סוף-סוף הגענו גם אנחנו ל"שרונה מארקט" ביום אביבי קריר ונעים בשעה של טרם דוחק לפני הצהריים. אין שם עברי לשוק – רק באותיות לטיניות. אולי כדי שצאצאי הטמפלרים שיָשבו במקום יצליחו למצוא את דרכם.
עברנו על פני הרבה חנויות ומסעדות מרתקות. אווירה מאוד עממית. הרבה חיילות וחיילים מהקרייה. חלקן יפות כמו הישראליות היפות, וחלקן נראות כמו קיטבגים בחאקי כהה. אולי הכי יפות נשלחות למחנות מרוחקים יותר.
קנינו כמה דברים ולבסוף התיישבנו בדוכן של אהרוני, הקרוי "הִירוֹ פְרִיסְטַייל רָאמֵן בַּאר" [הכול באותיות לטיניות]. היתה אווירה של אוכל רחוב של המזרח הרחוק, שאותו אהרוני מתאר בחיוניות, בהומור ובבקיאות רבה – בתוכניות המצויינות שלו עם גידי גוב, שהן מן היחידות שאנחנו צופים בהן בטלוויזיה, לבד מ"קמינו אַל אמוֹר" הארגנטינאית עם קרינה זמפיני הנפלאה (סידרה שאמנם תפורה בחוטים קצת מופרכים – אבל השחקניות והשחקנים נהדרים, והאהבה מושלת בכיפה, וכולם נוגעים זה בזה כל הזמן ומתחבקים, יופי של טמפרמנט], ו"סיינפלד" עם ג'ורג' קונסטנזה, אחד הפילוסופים-הגברים האותנטיים ביותר של תקופתנו, כאשר את ההומור שלו כותבים שני יהודים – ג'רי סיינפלד ולארי דייוויד.
הזמנו שתי קערות מרק רָאמֵן: ספיישל עוף ב-54 שקל וספיישל ברוסט ב-62 שקל. לקחנו גם שתי כוסות תה קר עם ג'ינג'יר ב-10 שקלים הכוס, קצת מר אבל טעים – ובעוברנו בבית על החשבון – ראינו ששכחו לחייב אותנו בהן, או שהן כלולות במנה.
מרק הראמן הוא תעשייה שלמה של אוכל רחוב. דוד ענק של אטריות מתבשלות, אך לא זמן רב מדי, ואז הן ניתנות בכמויות גדולות בקערות גדולות ושמים עליהן את התוספות, נתחי עוף או בשר, פטריות, חצאי ביצה קשה, תרמיל דק של אפונה ירוקה טרייה, ועוד כמה הפתעות. לאכילה משתמשים במקלות ובכף מתכת קטנה בסגנון המזרח הרחוק. את האטריות והתוספות שולים במקלות-האכילה, ואת המרק שואבים בכף. זו עבודה לא קלה. ראינו סינים זקנים בפקין בצהריים עושים זאת במיומנות פי כמה משלנו, ואפילו בלי כף, רק עם מקלות – אבל להם היו רק אטריות במרק הבהיר. ואילו למרק שלנו היה טעם עשיר ומרוכז מאוד שמזכיר במקצת את מרק המיסו. אי אפשר להישאר רעב לאחר שמחסלים מנה ענקית כזו. המוני, רחובי אבל מומלץ.
בקיצור, שוק מאוד עליז ורב-גוני. בהחלט מפתה לחזור ולבקר בו בשעות שאין בו דוחק רב כי כשיצאנו, כבר בשעת צהריים, הוא החל להתמלא מאוד וזרמו אליו מכל עבר צעירים וצעירות רעבים, חלקם במדים, שאבא ואימא ודאי תומכים כספית בתזונתם מחוץ לבית.