בקונצרט אדיר במוצ"ש האחרון בפילהרמונית
זה היה מוצ"ש בלתי נשכח. קודם כל, רק שתי יצירות ממיטב הרפרטואר העולמי מבלי הצורך לסבול יצירת יללות חתולים מודרנית של כעשרים דקות בפתיחה.
אחר-כך הניצוח המהפנט, הגאוני, של המנצח הגרמני בן ה-76 – כריסטוף אשנבך. הוא חי בכל גופו את הניצוח כך שאינך יכול להסיר את העיניים ממנו כל זמן הקונצרט. גופו דק והוא נראה צעיר מגילו. ילדותו היתה רוויית סבל. הוא משמר בגופו את קצב היצירה שעליה הוא מנצח ואינו מניח לתזמורת רגע של יציאה מהכישוף שהוא מפעיל עליה, וזו כמובן נענית לו במיטבה, כאילו עורגת למנצחים בעלי שיעור-קומה כשלו.
היצירה הראשונה היתה הקונצ'רטו ברה מג'ור לכינור ולתזמורת אופ' 77 של יוהנס ברהמס (1833-1897) עם הכנר הסולן הסיני בן ה-27, יליד טאיוואן, 1989 – ריי צ'ן. היצירה יפה וסוחפת. מענגת בכל רגע של ביצועה. ריי צ'ן הוא בעל טכניקה מדהימה, זריזות ושילוב מופתי עם התזמורת, וקטעי סולו יפים, אבל משהו בכל זאת חסר בנגינה המושלמת שלו. חסר קצת רגש. חסר קצת חום. ועל כך חיפה במקצת בהדרן בקטע מהקונצרט לכינור מס' 1 של פגניני. מכל מקום, הוא התקבל בתשואות אדירות מצד הקהל, ואף החמיא לו בדברי קישור בעברית לפני ההדרן. בסך הכול אולי אנחנו דורשים ממנו יותר מדי, אולי את הבלתי-אפשרי.
בחלק השני של הקונצרט נוגנה הסימפוניה הרביעית בסול מג'ור של גוסטב מהלר (1860-1911), יצירה מהממת וסוחפת, שאין בה רגע דל וכמעט כולה הפתעות לאוזן השומעת. ניצוחו של אשנבך הדגיש בה כל מומנט מוסיקלי, והשיא היה כמובן הפרק הרביעי, עם הזמרת הגרמנייה הצעירה ודקת הגו אנה-אליזבת מוּלר, ששרה חמישה שירים מתוך "קרן הפלאים של הנער, וממש הדהימה את האולם כאשר מילאה אותו בקולה העמוק, המרגש והנעים להפליא, והכול כמובן ללא שום עזרים טכניים של הגברה – קול אנושי אחד עם תזמורת שלימה, ממש פלא!
קונצרט ברמה עולמית, בינלאומית – שיכול כנראה להתבצע רק במדינה רצחנית של "אקיבוש" שבה אשת ראש הממשלה היא שרה ושרת התרבות היא מירי ומחוץ לגבולותיה מתקיימים מופעים מרהיבים של עריפות ראשים.