בהיסטוריה, כידוע, יש עובדות ופרשנות. ההיסטוריון האנגלי המפורסם אדוארד הלט קאר כותב בספרו "מהי היסטוריה?" שעצם בחירת העובדות היא כבר פרשנות.
והנה יואב אהרוני כותב כך על פרשת החייל בחברון: "על העובדות אין מחלוקת: חייל, חובש בתפקידו, שהגיע אל זירת פיגוע דקות ארוכות לאחר שהמפגעים נוטרלו ואירוע הפיגוע הסתיים למעשה, ניגש אל מפגע פצוע קשה ורצח אותו בירייה מקרוב בראשו. – – – המחלוקת היא על הפרשנות." והוא עוד מוסיף לאלו החולקים על דעתו גערה בנוסח בולשביקי: "תגידו, התחלקתם על השכל?" (חדשות בן עזר גיליון 1133)
כלומר אהרוני קובע כעובדה את הפרשנות שלו, שהפסקת חיי המחבל היא רצח. זו טעות חשיבה. (התחלקות על השכל בלשונו).
יש לשים לב: הפסקת חיים היא עובדה. המושג "רצח" הוא פרשנות.
"הפסקת חיים" של אדם הינה אינדיפרנטית מבחינה ערכית. השיפוט המוסרי נקבע על פי הכוונה או המגמה של מפסיק החיים. כאשר כל הערכים הם סובייקטיביים ויחסיים, בעיני האחד הפסקת חיים היא רצח ובעיני השני היא גבורה.
למשל. מחבל "המפסיק חיים" של יהודים הינו גיבור בשביל הערבים-המוסלמים ורוצח עבור היהודים (לא בעיני כל היהודים). חייל ההורג מחבל הוא "רוצח" בשביל הערבים המוסלמים, ו"גיבור" בעיני היהודים (לא בעיני כל היהודים).
למשל, הימלר טען בנאום המפורסם בפני סגל ההשמדה בפוזנן שאין דבר מוסרי יותר מרצח יהודים. (ואין פשע גדול יותר מלגנוב את כספם) ואילו היהודים טוענים שזה רצח.
למשל, החמאס והמופתי של אש"פ טוענים שלפי דברי מוחמד נביאם אין דבר מוסרי יותר מרצח כל היהודים כתנאי לגאולה. ואילו בעיני היהודים זה לא מוסרי.
מה הקשר בין חוק לצדק? התשובה: החוק משקף רק את הצדק של מי שקבע אותו.
למשל מה צודק – חוקי נירנברג, או משפטי נירנברג? חוק השבות או חוק השיבה?
רק כשייגמר התחקיר על "הפסקת החיים" של הטרוריסט הערבי-מוסלמי בחברון נוכל לקבוע עמדה מוסרית על המעשה. ייתכן שהירי היה מוצדק כי החייל חש שהוא בסכנת חיים. ייתכן אפילו שהטרוריסט היה כבר מת בעת הירי, ולכן אין כאן בכלל אפילו "הפסקת חיים". וכמובן יתכן שהחייל יואשם בהריגה.
בכל מקרה, לפי כל כלל מוסרי ומשפטי, לא ייתכן כאן "רצח" כעובדה כפי שקבע אהרוני.
חכמים היזהרו בדבריכם!
ראו שנית את הסרטון הבא לפני קביעת עובדה:
http://rotter.net/forum/scoops1/300936.shtml

הפאשיזם ע"פ בריזון מיכאל
כבר כתבתי על כתב "הארץ" מיכאל בריזון (ב. מיכאל) יליד ,1947 שקרא לבנא"ם את ירושלים ("הארץ" 15.5.15), כלומר לחזור לתוכנית החלוקה מ-1947 שלפיה ירושלים תהיה בינלאומית תחת שלטון האו"ם. כי האו"ם לדידו הרי ידוע במלחמתו האמיצה והמוצלחת נגד חיזבאללה, החמאס ודעא"ש.
בינאום ירושלים, קבע בריזון, לא רק שיביא לשלום הנצחי לפיו "לא ישא גוי אל גוי חרב," אלא יביא אפילו לחנויות פטורות ממכס בשערי העיר.
כזכור אותו בריזון גם ביקר בחריפות את תגובתה של ישראל, שהשיבה במטח פגזים לעבר מקורות הירי ברצועת עזה – בטענה שגם בירושלים היו פיגועים, ונהרגו הרבה אנשים, ומטחי הקסאמים לעבר שדרות, רק "מחוררים" את אדמת הנגב... 
והנה כמו הטרנד האחרון של היהודים המצטרפים לארגון ה-B.D.SM – זה מה שפירסם בריזון בעיתון ״הארץ״ באנגלית, שנקרא בקביעות על ידי בכירים ומובילי דעת קהל בעולם (במטרה להכפיש את ישראל והיהודים, בחינת הֶכשר לחיסול מדינתם):
״בתודעה הניאו-פאשיסטית הישראלית, פלשתינים הם כמו ג'וקים. גם כאשר הם מוטלים חסרי ישע על הרצפה, יש למעוך את ראשם בנעל בית.״
http://www.haaretz.com/opinion/.premium-1.711887

זכות השתיקה ואיום ההשתקה – יצחק הרצוג העכבר ששאג
בשנת ,2000 בעת שהיה מזכיר הממשלה של אהוד ברק, נחקר הרצוג תחת אזהרה במסגרת מה שכונתה "פרשת העמותות". הוא נחשד בעבירות על חוק מימון המפלגות, בכך שגייס כסף למסע הבחירות של מפלגת "ישראל אחת" (שתחתיה רצה אז מפלגת העבודה) – ב-1999 באמצעות עמותות.
הרצוג, למרות היותו איש ציבור, שמר על "זכות השתיקה". המשטרה המליצה להגיש נגדו כתב אישום, אולם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, סגר את התיק בנימוק של חוסר בראיות מספיקות.
והנה עתה, לאחר הפרסום על בדיקה משטרתית שמתנהלת נגד יצחק הרצוג בנוגע למימון הפריימריז ב-2013 – ויתר יצחק הרצוג על "זכות השתיקה" ופתח באיומים: "אנחנו לא פראיירים ומבינים היטב מדוע זה קורה ומי שעשה זאת יקבל בעיטה פוליטית שתלמד אותו לקח," אמר הרצוג בנאום בכנס במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב – ורמז כי גורמים בתוך המפלגה הם שעומדים מאחורי הבדיקה הנוכחית.
"נגיב בעוצמה לכל ניסיון להפוך את המשטרה לחלק מקמפיין בחירות מכל סוג. ואנחנו נדאג לכך שמי שפועל בשיטות האלו ייחשף ויצטער על הרגע שבחר בדרך הזו. – – – לאורך השנים הוכחתי לכולם, במפלגה שלנו ובציבור, שאני לא פראייר ויודע לבעוט כשצריך. – – –בבחירות הכלליות הבאתי מיספר מנדטים שאף אחד לא חלם שאביא. אני מציע לא לטעות בחיוך שלי. מי שינסה לפגוע בי, מי שינסה לפגוע בנו, יחטוף מכה שלא ישכח."
אימאל'ה, ממש מפחיד.
דומה שמעבר לדיון במעשה עצמו הרצוג חוטא כאן באיומים על עדי תביעה בהדחת עדים ובשיבוש הליכי משפט.
אולי מוטב להרצוג גם עתה לשמור על זכות השתיקה?

נסיגה מהשטחים כדי להשליט את הדת
או נסיגה מהדת כדי לסגת מהשטחים
פרופסור ישעיהו ליבוביץ לחם תמיד למען נסיגה מהשטחים שנכבשו ב-1967. הוא ניבא (נבואה שלא התקיימה) כי ישראל תהפוך למדינת ש.ב. אם נשאר שם.
היתפסותו של השמאל הישראלי בהגותו של פרופסור ליבוביץ כתנא דמסייע במאבק נגד "הכיבוש", מקורה באי-הבנה. ישעיהו ליבוביץ חזר והדגיש פעמים רבות כי הוא איננו הומאניסט, והיהדות איננה הומאניסטית (ליבוביץ, "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל", עמ' 303). את סמל היהדות ראה ליבוביץ במעמד אברהם אבינו בהר המוריה, כשכל ערכי האדם מבוטלים למען יראת האל ואהבתו. (שם, עמ' 23).
במאבק למען התורה העלה ליבוביץ על נס את מלחמת החשמונאים, שרק לה יש משמעותדתית, בגלל היותה מלחמה למען התורה ("אמונה, היסטוריה וערכים", עמ' 175).
ישעיהו ליבוביץ תמך בהפרדת הדת מהמדינה, כי רק היא תביא לעימות בין היהדות לחילוניות לכיבוש העם ("יהדות עם יהודי ומדינת ישראל", עמ' 164). כל זמן שהרבנות היא מטעם המדינה, ומקבלת משכורת ממנה – לא ייתכן המאבק.
מאבקו של ישעיהו ליבוביץ למען נסיגה מהשטחים היה נעוץ בכך שלתפישתו, כל זמן שהחברה הישראלית נמצאת בהתעסקות מתמדת עם הערבים בשטחים, אין באפשרותה להתפנות למלחמה הפנימית האמיתית – מלחמת אזרחים, שמטרתה השלטת התורה, בדיוק כפי שעשו החשמונאים.
בנו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ, פרופסור אליה (אל אלוהים) ליבוביץ הולך בכיוון ההפוך. הפרופסור לאסטרו-פיסיקה מנסה להראות בספרו החדש "לקרוא מחדש את התנ"ך" שהמסר של התנ"ך הוא בכלל אתאיזם. "המעבר מאלילות לאמונה באל אחד (הוא לדידו) לא צעד קדימה אלא צעד אחורה." ("האב הבן ורוח אלוהים", ראיון עם אליה ליבוביץ, "הארץ", 1.4.16)
את כל המאמץ האינטלקטואלי שעושה אליה כדי להראות שאלוהים הוא רק "ביטוי להתחבטות הנפש, לדיסוננס קוגניטיבי קדום או מאבק בין אגו, איד ואלטר אגו בנפשו של הגיבור," – הוא עושה כדי לשכנע אותנו להסכים לכיבוש ערבי של יהודה ושומרון שלדידו נמנע בגלל השפעת הדת היהודית המבוססת על התנ"ך.
אז אם ליבוביץ האב היה בעד לסגת מהשטחים כדי להשליט את הדת היהודית על כלל החברה, בנו בעד היעלמות הדת היהודית שרק היא תביא לנסיגה מהשטחים.
אז הנה דומה שהפעם זו באמת התורה של מה שנקרא בארץ – "השמאל" הקלאסי.
אתאיזם ונסיגה, שכן ברור מאליו הוא שחברה ישראלית שבה חוקי התורה מיושמים, ובה כל נואף ומחלל שבת חייב שריפה וסקילה – אינה משאת נפשו של השמאל הישראלי.
הלאה האב ורוח הקודש. יחי הבן!