לוּקא לומברדי, ז'אן סיבליוס וסרגיי פרוקופייב
במוצ"ש האחרון בפילהרמונית
ג'אנדראה נודזה האיטלקי הוא מנצח-אורח ראשי בפילהרמונית, וקונצרט בניצוחו הוא חווייה מוסיקלית ממדרגה ראשונה. הפעם הביא לתוכנית מלחין איטלקי בן 71, המתגורר חליפות גם בישראל, לוקא לומברדי, וניצח על יצירתו "ים", שנכתבה כבר במאה ה-21 – וזאת בביצוע ראשון בפילהרמונית, ואף הקדים מילים באנגלית על אודות היצירה. וזוהי אכן ים של יצירה, אפילו מכונת-גלים השתתפה בה, והתזמורת בהרכב מלא, עם כמה וכמה כלים מקוריים – המחישה גלים וסערות וגם ים שקט כשהיא מטלטלת את הקהל ביניהם. שמואל הרשקו תקע בטרומבון, שבעה נגנים עבדו במרץ על כלי ההקשה, התופים וכל השאר, שמונה קונטרה-באס. בקיצור, היה שמח כאילו ים שלם משתולל ונע על הבמה ולעיתים גם נח. לומברדי עצמו עלה לבמה בתום היצירה וזכה למחיאות כפיים רבות מקהל אוהד, מה שבדרך-כלל לא קורה כאשר מבצעים יצירה מודרנית קצרה לחתולים ולתזמורת במסגרת החוב למוסיקה המודרנית.
שיא הקונצרט היה הקונצ'רטו ברה-מינור לכינור ולתזמורת אופוס 47 משנת 1905 מאת המלחין הפיני הנודע ז'אן סיבליוס [1865-1957] – עם הכנר הגרמני כריסטיאן טצלף בן ה-50. איזה כנר! איזה קונצ'רטו! הקהל ממש יצא מכליו ואפילו מחא כפיים בתום הפרק הראשון, מחווה נדירה מאוד בקונצרט סימפוני "רציני", ואולם הפרק הזה הוא באמת פאר הקונצ'רטו. העומס על הכנר ביצירה בת 31 הדקות הוא עצום כי רוב הזמן הוא מנגן, סולו ועם התזמורת, והכול בשילוב מופלא וברמה עילאית. אין ספק שהוא נמנה כיום על צמרת הכנרים בעולם. ובמזג טוב, וחרף עייפותו, הוא הקדיש לקהל המאזינים הדרן ארוך-יחסית וזכה שוב למחיאות כפיים קצביות רמות, ובצדק. כל הכבוד לפילהרמונית שמצליחה להביא ארצה סולנים מהשורה הראשונה בעולם.
"כריסטיאן טצלך," נאמר בתוכנייה, "מנגן בכינור דמוי גוארנרי דל ג'זו, שניבנה בידי בונה הכינורות הגרמני פטר גריינר."
בהפסקה קנינו במחיר מציאה של 40 שקל את הדיסק של הקונצ'רטו בביצוע המעולה של הכנר מקסים ונגרוב, עם התזמורת הסימפונית של שיקאגו בניצוחו של דניאל בארנבוים.
בחלקו השני של הקונצרט נוגנה הסימפוניה החמישית אופוס 100 של סרגיי פרוקופייב [1891-1953], משנת 1944, שאמורה לסמל את תחושת הניצחון הקרוב על גרמניה הנאצית, זו המדינה השטנית שהסבה סבל כה רב ומיליוני קורבנות לעם הרוסי. עדיין יש בסימפוניה החמישית רמזים לא מעטים לסימפוניה הראשונה של המלחין, הקלאסית, הקצרה והמפורסמת.
קטע מהתוכניה: "הפסנתרן הדגול סביאטוסלב ריכטר נכח בביצוע הבכורה במוסקבה ב-13 בינואר 1945: לעולם לא אשכח את הביצוע הראשון... על סיפו של ניצחון... כאשר פרוקופייב עלה על דוכן המנצחים ובאולם השתררה דממה, החלו לפתע להרעים מטחי ארטילריה. שרביטו כבר היה מורם. הוא חיכה, ועד אשר רעם התותחים לא נדם, הוא לא החל. היה בכל זה משהו משמעותי מאוד, סמלי מאוד. מעין תחושה הרת גורל ירדה על כולם."
היו בסימפוניה גם קצת רגעים של שיעמום, אבל חיפו עליהם הרגעים הגדולים שבהם השתתפו מרבית כלי הנגינה, ובייחוד הפינאלה הנהדרת, שגרפה מחיאות כפיים ממושכות והחזירה פעמים אחדות את המנצח אל הבמה.