על מניה שוחט

בהיותה כבת עשר או יותר, התרשמה אסתר מהמהפכנית הצעירה מניה וילבושביץ (לימים שוחט), שנהגה לבקר בביתם ושחיבבה בעיקר את יהודה [אביה]. בלאה [אימה של אסתר] אין מניה מוצאת עניין, רואה בה אישה מהדור הישן. לאה מצידה מכנה את מניה בלגלוג: "דער 'חצי-זכר'". ואכן, מניה היתה גברית. אסתר זכרה את קולה, מעין אלט נמוך, ואת לבושה הגברי, ובעיקר את ראשה, שחבוש היה תמיד כובע גבר. מניה בולטת ושונה מהנשים הביתיות, הלבושות מלמלה וחיות בצל הבעל.

לאה מקנאה מפני שיהודה נמשך לבחורה המשכילה, בעלת האופי הגברי, ויושב איתה שעות בסלון האפלולי – בעוד לאה עוסקת בעבודות-הבית ואינה שמה לב אליהם כלל. השניים שקועים בשיחה בשפה הגרמנית, ולפעמים הם מתווכחים בקולי-קולות ובחום, ואז לאה מביאה את הקפה לסלון, והשניים משתתקים בבואה.

אם כי אסתר אינה מבינה את הכול – היא מרגישה שבין אביה למניה יש מלחמת דיעות; האב הוא במלוא-אונו וחיותו, ועיניו הירוקות נוצצות בתוך פניו השזופים, הבריאים, רחב-כתפיים ומגלה מפתח הכתונת חזה גברי רחב.

בזיכרונותיו, שנכתבו ב-1930, אין יהודה מזכיר את מניה שוחט, אך מקדיש פרק ל"ימי העלייה השנייה", לקונפליקטים שנתגלעו בין בני פתח-תקוה, שנחשבו בזמנם כפורצי-גדר בעיני הירושלמים, לבין הצעירים יוצאי רוסיה, שבאו "לעשות ריבולוציה!" – הוא אומר כי קשה לו הדבר לכתיבה כיום, "כשם שהיה קשה לפנים בעת התגלעות הניגודים, ובעת הוויכוחים ללא מוצא עם כמה מהפועלים שלי, שעכשיו הם מן העומדים בראש תנועת-הפועלים ואפילו בראש היישוב, ושנישארו עד היום ידידיי האישיים..."

לאחר שמניה צובטת קלות את אסתר בלחייה ונפרדת מהמשפחה, משתררת דממה – ואז מעירה האם לאב, בחוכמה ובקרירות:

"נו, מה סיפרה לך ה'חצי-זכר'?"

יהודה מחייך לתוך זקנו ומושך בצחוק את קצה סינורה הלבן של לאה, והכל שב למקומו.

פעם אחת, לאחר אחד מביקוריה של מניה, נכנסה אסתר לחדר-השינה של ההורים ומצאה את אימה עומדת לפני הראי, היחיד בבית, כשהיא מודדת לראשה את כובעו רחב-השוליים של יהודה, מסובבת אותו לכל הצדדים, מעווה את פניה ומסתכלת בהן מזוויות שונות –

בראותה את בתה פרצה בצחוק ואמרה:

"מניה בולבושביץ!"

והצביעה על עצמה.