, היורה [מתברר, שמו נשאת מילחם מערערה] ,נכנס לבוש כרגיל לחנות החדשה-יחסית "בשביל הטבע מוצרי בריאות" ברחוב דיזנגוף 124, בצד המזרחי של הרחוב, בין גורדון לפרישמן, [זו החנות העשירה במיבחר, והסימפאטית, מרשת "אניס", שבה מצאתי לאחרונה את שקיות התה הצהובות "טווינינג ארל גריי" שאזלו בכל מקום אחר, וקניתי אותן אצל המוכר הרוסי הנחמד דימה גורבצ'וב ב-31.90 שקל החבילה].

והנה רואים את הרוצח, בז'קט או במעיל-רוח שחור, ניגש למעמד הפיצוחים שסביב העמוד משמאל לכניסה, [גם אני טעמתי ממיבחר האגוזים בבואי מדי פעם לחנות] – לוקח שקית ניילון, ממלא בה אגוזים אחדים, נעלם מהצילום, כנראה לכיוון הקופה של דימה בעומק החנות, אחר כך חוזר, שופך את תכולת השקית חזרה למקום האגוזים, זורק גם את השקית הריקה [עם טביעות אצבעותיו!] – ניגש לכיוון היציאה, מוריד תרמיל גב כהה, שחור-כחול, מכתפו, מניח אותו על מעמד עגלות-הקנייה, מוציא ממנו משהו כשגבו למצלמת האבטחה, פונה מיד החוצה, למדרכה, ותוך שניות מתחיל לירות בנשק שהוציא מהתרמיל, תחילה לצד שמאל, כלומר דרומה, אך מיד משנה כיוון ופונה צפונה תוך כדי ירי ונעלם מהמצלמה.

לפי הדיווחים הוא פנה לכיוון רחוב גורדון. בדרך לשם נמצא פאב "הסימטא" שבו נחגג יום הולדת של צעירים, שם הרג ביריות שניים מהחוגגים [אלון בקל הי"ד ושמעון רוימי הי"ד], פצע קשה עוד שניים וגרם לפצועים נוספים. אולי גם רצח נהג מונית ערבי ישראלי מרמלה, אמין שעבן – בדרך הימלטותו.

בתרמיל שהשאיר בחנות נמצא ספר קוראן.

המסתורית מזעיקה אותי משנת אחר-הצהריים, מספרת שכל הסביבה מלאה שוטרים, שגם ערכו בדיקה מבניין לבניין ברחוב שלנו, גורדון. רואים אותם פוסעים למטה בנשק שלוף. טרם תפסו את היורה. לפי התקשורת הוא נמלט כנראה מזרחה – מרחוב דיזנגוף לרחוב גורדון, ומשם לרחוב ריינס.

מזג האוויר גרוע מאוד. כל היום לא יצאתי מהבית. רוחות עזות מאוד וגשם מדי פעם, שמתחזק לקראת הערב. רחמנות על השוטרים והשוטרות ושאר כוחות העזר. שלא לדבר על הפצועים ומשפחות ההרוגים.

מאוחר יותר הערב מתברר שהרוצח הוא צעיר ערבי-ישראלי מערערה שבמשולש. אביו, העובד באבטחה, הודיע על כך למשטרה. הנשק שבו נראה הרוצח יורה הוא ספקטרה, תת-מקלע מתוצרת איטלקית, המשמש חברות אבטחה. הנשק היה שייך לאב, שנוכח כי הבן לקח אותו, וגם זיהה את הבן היורה וטילפן למשטרה.

הבן הזה נראה נורמאלי לחלוטין, קר רוח ומחושב, אבל לפי המידע הזורם על אודותיו – יש סיכוי רב שלא יעמוד למשפט מסיבות פסיכיאטריות. יכלאו אותו לשנים אחדות בבית משוגעים, וישוחרר. גם אם היה נהוג אצלנו עונש מוות, הסעיף הפסיכיאטרי היה ודאי מציל אותו.