כפי שמתארת אותה חברתה בשורותיה המבכות, אכן כזאת היתה; יפת-תואר, תמירה ובעלת אישיות מרשימה ויכולת הבעה רהוטה בעל-פה ובכתב.

חילוף השורות ביניכם – הזכיר לי גם את יחסך המיוחד למלכה נתנזון, שאף היא פרשה מחמת מחלה ממארת, ועד לשעותיה האחרונות עוד שקדה על כתב-יד שבימים אלה עומד להופיע בהוצאת עקד בשם "ילדה שחורת שפתיים". בעוד שבועיים תימלא שנה ללכתה של היוצרת הזאת, שלא פעם הפליגה בהוקרתה את יחסך החם והדרך בה שקדת לפרסם עד לימיה האחרונים את שיריה הנוגים, בהם ביטאה תהליכים פנימיים המעידים על סף רגישות נדירה.

הייתי מודע ממרחק לדיאלוג המאלף הזה שהתקיים ביניכם.

ולבסוף לקוטב השני – על פרסום סיפורו של אבא באותו גיליון, "נוף של לילה" – מלוא הערכתי.

עמוס אריכא