על ספר שיריו של מנחם פאלק

"קולות מן החדר האחר"

עקד 2016, 175 עמ'

ספר השירים החדש של מנחם פאלק בנוי מפרולוג, שישה מצגים ואפילוג, מבנה האופייני לדרמה ("מצג" אמור להציג תמונה בפני צופים), אלא שכל הספר, ממש כולו – עניינו הגיגיו של הכותב על האושר המיוחל, על החולי, על הזיקנה שעומדת בפתח, וכן – גם על השירה: מצג שלם (החמישי) עניינו ארס-פואטיקה.

המצג הראשון "רועה הטון" מתויג כפואמה, ומי שמצפה כי יפגוש סיפור עלילה, כמצופה מפואמה – יפגוש דווקא עולם של הגות, של תחינה ושל תפילה. והרי דוגמה:

"בשער שאל אותי השומר:

מה תרצה?

על מה תוותר?

ואשיב:

ארבעה דברים ארצה:

את הכוח הכובל והמרפא של המילה

את התקווה שמפריח באביב העץ

את האמונה שכתובה בסלע היוקד

ולדעת עוד פעם

אהבה בסתיו.

על מה אוותר?

זאת לא אדע כי טרם הכרתי הכול"

(עמ' 17)

ודוגמה אחרת מהמצג "חדרי הלב":

ליום שבו השכחה תכבוש את מחוזות המודעות

ממתין בקוצר רוח,

עד הרגע בו אוכל שוב לחייך

בתום לבב

גם בלי לדעת למה.

שם נמצא האושר המוחלט?

(עמ' 41)

ליקטתי מתוך הספר מספר היגדים פיגורטיביים שמצאו חן בעיניי: "נול של מלאכים" (עמ' 11), "מדבר העננים" (עמ' 12), "מי ראוי לאחרית / ומי ייענש להישאר כאן / בהווה." (עמ' 14), "צובט עצמו לדעת" (עמ' 40) ועוד.

יש בקובץ מספר שירים הבנויים בתבנית הקונסיט, למשל:

"קח כמה גרמים של שמחה

מהחדר החדש

ובתמורה שלח לי

רבע קילו של תקווה"

("עתיד בתנועה, עמ' 42)

"איך שכחתי

את התמרורים הוותיקים:

על בתים שקולים

משלמים קנס

על חריזה עונש על תנאי

על חזרות מיותרות – נקודות

ועל פיסוק מוטעה

שלילה זמנית"

("זהירות משטרה", עמ' 129)

וברור לקורא שמדובר ב"משטרת השירה" המצויה בליבו של המשורר עצמו. הכותב מתעמק במה שנהוג לכנות בשם "מצבו של האדם": הזיקנה, המוות האורב כל פינה, החלומות:

"מה צריך כדי לזכות

ברגע של שלווה?

יום בהיר

אפילו מעונן

אוטובוס שמגיע בזמן

לוקח אותי למטרה

-------

מה צריך כדי לחלום?

שלווה להירדם

ולוותר על חלומות שטיבם

לא להתגשם"

("מתכון לחלומות", עמ' 83)

יש בספר סידרה של שירים המתארים הווייה בבית חולים (עמ' 48, 52, 54 ועוד), וכאמור, שירים לא מעטים שנושאם הזיקנה. השיר המרטיט ביותר בסדרה הזאת הוא "פורטונה" (עמ' 87), המתאר הווי בבית אבות סיעודי.

בשיר "כתוב אני אומר" (עמ' 110) מרומז מעמדו הרעוע של המשורר בכל העידנים, ובוודאי בעידן שלנו. כאמור, כל המצג החמישי ("פינת המילה") עניינו ארס פואטיקה, ובתוכו בולט במיוחד השיר "מצב אופטימלי" (עמ' 114).

במספר שירים נקל למצוא נימה של אירוניה:

"אחד תימהוני, אסטוני

שידע הונגרית וגם רוסית וצרפתית

(ולכן יכול היה לנדוד בכל העולמות, אך העדיף מדיטציה

עם בקבוק מים)"

("עולמות במבחן", עמ' 117, וגם בהמשך)

לעיתים הכותב גולש גם לסרקזם:

"תמיד כדאי שיהיה בפנקס הכתובות

שם של כירורג מפורסם;

גם מזומנים למקרה שתזדקק

לעזרתו"

("כירורגיה עדינה", עמ' 57)

ויש גם הומור – שיר שעניינו ייסורי הדיאטה ("אבירי התעוזה הקולינרית", עמ' 60). אני מכיר חלק גדול משירתו של מנחם פאלק, ונראה לי שספר זה הוא המשובח שבהם.