הבית שלנו במושבה היה "ציוני כללי", כלומר מחוגי האיכרים, ה"אזרחים". קראנו את העיתון היומי "הבוקר", ורק טבעי שגדלתי על השבועון "הבוקר לילדים", שהחל לצאת ב-1943 – ואני אז ילד כבן שבע. הגיליונות והכרכים ליוו אותו בשנות ילדותי, תחילה בפתח-תקווה ואחר כך בקלמניה, אליה עברנו עד שנת 1947.

במקביל התחלתי להיות אז מושפע מאוד מ"הטכנאי הצעיר", שהחל להופיע ב-1945 בעריכת אינג'ינר י' פיינסוד, ושהחליף בהדרגה את עיתון הילדים. לימים התברר לי שכתב בו גם דודי, אחיה הצעיר של אימי, המהנדס יהודה ליפסקי.

סיפור האהבה הראשון והמרגש ביותר שקראתי, בהמשכים, היה מעל דפי "הבוקר לילדים" – "מאחורי הצאן" של יעקב חורגין, ועד היום אני זוכר את שם הנערה – אחימעץ, הלבושה לבן, בכרמים, שהיתה הדמות הספרותית האהובה הראשונה שלי.

על מהלכי מלחמת העולם השנייה, הצבאות, המטוסים, הקרבות, האוניות – על כל אלה למדתי מ"הבוקר לילדים". גם על השואה. גם מהשירים הנרגשים של שלמה סקולסקי. גם מסיפורי המושבות הראשונות של יצחק זיו-אב. מאותה תקופה יש תמונה שלי [ר' צרופה של קטע מתוכה] יושב לרגלי סבי בחצרו בפתח-תקווה וסביבנו קוראי "הבוקר לילדים" שבאו לבקרו עם העורך יעקב חורגין והעיתונאי-המלווה יוסף קבנצל [לימים ח"כ יוסף תמיר] שהיה מנהל סניף עיתון "הבוקר" במושבה.

ואולם, כמו יפה חברתי הצעירה מעט ממני – הושפעתי מאוד גם מ"דבר לילדים". זה היה כבר בפתח-תקווה, משלהי שנת 1947 ואילך. אצל בת-דודי מרים גיסין ובעלה אברהם, שהיינו שכנים לאותה חצר של סבא יהודה ראב, היו כרכים כחולים של "דבר לילדים" מראשית שנות הופעתו, ובהם בהמשכים סיפוריו המאויירים של נחום גוטמן, "בארץ לובנגולו מלך זולו" ו"החופש הגדול או תעלומת הארגזים", ואני הייתי בולע אותם שוב ושוב ונשבה בקסמם, יחד עם המדור בהמשכים של אורי מורי שכתבה לאה גולדברג וצייר אריה נבון. נדמה לי כי סיפוריו של גוטמן מאז, וספריו, השפיעו מאוד על סגנוני העברי הפשוט והנקי – הנקי מהעגנוניזם של מרבית סופרי הצמרת העבריים בני דורי.

את נחום גוטמן זכיתי להכיר בשנות חייו האחרונות וגם כתבתי מפיו את סיפוריו בספר הנפלא "בין חולות וכחול שמיים", ואהבה והבנה רבה שררה בינינו. את יעקב חורגין פגשתי רק פעם אחת, בביקור בבית האבות בכפר שמריהו, שם התיידד עם בן-דודי הסופר יצחק ראב. לצערי היתה זו פגישה חד-פעמית וחורגין כבר לא היה במלוא כוחו כך שלא נותרו לי רשמים ממנה ורק יכולתי לספר לו על השפעתו עליי בילדותי.