סזר פרנק, מוצרט, עמנואל אקס, צ'ייקובסקי ופבלו הראס-קסדו

כל נגני התזמורת כבר היו על מקומם, המנצח הספרדי הצעיר-יחסית פבלו הראס-קסדו עלה על במת המנצחים, והנה, במקום לנצח על היצירה הראשונה, "מחולות מתוך 'דון קישוט'" של המלחין הספרדי רוברט גרהרד (1896-1970) – פנה באנגלית אל הקהל והסביר כי בשל אי-הגעתו של פסנתרן התזמורת (הפסנתר השחור אכן ניצב מיותם במרומי הצד הימני של הבמה) – לא תנוגן היצירה הראשונה. על פי הרשום בתוכנייה, הפסנתרן של התזמורת הוא ישראל קסטוריאנו. האם בגלל היעדרו אירעה הפשלה?

לנגד עינינו עזב חלק מהנגנים את הבמה, ממעמקיה הועלה פסנתר הכנף, ואליה שב המנצח ועימו הפסנתרן היהודי בן ה-67, יליד לבוב, ולימים בקנדה וכיום בארה"ב – עמנואל אקס. הוא פתח ב"וואריציות סימפוניות לפסנתר ולתזמורת" של סזר פרנק (1822-1890). פסנתרן נהדר. נדיב. יוצר אווירה קסומה. מפליא לנגן ולשלב את נגינתו עם התזמורת. בקיצור, תענוג של ממש. חגיגה חושנית. ממקום מושבי הפעם יכולתי לראות את אצבעותיו הרצות על הקלידים. ולאחר הפסקה קצרה, שב אל הבמה לנגן את הקונצ'רטו מס' 22 במי במול מג'ור לפסנתר ולתזמורת, ק' 482, של מוצרט (1791-1756) – וגם זו היתה חגיגה נפלאה. הוא במיטבו – יוצר אווירה קסומה בנגינת הפסנתר. התזמורת במיטבה. חגיגה לאוזניים ושיאו של הקונצרט.

בחלק השני ניגנה התזמורת את הסימפוניה מס' 1 בסול מינור אופ' 13 של צ'ייקובסקי (1840-1893). היא פחות מוכרת ואולי גם פחות מלודית מהסימפוניות האחרונות והידועות-יותר שלו, הפינלה היה אמנם מדהים בעוצמתו, אבל המאזין המפונק והלא בקיא ביותר, היה אומר לעצמו, "מצ'ייקובסקי אנחנו מצפים ליותר."

הקהל העניק למנצח ולתזמורת מחיאות-כפיים ממושכות שהעידו על ההתלהבות הרבה מביצוע היצירה.